|
תוכן המאמר: הקדמה אין להאמין בדבר רק בגלל אומרו נאמין לאריסטו רק בדבריו שבאו במופת חכמים חזרו בהם מדבריהם חלק הדרשות החלק הראשון החלק השני החלק השלישי החלק הרביעי והחלק החמישי חלק המעשיות ארבע חלקים החלק הראשון הדרך הראשון הדרך השני הדרך השלישי הדרך הרביעי החלק השני החלק השלישי החלק הרביעי תקציר: סיכום הדרכים השונות בהן דרשו חז"ל את דרשותיהם, ושיטות הפענוח של דרשות אלה. מילות מפתח: דרשות חז"ל, אגדות חז"ל |
|
דע כי כל הנמצא בתלמוד וזולתו מחבורי החכמים ז"ל בעלי מדרשות והמעשיות, דברי הפסוקים הנמצאים בידינו עתה מעטים ונעלמים מעיני כל ההוגים בתלמוד ורובי המפרשים לא שלחו בהם ידם ולא באה נפשם בסודם. ואבי מורי ז"ל חשב לחבר ספר בפירושם, כאשר זכר בתחילת פירוש המשנה, ולבסוף נטה מעליו, ויירא משה מגשת אליו, כאשר אמר בתחילת המורה. ואני אחר פטירתו פירשתי בעניין זה מעט קט, ולא נטיתי, מפני שנתעסקתי בחבור הספר הזה. כי ראיתי תועלתו גדולה ונאמנה מהתחלת הראשונה. אעפ"כ אני מעיר לבך ורעיונך. ואתה פקח עיניך על הדרך הזה שדברו החכמים בדרשות הנמצאות להם, וממנו כוונתם תהא צופה, ויהיה לך לאלהים. ואתה תהיה לי לפה, ומזה תמלט נפשך מלהלעיג על דברי החכמים או מלכפור באמיתת דבריהם. או משתחשוב שהם מעשה ניסים כאשר נעשה לנביאים. וכי כן יעשה לכל חכם וחסיד. ושאין הפרש בין קריעת ים סוף למשה וליוצאי מצרים, ובין צליחת הירדן לאלישע ולאליהו, או לאחד זולת אלו. וכל זה תתחייב כשתיקח אותם הדרשות על פי פשוטן, או על פי הנראה מהם לכתחילה בעיון הראשון. ודי היה בנו להורות שיש מדרשות ומעשיות שיש להם עניין פנימי נסתר חוץ מהעניין החיצוני הנראה. וכל שכן במה שגילה אבא מורי ז"ל בחיבוריו מזה. לולי כי חפצי ורצוני להוסיפך ביאור ולהודיעך מעשים בחלוק ענייניהם שאני מחלק לך בקרוב. ובמשלים אמשול לך בזה הפרק. וראיתי להקדים תחלה הקדמה זו: |
|
אין להאמין בדבר רק בגלל אומרו אינו מדרך השכל מפני שהוא מתחייב גירעון וחסרון בהתבוננות מה שצריך להאמין בו. ומדרך התורה, מפני שנוטה מדרך האמת ונוטה מעל קו הישר. אמר השי"ת "לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט" וגו'. ואמר "לא תכירו פנים במשפט" וגו'. ואין הפרש בין קבלת אותו דעת להעמידה בלא ראיה, או בין שנאמין לאומרה ונשא לו