מורה נבוכים / יוסף בכה"ר דוד קאפח

תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון

- המשך -

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [ע]

רכב
מלה זו משותפת, משמעה ¹ הראשון עניינו רכיבת האדם על הבהמות כפי הרגיל:

והוא רכב על אתונו ².

והושאל לשליטה על הדבר, כי הרוכב שולט ומושל על רכבו, וזהו אמרו:

ירכיבהו על במתי ארץ ³,
והרכבתיך על במתי ארץ ⁴,

עניינו שאתם תמשלו על מרומי ⁵ הארץ.

ארכיב אפרים ⁶,

אמשילהו ואשליטהו.

וכפי העניין הזה נאמר בה' יתעלה: [קיז]

רכב שמים בעזרך ⁷,

פירושו המושל על השמים. וכן:

לרוכב בערבות ⁸

עניינו המושל על ערבות והוא הגלגל העליון המקיף את הכל ⁹.
לשון חכמים ז"ל החוזר בכל מקום ¹⁰ שהם שבעה רקיעים, ושערבות הוא העליון המקיף את הכל. ואל תתמה על שהם מונים את הרקיעים שבעה והם יותר, לפי שפעמים מונים את העגול ¹¹ אחד, אף על פי שיש בו מספר גלגלים, כפי שהדבר ידוע אצל המעיינים במקצוע זה, וכמו שאבאר. ¹² ואין הכוונה כאן אלא אומרם בפירוש תמיד כי ערבות הוא מעל לכל, ועל ערבות נאמר:

רכב שמים בעזרך ⁷.

ולשון חגיגה ¹³, אמרו:

ערבות רם ונשא שוכן עליו, ¹⁴ שנאמר סלו לרוכב בערבות ⁸.
ומנא לן דאיקרי שמים? כתיב הכא 'לרוכב בערבות' וכתיב התם 'רוכב שמים' ⁷.

הנה נתבאר כי כל הרמז לגלגל אחד, והוא המקיף את הכל, אשר תשמע מעניינו מה שתשמע ¹⁵.

והתבונן אמרם 'שוכן עליו' ולא אמרו 'שוכן בו', כי אלו אמרו 'שוכן בו', היה זה מחייב לו מקום, או שיהיה כוח בו כמו שדימו כתות ה"צאבה", שה' רוח הגלגל ¹⁶. והרי באמרם 'שוכן עליו' בארו שהוא יתעלה נבדל מן הגלגל, ואינו כוח בו ¹⁷.

ודע שהושאל לו יתעלה רכב שמים לדימוי המופלא ¹⁸ והנפלא, והוא: שהרוכב יותר נעלה מן הרכוב. ולא אמרנו יותר נעלה, אלא דרך אי הקפדה בדיבור ¹⁹, כי אין הרוכב ממין הרכוב; ועוד, שהרוכב הוא המניע ²⁰ את הבהמה ומוליכה כפי שירצה, והיא כלי בידו להטותה כחפצו, והוא נקי ²¹ ממנה ואינו מחובר בה אלא חוץ ממנה.
כך ה' יתרומם שמו. הוא מניע הגלגל העליון אשר בתנועתו ינוע כל נע בו, והוא יתעלה נבדל ממנו ואינו כוח בו.

ובבראשית רבה ²² אמרו כאשר פירשו אמרו יתעלה:

מעונה אלוהי קדם ²³,

אמרו:

הוא מעון עולמו ואין עולמו מעונו,

והסמיכו לזה ואמרו:

הסוס טפלה לרוכב, ואין הרוכב טפלה לסוס.
הדא הוא דכתיב 'כי תרכב על סוסיך' ²⁴,

זה לשונם.

[יחס ה' לגלגל]
התבונן בו וראה היאך ביארו יחסו יתעלה לגלגל ²⁵, ושהוא כלי שלו אשר בו מנהיג את המציאות. לפי שכל מקום שתמצא לחכמים ²⁶ ז"ל כי שמים פלונית יש בה כך, ושמים פלונית יש בה כך, אין עניינו שיש בשמים גופים אחרים זולת השמים, אלא עניינו שהכוחות המהווים את הדבר הפלוני ²⁷ והנוטרים את תקינותו, ²⁸ באים מאותה השמים.

והראיה למה שאמרתי [קיח] לך, אמרם ²⁹,

ערבות שבו צדק וצדקה, ומשפט וגנזי חיים, וגנזי שלום וגנזי ברכה, ונשמתן של צדיקים, ונשמות ורוחות שעתידים להבראות, וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים.

ופשוט הוא, שכל מה שמנו כאן אין מהם דבר שהוא גוף, שאז יהיה במקום, כי טל אינו טל כפשוטו ³⁰. והתבונן היאך אמרו בזה 'שבו', כלומר: שהם בערבות ³¹, ולא אמרו שהם עליו. והרי כאלו הודיעו, שהדברים הללו המצוים בעולם, אינם מצוים כי אם מכוחות הבאים מערבות, ה' יתעלה הוא אשר עשאו מוצא ³² להם ורכזם בו, אשר מכללם גנזי חיים.

