כיוון התפילה ומקום הפתח
בבתי כנסת הקדומים
בבתי כנסת הקדומים
יצחק ספיר
- המשך -
א. בתי-כנסת, שצירם מזרח-מערב, ופתחיהם - במערב (טיפוס 2)
1. חג' שמע - בית-הכנסת נחפר בידי א' מאירם בשנים 1972-1970.'י הבניין בנוי בציר מזרח-מערב. יש בו פתחים במערב ובצפון. הפתח הצפוני פתוח אל סדרת מבנים צמודה. הפתח המערבי גבוה מרצפת בית-הכנסת, וממנו יורדים במדרגות אל בית-הכנסת. בית-הכנסת הוקם במאה השלישית וחרב, כנראה, ברעידת-אדמה בשנת 306. במאה הרביעית הוקם בית-הכנסת מחדש, ונוספה לו במה נאה בקיר הדרומי. לדעת החופרים, כיוון התפילה בבית-הכנסת לירושלים. נראה לנו, כי בשלב א' הייתה התפילה למערב, ובקיר המערבי הייתה הכניסה העיקרית (טיפוס 2). עם הזמן נתקבלה ההלכה, שמתפללים לכיוון ירושלים, ובהתאם להלכה זו נבנתה הבמה בקיר הדרומי - במה, שחלקה מוסתר על-ידי העמודים המרכזיים שבקיר הדרומי. לדעתנו, בחר' שמע אנו עדים לתהליך של התפתחות הלכתית. בשלב הראשון הייתה התכנית על פי ההלכה של תפילה למערב, וממילא נבנה בית-הכנסת בציר מזרח-מערב. כשנתקבלה ההלכה של תפילה לירושלים, היא הותאמה לבית-כנסת קיים, ולכן נשאר המבנה בציר מערב-מזרח, אך נוספה לו במה בדרום. מעניין, כי בית-הכנסת בחורבת שמע נמצא במרחק של כמה מאות מטרים מבית-הכנסת של מירון. שניהם היו קיימים יחדיו, אך הם מייצגים גישות הלכתיות שונות.
2. חר' רבה (מזרחית לירדן מצפון לכינרת) - בית-כנסת מפואר, שנתגלה בשלהי המאה הקודמת ונחפר ב- 1905 על-ידי קוהל וואצינגר. בית-הכנסת בנוי בציר מזרח-מערב, ויש לו שלושה פתחים במערב. אל פתחי בית-הכנסת עלו בבמה במדרגות מצפון ומדרום. בית-הכנסת מחולק על-ידי שני טורים של שלושה עמודים. בהמשכו של כל טור עמודים. בצמוד לקיר המערבי, אדן נוסף. נראה לנו, כי אדנים אלה, הצמודים לקיר המערבי, מציינים את כיוון התפילה. איכות הבנייה והעיטור דומה לבתי-הכנסת הגליליים, והוא, כנראה, מתקופתם. בפשטות נראה, כי כיוון התפילה למערב, ואף הפתחים במערב.
3. כפר חנניה - בית-הכנסת החצוב. מבנה גדול, שרובו חצוב בסלע, בעיקר קירותיו הצפוני והמזרחי. המבנה בנוי בציר מזרח-מערב והפתחים במערב. צבי אילן כותב, "התפילה כמובן לירושלים", אך אין שום סימוכין לקביעה זו. לדעתנו, אף כאן התפללו למערב, בכיוון הפתחים. יתרה מזו, בניית בית-הכנסת הייתה כרוכה בעבודת חציבה רבה, ונראה, שהושקע מאמץ גדול לבנות מבנה המכוון בציר מזרח-מערב. אילו היו מתפללים בכפר-חנניה לכיוון ירושלים, היו בונים את בית-הכנסת בציר צפון-דרום, כמקובל.
