(א)
יהושע בן פרחיה אומר:
עשה לך רב,
וקנה לך חבר,
והוי דן את כל האדם לכף זכות.
מלמד שיעשה לו את רבו קבע, וילמד ממנו מקרא ומשנה, מדרש הלכות ואגדות.
טעם שהניח לו במקרא - סוף שיאמר לו במשנה.
טעם שהניח לו במדרש - סוף שיאמר לו בהלכות.
טעם שהניח לו בהלכות - סוף שיאמר לו בהגדה.
נמצא האדם ההוא יושב במקומו ומלא טוב וברכה:
(ב)
היה רבי מאיר אומר: הלומד תורה מרב אחד למה הוא דומה? לאחד שהיה לו שדה אחת, וזרע מקצתה חטים ומקצתה שעורים, מקצתה זיתים ומקצתה אילנות.
ונמצא האדם ההוא מלא טובה וברכה.
ובזמן שלומד משניים שלושה, דומה למי שיש לו שדות הרבה. אחת זרע חטין, ואחת זרע שעורים, ונטע אחת זיתים, ואחת אילנות.
ונמצא אדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה:
(ג)
מלמד שיקנה האדם חבר לעצמו, שיאכל עמו, וישתה עמו, ויקרא עמו, וישנה עמו, ויישן עמו ויגלה לו כל סתריו: סתר תורה וסתר דרך ארץ.
שכשיושבין ועוסקין בתורה, וטעה אחד מהם הלכה או ראש הפרק, או שיאמר על טמא טהור או על טהור טמא ועל אסור מותר ועל מותר אסור - חברו מחזירו.
ומניין שכשחברו מחזירו וקורא עמו, שיש להם שכר טוב בעמלן? שנאמר: (קהלת ד) "טובים השנים מן האחד, אשר יש להם שכר טוב בעמלם":
(ד)
שלשה שיושבין ועוסקין בתורה, מעלה עליהם הקדוש ברוך הוא כאילו נעשים אגודה אחת לפניו. שנאמר: (עמוס ט) "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ - ה' שמו".
הא למדת, שלשה שיושבין ועוסקין בתורה, מעלה עליהם כאילו נעשו אגודה אחת לפני הקדוש ברוך הוא:
(ה)
שנים שיושבין ועוסקין בתורה, שכרם מתקבל במרום. שנאמר: (מלאכי ג) "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה'".
אלו הן יראי ה'? אלו שגוזרים גזרה ואומרים: נלך ונתיר את האסורים, ונפדה את השבויים. והספיק הקדוש ברוך הוא בידיהם והולכין ועושין מיד.
ואלו הן ולחושבי שמו? אלו שמחשבין בלבם ואומרים: נלך ונתיר את האסורים ונפדה את השבויים, ולא הספיק הקדוש ברוך הוא בידיהם, ובא מלאך וחבטן בקרקע:
(ו)
יחיד יושב ועוסק בתורה, שכרו מתקבל במרום, שנאמר: (איכה ג) "ישב בדד וידום כי נטל עליו".
משלו משל, למה הדבר דומה? לאחד שהיה לו בן קטן. הניחו ויצא לשוק. עמד ונטל את המגילה והניחה בין ברכיו, והיה יושב והוגה בה.
כיון שבא אביו מן השוק, אמר: ראו בני קטן שהנחתיו ויצאתי לשוק. מה עשה? מעצמו למד, ונטל את המגילה, והניחה בין ברכיו והיה יושב ולומד בה.
הא למדת שאף יחיד שיושב ועוסק בתורה שכרו מתקבל במרום:
(ז)
מעשה בריבה אחת שנשבית, והלכו אחריה שני חסידים לפדותה. נכנס אחד מהם לקובה של זונות.
כשיצא אמר לחברו: במה חשדתני?
אמר: שמא לידע בכמה דמים היא מהורהנת.
אמר לו: העבודה כך היה.
אמר לו: כשם שדנתני לכף זכות, כך הקדוש ברוך הוא ידין אותך לכף זכות:
(ח)
שוב מעשה בריבה אחת שנשבית, והלכו אחריה שני חסידים לפדותה. ונתפס אחד מהם לשום לסטים, וחבשוהו בבית האסורין.
בכל יום ויום היתה אשתו מביאה לו לחם ומים.
יום אחד אמר לה: לכי אצל פלוני, ואמרי לו שאני חבוש בבית אסורין מפני הזנות, והוא יושב ושוחק בביתו ואינו משגיח על הריבה.
אמרה לו: לא דייך שאתה חבוש בבית האסורים, אלא שהיית מתעסק בדברים בטלים? לא הלכה, אלא היתה מתעסקת בדברים בטלים.
אמר לה: בבקשה ממך, לכי ואמרי לו.
הלכה ואמרה לו.
מה עשה אותו האיש? הלך והביא כסף וזהב ובני אדם עמו, והוציאו את שניהם.
כשיצא אמר להם: תנו לי ריבה זו שתישן עמי בבגדיה על המטה.
לשחרית אמר להם: הטבילוני והטבילוה. והטבילום.
אמר לטובליהם: לטבילה שלי במה חשדתוני?
אמרו לו: אמרנו, כל אותן ימים שהיה חבוש בבית האסורין היה רעב וצמא, ועכשיו יצא לאויר העולם וחם בשרך עליך, ושמא ראית קרי.
אמר להם: לטבילה של ריבה זו במה חשדתוה?
אמרו לו: שכל אותן הימים שהיתה שרויה בין העובדי כוכבים היתה אוכלת משלהם ושותה משלהם, עכשיו אמרת הטבילוה כדי שתטהר.
אמר להם: העבודה כך היה. ואתם שדנתוני לכף זכות, המקום ידין אתכם לכף זכות.
כשם שהצדיקים הראשונים היו חסידים, כך בהמתן היו חסידות.
אמרו: גמליו של אברהם אבינו לא נכנסו לבית שיש בו עבודת אלילים. שנאמר: (בראשית כד) "ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים".
'ואנכי פניתי הבית' - מתרפים. ומה תלמוד לומר 'ומקום לגמלים'?
מלמד שלא נכנסו לבית לבן הארמי, עד שפינו כל העבודת אלילים מפניהם.
מעשה בחמורו של רבי חנינא בן דוסא, שגנבוהו לסטים, וחבשו את החמור בחצר, והניחו לו תבן ושעורין ומים, ולא היה אוכל ושותה.
אמרו: למה אנו מניחין אותו שימות ויבאיש לנו את החצר?
עמדו ופתחו לה את הדלת והוציאוה.
והיתה מושכת והולכת, עד שהגיעה אצל ר' חנינא בן דוסא.
כיון שהגיעה אצלו, שמע בנו קולה.
אמר לו: אבא, דומה קולה לקול בהמתנו.
אמר לו: בני פתח לה את הדלת, שכבר מתה ברעב. עמד ופתח לה הדלת, והניח לה תבן ושעורים ומים, והיתה אוכלת ושותה.
לפיכך אמרו כשם שהצדיקים הראשונים היו חסידים כך בהמתן חסידות כמותן:
|