וזהו הנכון והאמת המוחלטת, שכל חיים מצוים בחי, אינם אלא מאותם החיים, כפי שאבאר לקמן ³³.

והתבונן היאך מנו נשמתן ^*33 של צדיקים ונשמות ורוחות שעתידין להבראות, וכמה נעלה עניין זה למי שהבינו, כי הנשמות הנשארות אחר המות, אינה הנשמה ההווה באדם בזמן שמתהווה. כי זו ההווה בעת התהוותו, היא כוח ההכנה בלבד ³⁴, והדבר הנפרד לאחר המות הוא הדבר שהושג בפועל.
וגם אין הנשמה ההווה היא הרוח ההווה, ולפיכך מנו בהווים נשמות ורוחות, אבל הנבדלת ³⁵ דבר אחד בלבד. וכבר ביארנו שתוף רוח ³⁶.
וכן ביארנו בסוף ספר מדע ³⁷ מה שיש בשמות אלו מן השיתוף.
ולכן שים לב היאך העניינים המופלאים הללו האמתיים, אשר הגיע אליהם עיונם של מובהקי הפילוסופים, מפוזרים במדרשות, שאם יראה אותם האדם החכם - שאינו מכיר צדקתם ³⁸ - בעיון ראשון ילעג להם, בגלל מה שיראה בפשטיהם מן הזרות לאמיתת המציאות, והסיבה לכל זה שדברו ³⁹ בחידות, מחמת עמקות עניינים אלו מתבונת ההמון כמו שהודענו כמה פעמים ⁴⁰.

ואחזור להשלים הבנת מה שהתחלתי, ואומר, שהם ז"ל הביאו ראיות מלשונות הפסוקים על מציאות הדברים המנוים הללו בערבות, וכך אמרו ⁴¹:

צדק ומשפט דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך ⁴²,

וכן למדו לאותן אשר מנו אותם שהם יוחסו לה' יתעלה שהם אצלו, והבן זה.

ובפרקי ר' אליעזר ⁴³ אמרו:

שבעה רקיעים ברא הקב"ה, ומכלם לא בחר כסא כבוד למלכותו אלא ערבות, שנאמר סלו לרוכב בערבות ⁸,

זה לשונו, והבן גם אותו.

[מרכבה]
ודע כי קבוצת הבהמות הרכובות ⁴⁴ נקראים מרבבה, ונכפל זה הרבה:

ויאסף יוסף [קיט] מרכבתו ⁴⁵,
במרכבת המשנה ⁴⁶,
מרכבות פרעה ⁴⁷.

והראיה כי השמות הללו נאמרים על מספר בהמות אמרו:

ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה ⁴⁸,

הרי זו ראיה כי מרכבה נאמרת על ארבעה סוסים.

ולפיכך אני אומר, שכיון שנאמר כפי שנאמר ⁴⁹ שכסא הכבוד ניבאוהו ארבע חיות, ⁵⁰ קראוהו חכמים ז"ל מרכבה ⁵¹, דימוי למרכבה שהיא ארבעה אחדים. ⁵²

ועד כאן מה שנמשך ⁵³ אליו הדיבור בפרק זה, ויבואו עוד בהכרח הערות אחרות רבות בעניין זה ⁵⁴.

אבל המטרה בפרק זה, ואשר בשביל כך הודגשו הדברים, כי אומרו 'רוכב שמים' ⁷ עניינו מסבב ⁵⁵ הגלגל המקיף, ומניעו ביכולתו וחפצו. וכן אמרו בסוף הפסוק 'ובגאותו שחקים', אשר בגאותו סבב ⁵⁶ השחקים. אמר את הראשון שהוא 'ערבות', כמו שביארנו בלשון רכיבה, והשאר בלשון 'גאווה'. כי בנוע הגלגל העליון, התנועה היומית הזו ינועו כל הגלגלים כתנועת החלק בכל ⁵⁷, וזו היא היכולת העצומה אשר הניעה את הכל, ולפיכך קראה גאווה.

ולכן יהיה עניין זה מזומן תמיד בדעתך למה שיבוא לקמן, כי הוא גדול הראיות שבהן נודעה מציאות ה', כלומר: סיבוב הגלגל, כמו שאוכיח ⁵⁸, ולכן הבינהו. [קכ]

הערות:

1. "מת'אלה", הוראות רבות לה, והנכון לדעתי לתרגמה כאן "משמעה". ובר"ש "הנחתה", ובמה"ק של תרגום הר"ש "ודמיונו", וברי"ח "פירושה" ויש שנסה להגיה "משלה", ואין כל טעם וצורך לכך.
2. במדבר כב כב.
3. דברים לב יג.
4. ישעיה נח יד.
5. "אעאלי" ורס"ג תרגם "קמאקם" ועניינן אחד. ובר"ש "עליוני".
6. הושע י יא. ושם תרגם יונתן אשריתי בית ישראל על תקוף ארעא. [קיז]
7. דברים לג כו.
8. תהלים סח ה. ורס"ג פירש בעבות כלומר: העבים והריש נוספת.
9. וכמבואר לקמן חלק א פרק עב, וחלק ב פרק ד, ועוד.
10. חגיגה יב ב. שוחר טוב צב ב. קיד ב. דברים רבה ב כג. פרקי ר' אליעזר יח. פסיקתא רבתי כ ג. אבות דר' נתן פרק לז ט. ועוד.
11. "כרה" כולל כדור, עגול, גלגל. ונ"ל שאין נכון לתרגם כאן "כדור". ואף לא גלגל שרבנו מתרגם תמיד "פלך", אם כי בהלכות יסודי התורה פ"נ הל' א כתב: "הגלגלים הם הנקראים שמים ורקיע וזבול וערבות". ע"ש. ולכן העדפתי לתרגם "עגול", ואם טעיתי עם רבנו הסליחה.
12. לקמן ח"א פרק עב, וח"ב פרק ד, כי לפחות שמונה עשרה גלגלים הם.
13. דף יב ב.
14. לפנינו בש"ס שונה הנוסח למשמעות קשה לדעת רבנו, וכתבו "מלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם בערבות", והכינוי עליהם מוסב שם על מלאכי השרת. אמנם בנוס' הר"ח אין תיבת "בערבות" ובכך סולקה המשמעות הקשה, אך "עליהם" נשארה, ושמא יש להסב אותה גם על ערבות וגם על המלאכים וכו'.
15. לקמן ח"א פרק עב, וח"ב פרק ד.
16. על אמונתם של אלה ראה לעיל פרק סג. ובהלכות עבודה זרה פ"א: וראה גם לקמן ח"ג פרק כט ופרק לז.
17. ראה לעיל פרק סט ד"ה ובך הצורות.
18. בר"ש "הזר" וכך הוא.
19. בר"ש "אלא בהקל מן המאמר" וגמגום הוא.
20. כלומר: שההנעה וההנהגה נעשת בעצם רכיבתו ללא שום פעולה נוספת מצדו. וראה בהלכות כלאים פ"ט הל' ט, ועיין כסף משנה שם. ודבר גדול רמז לנו רבנו כאן, שעצם השליטה במדובר אם שליטת הקיום או זולתה, שהיא במושגינו השגה היא גורם ההנעה. ולקמן יובא כי שאיפת המשכיל וחשקתו למושכלו מקור ראשיות התנועה, והדברים עתיקים.
21. "ברי" אפשר היה לתרגם "נעלה ונבדל" ולפחות "מנוקה" ונמשכתי אחר הר"ש כי נדמה לי שהיא הפחות בלתי מתאימה. והעניין ידוע.
22. פרשה סח פסקה י, לפסוק ויפגע במקום.
23. דברים לג כז.
24. חבקוק ג ח.
25. כלומר: היחס בינו לבין הגלגל.
26. מיוחס לחכמים.
27. שדבר [קיח] פלוני מתהווה מחמתן.
28. אפשר: סדירותו.
29. שם חגיגה יב ב.
30. הוזקק לבאר זאת בטל שהוא היחידי שאפשר לחשוב שהוא גשמי, וכל השאר רוחניותם ברורה לכל.
31. ושמא מפרש רבנו "שבו" כמו בי מלכים ימלכו, בי שרים ישרו (משלי ח).
32. אפשר "מקור" ובר"ש התחלה.
33. ח"א פרק עב. וראה גם ח"ב פרק י.
*33. יש שדייקו האמור כאן "נשמתן" ולא "נשמותן" כבסמוך "נשמות ורוחות" וראה לקמן בחלק זה פרק עד הדרך השביעי הערה 55.
34. ראה לעיל פרק מא ופרק סח.
35. הנבדלת מן הגוף על ידי המות.
36. לעיל פרק מ. וראה גם לעיל פרק מא בשיתוף שם "נפש".
37. בהלכות תשובה פ"ח הל' ג כתב רבנו: "כל נפש האמורה בעניין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף, אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כוחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים, והיא הצורה שביארנו ענינה בפרק רביעי מהלכות יסודי התורה, היא הנקראת נפש בעניין זה" וכו' ע"ש. ובפ"ד יסודי התורה הל' ח-ט: "נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל, והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם היא צורת האדם השלם בדעתו... ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה ומרגיש ומהרהר, אלא הדעה שהיא צורת הנפש ובצורת הנפש הכתוב מדבר בצלמנו כדמותנו, ופעמים רבות תקרא זאת הצורה נפש ורוח... אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתיפרד להן, ואינה מכוח הנשמה עד שתהא צריכה לנשמה. כמו שהנשמה צריכה לגוף, אלא מאת ה' מן השמים היא. לפיכך כשייפרד הגולם שהוא מחובר מן היסודות, ותאבד הנשמה מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף, לא תיכרת הצורה הזאת לפי שאינה צריכה לנשמה במעשיה, אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות מן הגולמים ויודעת בורא הכל ועומדת לעולם ולעולמי עולמים. ע"ש.
38. "אלגיר מנצף", כלומר: שאינו שופט בצדק, שאינו מכיר כמה צודקים נכונים ואמיתיים הם. ובר"ש "שאינו מודה על האמת".
39. שנאלצו לדבר בחידות.
40. בהקדמתו למשנה, ראה מהדורתנו זרעים עמ' לה ד"ה והרביעי. ובפירושו לסנהדרין פ"י מ"א מהדורתנו עמ' ר ד"ה וממה שאתה, והלאה. וגם לעיל בהקדמת חלק זה.
41. בחגיגה יב ב.
42. תהלים פט טו.
43. פרק יח.
44. אפשר: הנרכבות, [קיט] העומדות לרכיבה.
45. בראשית מו כט.
46. שם מא מג.
47. שמות טו ד.
48. מלכים א, י כט. וכיון שכל סוס בחמשים ומאה, הרי בשש מאות ארבעה סוסים.
49. אפשר: בהתאם למה שנאמר. והכוונה כפי פשט הביטוי המליצי או החידתי.
50. יחזקאל א ה.
51. חגיגה פ"ב מ"א.
52. ראה לקמן ח"ב פרק י, וח"ג פרק ב.
53. אפשר: שנתגלגל.
54. כי רמז זה האמור כאן אינו מספיק.
55. אפשר: מגלגל.
56. אפשר: גלגל.
57. כפי שקורה גם בדברים המלאכותיים שבהניע האדם מכונה אדירה הרי כל חלק מחלקיה נקרא נע, אע"פ שהוא נח במקומו.
58. לקמן ח"ב פ' א. [קכ]

חלק ראשון - פרק [עא]

[אובדן המדעים מישראל]
דע כי המדעים הרבים שהיו באומתנו באמיתת דברים הללו ¹ אבדו במשך הזמן, ובשלטון ² העמים הסכלים עלינו ³. ומפני שלא היו אותם הדברים מסורים לכל בני אדם כמו שביארנו ⁴, ולא היה הדבר המסור לכל בני אדם אלא מקראות הכתובים בלבד. וכבר ידעת כי אפילו תורה שבעל פה המקובלת לא הייתה כתובה לפנים, כפי הצווי ⁵ המפורסם באומה:

דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב ⁶,

והרי זו היא תכלית החכמה בתורה ⁷, לפי שהייתה הרחקה ⁸ ממה שאירע בה בסופו של דבר, כלומר: ריבוי הסברות והסתעפות השיטות, ומשפטים בלתי ברורים ⁹ שיארעו בהסברת המחבר, ושכחה שתארע לו, ויתחדשו מחלוקות בין בני אדם ונעשים כיתות ונבוכים במעשה. ¹⁰ אלא נמסר הדבר בכל [קכ] זה לבית דין הגדול, כמו שביארנו בחיבורינו התורתיים, ¹¹ וכפי שמורה על כך לשון התורה ¹².

ואם במשפטי ההלכה חשו לקבעם ¹³ בספר שיהא מסור לכל אדם, מחמת מה שיארע בסופו של דבר מן ההפסד, קל וחומר לחבר ספר בדבר מסתרי תורה הללו שיימסר לכל אדם! אלא היו נמסרים מיחידי סגולה ליחידי סגולה, כמו שביארתי לך ¹⁴ באמרם:

אין מוסרים סתרי תורה אלא ליועץ חכם חרשים וכו'. ¹⁵

וזו היא הסיבה שגרמה להעדר היסודות ¹⁶ העצומים הללו מן האומה, ולא תמצא מהם אלא הערות מעטות ורמזים נאמרו בתלמוד ובמדרשות, והם גרגרי תוך ¹⁷ מעטים שעליהם קליפות רבות, עד שנתעסקו בני אדם באותם הקליפות ודימו שאין מתחתיהם תוך כלל ¹⁸.

אבל אלה העוללות המעטות שתמצא שמדברים ¹⁹ בענייני הייחוד, וכל הקשור ²⁰ בעניין זה למקצת הגאונים ואצל הקראים, הם דברים שלקחום מן ה"מתכלמין" המוסלמים, והם עוללות בודדות מאוד ביחס למה שחברו המוסלמים בזה.