ב. בתי-כנסת הבנויים בציר מזרח - מערב, ופתחיהם במזרח (טיפוס 1)
1. בית-שערים19 - בית-כנסת גדול 35X 15 מטר, בנוי בציר דרום-מזרח - צפון-מערב. הכניסה אליו מרחבה גדולה, אליה עולים במדרגות מרחוב העיר. מהרחבה נכנסים אל בית-הכנסת בשלושה פתחים, המצויים בקיר הדרום-מזרחי. סמוך לקיר הצפון-מערבי ישנה במה גדולה 6.3.3 5X מטר. לדעת מזר, מכוון הבניין אל ירושלים. הוא טוען, שמשני צדי הפתח המרכזי נמצאו שרידי ארון-הקודש. קשה מאוד לראותם בתכנית. לדעתו, המבנה שליד הקיר המערבי הוא בימת בית-הכנסת. באנציקלופדיה לחפירות כותב מזר שמציאותו של ארון-הקודש בחזית משוערת ואינה ודאית.
בשלב הראשון של בית-הכנסת מזר אינו מזכיר כלל את הארון,
ואילו בשלב ב' - "נסתם הפתח האמצעי מן החצר ואולי (!) הותקנה במקומו גומחה לתיבה, כלומר ארון-הקודש קבוע". נראה לנו, כי מזר מניח, שהתפילה בבית-הכנסת הייתה לכיוון ירושלים, ולכן הוא מחפש שם ארון ובמה. לדעתנו, מעידה התכנית על תפילה למערב, והבימה היא מקום ארון-הקודש. מבנה זה, שנבנה במחצית המאה השלישית, הוא הראשון בו יש ארון-קודש קבוע.
במרחק כמה מאות מטרים דרומית-מערבית לבית-הכנסת נחפר מבנה בסיליקה גדול ומפואר, ששטחו 15X 40 מטר, אף הוא בציר דרום-מזרח - צפון-מערב, ובקירו המערבי - במה. המבנה דומה מאוד למבנה בית-הכנסת. הבניין נבנה בסוף המאה השנייה או בתחילת המאה השלישית. מזר קובע:
"אין ספק בדבר, שהבניין הנדון שימש לצרכים ציבוריים, אבל עד היום לא עלה בידינו למצוא נתונים לקביעת המטרה שלשמה נועד."בהמשך, הוא מעלה כמה אפשרויות, אך האפשרות שגם מבנה זה הוא בית-כנסת אינה עולה כלל. לרעתנו, סביר שאף מבנה זה הוא בית-כנסת, ואף בו התפללו למערב. החופרים התעלמו מאפשרות זו, שכן לדעתם, התפללו לכיוון ירושלים, ובמבנה זה אין רמז לכך.
2. יפיע - בית-הכנסת ביפיע, שמערבית לנצרת, נחפר בשנת תש"י.
נותרו ממנו שרידים מועטים. התכנית ואיכות הבנייה דומים לטיפוס הגלילי הקדום, אך בניגוד לבתי-הכנסת הגליליים, יש בו פסיפס. הפסיפס נעשה, כנראה, במאה הד', אך ספק אם הוא שייך לשלב הראשון של בית-הכנסת. בית-הכנסת בנוי בציר מזרח-מערב, וחזיתו, כנראה, במזרח. החופרים שיערו, שהתפללו בו למזרח, כנראה כיון שהפתחים היו במזרח. קביעה זו משונה, שכן אין לה בסיס במקורות. ירושלים נמצאת בדרום ולא במזרח. לדעתנו אף כאן התפללו מערבה. כך עולה מתכנית בית-הכנסת. כך עולה גם מכיוון הפסיפס, ומשתי אומנות הצמודות לקיר המערבי בהמשך לטורי העמודים.
3. סומקה20 - בחורבות סומקה שבכרמל, נחשף בית-כנסת מפואר מטיפוס בתי-הכנסת הגליליים. שטחו של בית-הכנסת 19 X 15 מטר. חזיתו בת שלושת הפתחים במזרח. החזית מעוטרת דגמים מעולם החי והצומח וצורות גיאומטריות. הוא נבנה במאה השלישית. בית-הכנסת בנוי בציר מזרח-מערב, חזיתו במזרח. נראה, כי כאן התפללו מערבה, שכן באזור זה תפילה למזרח אינה סבירה.
