[מאמר מוסגר: תכלית העולם והאדם]
|
[לכל דבר יש תכלית למציאותו] [מה תכלית האדם?] [תכלית האדם - איש חכם וטוב] [מדוע קיימים אלה שלא יגיעו לחכמה?]  [תשובה ראשונה]
[תשובה שנייה]
מילות מפתח: תכלית העולם, תכלית האדם. |
[לכל דבר יש תכלית למציאותו]
וכאשר נתקיים להם זה הדין הכללי, התחילו לחלק כל-הנמצאים לדעת תכלית כל-מין מן המינים. וראו כי כל נמצא שהוא מלאכותי, רצוני-לומר עשוי על-ידי מלאכה, תכליתו ידועה ואין צורך בעניין ההוא לחקירה. שהאומן לא יעשה מלאכה אם אין תכליתה מצויירה בנפשו. והמשל בזה, כמו שאמר, שהמשור לא עשאו הנפח אלא אחרי אשר חשב בלבו איך יוכל להפריד דבקי העץ? עד שנגלה ללבו צורת המשור, והחל לעשותו כדי לחתוך בו.
אם-כן נדע, כי כוונת המשור - להניפו על-העץ, וכוונת הקרדום - לחתוך בו, וכוונת המחט - להחביר בו בגד לבגד, וכן לכל-הדברים הנמצאים מציאה מלאכית. אבל מה-שהמציאתו המלאכה האלוהית והחכמה הטבעית, כגון מיני האילנות והעשבים, ומיני מחצבי האדמה, ומיני האבנים ומיני החיות, יש מהם אשר תכלית מציאותו נעלמת ואין יודע אותה כלל, אלא אם-כן תיוודע בנבואה, או בכח העתידות; אבל בחקירת הדעת אי-אפשר, מפני שאין ביכולת האדם לחקור עד שיבין וידע לאיזה טעם המציא הטבע קצת הנמלות בכנפיים, ומהן - בלי כנפיים; ולאיזה טעם המציא גם-כן תולעים מרובי רגליים, ואחרים מעוטי רגליים; ומה-היא תכלית זאת התולעת וזאת הנמלה.
אבל בדברים והם גדולים מאלה, ופועלם יותר גלוי - אמנם בידיעת תכלית בריאתם יגלה יתרון אנשי החכמה; ועל-פי שיהיה יותר חכם וגדול-התשוקה וזך הרעיון ללמוד - כן תהיה ידיעתו יותר גמורה. ועל-כן כשנתן הקדוש ברוך הוא לשלמה מן החכמה מה שהבטיחו בה - ידע מסודות בריאת אלה המינים מה שאפשר לאדם לדעת מדרך שהוא אדם, ודיבר על-תכלית יצירת האילנות והעשבים ומיני החיים. כמו שאמר הכתוב:
וידבר על-העצים מן-הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר. וידבר על-הבהמה ועל-העוף ועל הרמש ועל-הדגים (מלכים-א ה, יג).והיה זה לעד שהייתה בו רוח אלוהית. ואמר אחר-כך: ויבואו מכל-העמים לשמוע את חכמת שלמה (שם, יד).
אך על-דרך כלל יש לדעת: שכל הנמצאים שתחת גלגל הירח נמצאו בשביל האדם לבדו. וכל מיני החיות יש מהם למאכלו, כצאן ובקר וזולתם.
ויש מהם לתועלתו בזולת המאכלים, כמו החמור - לשאת עליו מה שלא יוכל להוליך בידו; והסוסים להגיע בהם מהלך דרך רחוקה בימים מועטים.
ומהם - מינים שלא נדע להם תועלת; ויש-בהם תועלת לאדם, ולא יכיר אותה.
וכן האילנות והצמחים: מהם - למאכלו, ומהם - לרפאתו ממחלותיו.
וכן העשבים ושאר המינים.
וכל מה שתמצא מן החיות והצמחים שאין להם תועלת ואין להם מזון לפי מחשבתךף דע, שהדבר ההוא לחולשת שכלנו. ואי אפשר לכל-עשב ולכלפרי, ולכל-מין מבעלי החיים, מן הפילים עד התולעים, שלא יהיה בהם תועלת לאדם. והמופת על זה - שהרי בכל-דור ודור ייגלו לנו עשבים ומיני פירות שלא נגלו לקדמונינו, ויש בהם תועלות גדולות.
ואין ביכולת אדם להיות דעתו כוללת תועלות כל-צמחי הארץ; ואולם נגלה עניינם בדרך הניסיון על-הדורות החולפים.
אבל אם-תאמר מדוע נבראו הסמים הממיתים, כגון: עשב הנקרא: "ביש" ו"עשב הדם" אשר ימות בהם האדם ואין בהם תועלת? ראוי לך לדעת - שיש להם תועלות: שאם ימיתו בעת שיאכלו אותם, לא ימיתו בעת שיחבשו בהם על-גבי הגוף. וכשתכיר כי תועלת גדולה יש לאדם באפעה ובנחשים - קל וחמר במה שהם מועטים מהם בהיזק.
