|
[דרישת החכמה כמטרה יחידה] ואמרו, לפי שבה יגיע האדם לידיעת כל מה שבארץ מן הטבעים והמזגים, ועד לידיעת הרבה ממה שבשמים מן הכוכבים והגלגלים, ויש בה עונג שמענגת את הנפש, וכמו שאמר: |
כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם 65,
|
| ורפא תרפאנה מן הסכלות, כאומרו: |
רפאות תהי לשרך66.
|
| וכאלו היא זנה אותה במזון כאומרו: |
ושקוי לעצמותיך.
|
|
ויתקשט בה כפנינים וכמרגליות על המלכים כאומרו: |
כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך67.
|
| ומי שאינו דורשה ולא הבינה כאילו אינו מבני אדם ואין להתחשב בו68, כאומרו: |
כי לא יבינו אל פעלת ה' ואל מעשה ידיו69.
|
|
[השגיאה שבגישה זו] ואם יטיל את עצמו בצרכיו אלה על אנשים אחרים, יהיה נמאס ובלתי נחשב, ודבריו אינם נשמעים 70, וכאומרו: |
וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים71.
|
|
ואם יסתפק במאכלים הגסים ובצורה יבשה בכל הנהגתו, יהיה טבעו גס ותתעבה עכירותו ותבטל עדינות החכמה ודקותה, וכאומרו: |
תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו72.
|
| הלא תראה שבני ישראל במדבר לא זן אותם ה' אלא במזון עדין, כלומר המן, כדי שילמדו את החכמה, כאומרו: |
ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לאו.73
|
|
והתבונן עוד, כי בני לוי לא היה חלקם מן התבואה אלא אחד משלושה עשר74 כי הם שבט מבין שלושה עשר, ונתן להם המעשר כדי שיעדנו את מזונם 75. ואילו נהגו76 בני אדם כמו שאמרו אלה, הייתה החכמה בטלה בהכרת הזרע על ידי אי הנישואין. ואילו עסקו בחכמת בנין העולם לבדה, יזניחו חכמת הדת והתורה, אשר לא נתחבבה עליהם זו, אלא כדי להיות סעד לחכמת התורה. ויהיו כולם יחד טובים, כאומרו: |
להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשלחיך77.
|
|
הערות: 66. שם ג ח. 67. שם א ט. 68. אפשר לתרגם ואין להביאו בחשבון. 69. תהלים כח ה. 70. וכיוצא בזה כתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פ"ג הלכה י: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא". וראה גם פירושו למשנה אבות פ"ד מ"ו שם, האריך והרחיב בעניין זה ובקצרה, ולנקודה מסוימת גם בפירושו למסכת נדרים פרק ד מ"ג, עיין שם. 71. קהלת ט טז. 72. משלי כה יא ושם בפירושו האריך רבנו מאוד בביאור פסוק זה, ולא הזכיר ביאורו כאן. 73. שמות טז ד. ושמא כך מפרש רבנו מה שאמרו במכילתא שם 'לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן'. 74. בכ"י מ, "אחד מארבעה עשר" ונראה שאינו נכון. 75. יוציאו ממנו סובו ומורסנו וישאר הנקי ביותר. 76. באופן מלולי יותר נכון לתרגם "ואלו הסכימו" 77. משלי כב כא. |
|
[עבודת ה' כמטרה יחידה] והננו מוצאים לעבודה עונג חשוב כאומרו: |
כי נעים נאוה תהלה80,
|
| ושמחה וחדוה כאומרו: |
עבדו את ה' בשמחה81
|
| וסגולה לפני בורא הכל ליום הגמול, כאומרו: |
וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו82.
|
| גם אלה, ירחמך ה', כל מה שתיארו בו עבודת בוראנו אמת, ואף כל התארים לא יגיעו עדיה83, וכאומרו: |
גדול ה' ומהולל מאוד, ולגדולתו אין חקר84.
|
|
[מגרעות גישה זו] ואין העבודה אלא לאבות ובניהם ובני בניהם, כמו שאמר: |
למען תירא את ה' אלהיך לשמר את כל חקותיו ומצוותיו
אשר אנכי מצווך אתה ובנך ובן בנך כל ימי חייך85. |
|
ואחר כך אבאר86 מה שנעלם מהם, והוא שהעבודה היא בכל המצוות השכליות והשימעיות, כאומרו: |
ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך
כי אם ליראה את ה' אלהיך לשמר את מצוות ה'87 |
|
ומה יוכל הבודד לקיים ממצוות המדידות והמידות88 והמשקלים כאומרו: |
מאזני צדק אבני צדק89,
|
| ומה יכול הוא לקיים ממצוות השפיטה בצדק ובאמת כמו שנאמר: |
לא תטה משפט לא תכיר פנים 90,
|
| ומה יכול לקיים מן האסור והמותר באכילת הבשר ודומיו לפי שנאמר: |
זאת החיה אשר תאכלו91,
|
| ומה יכול הוא לקיים מדיני הטומאה והטהרה לפי שנאמר: |
להבדיל בין הטמא ובין הטהור 92,
|
| וכן: |
להורות ביום הטמא וביום הטהור93.
|
|
וכך בענייני הזרעים והמעשרות והנדרים והצדקות וכל הדומה להן. ואם תאמר: ילמד את אלה ויורה בהן לאנשים אחרים ויקיימו אותן. אם כן אותם האנשים הם עובדי ה', ולא הוא, כי בהם נעשית עבודת ה' לא בו. [הביטחון בה' הוא לאחר ההכנה האנושית] ואלו היו צודקים כי הביטחון כולל הכל, אם כן יבטחו עליו גם במקום העבודה94 שיביאם לגמול בלי עבודה! וכיון שזה לא יתכן, מפני שכבר עשה את העבודה סיבה לגמול, כך לא יתכן ללא התעסקות ברכוש ובנישואין וביתר העניינים שעשאם סיבה לתיקון בני אדם. אלא שיש שהוא עושה לפעמים דבר מזה על דרך הנס שלא באמצעות האדם 95, אבל אינו עושה אותו מנהג נוהג, וישנה מה שהטביע בעולם. הערות: 78. אפשר לתרגם "ויזניח", 79. בכ"י ב, ומאוייו, 80. תהלים קמז ג 81. שם ק, ב 82. מלאכי ג יז. 83. כלומר כל מה שיספרו בשבח עבודת ה' עדין לא הגיעו לסוף שבחה. 84. תהלים קמה ג. וראה שם בתרגומו מהדורתי עמ' רפב ובהערה. 85. דברים ו ב. 86. לפי קריאת צדי "אוצ'ח" חרוקה, ואם נקרא פחותה נצטרך לתרגם "באר" כלומר הכתוב. 87. דברים י יב. 88. המדידות בקרקעות האמורה במצוות "לא תשיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך". והמידות הם מידות הלח והיבש. ורי"ת לא הבין את הכפילות, והשמיט את "המדידות". 89. ויקרא יט לו.. 90. דברים טז יט. 91. ויקרא יא ב. 92. שם יא מז, 93. שט יד נז. 94. עבודת ה' 95. כמו נס השמן של אשה אחת מבני הנביאים, והאשה הצרפית של אליהו. |
|
[המנוחה כתכונה שולטת] ואיה שלוות המחשבה אלא בעזיבת הדאגה וההתרוצצות והיגון והאנחה, ודי לך כי דת האמת לאשר בחרוהו נמשל בה, שהרי נאמר ומצאו מרגוע לנפשכם 98. וצווה לנוח בשבתות ובמועדים. [טעותם של בעלי גישה זו] |
הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך, אחר ובנית ביתך99.
|
| אבל המנוחה, כשהיא לעצמה בלי מאומה מכל זה אינה מנוחה אלא בשמה בלבד, ואין ענינה אלא עצלות, ואל תשאל על העצלות התמידית מה זו עושה, כי האדם כאשר יתבטל פעם ויתעצל פעם עד שיבואהו העוני, וילך ויגבר עד שיעדרו לו רוב צרכיו, כאומרו: |
מעט שנות מעט תנומות מעט חבוק ידים לשכב,
ובא כמהלך ראשך ומחסורך כאיש מגן1 |
| וכאשר יתעצל, לא יכין לעצמו מזון ולא כסות ולא מדור, והרי הוא באנחות כל ימיו, עד שאפילו תאוותיו וצרכיו ימיתוהו כאומרו: |
תאוות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות2.
|
|
ועד שיזניח את התפילה והצום והקימה והתנועה בענייני המצוות ובכל תועלת, ולפיכך אמר כנגד העצל 'צדיק', כי עניין העצלות ייאמר גם על הרשעות, לפיכך אמר: |
כל היום התאווה תאווה, וצדיק יתן ולא יחשך3.
|
|
והיכן הרפיון והכבדות והנפיחות וההשתמנות וכאב המתנים וכפות הרגלים וגיד הנשה וקוצר הפסיעות ומחלת הפיל4 והרבה מן המחלות, כי אם עם הבטלה. 5 אפילו מי שאינו זקוק, אין ראוי לו להתעצל ולהתבטל, כמו שאמר: |
צופיה הליכות ביתה ולהם עצלות לא תאכלן6.
|
|
ומה שמצאנו שהנפש שוקטת על ידי המנוחה, לפי שבוראה עשאה לה לזכור את הנחת והשלוה אשר לעולם הבא ולחבבה בה, כאומרו: |
והיה מעשה הצדקה שלום, ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם,
וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות7. |
|
הערות: 96. מכ"י ב, שייעשה בעולם הזה. 97. שעל ידי המנוחה סופג הגוף את לשד המזון ומעבירו לכל התאים והחלקיקים. 98. ירמיה ו טז. 99. משלי כד כז. ונראה שמפרש: הכן בחוץ מלאכתך והתעייף בעסקיך ואחר כך תנוח לצורך בנין גופך, ובפירושו למשלי שם כתב כמה מובנים, ביניהם ז"ל: "ומענייני פסוק זה שיתחיל האדם בצרכי העולם הזה ההכרחיים לפני ענייני העולם הבא, לפי שלא יוכל להגיע לענייני העולם הבא אלא על ידי סיפוק צרכי הטבע המזון והלבוש והמדור, וכן איזון המזג והתנועה בתבונה והמנוחה במידה, כלומר השינה, ואם יזניח את הטיפול בדברים אלו ויתעסק בצום ותפילה לא יצלח הדבר בידו ולא ישלם". והנה "בית" לפי ביאור זה הוא העולם הבא. 1. משלי ו י-יא. 2. שם כא כה. 3. שם כא כו. 4. "דא אלפיל" חולי שהרגלים והשוקים מתנפחים מאוד ונעשה בהם כעין כדורים כדורים, וכ"כ נתן פלקירא בספרו צרי הגוף, וכ"כ באלינוס בספרו אלקאנון. וראה ערר "פילות" במלון הרפואי של ד"ר ריבי, והרש"ה כתב דברים לא נכונים. 5. פרטים מאלפים בשבח המלאכה וגנות הבטלה ראה אבות דר' נתן פי"א, עד שאמרו אין אדם מת אלא מתוך הבטלה. 6. משלי לא כ 4. והאמור בקהלת ד ו "טוב מלא כף נחת ממלוא חפנים עמל", מפרש רבנו שהם דברי הכסיל, והוא המשך לפסוק שלפניו "הכסיל חבק את ידיו ואכל את בשרו ואומר טוב מלא כף נחת", 7. ישעיה לב יז-יח. |
|
[שילוב התכונות כולן הוא הדרך הנכונה] וכן אין נכון לקחת מכל אחד מהם חלק משלושה עשר חלקים ויהיו חלקים שווין, אלא יקח מכל מין מהן השיעור הראוי כפי שמחייבת החכמה והתורה. וכאשר יקובצו פרטי שלושה עשר עניינים אלו תהיה חמאת חיבוצם 9 שישיג הנבון מן המאכל והמשתה והתשמיש כדי קיום גופו וזרעו, וכאשר ימצא את זה בהיתר ישחרר בו את תאוותו עד שיקח צרכו. ואם היא עלולה להפליג או לקחת מהם דבר שלא בהיתר, יאספנה אליו ויעצרנה. ואם אינה נעצרת כפי רצונו, ישלח נגדה מידת הפרישות עד שתצא פרושה בכל אחד מהן. וישמור מה שחננו ה' מן הממון והבנים בכוח אהבתם, ויבנה בעולם בכדי צרכו. ואם יראה שהתאווה עלולה להשתלט עליו, ותביאהו באיסור או במגונה, ישחרר כוח הפרישות עד שימנע מכך, ויאהב חיי העולם הזה בגלל העולם הבא, כי הוא הפרוזדוד10 שלו, לא בגלל עצמו. ואל יתאווה למאומה מן ההשתררות או הנקמה. ואם יבוא זה מאליו, ייקחהו להעמיד בו גדרי הדת ויטיב לבני אדם, ואל ישתמש במאומה מן העצלות כלל. ומה שיישאר לו מזמנו לאחר השגת המזונות, יפנה עיסוקו בו בעבודה11 ובחכמה. וכאשר קבץ מן הפעולות הללו כפי שרשמנו יהיה אהוב בשני העולמות, וכמו שאמר: |
מכל משמר נצר לבך כי ממנו תוצאות חיים 12.
|
|
ויהיו פעולותיו דומות לגופות המורכבות מארבעת הטבעיים 13, וככל גוף שהוא חלקים מחוברים, וכרפואות אשר דרך לקחת מאחד מהן משקל שלושה דרהם מעורבין, יהיה משקל דרהם מדבר מסוים, ומן השני ארבע גרות14, ומאחר חצי דרהם, ומאחר שתי גרות, ומאחר גרה והצי, ומאחר גרה, ומדבר אחי חצי גרה, ואסור לקחת מהן חלקים שווים. הערות: 8. בכ"י ב, מוסיף "כשהוא לבדו". 9. אפשר לתרגם "תמצית קבוצם " 10. ברי"ת "הטרקלין" ושבוש הוא כי מדובר בעולם הזה. 11. בעבודת הבורא, ואין לך עבודה גדולה מידיעת מלכו של עולם, ולמידת תורתו וקיום מצוות תוך ידיעת מהותן ותפקודן. וכפי שקדם לעיל בפרק השנים עשר מן הפרקים שקדמו. 12. משלי ד כג. 13. החום והקור והיובש והלחות, 14. כל "דאנק" תרגמתי "גרה" בעקבות רבנו בתרגומו לתורה שמות ל, יג. ויקרא.כז כה. במדבר ג מז, יח טז. |
|
[מיזוג תחושות החושים] ואומר, מן הידוע כי המוחשות חמישה סוגים: הטעם, והראייה, והשמיעה, והריח, והמישוש. הנה שניים מהן, והן המישוש שאינו גורם הנאה אלא בדרך אחד והוא העדינות15 וכן הטעם מפני שהרכבו ידוע כמו שמרכיבין הפאלוד'ג'16 מעמילן וסוכר ודבש וכרכום וזולתן, וכך כל מיני המזונות והתבשילים. ושמע דברי בשלושת המוחשים האחרים. והם נוסף לכך אינם מעוררים שמחה ולא עונג רב. אבל כאשר מתמזגים זה עם זה, יתחדשו מהן סוגי ההנאות, והם מעוררים הרבה מכוחות הנפש. ואומר, כי האדמימות המעורבת בצהיבות17 מעוררת כוח המרה הירוקה ותכונותיה19, ויתגלה בנפש כוח העוז. והצהבות17 המעורבת בשחרות, מעוררת כה המרה הלבנה, ויתגלה בנפש כוח הכניעה. וכאשר מתערבים השחרות והאדמימות והצהבות17 והלובן יעוררו כוח הדם, ותתגלה בנפש המלכות והשלטונות. וכאשר באים במגע הירקות20 והצהבות מעוררים כוח המרה השחורה, ויתגלה בנפש כוח המורך והיגון. וכך אם הוסיף וגרע במיזוג אלו הגוונים, יארע לנפש מהתעוררות כוחותיה בהתאם לכך. וכך הקול היחיד והנעימות והלחנים 21 אינם מעוררים מתכונות הנפש אלא דבר אחד בלבד, ופעמים יזיקוה. אבל מיזוגם מאזן מה שמתגלה מתכונותיה וכוחותיה, וראוי שתדע השפעותיהן כשהן נפרדות כדי שיהא המיזוג בהתאם לכך. ואומר עתה, כי הלחנים שמונה22, ולכל אחד קצבה של נעימות. השני שלוש נעימות רצופות ואחת נחה ואחת נעה ושני לחנים אלה מעוררים כוח הדם ותכונת המלכות והשלטונות. והשלישי מקצב שתי נעימות רצופות שאין ביניהן כדי נעימה ואחת נחה, ובין כל ירידה ועליה וירידה כדי נעימה, וזה לבדו מעורר המרה הירוקה והאומץ והגישה בעוז* ודומיהן. והרביעי מקצבו שלוש נעימות רצופות שאין ביניהן כדי נעימה, ובין כל שלוש ושלוש כדי נעימה, וזה לבדו מעורר המרה הלבנה ומגלה בנפש כוח הכניעה וההתרפסות והמורך וכל הדומה לכך. והחמישי מקצבו נעימה בודדת ושתים שונות זו מזו*22 ואין ביניהן כדי נעימה, ובין עליה וירידה כדי נעימה. והששי מקצבו שלוש נעימות נעות. והשביעי מקצבו שתי נעימות רצופות שאין ביניהן כדי נעימה, ובין כל שתים ושתים כדי נעימה. והשמיני מקצבו שתי נעימות רצופות שאין ביניהן כדי נעימה, ובין כל שתים ושתים כרי שתי נעימות. וכל ארבע אלה מעוררות מרה השחורה, ומגלות בנפש תכונות חלוקות, פעם לשמחה, ופעם אחרת לתוגה23. ומנהג המלכים למזגם זה בזה כדי לאזנם, ויהיה מה שיעוררו מתכונותיהם כאשר שומעים אותם בכדי להטיב נפשותיהם להנהגת הממשלה, ולא יטו אותם לרוב רחמנות או אכזריות, ולא הפרזת אומץ או מורך, ולא תוספת וגרעון בשמחה ובחדוה. ועל דרך זו יהיה מצב הריח הנפרד, לכל בעל ריח מהן כוח מיוחד, וכאומר מתמזגים זה בזה יורכב מצב כפי רוב המיזוג ומיעוטו. מהן המור24 חם ויבש, וה"כאפור"25 קר ועדין, והכרכום 26 חם ויבש, וה"צנדל"27 קר ולח, וה"ענבר"28 חם ממוצע, ומי הורדים קר ועדין. וכאשר מתערב יסוד כל אחד מהם ביסוד השני מתמזגות סגולותיהן ונכשרים לתועליות בני אדם. הערות: 15. כשאדם ממשש דבר עדין ורך. 16. מילה לא ערבית שהוכנסה לשימוש בערבית. והורכב ממתק זה כמו שכתב רבנו, ורי"ת השמיט הדבש. 17. העדפתי לתרגם צהבות ולא ירקות, כי הירוק בעברית כולל שני גוונים כחלמון ביצה וכירק. 18. "אלדור אלבאצר" שחור שבעין. ותרגמתי "הקף הראות" כי נדמה לי שהוא ברור יותר. 19. אפשר אמנם לתרגם באופן מלולי.ומידותיה" אך לא יהא לפי הענין. 20. כמראה הירק. ורי"ת שלא זכר את "הצהבות" תרגם: הירוק והירקרק. 21. האחידים. 22. כך היה מקובל בעולם המוסיקה העתיק, וכך תירגם רבנו בתהלים ו א. למנצח על השמינית-ישירו בו המתמידים במשמרותם בלחן השמיני. וכתב שם בפירושו: אמרו על השמינית מלמדנו כי הלויים היו להם במקדש שמונה לחנים, כי קבוצה מהם ממונה על אחד מהם. * "אקדאם" והוא כוח העוז לגשת למצבים שאחרים היו נרתעים מהם, ותרגמתי "גישה" בעקבות רבנו שכך תרגם בבראשית מד יח ויגש אליו יהודה. 22. יתכן שצריך לתרגם "מבודדות". 23. בכל תרגום קטע זה השתדלתי לתרגם תרגום מילולי מדוייק ככל כוחי. ואני מקווה שכוונתי אל הנכון, כי איני מבין מאומה בעניין זה ואין לי ידיעה במוסיקה, וכבר כתבו על קטע זה מלומדים שונים כגון י. וערנער וי, זנה, או ח, ג, פארמער, ועוד. ודברי רבנו במוסיקה ובצבעים מובאים בדברי יעקב אלכנדי. 24. "מסך" תרגמתי "מור" בעקבות רבנו בתרגומיו למקרא שבכל מקום כתב כן. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה כריתות פ"א מ"א, והוא נוזל קרוש לבן צהבהב המתהווה בכיס בבטן חיה טהורה ממשפחת הצבאים, בכיס הבלוטה שבין הטבור ואבר המין. והראב"ד בהשגתו בהלכות כלי המקדש פ"א הל' נ נתחלף לו בבושם. 26. "אלזעפראן" לשמו הלועזי לזהויו ולתיאורו ראה אחר "זבאד" המופק מזיעת חיה טמאה. 25. צמח ריחני ידוע "גלובולוס אכליפטוס קמפורה כינמומום". בפירוש המשנה לרמב"ם כריתות פ"א מ"א מהדורתי הע' 46. 27. גם זה עץ ריחני ידוע מצוי בהודו, דומה לעץ האגוז ויש לו גרגרים ירוקים הצומחים כעין אשכולות, ושני מינים הוא לבן והוא "סנטלום אלבום", ויש אדום "סנטלונוס פטרוכרפוס" |
|
[איזון המידות והאהבות] וזה הכלל אשר הושג, שירכוש האדם בעולם הזה בכדי תקינותו, ויאכל וישתה מן המותר בכדי צרכו, ויפנה התעניינותו במה שהוא למעלה מזה בחכמה ובעבודה29 ובשם הטוב האמיתי, וייקח מכל אחת מן האהבות הנזכרות כפי מה שסידרנו כל דבר בעתו. ובחירה זו הרצויה היא תמצית מה שהזכיר שלמה בן דוד בספרו בשלושה מקומות: האחד: |
אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו,
גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא30. |
|
והנה אמרו 'שיאכל ושתה' עניין המזון, ואמרו 'בעמלו' עניין הרכוש, ואמרו 'מיד האלהים' כוונתו בכך בהיתר ממה שיזמן לו ה' לא מה שישיג בכוח, ואמרו 'והראה את נפשו טוב' הם שבעה עניינים תיארם בספרו שהם טוב.
והשני: |
וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא31.
|
|
גם זה כולל שבעה32 עניינים, המזון מן 'שיאכל ושתה', והרכוש מן אמרו 'בכל עמלו', ובהיתר באומרו 'מתת אלהים', ורומז לשבעת העניינים באומרו 'וראה טוב'.
והשלישי: |
הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות33.
|
| והשלישי יש בו ארבעת העניינים אשר הזכרנו, והוסיף עליהם 'אשר יפה', ורומז בכך להשתמש בכל אחת מן המידות והאהבות בעתו הראוי לו לא בזולתו, כמו שאמר בפירושם בספר זה: |
את הכל עשה יפה כעתו34.
|
|
אבל עניין טובה האמורה בפסוק זה, הם שלושה סוגי החכמה, כמו שפירשם בספרו זה ואמר: |
טובה חכמה מכלי קרב35,
טובה חכמה מגבורה36, טובה חכמה עם נחלה37. |
|
ולכל פסוק מהן עניין מיוחד, הפסוק 'טובה חכמה עם נחלה' מיוחד בחכמת הטבע ובנין העולם, לפי שסופו 'ויותר לרואי השמש'. אבל 'טובה חכמה מגבורה' מיוחד להנהגת המלכים והמדיניות, לפי שבו אמר: |
ובא אליה מלך גדול וסבב אותה38.
|
|
אבל 'טובה חכמה מכלי קרב' מיוחד בעבודה ובמשמעת39, לפי שסופו 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה'.