4. סאסא - בית-כנסת שצירו מזרח-מערב, מחולק על-ידי שני טורי עמודים לאולם ושתי סיטראות. לבית-הכנסת כניסה אחת במרכז הקיר המזרחי. אף כאן התפללו למערב, שכן התפילה מזרחה אינה סבירה. חלקו הדרומי של בית-הכנסת מכוסה הריסות, אך גם אם תמצא בו במה, מסתבר שהיא מאוחרת לבניין המקורי, בדומה לחר' שמע וגוש-חלב.
5. בית*שאן - צפון21 - בית-כנסת זה הוקם בשלהי המאה הרביעית, ונתקיים בשינויים (החופר הבחין שלושה שלבים) לפחות עד שנת 624. המבנה הוא בסיליקה, שכיוונה מזרח-מערב. חלקו הדרומי של בית-הכנסת נהרס על-ידי דחפורים. שטחו היה 17 X 14.2 מטר. בקיר המזרחי של בית-הכנסת שלושה פתחים, ובקיר המערבי - אפסים. אין ספק, שלפנינו פתחים במזרח, ותפילה למערב. בשלב השני היה בבית-הכנסת פסיפס מחולק לכמה שטיחים. במערבי שבהם, הסמוך לאפסיס, ארון-קודש; משני צידיו מנורות שבעת קנים, שופרות ומחתות. ראוי להזכיר, בי בבית-הכנסת נמצאה כתובת הקדשה יוונית, שגרמה לספקות, האם בית-הכנסת הוא יהודי או שומרוני,22 שכן, הכתב הוא מטיפוס שומרוני.
6. ארבל - לדעתנו, בית-הכנסת בארבל, בשלב הקדום, היה אף הוא בעל תכנית זהה - פתח מרכזי במזרח, והתפילה למערב (ראה לקמן ד/2).
ג. בתי-בנסת הבנויים בציר מזרח - מערב, פתח במזרח ותפילה לכיוון ירושלים
1. חר' רמון - שלב א23. מתחת לבית-הכנסת שנבנה במאה החמישית-שישית (כיוונו צפון-דרום, פתחו בדרום, ובצפונו במה לכיוון ירושלים) היה קיים מבנה ציבורי גדול. לדעת החופר, גם הוא בית-כנסת. תכניתו (שלא נתבררה היטב) שונה מזו של בית-הכנסת שמעליו. המבנה הוא מבנה שצירו מזרח-מערב. מזרחית לו נמצא סטילובאת, עליו שלושה עמודים באתרם. בקיר הצפוני גומחה מלבנית, ששימשה, כנראה, מקום לארון-הקודש, שהיה מופנה לירושלים.
2. אשתמוע - אל בית-הכנסת נכנסים באכסדרה המצויה מזרחית לו, וממנה כשלושה פתחים אל בית-הכנסת, שצירו מזרח-מערב. אולם התפילה שטחו 10X 20 מטר, ולאורך הקירות - ספסלים. בקיר הצפוני, כשני מטר מעל הרצפה ישנן שלוש גומחות. המרכזית גדולה ורחבה, ומשני צידיה גומחות קטנות. לרגלי הגומחות בנויה במה. הגומחה המרכזית שימשה מקום לארון, והגומחות שמצדיה שימשו, כנראה, למנורות שבעה קנים. שלוש הגומחות פונות לירושלים. סוקניק ומאיר, שחפרו את בית-הכנסת בשנים 1936-1935 משערים, שהוא נבנה במאה הרביעית.
3. סוסיא24 - בית-הכנסת נמצא בגובהה של העיר. הוא ניצב על פודיום. לפניו חצר מוקפת אכסדרה, ממנה עולים במדרגות לאכסדרה המובילה אל אולם התפילה, אליו נכנסים שלושה פתחים. ממזרח - ציר האולם מזרח-מערב. בקיר הצפוני במה מוקפת סורג שיש וגומחה גדולה בה עמד ארון-הקודש. בית-הכנסת מעוטר בפסיפסים מפוארים, ובהם כתובות.