פנים ונטען לו, כי האמת אתו בלי ספק, מפני שהוא אדם גדול הימן וכלכל ודרדע. שכל זה אינו ראיה אבל אסור. ולפי הקדמה זו לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם לשלמות תכונתם בפירוש התורה ובדקדוקיה ויושר אמריהם בביאור כלליה ופרטיה, שנטען להם ונעמיד דעתם בכל אמריהם ברפואות ובחכמת הטבע והתכונה, [ולהאמין] אותן כאשר נאמין אותן בפירוש התורה, שתכלית חכמתה בידם, ולהם נמסרה להורותה לבני אדם, כעניין שנאמר "על פי התורה אשר יורוך" וגו'. אתה רואה החכמים, במה שלא נתברר להם מדרך סברתם ומשאם ומתנם, אומרים: "האלהים, אילו אמרה יהושע בן נון לא צייתיה ליה". כלומר לא הייתי מאמין ביה, ואע"פ שהוא נביא, כיון שאין בידו יכולת להודיע העניין בכוונה מדרך הסברא והמשא והמתן, והדרכים שבהם ניתן התלמוד להידרש. ודי בזה ראיה ומופת, ולא נענעין להם עוד, כיון שאנחנו מוצאים להם אומרים שלא נתאמת ולא נתקיימו בגמרא דברי הרפואות. וכעניין תקומה, שאמרו שמונע להפיל הנפלים, שלא נתאמת, וכיוצא בזה עניינים רבים שדברו פרק שמונה שרצים במסכת שבת וכו'. ובמקומותם אתרץ דברים שבחנו אותם הבוחנים ונשמעו ביניהם, וסמכו הם עליהם, ולא יודה על אמיתת עיון רופא אמיתי ולא שכל: ודע, כי לא יתחייב בעבור מה שאמרנו שיהא מה שאמרו חז"ל - |
אי כפית אכול, אי צחית שתה, אי בשל קדרך שדי במכמנא,
|
|
הדברים שאמרנו. כי זה המאמר הוא עיקר הבריאות כאשר אימתוהו הבחינה ורפואות הרופא, רוצה לומר שלא יאכל אדם עד שירעב, ושלא ישתה עד שיצמא, וכשיצמא שלא יאחר לשתות. וכשיתעכל המזון במעיו שישליכנו ולא יאחרנו, שאם צריך לנקביו שלא ישהה אותם. נאמין לאריסטו רק בדבריו שבאו במופת אבל יש לנו, ולכל נבון וחכם להתבונן כל דעה וכל מאמר, על דרך שיש להתבונן אותה. ולאמת ולקיים מה שראוי לקיים, ולבטל מה שראוי לבטלו, ולעמוד מלפסוק הדין במה שלא הוכרע האחד משני הפכים, אמרו מי שאמרו, כאשר אנו רואים אותם ז"ל שאמרו "אם הלכה נקבל - ואם לדין יש תשובה". וכן הם עושים במה שלא הוכרע האחד משני הפכין, שמעמידים אותו באומרם בו 'תיקו', וחוזרים להם מדעת שנתאמת להם, במאמרם בהרבה מקומות "חזר בו ר' פלוני מדבריו". "חזרו בהם להורות כדברי בית שמאי". חכמים חזרו בהם מדבריהם |
"אוקי רבא אמורא עליה ודרש ואמר, דברים שאמרתי בפניכם טעות הם בידי".