[מה תכלית האדם?]
וכאשר האריכו לחקור בעניין זה, מצאו לאדם פעלים רבים מאוד. שהרי כל מיני בעלי חיים והאילנות יש להם פועל אחד בלבד, או שני פעלים: כמו שאנו רואים הדקלים, שאין להם פועל אלא להוציא התמרים, וכן שאר האילנות. וכן החיות: נמצא מהם מי שיארוג בלבד, כמו: העכביש; ומי שיבנה, כמו: הסנונית, ומי שיטרוף כאריה. אבל האדם יעשה מעשים רבים משתנים זה מזה. וחקרו על-כל-פעולותיו, פועל-פועל, לדעת תכלית בריאתו מאלה הפעלים, ומצאו כי תכליתו פועל אחד בלבד ובשבילו נברא; ושאר פעליו הם רק לקיים עמידתו, כדי שיושלם בו הפועל האחד ההוא. והפועל הזה הוא: לצייר בנפשו סודות המושכלות ולדעת האמתות כפי מה שהן עליו.
שהדעת ניתנת, ששווא ושקר להיות תכלית האדם לאכילה ושתייה ולבעילה, או לבנות קיר, כי כל-אלה מקרים המתחדשים עליו לא יוסיפו על-כוחו הפניניה.
ועוד: שהוא משתתף בזה עם רוב הברואים.
והחכמה - היא אשר תוסיף על-כוחו הפנימי ותעתיק אותו ממעלת בוז למעלת כבוד, שהרי היה קדם בכוח, וחזר להיות אדם בפועל.
והאדם קודם שישכיל וידע, הוא נחשב כבהמה, ולא נבדל משאר מיני החיות אלא בהגיון: רצוני לומר: בהגיון שהוא מציר לנפשו המושכלות. והנכבד שבמושכלות - לציר לנפשו אחדות הקדוש ברוך-הוא, וכל-הנלווה לעניין ההוא מהאלוהיות. ששאר החכמות אינן אלא להרגילו בהן עד שיגיע לדעת החכמה האלוהית. והדבור בזה העניין עד כלותו יארך מאוד.
אבל עם ציור המושכלות יתחייב להרחיק רוב התענוגים הגופיים. כי תחילת השכל יצייר, שחורבן הנפש בתיקון הגוף, ותיקון הנפש בחורבן הגוף.
שהאדם, כשיהיה רודף תאוות ומגביר המורגשות על המושכלות, ומעביד שכלו לתאוותיו, עד שיחזור להיות כבהמה אשר לא תצייר לנפשה אלא האכילה והשתייה והתשמיש - בו לא יתוודע אז הכוח האלוהי, רוצה לומר: השכל, וישוב אז כאילו הוא ברייה גזורה שוחה בתוך ים ההיולי.
[תכלית האדם - איש חכם וטוב]
וזה הדבר לא נודע מאת הנביאים בלבד, אבל חכמי האומות החולפות, ואשר לא ראו הנביאים ולא שמעו חכמתם, כבר ידעו גם הם, שאין אדם שלם, אלא כשיהיה כולל החכמה והמעשה. ודי לך בדברי החכם המפורסם בפילוסופיה שאמר: "חפץ האל ממנו להיות נבונים-חסידים". שהאדם כשיהיה חכם ונבון, אבל מבקש תאוות - אינו חכם על האמת; שתחילת החכמה מחייבת, שלא ייקח אדם ממעדנים הגופניים אלא מה שיש בו תיקון צורך גופו. וכשנפרש מסכת אבות נשלים זה העניין ונבארהו, כפי מה שהוא ראוי.
וכן מצאנו, שהנביא האשים וחשב לעוון למי שהתהלל שהוא חכם, והוא מורד במצוות ומבקש תאוות נפשו, והוא מה שאמר:
איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת ה' אתנו... הנה בדבר ה' מאסו וחכמת-מה להם. (ירמיה ח, ח-ט)
וכן אם יהיה האדם כמו כן עובד ונזיר ומרחיק המעדנים - לבד ממה שיצטרך לתיקון גופו - והולך במנהגים הטבעיים כולם על קו המישור, ומחזיק בנועם המידות כולן, אבל אין לו חכמה - גם זה חסר השלמות, אבל הוא יותר שלם מן הראשון. אך מעשיו שהוא עושה אינם על דרך נכונה ולא על דרך אמת. ועל כן אמרו חכמים, עליהם השלום: "אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ - חסיד", כאשר ביארנו.
וכל מי שיאמר בעם הארץ - שהוא חסיד, הוא מכזב החכמים שגזרו בעניין זה גזרה נחתכת, והוא מכזב השכל כמו כן. ועל כן תמצא הציווי בכל התורה: "ולמדתם אותם", ואחר כן - "לעשותם". מביא החכמה קודם המעשה: שבחכמה יגיע האדם למעשה; והמעשה - לא יגיע בו אל החכמה. וזהו מה שאמרו עליהם השלום: "שהתלמוד מביא לידי מעשה".