נראה לנו, כי תכניתם של בתי-כנסת אלה היא תוצאה של התפתחות הלכתית. מבנים אלה, שצירם מזרח-מערב, ופתחים במזרח, צפוי היה שיתפללו בהם מערבה. במצב הקיים, פתח בממד הצר ותפילה בכיוון המנוגד לכיוון בית-הכנסת אינם נראים טבעיים.
אפשר, שבתקופה קדומה נהגה בדרום הר-החברון ההלכה הקובעת, כי מתפללים למערב, ופתחי בתי-הכנסיות במזרח. עם הזמן נתגברה ההלכה הקובעת את כיוון התפילה לירושלים. המסורת הקדומה קבעה בתים שכיוונם מזרח-מערב, ופתח במזרח. ההלכה המחודשת קבעה, שיש להתפלל צפונה, וכך אמנם נבנו בתי-הכנסת.
יש כאן התלבטות בין שתי תפישות הלכתיות מנוגדות. ההלכה, שפתחי בית-הכנסת- במזרח מובילה למבנה, שצירו מזרח-מערב, ואילו ההלכה לפיה התפילה לכיוון ירושלים, מכתיבה בהר-חברון מבנה, שצירו צפון-דרום.
ואמנם, בשני בתי-כנסת נוספים, שנתגלו בהר-חברון, אנו מוצאים תכנית שונה מזו של אשתמוע, סוסיה ורמון - בתי-הכנסת במעון ובענים, שניהם נבנו במאה הרביעית, כמו אלה שבאשתמוע ובסוסיה. במעון וענים בנוי בית-הכנסת בציר צפון-דרום. במעון, במרכז הקיר הצפוני - הפונה לירושלים, גומחה מלבנית; ובענים, חלקו הצפוני של בית-הכנסת תחום בסורג, במרכזו פתח, שהוליך לבמה הצמודה לקיר הצפוני. לשני בתי-הכנסת נכנסו במזרח. בענים נכנסים לבית-הכנסת דרך חצר, במערבה אכסדרה, ממנה נכנסו בשני פתחים אל בית-הכנסת. במעון, בשלב א', היו שלושה פתחים במזרח. בשלב ב', חולק בית-הכנסת, ששטחו צומצם על-ידי קיר, שנבנה בחלקו הדרומי, ונותרו שני פתחים במזרח. נראה לנו, שבענים ומעון, כמו ברמון, אשתמוע וסוסיה, משקפת התכנית התלבטות בין הגישות ההלכתיות, כפי שהזכרנו למעלה, והפתרון כאן הוא "פשרה" אחרת בין שתי האפשרויות.
ביסוד השערתנו אנו מניחים, כי בשלב שלפני הקמת בתי-הכנסת (במאה הרביעית) נהגה ביהודה ההלכה, שמתפללים מערבה, ופתח בית-הכנסת במזרח (ואכן שלב א' ברמון נבנה במאה השלישית). תימוכין להנחה זו אנו מוצאים במגוריו של ר' יהושע בן לוי, האמורא הקובע במסכת בבא-בתרא, כי יש להתפלל מערבה, בהר חברון - דרומה:
"ר' חייא רבה אזל לדרומא ואתקביל גבי ר' יהושע בן לוי" (איב"ר ג'ו).
ד. בתי-כנסיות הפונים לירושלים ופתחיהם במזרח
לבד מבתי-הכנסת בענים ובמעון, נתגלו בתי-כנסת נוספים, בהם נתלבטו בין ההלכות ונתפשרו על תפילה בכיוון ירושלים, ופתח במזרח.
1. חמת-גדר - בבית-הכנסת בחמת-גדר היו שלושה שלבים. התכנית הנוגעת לענייננו היא זו של שלבים ב-ג. המבנה כמעט רבוע, 13 13.9 X מטר. בקיר הדרומי, הפונה לירושלים, אפסים גדול. לפניו במה, שארכה כרוחב האפסיס - 4.55 מטר ורוחבה 1.20 מטר. אל בית-הכנסת לא הייתה כניסה ישירה. היו לו שלוש כניסות, שתיים במערב דרך פרוזדור, והפתח הראשי
- במזרח. בית-כנסת זה הוקם במאה הרביעית, וחרב במאה השביעית.
2. ארבל25 - בית-הכנסת בארבל עורר, בשל תכניתו וסגנון הבנייה שלו, כמה שאלות. מבחינת סגנון הבנייה, המבנה הוא דוגמה נאה של בתי-הכנסת הקדומים. הוא בנוי אבני גזית יפות, ופתחו עשוי אבן אחת, כולל הסף. אך שלא בבתי-הכנסת הגליליים, שצירם צפון-דרום וחזית הפתחים בדרום, בארבל הכניסה האחת במזרח. שינוי זה בתכניתו גרם להכללתו בטיפוס הביניים. בית-הכנסת בנוי בציר צפון-דרום, ויש בו, בוודאי, שני שלבים. השלב האחרון מובחן בשימוש משני של הרבה פריטים אדריכלים בקירותיו, ובעיקר בגומחה מעוגלת לארון-קודש בדרום, ובפתיחת פתח בקיר הצפוני. על-פי תכניתו הסופית, ניתן לשייך את בית-הכנסת לקבוצת בתי-הכנסת מן הטיפוס המאוחר, היינו תפילה ' לירושלים וכניסה מול כיוון התפילה, אם כי נראה, שהכניסה הראשית במזרח.
בשלב א', התפילה לדרום - לכיוון ירושלים, והכניסה - במזרח. נראה לנו, כי מה שמוגדר כשלב א', אינו השלב הקדום של בית-הכנסת, שכן בתכניתו יש כמה רעיות:
א. הפתח המונומנטאלי אינו במרכז החזית, אלא קרוב לפינה הצפון- מזרחית.
ב. יותר מכך, מן הפתח יורדים במדרגות אל מול העמוד הצפוני-מזרחי.
לכן נראה לנו, שבשלב הראשון היה בית-הכנסת קטן יותר. הפתח היה במרכז החזית המזרחית, והבניין היה בציר מזרח-מערב, כיוון התפילה למערב. שורת העמודים הצפונית לא הייתה מול הפתח, אלא צפונה ממנו. על-פי ממצאים הוקמה ארבל במאה השנייה. לדעתנו, אף בית-הכנסת בשלבו הקדום הוקם אז, ואם כן, הוא שייך לטיפוס הקדום. עד היום, לא נחפר בית-הכנסת בארבל חפירה ארכיאולוגית מדוקדקת. לכשייחפר המקום, ניתן יהיה לקבוע ביתר ודאות את תולדותיו ותכניתו.
צבי אילן קובע:
"בארבל היה, כנראה, שיקול מקומי להתקנת הפתח במזרח. אילו ביקשו להתקין דלתות בדרום, היה צריך לבצע עבודות חציבה גדולות במדרון, כדי להכין מרחב גדול די הצורך בשביל החזית."
נראה, כי הנחתו נשענת על השערה, שהתפילה הייתה לדרום, וממילא היו צפויים הפתחים להיות בדרום, כמקובל בטיפוס הקדום. טענה זו אינה נראית, שכן אילו ביקשו אנשי ארבל לבנות בית-כנסת בציר צפון-דרום, היו בונים אותו במקום אחר, בו הטופוגרפיה הייתה מאפשרת בנייה בציר כזה, בלי עבודות חציבה נרחבות.
לשיטתנו, המבנה הקדום היה בנוי בציר מזרח-מערב, ולכן הפתח במזרח מול כיוון התפילה, ובשלבים מאוחרים שונתה תכניתו של בית-הכנסת, שמקומו היה נתון. שינוי זה נעשה כאשר נתקבלה בארבל ההלכה, שיש להתפלל לכיוון ירושלים.
סיכום
בנושא כיוון התפילה נהגו בישראל שתי הלכות.
האחת קבעה שיש להתפלל מערבה בכל מקום, שכן שכינה במערב;
והאחרת קבעה שיש להתפלל לכיוון ירושלים והמקדש.
