תקציר: טעם נוסף לאיסור אכילת אגוזים בראש השנה. מילות מפתח: ראש השנה; אגוז; מנהגים. |
|
דניאל שפרבר הקדיש מאמר חשוב לחקר המנהג שלא לאכול אגוזים בליל ראש השנה. שפרבר הראה ששתי הסיבות שנזכרו בספרות ההלכה לגבי איסור זה, שאגוז בגימטרייא הוא חט(א) ושאכילת האגוז מרבה בכיחה וניעה, המבטלים תפילה ותקיעת שופר למחרת, משקפות שני מנהגים שונים לגבי ליל החג. הסיבה העיקרית, שהאגוז מרבה כיחה וניעה, משקפת את המנהג לאכול בליל ראש השנה מאכלים מיוחדים לסימן טוב ולהימנע מאכילת אלה שגורמים לתוצאות הפוכות, והסיבה המשנית, הגימטרייא, משקפת מנהג רק להראות את אותם המאכלים טובים וכמובן לא להראות או לא לשים על השולחן מאכלים בעייתיים. הסיבה שבגימטרייא, אגוז חט(א), באה להבטיח שלא ישימו כלל אגוזים על שולחן החג, שמא בטעות יאכל אותם וכך למחרת לא יקיימו מצוות היום כהלכתן. הגימטרייא, המלאכותית במקצת, באה אם כן כסייג. במאמר קצר זה ננסה להוסיף סיבה נוספת לקשר בין אגוזים וחטא וכתוצאה מכך לאיסור לאוכלם או להציגם בליל החג. בחברה היהודית בעת העתיקה ובימי הביניים האגוזים למיניהם שימשו לא רק כמאכל אלא גם כצעצוע וחז"ל מזכירים אותם כמשחק של ילדים, נשים ואפילו מלכים. כך למשל בבבלי עירובין קד,א מוזכרות "נשים המשחקות באגוזים", ואף על פי ששם אסרו את המשחק באגוזים (ובתפוחים) בשבת בגלל בעיות הלכתיות המיוחדות לשבת, ניתן להבין שביום חול לא היה איסור באותו משחק ושנשים, ומן הסתם גם ילדים ואולי גברים, שיחקו במשחקי אגוזים. בשיר השירים רבה ו,ו (עמ' קמט במהדורת דונסקי) נזכר "אגוז זה שחוק לתינוקות ושעשוע למלכים". היה קיים מגוון רחב של אפשרויות משחק באגוזים. ניתן היה לזרוק את האגוזים, ב"משחקי כדור" או סתם, היה אפשר לגלגל אותם על מדפים או על הקרקע, או לבנות אתם כל מיני מבנים וצורות ואז לזרוק עליהם אגוזים אחרים ולהפילם. לאחר סיום המשחק היה ניתן לאכול את האגוזים ואז לחזור ולשחק בקליפות שלהם. אין ספק שהאגוז נחשב לצעצוע אידיאלי. אך, משחקי האגוז לא היו תמיד תמימים. בעולם היווני-רומי ולאחר מכן בימי הביניים היו צורות רבות של משחקי הימורים. משחקים אלה התפשטו במיוחד בחברה הלא-יהודית, אבל גם בחברה היהודית סבלו לעתים מ"מחלת ההימורים" ומהתוצאות החברתיות השליליות הנלוות. האגוזים היוו כלי משחק זול, נגיש ויעיל להשתתפות בכלל המשחקים הקשורים להימורים או שימשו גם כפרס למנצח. בנוסף לכך, המשחק באגוזים אצל ילדים אפשר להם לחקות את הוריהם ולשחק במשחקי הימורים, אבל להסתיר מהוריהם את העיסוק בבילוי שלילי זה, מן הסתם גם מעיני הורים שהשתתפו בעצמם מידי פעם בפעם במשחקי הימורים, בטענה שמדובר במשחקי ילדים תמימים. המשחק באגוזים אצל ילדים ונוער היה עלול לשמש אם כן, כמעין "מכינה" ללימודי ההימורים. האגוז שימש גם ככלי משחק למהמרים מבוגרים בחברה היהודית. כך, מזכירה המשנה כמה פעמים את "המשחק בקוביא" כמי שהוא פסול לעדות (מדרבנן). הכוונה במקורות אלה היא לא רק למשחקי קוביות או אסטרוגלוי (astrogaloi), אלא לכל משחק שיש בו הימורים, כפי שבאמת נלמד מהמקבילות. כך בתוספתא סנהדרין ה,ב (עמ' 423 במהדורת צוקרמנדל) אנו שונים: |
"המשחק בקוביא זה המשחק בטיפסים אחד המשחק בטיפסים ואחד המשחק בקליפי אגוזים ובקליפי רימונים מעולם אין יכול לחזור בו עד שיקבל שישבר את פסיפסיו ויחזור בו חזרה גמורה".
|
|
אמנם, מדובר כאן במיוחד במהמר מקצועי או כפייתי (compulsive gambler) אבל סביר שגם המהמר היהודי הארעי (casual gambler), גבר, אישה או ילד, השתמש בכלי משחק זולים אלה. כל זה מביא אותנו לארוחה בליל ראש השנה. אם המנהג היה לאכול אותם מאכלים שהיה בהם "סימן טוב" ולהימנע מאלה שבישרו את ההפך, אזי נמנע מלאכול אגוזים בגלל הבעיה של כיחה וניעה שהזכרנו למעלה. אבל אם היה המנהג רק להראות מאכלים חיוביים, אזי הייתה סכנה שאגוזים יובאו לארוחה, ולאחר הסעודה, או אפילו באמצעה, יתחילו הסועדים, ילדים או מבוגרים, לשחק בהם ואפילו מרוב שגרה לשחק משחקי הימורים. כדי למנוע אפשרויות אלה נקבעה הסיבה שהגימטרייא של אגוז היא חט(א). המאכלים הלא נכונים על שולחן החג עלולים להביא להתנהגות לא מקובלת לא רק בחג אלא גם בימי חול. כדי למנוע התחלה כושלת לשנה החדשה, אפילו ברגעיה הראשונים, קבעו שאגוז הוא חט(א) ואין להביאו לשולחן. |