[קליטת רעיונות המועתזילה והשערייה]
ואירע עוד, כי בראשית התחלת האסלאם בדרך הזו ²¹, הייתה כת מסוימת והם ה"מעתזלה" ²², ולקחו מהם חברינו ²³ מה שלקחו והלכו בדרכם.
ואחר זמן מסוים נתחדשה באסלאם כת אחרת והם ה"אשערייה", ²⁴ ונתחדשו להם סברות אחרות שלא תמצא אצל חברינו מאותם הסברות מאומה, לא מפני שהם בחרו ²⁵ את הסברא הראשונה על הסברא השניה, אלא מפני שאירע שתפסו את הסברא הראשונה וקבלוה, וחשבוה ²⁶ לדבר שהוכח.
אבל הספרדים מבני עמנו ²⁷ כולם תופשים דברי הפילוסופים ונוטים לסברותיהם כל זמן שאינם סותרים יסוד תורני, ולא תמצאם כלל הולכים במאומה מדרכי ה"מתכלמין", ולפיכך הולכים בדברים רבים בכוון שטתנו במאמר זה באותם הדברים ²⁸ הבודדים המצוים לאחרוניהם.

[יסודות המתעזלה והאשעריה - הכלאם]
ודע כי כל מה שאמרו המוסלמים באותם העניינים, ה"מתעזלה" או ה"אשעריה", הם כולם סברות בנויות על הקדמות ²⁹, אותן ההקדמות לקוחות מספרי היונים והסורים ³⁰ אשר דימו לחלוק על סברות הפילוסופים [קכא] ולבטל דבריהם. והייתה סיבת הדבר שכאשר הציפו העמים הנוצרים את אותם העמים, וטענת הנוצרים הרי כבר ידועה ³¹, והיו סברות הפילוסופים נפוצים באותן העמים ומהם נתפתחה הפילוסופיא, ועמדו מלכים המגינים על הדת ³², ראו חכמי אותן הדורות מן היוונים והסורים כי אלה ³³ טענות שהסברות הפילוסופיות סותרות אותן סתירה גדולה וברורה, ואז נתפתח אצלם מדע זה של ה"כלאם" ³⁴, והחלו לקבוע הקדמות שיועילו להם בדעותיהם, ולהשיב על אותם הסברות המנתצות יסודות תורתם.

[הפילוסופים המוסלמים]
וכאשר באה אומת האסלאם, והגיעו אליהם ספרי הפילוסופים, באו אליהם גם אותם התשובות אשר נתחברו נגד ספרי הפילוסופים, ומצאו דברי יחיי אלנחוי, ואבן עדי ³⁵, וזולתם בעניינים אלה. והחזיקו בהם, והשיגו דבר עצום ³⁶ לפי דעתם. ובחרו עוד מסברות הפילוסופים הראשונים כל מה שנראה לו לבוחר שהוא מועיל לו, ואף על פי שהפילוסופים האחרונים כבר הוכיחו ביטול ו, כגון החלקיק ³⁷ והחלל הריק ³⁸, וחשבו כי אלה דברים משותפים ³⁹, והקדמות שכל בעל דת זקוק להם.

ורחבו הדברים, והתדרדרו לדרכים אחרים מוזרים שלא תעו בהם כלל ה"מתכלמין" מן היונים וזולתם, כי אלה היו קרובים לפילוסופים ⁴⁰.

ואחרי כן נוצרו באסלאם דברים ⁴¹ דתיים מיוחדים להם, והזקיקם הצורך לפרסמם ⁴². והייתה גם ביניהם מחלוקת בכך, וקבעה כל כת מהם הקדמות המועילות לה בפרסום ⁴³ סברתה.

[יהדות נצרות ואיסלאם]
ואין ספק שיש דברים הכוללים את שלושתנו, כלומר: היהודים והנוצרים והמוסלמים, והוא עניין חידוש העולם אשר בקיומו יתקיימו ⁴⁴ האותות וזולתם ⁴⁵. אבל יתר הדברים אשר הטילו על עצמם שני העמים הללו לעסוק בהם, כהתעסקות ההם ⁴⁶ בעניין השלוש, והתעסקות מקצת כתות של אלה ⁴⁷ ב"כלאם", עד שהוזקקו לקבוע הקדמות כדי שיבססו באותם הקדמות אשר בחרו, את הדברים אשר עסקו בהם, והדברים המיוחדים לכל עם מהם, ממה שהונח אצלם ⁴⁸, אנו אין לנו צורך בהם כלל.

כללו של דבר, כל ה"מתכלמין" הראשונים מן היונים שהתנצרו, ומן המוסלמים, לא הלכו בהקדמותיהם תחלה אחרי הגלוי הנראה מענייני המציאות, אלא התבוננו היאך ראוי שתהיה המציאות, כדי שתהא ממנה ראיה על אמיתת הסברא הזו, או שלא תהיה סותרת אותה. וכאשר התברר להם אותו הדמיון, הניחו כי המציאות היא בצורה זו וזו ⁴⁹, ואז החלו להוכיח את קיום אותן הטענות המהוות בסיס לאותן ההקדמות אשר בהן מאמתים את השיטות, או לא יסתרום.