[שבעה סוגי טוב] מהם השם הטוב והשבח בצדק, אמר בו: |
טוב שם משמן טוב40.
|
| ומהם זיכרון המות בכל מאורע ולא ישכחהו, אמר בו: |
טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה41.
|
| ומהם הכעס לכבוד ה', במקום שאפשר ומועיל, אמר בו: |
טוב כעס משחוק42'
|
| ומהן לראות באחרית הדברים, אמר בו: |
טוב אחרית דבר מראשיתו43
|
| ומהם ההתחברות לחכמים ולצדיקים, אמר בו: |
טוב לשמוע גערת חכם 44.
|
| ומהם הסבלנות והמתינות, אמר בו: |
טוב ארך רוח מגבה רוח45.
|
| ומהם שידע האדם הכשר שאינו נמלט מחטא כדי שיכנע בכך לפני ה', אמר בו: |
טוב אשר תאחז בזה, וגם מזה אל תנח את ידך כי ירא אלהים וגו'46.
וזה חלקי47. |
|
הנה נתבאר, כי החכם, כאשר חקר ענייני העולם, רמז על אחד עשר דברים הללו, שבעה מהם קראם 'טוב', שלושה מהם קראם 'טובה', והאחד קראו 'יפה', והוא השימוש בכל רצוי ושנוא48 בזמנו ובמקום אשר נברא לו כמו שבארנו. ואחד עשר דבר אלו, אין לנהוג בהן אלא לאחר השגת המזונות בממון של היתר כמו שבארנו. ואחר שקירבתי את העניין הזה בכל האפשר מאופני הקירוב, אומר שכל הספר אינו מועיל אלא עם טיהור הלבבות49, וההחלטה להשיג את אשרם, כאומרו: |
אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפך50,
|
| ואמר החכם: |
בכל לבי דרשתיך, אל תשגני ממצוותיך, בלבי צפנתי אמרתך51.
|
|
ולכן ראוי שייכנעו הלבבות ויקשיבו לשם אלהינו יתרומם ויתהדר, כאומרו: |
יען רך לבבך ותכנע מפני ה' בשמעך אשר דברתי על המקום הזה52,
|
|
הלא תראה כי בראות ובשמע ובמאכל ובמשתה משפיעים עם כוונת הלב יותר ממה שמשפיעים בלעדיו. הערות: 28. יש כמה צמחים ריחניים נקראים בערבית בשם זה, ואיני יודע לאיזה מהם נתכוון רבנו. 29. עבודת ה'. 30. קהלת ב כד. 31. שם ג יג. 32. בכ"י מ, ליתה ונראה שטעות הוא וצ"ל כמו ברי"ת "ארבעה". 37. שם ז יא. 38. שם ט יד. 39. עבודת ה' והמשמעת לרצונו 40. שם ז א. 41. שם ז ב. 42. שם ז ג. 43. שם ז ח. 44. שם ז ה. 45. שם ז ח. 45. שם ז יח 47. כלומר שכל זה חילוקי הטוב שיש בפרטים מסוימים, וברי"ת הושמט. 48. מה שהאדם מחבב ומתעב, מקרב ומרחק, אוהב ושונא. 49. כאשר האדם בא ללמוד אותו מתוך טוהר לב ומחשבה כנה להבין ולדעת אותו. אבל אם הוא בא בדעות קדומות, בפרט עקומות ועקושות, לא יועיל, ואף יתכן שיזיק לו. 50. איוב יא יג. 51. תהלים קיט יא-יב, 52. מלכים ב כב יט. |