|
|
ועניינים אלו וכיוצא בהם, אין להבינם ולהתבונן אותם מפני שהיה גדול העצה והחכמה, אלא מפני הראיות והמופתים שיש עליהם. וכן אמר אבא מורי ז"ל ביאורה. והוא דבר מבואר ועניין קל בעיני כל נוטה מעל תאוות גופו. ואחר הקדמה אומר, ומהשם אשאל עזר על התבוננת האמת, כי כל הדרשות הנמצאים בדבריהם ז"ל בתלמוד ובשאר מקומות מתחלקות לחמשה חלקים: |
|
החלק הראשון והחלק הזה עם היותו מבואר ואינו צריך דמיון אודיעך דמיונו לתוספות ביאור. והוא כעניין מה שאמרו במסכת ברכות: |
א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה שנאמר אז ימלא שחוק פינו וגו':
|
|
החלק השני ודמיון החלק מה שאמרו בגמ' דתענית: |
אמר ר' אליעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן והוא עומד ביניהם, וכל אחד ואחד מראה באצבע, שנאמר "ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו, זה אלוהנו קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו":
|
|
הנה פשט דרש הזה ירחיק כל בעל שכל וכל בעל אמונה מלהאמינו. והעניין האמיתי שנתכוון עליו ר' אליעזר ששכרן של צדיקים הנזכרים לחיי עולם הבא, הוא השגתם מהשם ית' מה שלא היה משיגים בעולם הזה בשום פנים, וזה תכלית הטובה שאין למעלה ממנה. והמשיל שמחת ההשגה ההיא כשמחת מחול. וכן דמה שמחת כל אחד ואחד מה שלא היה יכול להשיג תחלה ממנו ית' באמרו, 'וכל אחד ואחד מראה עליו באצבע'. והביא ראיה על המלטת הנפש המשכלת מן האף והחמה בעז"ה באמרו "ויושיענו", והביא ראיה על ההדר והכבוד האמת שישנו אז לצדיקים באמרו "נגילה ונשמחה בישועתו". וזה תכלית בקצרות לשון ושלימות עניין מפי דמיון והוראת עניין נכבדים ורבים במלות קצרות ודברים מעטים. ובזה תחשוב לכל כיוצא בזה: החלק השלישי ודמיון חלק זה מה שאמרו בגמר' בברכות לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר |
"רגזו ואל תחטאו", ואם נצחו מוטב, ואם לאו - יקרא ק"ש, שנאמר "על משכבכם". ואם נצחו - מוטב, ואם לאו, יזכור יום המיתה, שנאמר "ודומו סלה".
|
|
הנה זה לא נתכוון אלא פשוטו אך התבוננת הפשט קשה מפני כי הוראות יצר טוב ויצר הרע נעלמות, והסבות שזכר קשה להבין, ואני אעריך להבינו כדי שתחשוב כל כיוצא בו על זה. ואומר כי לשון 'ירגיז' ר"ל להמשיל ולהשליט יצר טוב הוא הדעת, ויצר הרע הוא תאוות הגוף וכיוצא בה. וכוונת העניין שיש לו לאדם להמשיל ולהשליט דעתו על הנאת גופו, ויעלה זה במחשבתו תמיד, ואם די לו בזה להכנעת תאוותיו מוטב, ואם לאו יוסיף על המחשבה ויהגה בחכו ויוציא בשפתיו פסוקים ומלות שיכניעוהו ויזכירוהו הכנעת התאווה, וימנע מחשבתו לצאת ולהרהר בדבר אחר ויקרא ק"ש ויתבונן ענינו וישיבנו אל לבו. וייחד קריאת שמע לשני הסבות: האחד הוא הרפה והחלש, מפני שאמר הכתוב "על משכבכם", ובק"ש נאמר "ובשכבך", והוא גזירה שווה ובמלות על דרך סברות. והשני הוא החזק, מפני שבק"ש זיכרון גדולה תכלית יצר טוב והייחוד והאהבה והעבודה ונקם ושלם והכנעת יצר הרע, באומרו "לא תתורו", וחיזוק יצר טוב באמרו "והייתם קדושים לאלהיכם". ואח"כ אמרו "אם נצחו מוטב" ... כלומר, אם הרע יעלה גאונו וגאותו ולא יכנע לבבו הערל במבטא שפתים באותם הפסוקים הנזכרים בק"ש, אז יכניעהו בזיכרון יום המיתה וסוף כל האדם, ודי בזה שברון יצר הרע והכנעת גאונו. כעניין מה שאמר עקביא בן מהללאל "הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה". החלק הרביעי ודמיון החלק הזה מה שאמרו בגמרא דתענית - |
א"ר יוחנן מאי דכתיב "עשר תעשר" - עשר בשביל שתתעשר.
|
|
וכאשר אמרו שם בפירוש - |
"והריקותי לכם ברכה עד בלי די" - עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.
|
|
וכן כל כיוצא בזה. ולא יעלה על דעתך שכל דרש בפסוק מן הפסוקים כאשר יאמין מי שלא הגיע לדעת אמיתית שאומרים שזה הקבלה בידם כאשר הוא בעיקר התורה והקלות, אין הדבר כן. אך דע כי פירוש לפסוקים שאינם תלוים בעיקר מעיקרי הדת ולא בדין מדיני התורה, שאינם קבלה בידם, אבל יש מהם לפי הכרעת הדעת, ויש מהם דברים הנאים ומתקבלים על דרך מחמדי השיר, ומשיאים המלות הענינים שהם יכולים לישא ומוציאים אותם, וכמה פעמים על דרך תלמוד הבינה במחמדי השיר. כי אני לא מסתפק במאמר דברי ר' יהושע בפרשת "וישמע יתרו" - |
מה שמועה שמע ובא, מלחמת עמלק שמע ובא.
|
|
כי זה משיקול הדעת אמרו ולא מקבלה.
וראיה לזה ממה שאמרו "שכן הוא כתובה בצדה". ואם הייתה קבלה בידו, לא היה צריך לראיה לפירושו. ועוד ראיה אחרת, שהרי אנו רואים חכמים אחרים זולת ר' יהושע בפרשה סוברים דעת אחרת, ואם הדבר קבלה לא היו חולקים בו. שהרי ר' אלעזר אמר 'מתן תורה שמע' והביא גם הוא ראיה לפירושו, ור' אליעזר אומר 'שמועת ים סוף שמע ובא' והביא גם הוא ראיה לפירושו. וכן אין ספק בעיני כי דברי האומר בפירוש "דבר אל בני ישראל ויסעו" - הסיע אותן מליבן, כי זה על דרך תלמוד הבינה במחמדי השיר, ולא על דרך פירוש הדת. ותמצא לחכמים ז"ל דרשות מזה החלק בלי ספק שלא יהא פירוש דרשות פסוק אלא דרשות עומדות בעצמן, כדאמר בגמרא ר"ה: |
"תנא הוא כנען, הוא סיחון, הוא ערד. סיחון שדומה לסיח במדבר, כנען על שם מלכותו, ומה שמו ערוד שמו".
|
|
וקרוב להיות כי רוב הדרשות הנמצאות בדבריהם ז"ל הם מזה החלק, כי הוא האמת שאין עליו מערער אלא שוגה ופתי, כי זה החלק מדבריהם יתחלק לחלקים רבים בהחלק ענינים, כהתחלק דעת המשוררים, כן יתחלקו דרשות אלו בהתחלק דעות האומרים וחכמתם, והתבונן זה.
החלק החמישי ודמיון החלק הזה בגמרא דפסחים: |
אמר מר זוטרא מאצל על אצל הוא טעון ארבע מאה גמלי. דרש אצל הראשון הוא ראש הפסוק והאחרון הוא סוף פסוק, ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריה בכורו וישמעם ושעריה ועבדיה וחנן כל אלה בני אצל.
|
|
ואמרו קצת המפרשים להנאת זה הדבור כי אצל הראשון הוא זה הפסוק והאחרון הוא פסוק שני שאחר זה, ולאצל ששה בנים וגו', והדרשה היא על שני פסוקים אלו. ועל שני הדרכים לא יסור דרש זה מהיותו לשון הבאי, כי לא יתכן בעיני כל בעל דעה שיש דרש על המקרא כולה משא ארבע מאות גמלי, וכ"ש על שני פסוקים, הלכך אינו אלא לשון הבאי, וכבר ביאר זה זולתינו.
