משנתו ההיסטורית של ר' יהודה הלוי
הקדמה למורה
חוברת זו היא ניסיון להפגיש את תלמיד בית-הספר העל-יסודי עם טקסט מרכזי בהגות היהודית בימי-הביניים. יש בכוונתנו כאן לסייע לתלמיד להתגבר על קשיים לשוניים בעברית של ימי-הביניים, לפתח את ידיעותיו ביסודות היהדות ולתרום ליכולתו לקרוא קריאה ממושמעת של טקסט ביניימי1 כלשהו, ובמיוחד טקסט פילוסופי.
הפגשתו של תלמיד עם טקסט פילוסופי ביניימי משרתת לדעתנו כמה מטרות חינוכיות חשובות:
א. מפגש עם סגנון בלתי מוכר לתלמיד, וזאת בשפה העברית. מאחר שלשון ימי-הביניים מייצגת רובד בסיסי, שהלשון העברית עד ימינו אנו ניזונה הימנה, הרי המפגש עם לשון זו מאפשר לתלמיד לבסס ולהעמיק את ידיעותיו בשפת אמו.
ב. הצגת פן חדש של כתיבה יהודית בפני התלמיד. המפגש של התלמיד עד עתה היה עם פרקי תנ"ך (הכוללים היסטוריה, נבואה וחוק) ועם מספר מצומצם של סוגיות תלמודיות (הכוללות שקלא וטריא הלכתי ואגדה). כאן, בקריאת טקסט פילוסופי, התלמיד עומד מול בירור רעיוני שיטתי של המטען האידיאי שמאחורי ההלכה, האגדה, הנבואה וההיסטוריה.
ג. העמדת התלמיד בפני הצורך לעקוב בשיטתיות אחרי התפתחות מהלך מחשבתו של הפילוסוף ולהביעה בצורה נכונה בלשונו הוא. צורך זה מתחייב מן העובדה שהתלמיד עומד כאן בפני טקסט פילוסופי. כך התלמיד עשוי לפתח הן את יכולת חשיבתו והן את יכולת ביטויה המילולי.
ד. יצירת אמפתיה כלפי טקסט. אין התלמיד מתבקש לסגל לעצמו את הגותו של ריה"ל, לא מלכתחילה ולא בדיעבד. הוא מתבקש "להיכנס לנעליו", ולנסות להבינו בכליו שלו (של הפילוסוף), אף ללא הזדהות אישית אתו.
ה. הבאת התלמיד לבדיקה מחודשת של השקפותיו בנושאי יסוד של לאומיותו, דתו ותרבותו, וזאת על ידי לימוד מעמיק של טקסט כספר "הכוזרי".
ו. הצגת טקסטים אחדים בפילוסופיה היהודית כדי להבהיר לתלמיד, כי ההגות היהודית אינה עשויה מעור אחד. מכאן התלמיד עשוי להגיע להבנה כי, כאז כן עתה, ליהודים דתיים שונים עמדות שונות - ולעתים אף סותרות זו את זו - אף בנושאים דתיים. מה שמחייב כל אדם דתי הוא ההקפדה על קיום ההלכה כמסגרת חוקית אחידה. ראיית העולם האידיאי, המנחה את ההלכה, כבעיות שכר ועונש, חופש הבחירה, טיבו של העולם הבא וכיוצא באלה - כל אלה הם עניינו של כל אחד ואחד, ובלבד שלא יעבור על ההלכה. להבהרת העניין ניתן לדמותו למצבו של האזרח במדינתנו: בו בזמן שכל אזרח חייב להישמע לחוק, הוא יכול להעריך בצורה שונה מחבריו את "רוח החוקים", דהיינו את טיב הציונות, את יעדיה של מדינת ישראל, את מהות התרבות היהודית וכו'. השוני ואף הניגוד בהערכת "רוח החוקים" הם לגיטימיים, ובלבד שההישמעות לחוק אחיד ומרחיב תהיה מצע ובסיס לכול.
בחרנו להשתמש בתרגומו של ר' יהודה אבן תיבון לספר "הכוזרי"2, ולא בתרגום מודרני יותר. הקושי הלשוני יצא נשכר מן המפגש עם הלשון העברית הביניימית. דווקא דיוקו הרב של התרגום וצמידותו לטקסט הערבי הם המסבירים את העובדה שתרגום זה נחשב התרגום "הרשמי" לספר "הכוזרי" במשך מאות בשנים ועד ימינו אלה ממש.
נושא החוברת הוא "משנתו ההיסטורית של ריה"ל". ריה"ל הוא אולי "ההיסטוריון" הבולט ביותר בין כל הוגי הדעות היהודיים בימי-הביניים. הנסיבות ההיסטוריות שחי בהן והצורך הדוחק להגיב עליהן תגובה רעיונית - אלה הם מסממניו הבולטים של ספר "הכוזרי". התופעה באה לידי ביטויה הברור בכותרת המשנה לספר: "ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת הבזויה".
משמע: מתעורר כאן צורך להגן על דת, אשר בתוקף נסיבות אקטואליות, נחשבת בזויה, לא רק כלפי חוץ, אלא זרעי הפורענות נובטים בה אף כלפי פנים: הערעור מבחוץ - מצד הנצרות והאיסלאם - על עצם זכות קיומה של היהדות, מתחיל להכות שורשים אף בקרב שלומי אמוני ישראל, אשר את לבם בעיקר ריה"ל רוצה לחזק. מגמת פניו של ריה"ל בספר זה היא בעיקרה פנימית.
יושם נא אל לב, כי אין ריה"ל מציג לפנינו כאן הגות היסטורית שיטתית. מגמתו כאן היא פולמוסית. דהיינו: הוא מתפלמס עם עמדות מבחוץ ומבפנים, הבאות לשלול - או, למצער, לערער - את עצם זכות קיומה והישרדותה של היהדות. התפלמסות זו אינה מתגוננת, מתנצלת, או מצטדקת, על השקפות שהיהודים מחזיקים בהן. אדרבה: ריה"ל תוקף את הגישה הרווחת בנצרות ובאיסלאם - גישה שחדרה אף ללבות יהודים רבים - התולה את עליונות הרעיון או את נחיתותו במצבם ההיסטורי, או האקטואלי, של נושאיו. אחת ממטרותיו של ספר "הכוזרי" היא לנתק בין שני גורמים אלה. דהיינו: אנשים יכולים להאמין הן בדתם והן בהיותם מושגחים על ידי האל אף במצב של נחיתות פוליטית. מאידך גיסא, ריה"ל תוקף בחריפות את היהודים המנסים לשפר את מצבם החומרי בגולה וכאילו שוכחים הם כי בגולה הם מצויים. כאשר יחוש כל יהודי מדי יום ביומו כי בגולה הוא מצוי וישאף להיחלץ ממצב זה, תוחש הגאולה. אם כי נקודת המוצא של ריה"ל היא מצב היסטורי נתון, על כל ההשלכות הדתיות הנובעות מכך, בכל זאת הוא מתגלה כאן כפילוסוף עצמאי, הבונה שיטה עניינית אגב דחיית הנצרות, האיסלאם והפילוסופיה האריסטוטלית.
הטקסטים המובאים בחוברת לתלמיד לקוחים ברובם מן המאמר הראשון והשני בספר "הכוזרי". בחלקם הובאו הקטעים לפי סדרם בספר, ובחלקם - לפי חלוקה נושאית. במרבית המקרים לא נותקו הקטעים מהקשרם, אם כי לעתים לא היה מנוס מכך. אנו רואים חוברת זו בבחינת "מנה ראשונה", הבאה לעורר עניין ולתת כלים ללמידה ולקריאה מעיינת נוספת.
אמנם בטקסט ביניימי עסקינן, אך המעיין בו הוא תלמיד משכיל, החי בעולם המודרני. הלכך ראוי לו למורה - ולכך ננסה לכוונו תוך כדי ניתוח הטקסטים - לדלות מן הנושאים המועלים על ידי ריה"ל את אלה הרלוונטיים לתקופה ולחברה שהוא חי בה, כלומר: את המשמעותי אף לימינו.
להלן מספר מוקדים למחשבה, אשר, אף אם לא יועלו על ידי התלמידים, כדאי לכוונם אליהם:
א. מה תקף ממה: השכנוע השכלי או ההתנסות האישית? ההתגלות או השכל? כיצד יכול אדם דתי להחזיק בדתו מול גילויי המדע הסותרים מכל וכול את אמיתות הדת?
ב. האם החזק הוא הצודק, או שמא יכול האדם להיות צודק גם כשהוא חלש? במשך אלפיים שנות גלותו יכול היה היהודי להזדהות עם עקרונות המוסר כשאלו תאמו את האינטרסים שלו כאדם חלש. כיצד נגיב כאשר כיום מחזיק באותם עקרונות הערבי, למשל?
