פרק כא.

מצוות עשה ולא תעשה מן התורה התלויים בראש הגויה


מצווה על האב למול את בנו, שנאמר: "ביום השמיני ימול" כו'.

לא מלו אביו על בית דין למולו, שנאמר: "המול לכם" כו'.

לא מלו בית דין, כשיגדל חייב למול את עצמו. וכל יום שיעבור עליו משיגדל הרי זה מבטל מצוות עשה וחייב כרת.

מצווה על האדון למול את עבדיו הכנענים, שנאמר: "יליד בית ומקנת כסף".

מצווה על בית דין למול הגרים שנתגיירו.

מצוות עשה לקדש אישה בכסף או בשטר או בביאה, שנאמר: "כי יקח" וכו', והנושא אישה ולא קדשה, תחלה ביטל עשה זו.

מצוות עשה לפרות ולרבות, שנאמר: "פרו ורבו".

מצוות עשה לקיים עונתו עם אשתו, שנאמר: "ושמח את אשתו", מלבד הלאו "ועונתה לא יגרע".

מצוות עשה שיפרוש האיש מאשתו סמוך לוסתה, שנאמר: "והזרתם את בני ישראל מטמאתם".

היה משמש עם הטהורה והרגישה שפרסה נדה, אסור לו לפרוש באבר חי, אלא ימתין עד שימות האבר, וזהו מצוות עשה שבנדה שחייבים עליה כרת. שנאמר "ותהי נדתה עליו", אפילו בשעת נדה תהא עליו.

מצוות עשה על האיש שיפרוש מאשתו מלבוא עליה אם נמצא בה דבר ערווה, שנאמר: "כי מצא בה ערות דבר". וכן אם מגרש אותה באיזה סיבה, שלא יוציא אותה אלא בגט.

מצוות עשה ליבם אשת אחיו שמת בלא בנים, ואם לא יחפוץ לייבם יחלוץ לה.

שיפרוש אדם מן המותרות, שלא יהיה להוט בתענוגים ואחר ביאות הרבה כתרנגולים, שנאמר: "קדושים תהיו".

ועל הכוהנים נתווספה עליהם עשה שיפרשו מנשים האסורים להם, שנאמר: "קדושים יהיו לאלוהיהם".

כל העריות הכתובים בתורה יש מהן סקילה, שריפה, הרג חנק או כרת.

אם אין רוצה היבם לייבם אשת אחיו, אזי יחלוץ לה. וכל זמן שלא חלצה אסורה לשוק, שנאמר: "לא תהיה אשת המת חוצה".

שלא ישא כהן גרושה, זונה וחללה.

לא יהיה קדש מבני ישראל. לרמב"ם שלא יבעל אדם אישה בלא קדושין. ויש אומרים שלא ישא שפחה. וכן בת ישראל אסור בעבד, שנאמר: "ולא תהיה קדשה".

שלא ימסור אדם בתו לבעול בלא קדושין, שנאמר: "אל תחלל את בתך להזנותה".

ועוד אמרו שבכלל זה המשיא בתו לזקן.

שלא יגרש האונס את אנוסתו.

שלא יגרש המוציא שם רע את אשתו.

שלא ישא החולץ חלוצתו, שנאמר: "אשר לא יבנה", כיון שלא בנה שוב לא יבנה.

שלא יחזיר אדם גרושתו משנשאת לאחר, שנאמר: "לא יוכל בעלה" כו'.

שלא ישא ממזר ישראלית או ישראל ממזרת.

מי שנפצעו ביצים שלו אסור בבת ישראל, שנאמר: "לא יבא פצוע דכה".

וכן מי שנכרת הגיד, שלא נשתייר מן העטרה כלום, שנאמר: "וכרות שפכה".

שלא לבוא על גויה, ושלא תבעל ישראלית לגוי, שנאמר "בתך לא תתן לבנו" וכו'.

"לא תנאף", לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל, דהיינו שמנאף בינו לבין עצמו שמחכך מילתו בידו וברגלו.

המחבק ומנשק לאחד מן העריות דרך תאווה, או שנהנה בקירוב בשר לוקה, שנאמר: "לא תקרבו לגלות ערוה".

אסור להתייחד עם העריות מן התורה, וילפינן מקרא.

"ואת זכר לא תשכב", ושניהן נסקלין. וכן הבא על הבהמה.

המשהא נקביו בגדולים עובר משום "בל תשקצו", ובקטנים גם משום "לא יהיה עקר".

כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה.

אסור לבוא על אשתו שלא ברצונה, וכן אסור לשמש עם אשתו בשדה בלא אהל, ולא ביום ולא לאור הנר, ולא בגלוי בלא מכסה ולא בפני כל חי.

אסרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חברו או מינקת חברו בין אלמנה או גרושה.

אסור לאדם לדור עם אשתו בלא כתובה, ואם נאבדה צריך לכתוב אחרת.


תם ונשלם שבח לאל עליון.