תוכן המאמר: א. נוודים מול יושבי הקבע ב. מוטיבים של נוודים, אנשי ספר ויושבי קבע 1. מקנה, אהל, ארבה וגמלים 2. אלה 3. חובט חיטים בגת 4. טל, גיזת הצמר בגורן 5. צליל לחם שעורים ג. סיכום המוטיבים השונים וחלוקתם לאזורים גיאוגרפיים ד. סיכום תקציר: המוטיבים השונים של תרבויות חיים שונות: נוודים, יושבי ספר ויושבי קבע, המשתקפים בסיפור מלחמת גדעון במדיינים. מילות מפתח: גדעון; מדיין; שופטים (ספר). |
|
א. נוודים מול יושבי הקבע סיפור מלחמתו של גדעון במדיינים בספר שופטים ו-ז הוא סיפור מיוחד במינו המשקף את המצב הגיאופוליטי המיוחד ששרר בתקופה זו, כששדה המערכה המרכזי המתואר בפרקים אלה הוא באזור עמק יזרעאל. פרשת גדעון ומלחמתו מורכבת מכמה חלקים ומשולבים בו מוטיבים ציוריים, אך כפי שנראה גם ריאליים. זו גם הארוכה מכל פרשיות ספר שופטים, ומשום כך נכתבו סביבו חיבורים רבים. כאן נאיר את הפרשה תוך הדגשת המתח שבין הנווד ויושב הקבע. לדעתנו, בפרקים אלו משוקעים יותר מאשר רמזים למאבק בין שתי תרבויות, המקיימות ביניהן מאבק מתמיד. יושבי הקבע, שבטי ישראל, שעברו זה מכבר מנוודות ונמצאים בשלב של התקבעות, נאבקים בנוודים החומסים, המוצגים כאן בדמותם של אנשי מדין. בלי להיכנס לדיון מעמיק מדי במוצאם של המדיינים מקובל שהם היוו איגוד של שבטים שפשטו על חבלי ארץ שונים. כיוון שהם היו נוודי גמלים, הם נדדו על פני מרחבי מדבר גדולים. אזורי נדודיהם נשקו לתחומי הנדודים של בני ישראל, ומשם הם פשטו לאזורים החקלאיים בעבר הירדן ובעמק יזרעאל כפי שמובא בפרקים הנידונים כאן (ראה מפה). הנוודים גידלו בעיקר מקנה, ולהשלמת סל מזונם הם נצרכו לדגנים אותם קנו, או חמסו מיושבי אזור הקבע כפי שמתואר בראשית פרק ו. גדעון השופט מייצג את שבטי ישראל, יושבי הקבע, הבאים מהאזור המיושב. הוא עצמו מגיע מעפרה אבי העזרית, הנמצאת כנראה באזור השומרון, או לכל הפחות באזור הסמוך אליו. הנוודים מנסים בכל כוחם להתנכל ליושבי הקבע ולהשתלט על אזור מחייתם. מתח זה קיים באזורים שונים בתקופות שונות. הדבר מוכר ממקורות ומממצאים ארכיאולוגיים בנגב ובמדבר המזרחי של ארץ ישראל. בתיאור בספר שופטים אנחנו עדים למאבק זה, והוא בא לידי ביטוי בכמה תיאורים ומציאות חיים אותם נסקור כאן. |
|
ב. מוטיבים של נוודים, אנשי ספר ויושבי קבע 1. מקנה, אהל, ארבה וגמלים |
'ובאו כדי ארבה לרוב ולהם ולגמליהם אין מספר ויבוא בארץ לשחתה' (שופטים ו,ה).
|
|
הארבה והגמלים הם בין מאפייני המדבר הקלאסיים. הארבה, חרק שבזמן התלהקות עשוי להיות בעל השפעות הרסניות ביותר. להם מושווים המדיינים הנוודים, החומסים וגוזלים ומשאירים אחריהם שממה. 2. אלה האלה היא מהעצים הבולטים גם כיום בשומרון, ומאפיינת מקומות קדושים. 3. חובט חיטים בגת 4. טל, גיזת הצמר בגורן 5. צליל לחם שעורים השעורה היא גידול חקלאי האופייני לאזור ספר. השעורה אינה נחשבה לגידול משובח ביותר בתקופות קדומות, אבל באין מזון אחר השתמשו בה גם כמאכל כמו החיטה. לשעורה מספר מאפיינים: השעורה עמידה ליובש וחום יותר מאשר החיטה, ומסוגלת להניב יבולים גבוהים מיבול החיטה בתנאים שוליים. מאחר שערכם הכלכלי של גרגירי השעורה נמוך בהרבה בהשוואה לחיטה, זורעים את השעורה בעיקר בתנאים שאינם מתאימים לגידול חיטה, כלומר באזורים שחונים ובאדמות דלות. כמות הגשם המזערית הדרושה להצלחת הגידול היא כ - 250-200 מ"מ. נבטי השעורה מצטיינים ביכולתם להתאושש אחרי התייבשותם, עקב הפסקה ממושכת בין הגשמים. השעורה אם כך אופיינית לאזור הספר שבו קשה לגדל חיטה. בדיון שלנו רואים אנשי מדין את צבא ישראל מגיע בהפתעה מאזור הספר, אזור גידול השיעורים, כדי להכות אותם במחניהם. השימוש במוטיב זה, כמו גם באחרים שציינו, מדגיש את השוני בין האזורים. ג. סיכום המוטיבים השונים וחלוקתם לאזורים גיאוגרפיים |
| הפעולה | מוטיבים מדברים | מוטיבים של ספר מדבר | מוטיבים של ארץ נושבת |
|---|---|---|---|
| דימוי מדיינים | מקנה, אהל, גמלים, ארבה (ו,ה; ז, יב) | ||
| מקום המפגש עם המלאך | תחת האלה (ו,יא) | ||
| פעולת גדעון | דש חיטה (ו,יא) | בגת (ו,יא) | |
| ניסוי גיזת הצמר | גיזת צמר (ו,לז) | גורן (ו,לז) | טל (ו,לז) |
| במחנה מדין | מגורים באוהל (ו,ה; ז,יב) | 'צליל לחם שעורים' (ז,יג) |
|
ד. סיכום |