במהלך השנים נתקבלה ההלכה שיש להתפלל לירושלים, וההלכה הקובעת שיש להתפלל מערבה, הלכה ונעלמה. נראה לנו, (אף שאיננו יכולים להוכיח), שההלכה שיש להתפלל לירושלים הלכה ונתקבלה בעיקר אחרי החורבן.
אף בעניין כיוון הפתחים מצאנו שתי גישות.
האחת - הפתחים במזרח,
וחברתה - הפתחים בכיוון התפילה.
ההלכה, הקובעת שהפתחים בכיוון התפילה נהגה בתקופה בה לא היה מקום קבוע לארון-הקודש. כשנקבע מקום לארון-הקודש נוצרו בעיות, שכן קשה לקבוע מקום לארון בקיר שלכיוונו מתפללים, כאשר קבועים בו פתחים.
נמצאו כמה פתרונות לבעיה. למשל, בניית במה לא במרכז הקיר הפונה לירושלים, אלא בצדו.
פתרון זה אינו מוצלח משתי סיבות:
האחת - הארון, שהוא האלמנט המרכזי, אינו במרכז אלא קרוב לפינה;
והאחרת - בגלל מקומו, שאינו במרכז, הוא מוסתר על-ידי עמודי בית-הכנסת.
כך, בבית-הכנסת התחתון בגוש-חלב. פתרון אחר - הזזת הפתח שבקיר, הפונה לכיוון התפילה, ממרכזו לצדדים, כדי שאפשר יהיה לקבוע את ארון-הקודש במרכז. כך עשו באום-אל-קנאטיר ובעין-נשוט שבגולן.
גם פתרון זה אינו נוח, ובמהלך השנים הלכו ופחתו הקהילות שנהגו על-פי ההלכה, שיש לקבוע את פתחי בית-הכנסת בכיוון התפילה.
נראה לנו, כי ההלכה שפתחי בתי-כנסיות יש לפתחם במזרח, תואמת את ההלכה שיש להתפלל מערבה. עם קבלתה של ההלכה שיש להתפלל לכיוון ירושלים, הפכה ההלכה בדבר פתחים במזרח לבעייתית, שכן צפוי, שהפתחים יהיו בציר התפילה, ולכן, בצפון-ירושלים ובדרומה צפויים פתחים בצפון ובדרום,_ אך בנושא זה הייתה התלבטות. יש בתי-כנסת, שצירם מזרח-מערב, הכניסה במזרח והתפילה לצפון, כך בסוסיא ובאשתמוע. באחרים, ציר המבנה צפון-דרום, התפילה לירושלים והפתחים בקיר האורך - במזרח, כך בענים ובמעון שבהר-חברון, וכחמת-גדר שליד הירמוך. התלבטות זו, נמשכה עד שנתקבלה הפרשנות, לפיה "מזרח" שבהלכה אינו "מזרח" שברוחות, אלא מזרח כבמקדש, היינו בקיר שמול כיוון התפילה, וכך הגיעו לדגם המאוחר
- מבני אורך, שצירם מופנה לירושלים ופתחיהם בקיר שמנגד. כך בבית-אלפא, רחוב, מעון, קצרין ועוד.
על-פי דברים אלה, נראה לנו לחלק את תולדות מבני בית-הכנסת לשלושה שלבים:
א. השלב, בו נהגו בקהילות שונות כל ההלכות: לשלב זה שייכים בתי-כנסת כגון כפר-נחום וברעם, בהם התפילה לירושלים ופתחיהם בכיוון התפילה; וגם חר' שמע, חר' דכה וכפר-חנניה, שגם בהם הפתחים כביוון התפילה, אך התפילה אינה לירושלים אלא למערב. כן שייכים לשלב זה בתי-כנסת, בהם מתפללים מערבה, והכניסה במזרח, כגון בית-שערים, סוסיא, יפיע וסומקה. נראה לנו, שאף בית-הכנסת בארבל, בשלב הראשון, שייך לקבוצה זו.