ככה עשו הנבונים [קכב] אשר הניחו את ההנחיות האלה תחילה, והניחום ⁵⁰ בספרים, וטענו כי העיון המוחלט הביאם לכך ללא נטייה לאיזו שיטה ולא סברא קדומה.
אבל האחרונים אשר עיינו באותם הספרים אינם יודעים מאומה מכל זה ⁵¹, עד שכאשר מוצאים באותם הספרים הקדומים למידויות מרובות והתאמצות גדולה לקיים דבר מה או לבטל דבר מה, יחשבו כי אותו הדבר אין צורך כלל לקיימו או לבטלו במה שצריך לו ביסודות הדת, ושהקדמונים לא עשו זאת אלא כדי לבלבל סברות הפילוסופים בלבד ולהכניס ספקות במה שחשבוהו הוכחה.
ואלה האומרים דבר זה, לא העלו על לבם ולא ידעו שאין הדבר כפי שחשבו, אלא הייתה יגיעת הקדמונים לקיים מה שדימו לקיימו ולבטל מה שדימו לבטלו, בגלל התוצאה הנובעת ממנו ב ביטול סברא שהם רוצים לקיימה, ואפילו על ידי מאה הקדמות, ולכן עקרו אותם הקדמונים מן ה"מתכלמין" את המחלה מעיקרה ⁵².

וכלל אני אומר לך: כי הדבר כמו שאמר תאמסטיוס. אמר:

אין המציאות נמשכת אחרי הסברות, אלא הסברות הנכונות נמשכות אחר המציאות ⁵³.

הערות:

1. ואשר נותרו מהם רמזים מעטים מאוד מפוזרים בתלמוד ובמדרשים, וכאמור בפרק שקדם,
2. אפשר: ובשלוט.
3. וכיוצא בזה כתב רבנו גם ביחס לחכמת התכונה, בהלכות קדוש החדש פי"ז הל' כד: "וטעם כל אלו החשבונות... היא חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה, והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים, אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו. ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששים למחבר בין שחברו אותם נביאים בין שחברו אותם האומות". וראה גם בהקדמתו לספר המצוות מהדורתי האחרונה. וראה גם לקמן חלק ב פרק יא הערה 31.
4. לעיל פרק לד, ובכמה מקומות.
5. "אלאמר" הצווי. ובר"ש "העניין המתפשט" ולא דק.
6. גטין ס ב.
7. "פי אלשריעה". והכוונה שמירת משפטי התורה ודיניה. ובר"ש "בדת".
8. כלומר: איסור כתיבת תורה שבעל פה.
9. "אשכאלאת" אינן ספקות כתרגום הר"ש, אלא קושיות ודברים בלתי ברורים שמקורן באי בהירות ההסברה והסגנון של המחבר.
10. כל זה מדבר רבנו בימיו [קכ] שעדין לא התרחקו הרבה מסוגיית התלמוד ודרכי חשיבתו, כ"ש בימינו שכל בעל תשובה מדייק דיוקי דיוקין מדברי אחרוני אחרונים שכל בסיסו אינו אלא דיוקים אוויריים מדברי אחרון שלפניהם, עד שבמקרים מסוימים, כשאדם מתבונן בהם, רע עליו המעשה עד כמה רחוקים ומופלגים הם מן הגמרא ורוחה.
11. לשון רבים. והכוונה בהקדמותיו לפירוש המשנה, ולמשנה תורה, ועיקר בהלכות ממרים פרק א.
12. דברים יז ח-יב.
13. אפשר: ואם במשפטי ההלכה הייתה ההקפדה שלא לקבעם.
14. לעיל פרק לד.
15. חגיגה יג.
16. וכלשון רבנו בפתיחתו להלכות יסודי התורה. ובר"ש "השרשים" וראה פיהמ"ש מהדורתי ברכות פ"ו הערה 5.
17. "לב" ערבית והוראתה תוך, כמו הפרי העטוף ולפוף בקליפות רבות. ובר"ש "לב".
18. על זה רצה באריכות בהקדמת רבנו לפירוש המשנה מהדורתנו עמ' לה ד"ה והרביעי. וסנהדרין פ"י מ"א מהדורתנו עמ' ר ד"ה וממה. ובפתיחת מאמר תחית המתים.
19. והחכם שייער דמה שהכוונה לתורת "אלכלאם" של ה"מתכלמין" מן האסלאם, וברוקו תפו אחרים, ושיבוש הוא.
20. בר"ש "שנתגלה" וט"ס הוא.
21. בראשית החשיבה הפילוסופית.
22. הוראתה "הפרושים", והיא כת פילוסופית מוסלמית נוסדה במאה השישית לאלף החמישי, ומיסודות עקרונותיה הרחקת התארים, ושהאדם בחירי ואין שום השפעה ממעל על פעולותיו, תנועה זו מחשיבה מאוד את ההגיון העיוני ושלטון השכל.
23. כבר העירו רבים כי הכוונה על רס"ג.
24. כת זו נוסדה באסלאם כמאתיים שנה לאחר קום ה"מעתזלה", ונקראה כן על שם מיסדה עלי אבו אלחסן אלאשערי. הוא מיסד "עלם אלכלאם" כלומר: השימוש בהיקש המבוסס על הויכוח והלהג.
25. אפשר "בכרו", והכוונה מה שלא נטו אחר ה"אשערייה", אינו מפני שבאו לידי הכרה שאין דעותיהם נכונות, אלא מפני שכבר נתקבלו אצלם דעות ה"מעתזלה" והתרגלו עליהם, וכידוע מטבע האדם שכל שאינו כפי הרגלו מוחזק לבלתי נכון.
26. "ט'ן" וכבר העירותי כמה פעמים שהוראתה מחשבה בלתי נכונה.
27. כנראה שכוונתו על רשב"ג במקור חיים, רבנו בחיי בחובות הלבבות, ר' משה בן עזרא, ועוד, ואיני חושב כלל שראה רבנו ספרי הראב"ע כי אין אמת לדעתי באותה הצוואה שכתב כביכול לבנו ר' אברהם.
28. הדברים הנכונים המעטים.
29. ההקדמות אשר יסדו תחלה להיות בסיס להנחותיהם.
30. "ואלסריאן" הסורים, ובר"ש "הארמיים" [קכא] ואינו נכון כי רבנו מבחין בכל מקום בפירוש המשנה בין "אלסריאן" לבין "אלארמאן".
31. אמונת השלוש.
32. כנראה כוונת רבנו על תיאורסיאן השני ועל יוסטיניאן.
33. אמונת הנצרות והשקפותיה. ושמא רצוי היה לתרגם "ראו ידעני אותם הדורות" כי אין אלה חכמים באמת, אלא ידענים המוכנים לכתוב לא מה שהם חושבים באמת, אלא כפי רצון השוכר אותם והמטיב להם. וכאלה מצוים רבים הכותבים היסטוריה ואידיאולוגיות, ואף פלפולי תורה תשובות ופרשנות, מתוך מגמתיות ולפי רצון השליט, ואף נמצאו גם מתנבאים שכירים כאמור בנחמיה ו יב.
34. נקרא "כלאם" - דיבור , מפני שכל הוכחותיו אינן על בסיס המציאות לפי שאין למציאות חוק קבוע לדעתם, וכל תורתם מבוססת על דברי הסברה והנחות בלבד.
35. שני אלה מחכמי הערבים הנוצרים. השערות על זיהויים ראה מונק וכנגדו אבן שמואל, ועוד.
36. אפשר: מחקר עצום. כלומר: נדמה להם שהשיגו דבר גדול המסלק סתירת ונתיצת אמונותיהם.
37. החלק הבלתי מתחלק, שבהנחות ה"מתכלמין", וכדלקמן פרק עג הקדמה א.
38. ההנחה שיש חלל ריק, וכדלקמן פרק עג הקדמה ב.
39. למוסלמים ולנצרים.
