תוכן המאמר: א. המרכיב ההיסטורי בתנ"ך ב. תפיסתו ההיסטורית של ירמיהו ג. הראייה ההיסטורית ממחישה את התנ"ך תקציר: הוראת לימודי התנ"ך בביה"ס צריכה להיות משולבת ברקע היסטורי ובהתייחסות למקום האירוע ע"י צירוף מפות וכד'. גם בלימוד ספר ירמיה יש לכלול התייחסויות אלו. מילות מפתח: ירמיה; הוראת תנ"ך. |
|
א. המרכיב ההיסטורי בתנ"ך כלל גדול בהוראת המקרא הוא מסירת התפיסה המקראית במלואה - בשלמותה, ללא העלמת מרכיב ממרכיביה. על המרכיב ההיסטורי בנבואותיו של הנביא ירמיהו מורי התנ"ך נוהגים לדלג. ההדגשה בדרך הוראתם היא על הוראת ערכי המוסר והאמונה בנבואות, כשהאמצעי העיקרי הוא פרשנות מילולית. אין ספק כי הדגשת ערכי המוסר והאמונה הנצחיים הוא מרכיב חשוב בחינוך הנוער ובעיצוב אופיו המוסרי והדתי, אך הוראת הנבואות ללא רקע היסטורי, מדיני, פוליטי וכלכלי חסר הוא. ידיעת ההיסטוריה של עמינו הוא מרכיב חשוב בחינוכו של העם היהודי. ההגייה בעברנו הלאומי והחדרתו בלב הנוער הוא צו מוסרי עליון: |
"אפתחה במשל פי, אביע חידות מני קדם אשר שמענו ונדעם, ואבותינו ספרו לנו. לא נכחד מבניהם לדור אחרון, מספרים תהלות ה', ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה. ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, אשר ציוה את אבותינו להודיעם לבניהם, למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם" (תהילים עח,ב-ו).
|
|
המשורר רואה לעצמו חובה לשלב יחד את העבר ואת העתיד, שיהיו חלק בל ינותק מתודעת העם החי בהווה. סקירת קורות העבר למען ישמשו דוגמא לדור החי בהווה הייתה קיימת בכנסים שנערכו בעל-פה קבל עם ועדה: א. "וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם" (דברים לא,ל). ב. נאומו של יהושע לפני מותו בשכם (יהושע כד). ג. הסקירה ההיסטורית לרגל כריתת האמנה בימי נחמיה (נחמיה ט). דרך ההבנה ההיסטורית לומד אדם לראות את ההיסטוריה הישראלית כדרמה בה מתגלה ריבונותו של אלוקי ישראל בהיסטוריה. הוא רואה שתולדות ישראל (המשולבים בתולדות העמים) מעוצבים על-ידי שילוב רצון האדם ברצון האלוקים: רצון האלוקים הוא הקובע את כללי ההוויה, והאדם מרצונו מקבל את הכללים הללו או מואס בהם. האדם לומד לדעת שמדינת התנ"ך הייתה מדינה ממשית ולא ערטילאית, והאירועים שאירעו בבית-המקדש בירושלים, בענתות, בבית-אל, בשומרון, במגידו אירעו על קרקע שחיים בה היום יהודים המנסים להמשיך ולהתקיים למרות הקשיים. בדרך זו החינוך לאמונה דתית מקבל עוצמה בלתי רגילה. בכך מתחזק הקשר בין היהודי לארץ-ישראל. חיי העם בארצו מתייצבים לנגד עיניו על אורם וצלליהם. הוא רואה את הרציפות בהיסטוריה של עם ישראל, ואף ישווה בין החיים אז והחיים עתה. בנקל ניתן למצוא קשר בין האירועים המתרחשים כיום בארץ-ישראל לאלו בימי ירמיהו. ב. תפיסתו ההיסטורית של ירמיהו יהואחז, שהוגלה לאחר שלושה חדשי מלכות למצרים על-ידי פרעה נכה - כנראה בגלל הפוליטיקה הפרו-בבלית שלו - שומע מפי ירמיהו: |
"כה אמר ה' אל שלם בן יאשיהו מלך יהודה... אשר יצא מן המקום הזה לא ישוב שם עוד" (כב,יא).