[מדוע קיימים אלה שלא יגיעו לחכמה?]
התשובה על זה: שהאנשים ההם נמצאו לשתי סיבות:
[תשובה ראשונה]
על כן נמצאו שאר בני אדם לתקן אלו המעשים הצריכים אליהם במדינה, כדי שימצא החכם צורכו מזומן לפניו, ותתיישב הארץ, ותהיה החכמה מצויה. ומה טוב אמר האומר: "לולי המשתגעים נשאר העולם חרב".
שאין בעולם שיגעון דומה לשיגעון האדם: שהוא חלוש הנפש ודל ההרכבה, והוא נוסע מתחילת הגליל השני משבעה גלילות הישוב עד סוף השישי והוא עובר ימים בזמן החורף, והולך בארץ תלאובות בזמן החורב והקיץ, ומסתכן בנפשו לחיות השדה ולרמשים, כדי שירוויח דינרים. כשיקבוץ כלום מן הזהובים שמכר בהם נפשותיו השלוש, ויהיה לו מהם חלק - יתחיל לחלק אותם על אומנים לבנות לו יסוד על טבור הארץ בסיד ואבנים, כדי להקים עליו קיר שיעמוד שנים רבות. והוא יודע שלא נשאר משנות חייו מה שיוכל בהם לבלות בנין עשוי מן הגומא! היש שטות ושיגעון גדול מזה?!
וכן כל תענוגי העולם הם הוללות וסכלות גמור, אבל הם סיבה ליישב העולם. ועל כן קראו חכמים, עליהם השלום, מי שאין לו חכמה: "עם הארץ", כלומר: לא נמצאו כי אם ליישב הארץ, לפיכך הם מייחסים שמם לארץ.
ואם יאמר איש: הרי אנו רואים שוטה וכסיל, והוא שוקט בעולם, לא ייגע בה, ואחרים עובדים אותו ומתעסקים בעסקיו; ואפשר שיהיה המשתמש בעסקיו איש חכם ונבון?!
- ואין הדבר כאשר יחשוב החושב. שמנוחת הכסיל ההוא, כמו כן עובדת ומכינה הטוב ההוא לאיש אשר חפץ הבורא לתיתו לו. שאף על פי שהוא נח ברוב ממונו או רכושו, יצווה לעבדיו לבנות ארמון כליל יופי, ולנטוע כרם חשוב, כמו שיעשו המלכים וכל הדומה להם. ואפשר שיהיה הארמון ההוא מזומן לאיש חסיד, יבוא באחרית הימים, ויחסה יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם, ויהיה לו סיבה להינצל ממות. כמו שאמר: יכין וצדיק ילבש (איוב כז, יז). או ייקחו מן הכרם ההוא כוס יין יום אחד, לעשות ממנו צרי הנקרא: תריאקה, וימלט בו מן המוות איש תמים ושלם אשר נשכו האפעה.
וכן מנהג הקדוש ברוך הוא וחכמתו אשר בה העביד הטבע: "עצות מרחוק אמונה אמן". וזה העניין ביארוהו חכמים, עליהם השלום. אמרו: כי בן זומא היה עומד על הר הבית, והיה רואה ישראל העולים לחג ואומר: "ברוך שברא כל אלה לשרתני" - כי היה עליו השלום יחיד בדורו.
[תשובה שנייה]
והנה החכמים, עליהם השלום, כבר בארו זה. ואמר רבי שמעון בן יוחאי על אנשי דורו - ואף על פי שהיו נכבדים רובם : "ראיתי בני עליה והם מועטין; ואם שניים הם אני ובני הם". ועל כן נבראו ההמון לעשות חברה לחכמים, שלא יישארו שוממים.
ואולי תחשב שזאת התועלת קטנה, אבל היא צריכה וראויה יותר מן הראשונ.; שהרי הקדוש ברוך הוא העמיד הרשעים בארץ ישראל כדי לעשות להם חברה ולהסיר שממון נפשות החסידים. הוא מה שנאמר: לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה (שמות כג, כט). וזה העניין פרשו חכמים גם כן, ואמרו: מאי "כי זה כל האדם"? (קהלת יב, יג) - "כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה", פרוש: להסיר עצבו ושממון יחידותו.
ואם כן, נתבאר מכל אשר אמרנו: שהכוונה בבריאת כל מה שיש בתוך העולם ההווה והנפסד, אינו אלא איש שלם, כולל החכמה והמעשה, כמו שאמרנו.
וכשתתבונן ותלמד מדבריהם, עליהם השלום, אלו שני העניינים, רצוני-לומר: החכמה והמעשה, מאשר בארוהו ורמזוהו - תדע, כי על נכון אמרו: שאין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה.
וכבר יצאנו מהעניין שהיינו מתעסקים בו, אבל הבאתי אלו הדברים מפני שהם מייפים האמונה, ומעוררים על בקשת החכמה, ואינם נקלים - לפי מה שאני רואה.
והנני חוזר לענייני.