40. כי הלא ה"מתכלמין" הנוצרים למדו וידעו דברי ארסטו וחבורתו הפילוסופים, וביודעים התעו כדי לקיים אמונתם. ואלו האחרונים התדרדרו כי בסיסם בנוי על אבני תהו.
41. אפשר: מאמרים.
42. "ינצרוהא" להראות צדקתם וניצחונם. ובר"ש חשבה עברית וכתב "לשמרם".
43. יותר נכון: לניצחון.
44. יותר נכון: כי באמותו יתאמתו.
45. וכדלקמן ח"ב פרק כה.
46. הנוצרים.
47. המוסלמים.
48. כלומר בדתם ואמונתם. ולדוגמא ראה התפתלותו של אבי נצר בעניין השדים שנזכרו בקוראן במאמרו "אלמסאיל אלפלספייה" קטע ד.
49. וראה גם רס"ג בהקדמתו לספרו האמונות [קכב] והדעות מהדורתי פ"ד, ומאמר א פ"ג ההשקפה האחת עשרה.
50. אפשר: וקבעום.
51. אינם יודעים מה גרם לראשונים להתפתל בדברי הסברה עקומים ועקושים.
52. את דברי הפילוסופים ההורסים ומנתצים את דתם ואמונתם.
53. אפשר: אין המציאות טפלה לסברות אלא הסברות הנכונות טפלות למציאות. וראה לעיל הערה 49.
54. כפי הזמן והאפשרות שעמדו לרשותי. וכוונתו שעיין בהם בדקדוק וירד לעומקן כדרך שנהג בדברי הפילוסופים. ואין לחשוד כי זה שהוא דוחה אותם, מפני שלא ירד לעומק הדברים.
55. על מהות השכל אצל ה"מתכלמין" ראה מאמר בענייני השכל לאבי נצר אלפאראבי פסקא 2.
56. לקמן ח"א פרק עג.
57. ברור שכוונת רבנו על רס"ג שבספרו האמונות והדעות מאמר ראשון בחידוש העולם, ובמאמר שני ביאר תחלה שהוא אחד ואחר כך שאינו גוף.
58. אפשר: מוחלטת.
59. בר"ש "ובין מחלוקת הניצחון והוא חלק מן ההגיון" ובמקור "אלג'דל" וכמו שכתבתי.
60. שלושת הדרכים הללו הזכיר רבנו במלות ההגיון שער שמיני, אלא שהתרגום שם בלתי ברור.
61. קדמות העולם, כלומר: אם נצליח לבטל ראיותיהם או אפילו להטיל בהן ספק [קכג] דיינו.
62. לקמן חלק ב פרקים יח-כה גם בפירושו לסנהדרין פרק י מ"ה במהדורה אחרונה הזכיר עניין זה, ראה שם מהדורתי היסוד הרביעי.
63. כלומר: מתקופת אברהם אבינו שנולד בסביבת שנת אתתקמח, ורבנו כתב ספרו זה בסביבת שנת דתתקנח.
64. "ואכ'בארהם" ואפשר לתרגם "והמסופר עליהם". ובר"ש הושמט.
65. דבר שיש בו ספק.
66. בר"ש "אם שיהיה העניין כן לנו בספק" ואין צורך לכך.
67. תרגום מלולי "ונלחם על כך בחרב" והיא אמרה רגילה בערבית הוראתה כפי שתרגמתי, וראה גם בפירוש המשנה מקוות פ"ד מ"ד מהדורתי הערה 45. ובר"ש "ונכריח בני אדם בכוח הזרוע לקבל ממנו זה" ואין לזה כל צורך.
68. אין פירוש הדברים שהראיות בנויות על הקדמות, ואם יתברר שהעולם מחודש בטלו אותן הראיות וכשל עוזר ונפל עזור, כפי שהקשו מקצת חכמים, ראה רשימתי "כתב הגנה מתימן" בקובץ על יד הוצ' מקיצי נרדמים תשי"א עמ' נז השאלה השביעית. אלא עניין הדברים שיהו ראיות אף לדעת סוברי הקדמות, כי לאמונת החידוש אין צריך ראיה, שאם הוא מחודש הרי יש לו מחדש וכדלקמן.
69. ראה לקמן ח"ב פרק טו.
70. "פיא חבד'א" ובר"ש "אני אוהב זה" ולא דק.
71. לקמן ח"ב פרק לב והלאה.
72. תרגומה המילולי "הכללניים", כלומר: בעלי הכללים, והם ההקדמות שהניחום כללים ויסודות ותיאוריות לצורת העולם ומבנהו, כדי שיוכלו לבסס עליו תורתם והשקפותיהם.
73. כל שינוי מן הנוהג בעולם נקרא "עולם הפוך" ראה פסחים נ, א. בבא בתרא י, ב.
74. גם לביטוי זה ראה שבת נג ב.
75. "אלפקה" פרטי הלכות המצות החוקים והמשפטים. ובר"ש "התלמוד". וכוונתו בעיקר על הלכות יסודי התורה, ופירושו למשנה סנהדרין [קכד] פ"י מ"א, וראה שם מהדורתי עמ' ריא ד"ה והיסוד הרביעי.
76. "אעתקאדנא" - דעה עקרונית שגיבשנו לעצמנו על בסיס ידיעה יסודית.
77. מציאות ה'.
78. "אלעט'ים אלכ'טר" מסופקני בקריאת אות טית "אלכ'טר" אם נחה וכפי שתרגמתי וכך תרגמו הר"ש והרי"ח, או נעה פתוחה, ויש לתרגם "גדולת הסכנה" או "רבת הסכנה". והכוונה שכל נטייה וסטייה קלה באמונה יש בה סכנת כפירה.
79. לקמן ח"ב פרק יט.
80. בר"ש "להתגבר על המורגשות" ואין צורך לכך.
81. לקמן ח"א פרקים עג-עו.
82. הקלות להבנה.
83. לקמן בהקדמה לחלק ב.
84. "אחתג'אג'את" - הוכחות ויכוחיות.
85. בר"ש "הספקות המתרגשות".
86. כלומר: תבין מיד שהם נכונות.
87. פיזיקה, ומטפיזיקה, של ארסטו.
88. לעיל פרק לד.
89. ראה לעיל פרק סג הערה 25.
90. ראיתי לנכון.
91. כלומר: לא אכנס לבירור כל פרט ממה שאזכיר. וברור כי הדברים הוכחו ונתאמתו עד היכן שהגיעה [קכה] יד המדע בזמנו של רבנו, ובינתיים נשתנו רוב המושגים הללו מן הקצה אל הקצה, הן במושגי מערכת השמים והן במושגי ארבעת היסודות, שירשה אותן הכימיה, שבמסגרת מהדורתי זו אין מקום לסקירתן. [קכו]