והחלק הזה מהדרשות מעט מזער בהעריכו לשאר חלקים, לפי שרוב דבריהם בלשון הבאי אינו אלא במעשיות כאשר אומר. |
|
מעשיות שהיו ושאירעו בעולם כפי מה שתמצא אותם כתובים, והוצרכו להביאם ללמוד מהם תועלת. והתועלת אפשר שתהיה בדינים או בדעות או באמונות, או שיהיה המעשיות ההם מעשה נפלא ומאורע קרוב לעניין הנזכר קודם. אם כן יצא החלק לארבע דרכים: הדרך הראשון כדאמר בסוכה "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה" - |
וכן א"ל ב"ה לב"ש מעשה שהלכו זקני ב"ה וב"ש לקראת ר' יוחנן בן החורני ומצאוהו ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית, א"ל ב"ש משם ראיה, אף הם אמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך.
|
| וכדאמר בכתובות - |
אמי' דרמא בר חמא כתבינה לנכסה לרמא בר חמא בצפרא, לאורתא כתבינה לרב עוקבא בר חמא, אתא רמי בר חמא קמיה דרב ששת אוקמיה בנכסים, אתא רב עוקבא קמיא דרב נחמן אוקמיה בנכסים, אתא רב ששת קמיה דרב נחמן א"ל מה טעמא עבוד מר הכי א"ל שודא דדיינא עבדי, א"ל אנא נמי שודא דדיינא, א"ל חדא דאנא דיינא ומר לא דיינא, ועוד מעיקרא לא בתורת האי אתית.
|
|
ובמעשיות דרך זו רבו מספור. הדרך השני כמו שאמר במסכת שבת - |
לעולם יהא אדם ענותן כהלל ולא קפדן כשמאי, מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה עד והלל לא יקפיד.
|
|
למדנו מן המעשה ההיא שצריך אדם להדמות להלל במידה כפי יכולתו שלא יקפיד ולא ירגיז ואפילו על דברים המקניטים, שזו מידה נכבדת מאוד וזה הדרך נמצא בתלמוד הרבה:
הדרך השלישי כמו שאמר במסכת תענית |
מעשה שאמרו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים, אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים שלא ימוקו. התפלל לא ירדו. עשה עוגה ועמד בתוכה ואמר רבונו של עולם בניך שמים פניהם עלי וכו'.
|
| הנה המעשה הזה יורה על אמיתת אמונה נכונה, שהשם ית' שומע בקול עבדיו הצדיקים, ועונה אותם בצר להם. שנאמר "ומי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו כה' אלהינו" וגו'. ונאמר ע"י הנביא "אז תקרא וה' יענה". ואומר "יקראנו ואענהו". ודמיון מעשה זה שאמרו בתענית: |
פעם אחת עלו ישראל לרגל. ולא היה להם מים לשתות. הלך נקדימון בן גריון וכו'. עד לפיכך נקרא שמו נקדימון, שנקדה לו חמה בעבורו.
|
|
וכמוהו הרבה בתלמוד.
הדרך הרביעי וכמוהו מה שאמר ביומא - |
ר' מאיר ור' יהוודה ור' יוסי הוו קאזלי באורחא איקלעו לההיא אושפיזא א"ל ר' מאיר לאושפיזא בני מה שמך א"ל כידור. אינהו יהבו ליה כיסייהו ור' מאיר לא יהיב ליה כיסיה וכו'.
|
|
הנה המעשה הזה לא נכתב אלא להודיעך בינת ר' מאיר והפלא שאירע שנתאמתו דברי ר' מאיר בהכרת האיש ההוא. וכמוהו מה שאמר במגלה: |
דר' יהודה נשיאה שלח ליה לר' אושעיה אטמא דעגלא תלתא וגרבא דחמרא שלח קיימת בנו מתנות לאביונים. הדר שלח ליה כוליא דעגלא תלתא וגרבא דחמרא שלח ליה קיימת בנו רבנו ומשלוח מנות איש לרעהו.
|
|
וכן כל כיוצא בזה, ומעשיות בדרך הזה בתלמוד לאין מספר, ובגמרא דגטין תמצא מהן לרוב ובמקומות אחרים בתלמוד. ואפשר כי בהתחלק דעות המפורשים במעשיות אלו שימצא בהם תועלות אחרות, וימצאו בשלשת הדרכים שדברנו בהם כבר. והאמת שזה החלק מהמעשיות יש לו דרך רביעי בפני עצמו על הדרך שבארנו: |
|
המעשיות שנראו ואירעו בהם בחלום, וזכרו אותם בלשון צח ופשוט לדעתם, כי אי איפשר שיטעה בהם בעל שכל ובינה. וכמו שאמרו חז"ל בברכות. |
"תניא אמר ר' ישמעאל פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים" וכו'.
|
|
וכזה בדבריהם בהרבה מקומות, וכמו כן במעשיות שזכרו בהם מראות הנביאים ושדבר עימהם, ושהועילו עימהם. וכמו מעשיות שזכרו בהם שדים, והרואה שאין לבו עמו יחשוב כי הם דברים היו בעולם כמו שנכתבו, ויבוא לחשוב ולהאמין דבר הנמנע שאי אפשרי אבל חייב, וכל זה יקרה לו לרוב פתיותו ומיעוט ידיעתו בטבע העולם, ובמעשה הנסים ובדרך החכמים ז"ל שהוא דרך הנביאים, שספרו בלשון הפשוט מה שראו במראות הנבואה, ודרך זו דרכו החכמים כמו שבאר אבא מורי ז"ל במורה הנבוכים למבין. |
|
מעשיות שאירעו בעולם כמו שנכתבו, אלא שדברו בהם לשון הבאי לדעתם כי לא יטעה בעל שכל שהם דברי הבאי. והם היו מתירים חלק זה שהוא לשון הבאי. כעניין שאמרו בגמ' תמיד |
"דברה תורה לשון הבאי". "דברו נביאים בלשון הבאי". "דברו חכמים בלשון הבאי". דברה תורה בלשון הבאי. ערים גדולות ובצורות בשמים. דברו נביאים בלשון הבאי ותבקע הארץ לקולם. דברו חכמים בלשון הבאי תפוח וגפן ופרוכת.
|
|
וג' מקומות אלו הם במשנה, כי בתלמוד ימצא הבאי לאין מספר. שלא ימנע כ"ג ולא ב"ג:
ודמיון החלק הזה מה שאמרו בגמרא דמגילה. "רבה ור' זירא עבדי סעודתא בהדי הדדי קם ]רבה[ שחטי' לר' זירא בעי רחמים עליה ואחייה". פירוש שהכהו ופצע בו חבורה גדולה שקרוב למיתה ולגודל המכה הביא שחטיה, ואולי היתה המכה ההיא בצוואר, ופירוש ואחייה מלשון ויחי מחליו, ובלשון חכמים ז"ל עד שתחיה המכה. |
וכמוהו רבי חכינאי הוה קאזיל לביה רב בשילהי דר' שמעון בן יוחאי וכו', ואזיל ויתיב בבי מדרשא עשר שנין וכו', עד פרחה רוחה [שנפרדה ממנה נשמת רוח חיים], אמר לפניו רבש"ע ענייה זו לשוא שמרה, בעי רחמיה עליה ואחייה.
