הקדמת המעתיק רבי יהודה אלחריזי ז"ל




נאום יהודה בן שלמה הספרדי, הידוע - בן חריזי.
נקרא נקראתי בעיר מרשיליא אשר על מבואות ים יושבת. ובית נתיבות ניצבת. ובמבחר המקומות נחצבת. ושמעה יוצא בכל הארץ. ואליה גוים יבואו מאפסי ארץ, ושם קהל גדול מזרע הקודש. עובדי עבודת הקודש. מלאכתם מלאכת ה'. וערב ובוקר שתולים בבית ה'. עולים במעלות גבוהים. אנשי חיל יראי אלוהים. עומדים באורחות יושר ומעמידין. ומעלין בקודש ואין מורידין, ותהי עלי שם יד רבותיי אציליה ושועיה. נקובי ראשית בחכמה וידועיה. לפרש להם בלשון הקודש, פירוש המשניות שחיבר רב הגדול נר ישראל. וברבוץ התורה משנה ליקותיאל. הוא עץ הדעת אשר תאווה הוא לעיניים. כגן ה' כארץ מצרים. אשר העלה מזוהר התלמוד מנורות. והיו למאורות. לפקוח עיניים עיוורות. המחזיקים ידי גלות ספרד ופתח קבריהם. ונפח רוח חכמה בהם. ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם. רבנא משה נ"ר, בן הרב רבי מימון ז"ל. לרב משה, יהודה כל מחבר ולפי מעיניו ידום ויחשה. נביא חכמות שמו נקרא, ולא קם נביא חכמות בישראל כמשה, וכאשר דבריהם הבינותי, חשתי ולא התמהמהתי, ומצותם הקימותי. והעתקתי פרוש זה הרב, ללשון הקודש מלשון ערב. והפכתי מאוריו למזרח מן המערב. והשיבותי אל שפתנו הפניניה הפנימה החודרת. שפת ידיעת מליצתו החיצונה, הקיצונה במחברת. והעתקתיו מלשון קדר הקודרת, אל לשון הזהב והאדרת. כי קנאתי לאלה הפרושים אשר ילדה התורה, ולהם משפט הבכורה. ויולדו על ברכי הגר שפחת שרה, ותהי שרה עקרה. ותמהתי ואמרתי איך קודש וחול יחד נחבר וימשך ואיזה דרך ישכון אור וחושך. אבל כוונת החכם הייתה לתת לפתאים ערמה, ולא חיברו כי אם לאשר לא ידעו לשון הקודש, כי אם הגרית. ולשונם חצי מדברת אשדודית. ואינם מכירים לדבר לשון יהודית, ועל כן התאמצתי. ועוז התאזרתי. והסירותי מאמר קדוש מלשונות זרים. ויצא למלוך מבית האסורים. ורחץ במים טהורים. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. ומיליו באמרי צחות העתקתי. ובצוף לשון קודש טעמו המתקתי, וזה משפט ההעתקה אשר אני נוטה אליה, והדרך אשר אנכי הולך עליה. אני מעתיק ברוב המקומות מילה כנגד מילה. אבל ארוץ להשיג העניין תחילה. ולא אחדל לרדוף אחריו ולעוללהו במסילה, עד המקום אשר היה שם אוהלו בתחילה. וכשאמצא בלשון ערב מלה בודדת, ועלי מורדת, ודרך מרי לוקחת, כשפחה בורחת - חלוצי זממי ירדפוה עד השברים. וכל רודפיה השיגוה בין המצרים. וכשיזדמן לי בלשון קודש מילה קשה, בזולתה אמירנה. ומגבירה אסירנה. ומלכותה אתן לרעותה הטובה ממנה. וכל מילה מלשון ערב אשר אני רוצה לפרש, אזמן לה ארבע מילות או שלוש. והטובה אשר בכולן אדרוש, אבחור דרכם ואשב ראש. ומלשון קודש מיליו המתוקים אלקט ואחטוף. ומראש יונקותיו רך אקטוף. כדי