 |
|
פרק יט.
מצוות עשה ולא תעשה התלויים ברגליים
|
לקום מפני אביו ואמו, שהוא בכלל כיבוד. לקום מפני חכם או זקן, שנאמר: "והדרת פני זקן". וקבלו חכמינו זיכרונם לברכה דזקן היינו זה שקנה חכמה. ושיעור הקימה מאביו אמו וזקן היינו מלא קומתו, כשיגיע לתוך ד' אמותיו. מקל וחומר למדו חכמינו זיכרונם לברכה לקום מפני ספר תורה. מפני לומדיה חייב - מפניה לא כל שכן. היודע עדות בחברו צריך שיגידה מעומד, דכתיב "ועמדו שני האנשים". ללוות אדם היוצא לדרך, והוא בכלל גמילות חסדים. וכן ללוות המת עד הקבר, ולפחות ארבע אמות. שיברכו הכוהנים בעמידה, שנאמר: "כה תברכו". וקבלו חכמינו זיכרונם לברכה - בעמידה. למאן דאמר תפילה דאורייתא או דרבנן היא בעמידה, שנאמר: "ויעמוד פנחס ויפלל". שלא יצא בשבת מחוץ לשני עשר מילין, שנאמר: "אל יצא איש ממקומו", היינו מחנה ישראל שהיה שני עשר מילין. ויש פוסקים שהוא מן התורה. שלא לחזור לקבוע דירתו במצרים אם לא לסחורה, שנאמר: "בדרך אשר אמרתי לא תוסיפו לראותה". שלא להשתחוות לעבודה זרה, שנאמר: "ולא תשתחוה להם". שלא להשתחוות על רצפת אבנים אפילו לה' בשום מקום רק במקדש, שנאמר: "ואבן משכית לא תתנו בארצכם". ואם השתחווה בפשוט ידים ורגלים לוקה מן התורה. |
