(א)
בן זומא אומר:
איזהו חכם? הלומד מכל אדם.
שנאמר: (תהלים קיט) "מכל מלמדי השכלתי".
איזו עלוב שבעלובים? זה שהוא עלוב כמשה רבנו.
שנאמר: (במדבר יב) "והאיש משה עניו מאד".
איזו עשיר שבעשירים? זה ששמח בחלקו שנאמר:
(תהלים קכח) "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך".
איזו גבור שבגבורים? זהו שכובש את יצרו.
שנאמר: (משלי טז) "טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר".
וכל הכובש את יצרו מעלין עליו כאילו כבש עיר מלאה גבורים,
שנאמר: (שם כא) "עיר גבורים עלה חכם".
ואין גבורים אלא גבורי תורה,
שנאמר: (תהלים קג) "גבורי כח עושי דברו".
ויש אומרים: מלאכי השרת,
שנאמר: (שם) "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח" וגו'.
ויש אומרים: מי שעושה שונא אוהבו:
(ב)
רבי נהוראי אומר:
הוי גולה למקום תורה,
ואל תאמר שהיא תבוא אחריך,
שחברך יקיימוה בידך,
ואל בינתך אל תשען.
הוא היה אומר: אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שנאמר: (משלי יג) "בז לדבר יחבל לו וירא מצווה הוא ישלם".
הוא היה אומר: הלומד תורה בילדותו למה הוא דומה? לעגלה שכבשוה כשהיא קטנה, שנאמר: (הושע י) "ואפרים עגלה מלומדה אוהבתי לדוש". והלומד תורה בזקנותו דומה לפרה שלא כבשוה אלא בזקנותה, שנאמר: (שם ד) "כי כפרה סוררה סרר ישראל".
הוא היה אומר: הלומד תורה בילדותו דומה לאישה שהיא לשה בחמין, והלומד תורה בזקנותו למה הוא דומה? לאישה שהיא לשה בצונן:
(ג)
ר' אליעזר בן יעקב אומר: הלומד תורה בילדותו, דומה לכתב שנכתב על נייר חדש, והלומד תורה בזקנותו דומה לכתב שנכתב על נייר ישן:
(ד)
רבן שמעון בן גמליאל מוסיף על דבריו: הלומד תורה בילדותו דומה לבחור שנשא בתולה שהיא הוגנת לו והוא הגון לה, והיא מתנפלת עליו והוא מתנפל עליה.
הלומד תורה בזקנותו למה הוא דומה? לזקן שנשא בתולה. היא הוגנת לו והוא אינו הגון לה. היא מתנפלת עליו והוא מתרחק ממנה. שנאמר: (תהלים קכז) "כחיצים ביד גבור כן בני הנעורים", וכתיב בתריה "אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם".
שונה ומשכח דומה לאישה שיולדת בנים וקוברת, שנאמר: (הושע ט) "כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם". אל תקרי 'ושכלתים' אלא 'ושכחתים'.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: הלומד תורה בילדותו דומה לרופא שהביאו לפניו מכה ויש לו איזמל לחתוך וסמני רפואות לרפאות.
הלומד תורה בזקנותו דומה לרופא שהביאו לפניו מכה ויש לו איזמל לחתוך ואין לו סמנין לרפאות.
אף כך דברי תורה יהיו מצויינין לך זה מזה, ויהיו מצויינין לך זה בצד זה. שנאמר: (משלי ז) "קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך", ואומר (שם ו) ""קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרותיך":
|