שיהיו דבריו נכנסין בלב המאזין. וכולם נכוחים למבין, וחכמי כל אומה הסכימו, כי אין לאדם להעתיק ספר עד ידע שלושה דברים, סוד הלשון אשר יעתיק מגבוליה. וסוד הלשון אשר הוא מעתיק אליה. וסוד החכמה אשר הוא מפרש מיליה. ובשלושה אלה חבל המליצה ירתק. והחוט המשולש לא במהרה ינתק. ואם לבי מן החכמה נעור וריק כגפן בוקק, והדעת ממני נשגבה, ועד השלושה לא בא - אשיב כל מאודי לשמור העניין, ולתקון הבניין. וזה יהיה קרבן שגגתי, ובשניהן אצא ידי חובתי, והאל המגלה עלומים, ומרנין לשון אילמים, ינצור לשוני בהגיוני. ויהיה עם פי בהטיפי. ויהיו לרצון אמרי פי. כמו שידעתי, כי חנוניו הם חנונים. ומלומדיו הם מלומדים. כמו שנאמר, ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם ה' לפניך, וחנותי את אשר אחון, וריחמתי את אשר ארחם, (שמות לג, יט):

התקבצו חכמים ועמדו על עומדכם.
כי זבד טוב אזבדכם.
לכו בנים שמעו לי, יראת ה' אלמדכם.
שמעו שמוע אלי ואכלו טוב.
ותהיה נפשכם כגן רטוב.
מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב.
אשר לא העלה עליו מלך גדול, ולא שחת תחתיו.
ולא השיאוהו משיאיו, ולא היה ממפותיו.
וישם על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו.
יסור הנה אל טבחי אשר טבחתי.
ואל ייני אשר נסכתי.
ואל שולחני אשר ערכתי.
לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.
והנה בו מכל פרי מגדים, חדשים גם ישנים.
ויין הרקח עסיס הרמונים.
דובב שפתי ישנים.
והוא תרומת ייני.
וראשית כל דגני.
מדשני ובן גרני.
וייני מכרם קרן בן שמן.
ולחמו לחם אבירים, כל אוכליו חלק ושמן.
וטעמו כטעם לשד השמן.
אכלו משמנים ושתו ממתקים בני.
אכלו רעים, שתו ושכרו נבוני.
זה השולחן אשר לפני אדני.
והוא פירוש המשנה אשר שננו אבותיכם.
ובאור הגדרות אשר גדרו הרועים, מנהלי עוולותיכם.
ועקרי היסודות אשר המה יסודותיכם.
והמנהגות והגזרות והתקנות אשר תקנו בעלי גבורותיכם.
מן היום אשר צווה הן והלאה לדורותיכם.
והנה הוא כמגדל דוד עומד על תליו.
אלף המגן תלוי עליו.
עם כל כלי מלחמות הגיבורים.
כל שלטי הגיבורים.
אני משה בן מימון הספרדי בניתיהו.
ומים התלמוד משיתיהו.
ומספיר התוספתא יסדתיהו.
ובפוך ספרא רבצתיהו.
ומזהב ספרי טחתיהו.
ובדברי הגאונים סמכתיהו.
וככסף הצרוף זיקקתיהו.
ובמעבה לבי יצקתיהו.
והנה הוא ככרם חמד ונטע שעשועים נטעתיהו.
ויומי ולילי נצרתיהו.
ולרגעים השקיתיהו.
עד אשר ניצניו גמלו.
ואשכלותיו בשלו.
וכל הסמדר פתח.
וכל עץ בו פורח.
והדודאים נתנו ריח.
פתחתי את שעריו ולא נעלתיהו.
ויומם ולילה לא סגרתיהו.
ולכל ישר ונבר שמטתיהו.
ומנחה אל התלמידים שלחתיהו.
והנני אסרתיהו.
על כל אשר מלין מעתיק.
ליושבים לפני ה' יהיה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק.