רב סעדיה גאון ודורנו

יחזקאל איזידור אפשטיין

מצודה, כסלו תשי"ד


תקציר: הספר "אמונות ודעות" נכתב על ידי רב סעדיה גאון בגלל בעיות אמונה בדורו. מחבר המאמר טוען כי אותן הסיבות הגורמות לחוסר האמונה קיימות גם בדורנו.

מילות מפתח: אמונות ודעות, רס"ג

ימי רב סעדיה גאון חלו בתקופת התנוונות רוחנית ודתית. פגישת התרבות הישראלית עם היונית-הערבית הסבה אחורנית לבותיהם של רבים מהמשכילים ממסורת אבות ומאמונת ישראל. נוסף לכך, באה התנועה הקראית וחתרה תחת אחדותה של היהדות מבפנים. גם עמדתם של אנשי-האמונה גרמה מצדה להרבות את המבוכה בישראל. האנשים התמימים והפשוטים האלה לא ידעו להעריך כהלכה את התסיסה הרוחנית ולראות בה את געגועי הנפש הישראלית להכרת האמת, בעיניהם נחשב כל מחקר על הדת למינות, שאסור להתייחס אליה באהדה או באדישות, אלא יש לעוקרה מן השורש בלי חמלה כעבודה זרה. באותם הימים, ימי משבר רוחני המבוכה בישראל, קם הרס"ג לעמוד בפרץ - בספרו הכתוב ערבית: "כתאבא אלאמאנאת ואלאעתקאדאת", הידוע בתרגומו העברי בשם "ספר אמונות ודעות". משמעותו של שם הספר עודה שנויה במחלוקת בין החוקרים. איך שיהיה, הדבר ברור כי הרס"ג כוון להגדיר בזה השם את הגבולות שהציב לעבודתו. דיונו בסבות שגרמו לספקנות שגברה בימיו הביא אותו לידי הכרה כי הדבר שהיה בעוכריהם הוא הפירוד שנתהווה בין האמונה והדעה, הוא מדע הפילוסופיה והטבע, - שהסב נזק רב לאמונה ולדעה מצד אחד הוליד אמונה שלא היתה אמונה אמתית ודעה שלא היתה דעה אמתית, ומצד שני גרמה לידי ההפלגה בין:
"רבים המדברים המאמינים אמונתם בלתי זכה ודעותם אינם ברורים והרבה מהמכחישים מתגדלים בהפסד ומתפארים על אנשי האמת".

הבעיות שעמדו אז על הפרק הקיפו את כל שטח הדת והמחקר. מציאות השם, תאריו, בריאת העולם והאדם, תכלית החיים, מהות הנפש, תורה מן השמים, עולם הבא, שכר ועונש וכו'. לכל הבעיות הללו השיבה הפילוסופיה תשובות רבות ושונות. והאמונה מצדה, לפי דרכה על פי התורה הכתובה והמסורה, השיבה גם היא דברים ברורים על עיקרים יסודיים, אף על פי שבפרטיהם לא היו תמיד מדויקים. על הרס"ג נטל לפלס נתיב בין הדעות המתנגדות הללו ולהקים את בנין היהדות שבו תתלכדנה אמונה ודעה כאחד. דרכו בקצרה היא זאת: בתחלה גזר אומר כי "משכי האמת ונותני הבירור אשר הם מוצא כל ידיעה ומבוע כל נודע" הם שלשה: "הראשון ידיעת הנראה, והשני מדע השכל והשלישי ידיעה מה שההכרח מביא אליו" והנה "ידיעת הנראה" כוללת כל ידיעה הבאה לנו באמצעות החושים וההרגשות. ובנוגע ל "מדע השכל" , כבר הגדיר הרס"ג בעצמו שתכנו כל מושכל ראשון שהטביע השם בשכל האדם בלי שיצטרך להביא עליו ראיה או מופת, כגון המושג "שהצדק טוב והכזב מגונה" ו"ידיעה מה שההכרח מביא אליו" שהיא מעל מדע החושים ומדע השכל, הרי היא ידיעת הדברים שאנו עומדים עליהם רק לאחר חקירה ועיון, הקשה וראיה. ואחרי ההקדמה הזאת מוכיח הרס"ג כי כשאנו עסוקים בבעיות מחלטות של ההוויה, אנו נכנסים בספירות שהנן למעלה מן החושים ומדע השכל. ואם אנו רוצים עם כל אלה לבא לידי מסקנות, עלינו לקבל על כרחנו הנחות בדרך אמונה בלי שנבקש עליהן ראיה או מופת. הרי למשל שאלת הבריאה. תורת הבריאה יש מאין היא מאשרת הווית דבר מלא דבר, המתנגדת לכל נראה, מוחש ומוסכל, ומכל מקום בני ישראל הסכימו להודות עליה באמונתם במה שכתוב בתורה. אמנם אחר העיון, טוען הרס"ג, נתגלה לנו כי דרך האמונה אינה מיוחדת למאמינים. גם אנשי קדמות-העולם מוכרחים לתמוך משנתם באיזו אמונה, הנה הם משתדלים להביא ראיה שהעולם קדמון בלי סיבה ועילה להוויתו, - והוא בניגוד לכל אשר יעידו חושינו; כלום ראינו מימינו דבר שנתהווה בלי עילה וסיבה? נמצא שאחד המאמין ואחד הבלתי-מאמין צריך להעזר באמונה כדי שיגיע למבוקש. מאידך גיסא מוסיף הרס"ג להראות כי כשם שאי אפשר למדע בלי איזה יסוד של אמונה, כך אמונת ישראל שמקור תורתה הוא "ההגדה הנאמנת" מפי נביאינו, גם היא בנויה על יסודות כל מדע, רצה לומר: החוש, השכל, וההקשה.

מכאן שאין להכניס פירוד בין האמונה והדעה ולשלחן אשה מעל פני אחותה. להיפך, האמונה והדעה שתיהן נחוצות זו לזו. האחת משלמת את חברתה ומלמדת עליה. האמונה הכרחית לדעה כדי להצילה ממבוכה ומספקנות ולהישירה לקראת הוודאות המפיקה רצון לנפש. והדעה נחוצה לאמונה להגן עליה מאמונה בלתי זכה וטפלה, לחזק לב המאמין -נגד התקפות הכופרים וצוררי דת ישראל.

מתוך בירור-דברים זה נוכל להעריך את חשיבות העבודה שנטל עליו הרס"ג. הוא גילה את מקור המחלה הרוחנית וגם ידע להעלות לה רפואה. ראשית כל: הטלת שלום בין האמונה והדעה. לתעודה הזאת הקדיש את מיטב כוחותיו. וזו שתים היא: בראשונה היה עליו להמשיך את צינורות האמונה בענפי הדעה, ובשנית - לזכך את האמונה על ידי קרני אורה של הדעה. סנתיזה זו שבין האמונה והדעה שהגיע לה הרס"ג בספרו או"ד - הוא המפעל המפואר ביותר בהיכל המחשבה הישראלית, וערכו רב גם למחשבה הכללית. המיתודה שלו נקיה מכל ערפליות. בהגיון חריף הוא עובר בה על פני כל שדה האמונה והפילוסופיה, וכך הצליח להקים שיטה מסויימה של פילוסופיה דתית שנטתה קו להתפתחותה של המחשבה הדתית בישראל. ולא זו בלבד: בעקרי יסודותיה מראה לנו זו גם כיום את המוצא ממבוכות הזמן ואת הדרך להשלמה בין התורה והחכמה.

והרס"ג לא היה רק פילוסוף, אלא גם פסיכולוג. כאיש לוחם הכיר יפה את החיים ואת נפש האדם. מתוך כך בא לידי הכרה כי מחלתם הרוחנית של בני דורו לא היתה מחלה אינטלקטואלית שמקורה בקשיים הגיוניים ומחקריים. התבונן וראה כי ישנם גורמים רבים יותר דקים וכמוסים שבעטים נפלו רבים בפח הכפירה. טיב הגורמים האלה מפרט הרס"ג בהקדמתו ל"אמונות ודעות". לאחר שחווה את דעתו על הדברים שהניעוהו לחבר את ספרו והגדיר את תפקידם המיוחד לאמונה ודעה, הוא עומד בסקירה קצרה על מספר סבות "אשר הפילו בכפירה ובכזב וברוח מהאמנת האותות והעיון באמונות", ואלו הן:

1. האמת מרה
2. עצלות
3. תאוות-האדם;
4. חסרון הידיעה;
5. עזות וגאוה;
6. הסביבה
7. עמדת המאמינים,
8. שנאה על אחד מהמאמינים.