ג. האם העליונות "הגנטית" של היהודים על אומות העולם, כפי שטוען ריה"ל, יש בה שמץ של גזענות, או אולי אף למעלה מזה?
ד. אם היהודי יכול להגיע לשלמותו רק בארץ-ישראל, כפי שטוען ריה"ל, כיצד נסביר את העובדה שרוב העם היהודי, במרבית תולדותיו, לא מימש בפועל רעיון זה? וכיצד עלינו להעריך כיום את יהודי הגולה?
ה. באיזו מידה - אם בכלל - יש במשנתו של ריה"ל "הדתי" פנייה אל החילוניים כיום? האם אנו יכולים, ובאיזו מידה מותר לנו בכלל, "לחלן" את טיעוניו לצרכינו?
בעיות כאלה ודומותיהן מן הראוי שתעסקנה את התלמידים כהמשך לטקסטים הנלמדים. זה עשוי לא רק להגביר את המוטיבציה ללימוד מחשבת ישראל, אלא אף להמחיש לתלמיד, כי אף ש"הכוזרי" נכתב לפני 850-כ שנה, טיעוניו עדיין אקטואליים ומשמעותיים כיום.
שיקולים דידקטיים
תהליך הוראת החוברת מחייב לשקול שיקולים דידקטיים אחדים:
א. יחידת לימוד זו בנויה באופן הדרגתי וכל פרק בונה את הפרק הבא אחריו. לכן ראוי לשמור על רצף לימוד הפרקים ולהדגיש לתלמידים את הנקודות החשובות המפורטות במדריך למורה.
ב. לא כל המוקדים והמסרים החינוכיים המודגשים בכל פרק מחייבים את המורה. המורה רשאי להשתמש רק בחלקם ולהוסיף עליהם מן העולה על דעתו. הכוונה היא להביא את התלמידים, לאחר הבנת הטקסט, לגיבוש דפוסי מחשבה משלהם ולמציאת משמעויות אקטואליות כעולה על דעתם, לפי הנחיית המורה, כמובן. משום כך יש לראות במדריך למורה הצעה והכוונה בלתי מחייבות.
ג. אם כי חשוב למצוא את האקטואלי ואת המשמעותי לתלמיד המודרני, אסור למורה ולתלמיד לעוות את הפרופורציות: ביסודו של דבר בעולם יהודי ביניימי עסקינן, עולם השונה בתכלית מעולמנו. תוך כדי עמידה על השונה אפשר להגיע גם למיצוי הרלוונטיות האקטואלית.
ד. חשוב מאוד להקנות לתלמיד מיומנות בקריאה קשובה ומדוקדקת של טקסט פילוסופי. הטקסטים המובאים בחוברת מבוארים ומפורשים. יש להנחות את התלמיד למצות מכל טקסט את כל הנאמר בו, ולא לשייך לריה"ל את מה שנדמה לתלמיד שיש בו אולם לא נאמר בו. יצירת התייחסות אישית לטקסט הנלמד חייבת לבוא לאחר הבנת הטקסט עד תום.
ה. השאלות לתלמיד, המלוות את הטקסט, מסווגות לקטגוריות שונות:
1. שאלות להבנת הטקסט.
2. שאלות להעמקה ולהרחבה.
בחלק מפרקי הספר מצורפים לשאלות מן הקטגוריה השנייה טקסטים נוספים להעמקה. רצוי לא לשבור את המסגרת שנקבעה, כי אם ללכת מן הקל אל הכבד.
הערות:
1. טקסט ביניימי: טקסט של ימי-הביניים.
2. יהודה בן שאול אבן-תיבון (0211-0911) היה אבי משפחת המתרגמים מערבית לעברית של הטקסטים החשובים ביותר בפילוסופיה היהודית בימי-הביניים. גורש בצעירותו מספרד והתיישב בפרובנס. תרגם את "אמונות ודעות" לר' סעדיה גאון, את "חובות הלבבות" לר' בחיי אבן פקודה, את "הכוזרי" לר' יהודה הלוי ועוד. בתרגומיו קבע מונחים חדשים בעברית. בנו, ר' שמואל אבן תיבון, הוא המתרגם לעברית של "מורה נבוכים" לרמב"ם ושל עוד רבים מספרי הרמב"ם החשובים.