|
|
אל יהויקים שמרד במלך בבל, ירמיהו מדבר קשות: |
"הוי בונה ביתו בלא צדק... קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים" (כב יג-יט).
|
|
ולצדקיהו הוא אומר: |
"אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וחיתה נפשך והעיר הזאת לא תישרף באש וחיתה אתה וביתך, ואם לא תצא אל שרי מלך בבל ונתנה העיר הזאת ביד הכשדים ושרפוה באש ואתה לא תימלט מידם" (לח, יז-יח).
|
|
ירמיהו שוחה כל ימיו נגד הזרם המדיני של המלכים והשרים בזמנו בגלל תפיסתו ההיסטורית פוליטית המבוססת על הכללים: א. רצון האלוקים הוא הקובע את כללי ההוויה. ב. המשך חיי עם ישראל בארצו תלוי בקיום מושלם של הברית בין ה' לעמו. כך מוסברת דרישת הכניעה לבבל שירמיהו דורש בנבואות השעבוד החל משנת 604 לפנה"ס, בשנה ה-IV ליהויקים - "הביאו את צואריכם בעל מלך בבל ועבדו אותו ועמו וחיו" (כז יב). ירמיהו מייעץ להימלט מן החורבן על-ידי הכניעה לעריץ האלילי. ירמיהו תופס את השלטון האלילי כמלכות עולם שהא-ל הקים מתוך עצה ותכנית. למלכות זו נקבע זמן מראש - שבעים שנה. מלכות בבל היא הגוי מצפון, שיבוא להעניש את ישראל על חטאיו. ירמיהו תופס את האירועים ההיסטוריים כגזרת עונש אופקית בגלל החטא. הוא דורש שעבוד לשם תשובה. דרישתו של הנביא להשתעבד לבבל אינה בגלל התנאים המדיניים כהוכחה - בתנאים דומים ישעיהו יעץ למלך חזקיהו לא להיכנע למלך אשור, "וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי." (ישע' לו,לה), אם כי גם ישעיהו כירמיהו מטיף לאותו רעיון: "אם לא תאמינו כי לא תאמנו" (ישע' ז,ט). דרישת השעבוד של ירמיהו נובעת מתוך תפיסה היסטורית-דתית-מוסרית, שאת הקשר בין ארץ-ישראל לעם ישראל אי-אפשר לנתק. אין סתירה בזה שירמיהו מצד אחד מדריך את העם בענייני מדיניות, ומצד שני מטיף לעם מוסר ללכת בדרך תורת השם. ג. הראייה ההיסטורית ממחישה את התנ"ך דוגמא: משפחת שפן - שושלת משפחתית שבניה נושאים משרות רמות בשירות האזרחי. משפחה זו נוטה מבחינה מדינית לצד בבל ומקורבת לנביא ירמיהו. |
|
משפחת עכבור - משפחה פרו-מצרית המתנגדת לחוג הנביאים המקורב לירמיהו. |
|
יש במפה זו כדי לבאר אולי מדוע העלה פרעה נכה את יהויקים לשלטון, שהרי אשתו היא בת למשפחה פרו-מצרית. בדרך זו אנו לומדים שהנביא הוא גם מדינאי. ברוח קודשו ובכוח נבואתו הוא עוסק גם בבעיות מדיניות ממשיות. מצד אחד מטיף הנביא מוסר - ללכת בדרכי השם, ומצד שני הוא מדריך את העם בענייני מדיניות. הנביא הוא פוליטיקאי ריאליסט הסוקר את הטוטאליות של המצב ההיסטורי לפני שהוא מנבא. |