לאנשים אלה שפגמו בדתיותם מפני אחת מהסבות הנזכרות לא נכתב ספרו של הרס"ג, כמו שהוא אומר בפירוש, בהקדמה הנ"ל. דבריו נערכו רק למתיחס אל החיים ולשאלת הדת והאמונה בכובד ראש, אלא "בא לידי טעות ע"י פירוש פסוק המקרא בראותו בהם דברים זרים בעיניו, או שהתפלל לה' ולא ענהו, ושאל ממנו ולא נתן לו, או שראה רשעים שלא נקם מהם, או שהיה תמה איך תעמוד לכופרים מלכות, או שראה המות אוסף את הבריות וכולל אותם, או שענין האחדות והנפש וענין הגמול והעונש לא עלה בשכלו" - והשאלות האלה המנקרות במוחו הביאו בו מבוכה, הוא רוצה להמלט ממנה, ללמוד ולהווכח. אמנם, האיש המגיע לידי אי אימון מתוך שרירות-לב, פנייה עצמית, גאוה, משפט קדום או הפעלות רגשנית, הספר לא יועיל לו אף במעט; כאמור בסוף הספר: "אומר כי כל הספר איננו מועיל כי עם זכות הלב וכונת תקונו, כמו שאמר (ואיוב י"א י"ג) אם אתה הכינות לבך". ונכון הדבר, כי לחנם נשתמש בטענה הגיונית לרפא רפה עצבים, הזקוק לרופא חולי הנפש.

דברי הרס"ג שנאמרו לפני אלף שנה מועדים גם לאנשי דורנו. לא זו בלבד שהורה לנו את הדרך בה נלך לפשר את ההתנגשות שבין האמונה והמדע גם בצורתה המודרנית, אלא גם הציג לפנינו גורמים חשובים שאסור להעלים עין מהם כשאנו מסתכלים במשבר הרוחני השורר ביהדות האנגלית - שמרבים לדבר עליו בימינו הגורמים שונים היום מבימי הרס"ג והם הם. אין כאן המקום לדון בארוכה בהופעות השונות בחיינו הצבוריים, וסיכום-דברים יספיק:

ראשונה - האמת מרה; ישנו אצלנו סרוב לאמת. והרבה משליכים את היהדות אחרי גום מאותו טעם עצמו שבעלי מחלה אנושה עלולים להמנע מלשאול בעצת הרופאים. הם מכירים היטב את החמרת משאלותיה של היהדות, את השינוי הגדול בכל הנהגתם הכרוך במשמעת לדרישותיה, ואינם נכונים לקבל אחריותו זו של השינוי, ומסרבים להודות באמיתות שרוחם מקרבם אליהן בעתותי רצון.
שנית, אנו סובלים ממחלת העצלות, רבים מבני בריתנו מבקשים שהיהדות תנתן להם בלא עמל ויגיעה ואין ברצונם למלא את התנאים הנחוצים ללימוד היהדות ומהותה. שלישית, התאוה היא בעוכרינו, היא מחשכת את ענינו עד שלא נוכל לראות את מושגיהם העליונים של החיים.
רביעית, אנו סובלים גם כן מתוצאותיה של ידיעה מועטה, שהיא כפי פתגם האנגלי דבר סכנה.
חמישית, הגאוה הנותנת אמון בספוק מחשבות אדם ותחבולותיו עד שהתורה נראית כמיותרת לתקון העולם וסדור החברה.
ששית, השפעת הסביבה, בלי יודעים אנו שואפים רוח פרצים שהיא מלאה ארס לחיי הנפשות, רבים מבני עמנו אין להם שום יסוד עיוני לאדישותם ליהדות ולהתנגדותם לתורה, אולם יש להם כעין רגש כי רוח-הבקורת של הזמן החדש קעקע את כל יסודותיה עד שאין לתורה שום שייכות. לחייהם היום-יומיים.
שביעית, עמדתם של אנשים אדוקים עלולה לפעמים להוליד אי-סבלנות, התמרמרות, התנכרות והתרחקות.
שמינית רבים אצלנו בני אדם שבשעה שיש להם איזו תרעומות על אחד מהאדוקים הם עלולים להעבירה אל התורה שהוא דבק בה.

הרי לפנינו הדיאגנוזה בת שמונת הסעיפים למחלתו הרוחנית של דורנו, כפי שהציגם לפנינו רב סעדיה גאון. יבוא גם פרט זה ויוכיח כמה רב ערכו של רב סעדיה גאון כמורה דרך לנבוכי זמננו.