ב.השלב, בו נקבע מקום ארון-הקודש בכיוון התפילה, ונתקבלה ההלכה, שהתפילה לירושלים, אך עדיין נהגו על-פי ההלכות הקדומות. בתי-הכנסת בשלב זה, יש בהם התלבטות בין המנהג והארכיטקטורה הקדומים, לבין ההלכות שנתקבלו. לשלב-ביניים זה שייכים בתי-הכנסת בהר-חברון, אום-אלקנאטור ועין-נשוט שבגולן, שלבים מאוחרים בגוש-חלב, חר' שמע, ארבל ועוד.
ג.בשלב הסופי הותאמה הארכיטקטורה לנתונים שנתקבלו בכל הקהילות - תפילה לכיוון ירושלים, וארון-קודש בכיוון התפילה. בשלב זה, השלב המאוחר - המבנים בנויים בציר הפונה לירושלים ופתחם בקיר שמול ירושלים, כך בעזה, בית-אלפא ועוד.
חלוקה זו לשלבים, אינה בהכרח כרונולוגיה, שכן יש קהילות כגון קצרין, בה, במאה הרביעית, נבנה בית-הכנסת ששייך לטיפוס המאוחר, כשבקהילות אחרות בגולן נוהגים עדיין טיפוסי מעבר. בבית-שאן נבנה בית-הכנסת בשלהי המאה הרביעית, במערבו במה וארון, והכניסות במזרח.
יש לציין, שבבתי-הכנסת בבית-שערים, שהם בני המאה השלישית, ואולי מסוף המאה השנייה, התפללו מערבה. אך כבר בשלב קדום זה היו בבית-שערים ארון ובמה בכיוון התפילה, כשבאזורים אחרים - הארון והבמה מופיעים בשלב מאוחר יותר.
ראוי לבדוק את בתי-הכנסת באזור מגוריו של ר' יהושע בן לוי - דרומא ור' אבהו - קיסריה. שני אמוראים אלה הם שמסרו את ההלכה שיש להתפלל מערבה. ר' יהושע בן לוי הוא אמורא בן הדור הראשון, ור' אבהו - מן הדור השלישי.
באזור יריחו נחשפו שני בתי-כנסת. האחר ביריחו ומשנהו בנערן. שניהם אינם תואמים לדברינו, שכן שניהם מכוונים דרומה (לא לירושלים!), ופתחיהם בצפון. איני יודע להסביר את תכניתם של שני בתי-כנסת אלה.
הערות:
1. ראה גם ירושלמי ברכות פ-ד ה"ה בשינויים קלים, ובבלי ברכות לא,א: -יכול להתפלל אדם לכל רוח שירצה, תלמוד לומר נגד ירושלים".
2. רמב"ם הלכות תפילה ה,ג: טור, שו"ע או"ח צד,ג; וכן הוא בכל הפוסקים.
3. רב ששת שהיה ערוי ביקש משמשו שיעמידו לתפילה לכל כיוון, חוץ מאשר למזרח ולא משום שאין שם שכינה, אלא משום שהמינים מתפללים למזרח.
4. ראה שם תוספות ד"ה לכל רוחא, שלמדו כי סוגיתנו חלוקה על הסוגיה שבברכות, לפיה מתפללים לכיוון ירושלים.
5. כיון שלשיטה זו אפשר להתפלל לכל כיוון, הרי אין הלכה זו מסייעת לפתרון שאלת הארכיטקטורה של בתי-הכנסת, ולכן לא נעסוק בה בהמשך.
6. נראה, כי הרא"ש והתוספות, וראשונים נוספים שפירשו כמותם, מיישבים את מנהגם הנראה סותר לתוספתא. אך כפי שנראה להלן, פרשנות זו יסוודה בארץ, וביטוייה בבתי-הכנסת מן הטיפוס המאוחר, כגון זה שבבית-אלפא.
7. כך מעיר הרמב"ם בעצמו - "ודבר שהוא מפלפולי אומר בפירוש 'יראה לי שהדבר כך וכך' או 'אני אומר מכאן אתה למד שהדבר כך וכך' - מתוך אגרתו לר' פנחס הדיין, אגרות הרמב"ם, מהדורת שילת, מעלה אדומים, תשמ"ז, כרך ב, עמ' תמג.
