 |
|
פרק יג.
מצות עשה ולא תעשה התלויים בפה באכילה מדרבנן
|
לענג השבת בתבשילין טובים, ויסדר שולחנו במוצאי שבת אפילו לכזית, כדי ללוות המלכה. סעודת פורים. סעודת אירוסין ונישואין ומילה ופדיון הבן וסיום מסכתא. ארבע כוסות בפסח. אכילת מרור בזמן הזה מדרבנן, אבל בזמן המקדש הוא מן התורה. טיבול בחרוסת. מצות עשה להתענות על כל צרה שלא תבוא, והוא מדרכי תשובה שלא יתלו במקרה. מצות עשה להתענות התעניות הכתובים. שלא לאכול החוטים והקרומים הידועים שצריך לנקר מן הבהמה משום חלב או דם. ויש אומרים שאסורים מן התורה. שלא לאכול שומנו של גיד הנשה. בשר ששהה שלושה ימים בלי מליחה ולא נשרה במים בינתים, אסור לאוכלו כי אם צלי, שכבר נקרש דמו בתוכו, ואינו יוצא על ידי מליחה. אסור לאכול גבינת הגויים. חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואה אסור לאוכלו. פת של גוים, במקום שנהגו איסור, אסור לאוכלו. בישולי גוי כל דבר שאינו נאכל כמו הוא חי, ועולה על שלחן מלכים, ואפילו ביצה שבישל או צלה גוי, אסור לאוכלו. אסור לבשל בקדרה שבישל בו דבר איסור אפילו לאחר ששהה כ"ד שעות וכבר נפגם טעמו, אפילו הכי אסור מדרבנן. ובתוך עשרים וארבעה שעות אסור מן התורה. סתם יינם, או יין שנגע בו הגוי, אסור לשתותו. אסור לאכול מסעודה שאינה מספקת לבעליה, אע"פ שהזמינו מפני הבושה. כל הנהנה מצר עין, אף על פי שהוא עשיר, עובר בשני לאוין, שנאמר: "אל תלחם לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו". אסור לקבוע סעודה בערב שבת מפני כבוד השבת. מי שהוא אבל, אסור לאכול סעודה ראשונה משלו, ולמקצת פוסקים כל יום ראשון. |