|
|
ואין פירוש "פרחה רוחה" שנפרדה ממנה נשמת רוח חיים במיתה, אלא מרוב שמחתה כשראתה אותן בפתע פתאום נפלה להפרח חלק מחלקי הנפש החיה, כאשר יקרה לבני אדם פעמים רבות, ובקש רחמים וחייתה ותחי נפשה. וכן כל כיוצא בזה:
|
|
הם מעשיות שאירעו באמת, אלא שדברו אותם בתבנית משל וחידה, באלו נתבונן שלא נתבאר עניינם לכל אדם בכללו, עד כשיתבונן בצורת מעשה החכם והנבון יבינהו וידע כוונתו ויראה בפשט מעשיות מהחלק הזה, דברים נאים ונחמדים. ודברים אחרים שמניעתו נכרת אפילו לפתי וקטן, ויקרה לפי שמניעת דברים אלו בעיין פשוטה להאמין הדרש ההוא על פי פשוטה אע"פ שהוא נמנע אצלו, ולמי שידע טבע העולם ודרך מציאותיו יבין עניין המשל החידה ויכירנו. ודמיון דבר זה כמו שאמרו במס' סוכה |
הנהו תרתי כושאי דהוו קיימו קמיה דשלמה, ואמרו ליה לאלחורף ואחיה בני שישא ספרי דשלמה חזייא למלאך המות דהוו עציב וכו', עד פתח שלמה ואמר רגלוהי דבר אינש אינון ערבין ביה, לאתר דמתבעיין אינון מובלין ליה.
|
|
הנה פשט המעשה נמנע מניעה גמורה לכל בעל שכל ובינה. וענינו לפי הנראה בעיני הוא דבר אירע באמת, ר"ל כי שני האלה נודע לשלמה כי היו הולכים בדרך כל הארץ מפני חולי שקרה להם או עניין אחר, ורצה לקנות תחבולות להצילם מן המות, והבריחם מן הארץ ההיא אל ארץ אחרת שהייתה טובה להם לפי מה שהיו צריכים ולפי מזגם שהיה חושב כי ימלטו שם, ומתו במקום ההוא אשר חשב שלמה כי שם ימלטו, ברצון השי"ת אשר אין מלפניו לא מנוס ולא מברח, ובזה אמר שלמה "רגלוהי דאינש" וכו'. וכל מה שנאמר בעניין המעשה ההוא מלבד מה שפירשנו הוא לתיקון המשל ולחבר עניין החידה. ואפשר כשיתבונן אדם היטב במלות המעשה הזה ימצא עניין לכל מלה ומלה, ואין רצוני להאריך עתה בזה.
ואל תתמה מפני שזוכרים החמה ז"ל בדבריהם מעשיות ואגדות שכלם בכללם משלים וחידות, ואינם על פי פשוטם, שהרי הם ז"ל מפרשים פסוקים מדברי הנביאים על דרך זה, ראה מה שאומרים בפסוק "הוא הכה את הארי". ובפסוק "הוא הכה את שני אריאל" בגמרא דברכות, והוציאוהו מפשוטו עם היות הנביאים אומרים אותו בלשון פשוט כאלו אין בו עניין שני, ואין רצונו לומר כי פסוקים אלו יש להם עכ"פ פירוש אחר חוץ מפשוטם, ושמים אותם חידות ומשלים. כ"ש שיש לנהוג מנהג זה בדבריהם, שפשוטם נמנע בעיני כל רואה בעיניו. וכבר העיר על זה אבא מורי בפרק חלק מפירוש המשנה. ומצאנו להם ז"ל מאמר נכבד מורה ומודיע כי ימצא חידות ומשלים ברוב דבריהם כעניין שאמרו בגמרא דערובין. |
תלמיד אחד שהיה לו לר' אליעזר שהורה הלכה לפניו, אמר לה לאימא שלים דביתהו, תמה אני אם יוציא זה שנתו, ולא הוציא שנתו, אמרה לו וכי נביא אתה וכו'. עד שמו ושם אביו למה שלא תאמר משל היה.