8. ר"ע מברטנורא פירש: "התיבה - הארון שספר תורה מונח בו", וכמותו כל המפרשים.
9. ראה ליברמן, תוספתא כפשוטה, בביאור הארוך, שם הובאו גם דרכי פירוש אחרות על פי גירסה שונה - "פניהם (של זקנים) כלפי העם ואחוריהם כלפי קודש".
10. תלמידי ר"י פירשו את ההלכה בדרך אחרת, ואכמ"ל.
11. ש' ספראי, "בית הכנסת-, בתור: בשלהי הבית השני ובתקופת המשנה, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 144-143.
12. ו' ירבו, -החפירות בהרודיון-, בתוך: קדמוניות א, (תשב-ט), עמ' 134-132. ג' פרסטר. -בתי הכנסת במצדה ובהרודיון-, בתוך: ארץ ישראל יא, (תשל-ג), עמ' 226-224.
13. י' ידין. מצדה בימים ההם בזמן הזה, חיפה, תשכ"ו, עמ' 187-184.
14. ש' גוטמן. גמלא, החפירות בשמונה העונות הראשונות, תל-אביב, תשמ"ה עמ' 122-121; 59-57; 53-52. צ' מעוז, -ארכיטקטורה של גמלא ובנייניה", בתוך: א' שילר (שרך). ספר זאב וילנאי ב, ירושלם, 1987, עמ' 154-152.
15. בעבר היה מקובל, ששלושת הטיפוסים מחולקים גם חלוקה כרונולוגית. בשנים האחרונות קמו עוררים על החלוקה הכרונולוגית (ראה ג' פרסטר, -החפירות החדשות בכפר נחום", בתוך: קדמוניות ד' עמ' 126 - 131. הכרונולוגיה של בתי-הכנסת אינה עניינו של מאמר זה ולכן לא נעסוק בה אלא מעט.
16. על שאלות עלו ופתרונן ראה א"א אורבך, "הלכות עבודה זרה והמציאות הארכיאולוגית וההיסטורית", בתוך: ארץ ישראל ה, (תשיט), עמ' 205-169.
17. בשלב הקדום מן המאה השלישית, פתח בית-הכנסת היה בדרום, בדומה לבתי-הכנסת מן הטיפוס הגלילי.
18. א' מאירס, -חורבת שמע הישוב ובית-הכנסת", בתוך: קדמוניות ה (תשל"ב), עמ' 61-58.
19. ב' מיזלר (מזר), תום סיום עונת החפירות השלישית בבית שערים (שיך אבריק), בתוך: ידיעות ו (תש"ב), עמ' 14-11. ב' מיזלר (מזר), -עונת החפירות הרביעית בבית שערים-, בתוך ידיעות ו, (תרצ"ט), עמ' 102-101. ב' מזר, נ' אביגד, -"בית שערים", בתוך: אנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, 1970.
20. שמעון דר, -בית הכנסת של =סומקה על הכרמל - סקירה מוקדמת", בתוך: א' אופנהיימר, א' כשר הא' רפפורט. בתי כנסת עתיקים, קובץ מחקרים, ירושלים, תשמ"ח עמ' 230-213.
21. נ' צורי, -בית הכנסת העתיק של בית שאן-, בתוך: ארץ ישראל ח (תשכ"ז) עמ' 167-149.
22. נוה על פספס ואבן, עמ' 77-76.
23. ע' קלוגר, -בית הכנסת של חורבת רמון-, בתוך: קדמוניות טז, (תשמ"ד), עמ' 67-66.
24. ש, גוטמן, ז, יבין וא' נצר, -חפירת בית הכנסת בחורבת סוסיא", בתוך: קדמוניות ה, (תשל"ג), עמ' 52-47.
25. צ' אילן וא' אזדרכת, "ארבל עירה קדומה במזרח הגליל התחתון-, בחוף קדמונית 22, (תשמ"ט), עמ' 117-111. במאמרו, מזכיר צ' אילן, כי זאב יבין העלה בעבודת הדוקטורט שלו את האפשרות, שבשלב קדום היה המבנה בציר מזרח-מערב.