|
|
הנה לך שהורינו בזה, שיש בדבריהם דברים רבים שאינם על פי פשוטם, והשב ראיה זו על לבך ושים עינך בה, כי היא פליאה נכבדת וראיה גדולה, והעיר אותי על ראיה זו אחד מנבוני תלמידי החכמים. - והחלק הזה האחרון מן המעשיות קרוב להיותו מהחלק השני מהדרשות, ר"ל שהשני חלקים נכבדים וכולם מחמדים וענייניהם גדולים ונפלאים, ואין לגלותם לכל אדם, ומפני זה דרכו בהם דרכי החידות והמשלים, ואתה דע לך. ואחד מן הדברים שיש לך להתבונן ולהתעורר בו מפני שיש לך תועלת גדולה בידיעת המעשיות או יותר כגון שהיה ממנו בחלום וממנו בהקיץ בלי ספק, וממנו משל וחידה, וכשתבוא לפרש כל המעשה על דרך אחד מהחלקים תגדל המבוכה, ולא יודע אמיתת המעשה, ולהעירך בזה די לך תועלת. דרשות מורכבות |
ת"ר מעשה בר' יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על חמורו ויוצא מירושלים, ור' אליעזר בן ערך אחריו ללמוד תורה מפיו, א"ל שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה, א"ל ולא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד, אא"כ היה חכם ומבין מדעתו וכו' עד יצא מחלציך.
|
|
הנה המעשה הזה קצתו היה בהקיץ בלי ספק כמו שאמר, וקצתו בחלום. נמצא שהוא מורכב מן הראשון ומן השני, וכן כל כיוצא בזה. ודמיון המעשה המורכב מג' חלקים, המעשה שאחר זה המעשה שהזכרנו, וזה שאמרו חז"ל וכשנאמרו הדברים לפני ר' יהושע וכו' עד מזומנים לכת השלישית. הנה המעשה קצת מהחלק הראשון וקצתו מהחלק השני, וקצתו מהחלק הרביעי. ודמיון החלק הראשון מהמעשה, הנה הוא גוף המעשה ה נזכר בראשונה שהיו גיבורים אלו מתעסקים בדרוש מעשה המרכבה. ודמיון החלק השני מבואר במעשה שא"ר יוחנן בן זכאי ראיתי בחלומי. ודמיון החלק הרביעי מה שאמרו בעניין קבוץ המלאכים ועומדים לפניו. ואי אפשר פירוש עניין זה כי הוא גילוי סוד. וכבר דברנו גדולות ונכנסנו לפנים שלא ברשות, וביארנו מה שיש בו ספק לכל נבון וחכם. ואומר אני כי בחלקי המעשיות והדרשות לחלקיהן, ובהביאו דמיון כל חלק וחלק. כי פרשתי זה כל הדרשות והמעשיות שנמצאים בתלמוד בכוח הקרוב למי שמבין, כי ידעתי כי לא יקשה אחרי זאת על המבין, כשיראה דרש או מעשה שישמענו שידע ויבין מאיזה חלק הוא מהחלקים שזכרנו. ובזה ימלט נפשו מלהוציא על המדברים ז"ל דיבות שלא כראוי כאשר יוציאו הקראים והכסילים וכיוצא בהם. או שיטבע ביון הסכלות בדברים הנמנעים, ויחשוב שימצא דבר שאינו מצוי ושאירע דבר שלא היה ונברא, ויבוא לכפור בהשי"ת בהגשימו אותו וכיוצא בזה. וכן יקרהו בפרשו אותם הדרשות על פי פשוטם והאמינו אותם על דרך ההוא. כמו שאמרו חז"ל תלמיד טועה ברבו תולה. והתבונן עיקר זה כי הוא עמוד גדול וחומה בצורה ביארתי בסיוע אלי בספר הזה. ועתה אתה ברוך ה' שימנו כחותם על לבך, וכטוטפות בין עיניך. יהיה לך לפתח והקדמה לכל מה שתקרא או תשמע מהדרשות והמעשיות, ועליך תועלת גדולה. ותהיה ממשכילי האמת ומכיריו ולא מהפכם ההולכים אחרי ההבל ומהבלים. והוא יתברך ברחמיו יישר מעגלותינו ויכין צעדינו לדרוך בנתיבות האמת וללכת בארחותיו יהי שמו מבורך אמן: אברהם בן משה בן מימון הספרדי: |
