מורה נבוכים / יוסף בכה"ר דוד קאפח

תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון

- המשך -

[יש דברים שהדמיון מונעם והם קיימים]
דע, שיש שם ⁴⁹ דברים אם יבחנם האדם בדמיונו לא יצטיירו לו כלל, אלא ימצא כי דימוים נמנע כמניעת התחברות שני הפכים. ונתאשר בהוכחות מציאות אותו הדבר אשר דימויו נמנע, וישנו במציאות.

והוא, שאם תדמה כדור גדול באיזה גודל שתרצה, ואפילו תדמה אותו כשעור כדור הגלגל המקיף ⁵⁰, וגם תדמה בו אלכסון העובר את מרכזו, וכן תדמה שני בני אדם עומדים על קצווי האלכסון, עד שתהא הנחת רגליהם על קו ישר של האלכסון. ויהיה האלכסון ושני האנשים ⁵¹ בקו אחד ישר, הרי לא יבצר שיהא האלכסון מקביל לאופק, ⁵² או בלתי מקביל לו ⁵³:
- אם היה מקביל יפלו שניהם,
- ואם לא היה מקביל ייפול אחד מהם והוא התחתון ויעמוד האחר. ככה ישיג הדמיון.

וכבר הוכח כי הארץ כדורית, ושיש מן הישוב ⁵⁴ על שני קצווי האלכסון, וכל אדם משוכני שני הקצוות ראשו כלפי השמים ורגליו כנגד רגלי השני המקביל לו באלכסון, ואי אפשר שייפול אחד מהם כלל, ולא יצטייר כי אין אחד מהם למעלה והשני למטה, אלא כל אחד מהם למעלה ולמטה באופן יחסי לשני.

וכן הוכח בשני מספר "אלמכ'רוטאת": ⁵⁵ יציאת שני קוים שיש ביניהם בראשית מוצאן מרחק מסוים, וכל שמתארכים מתמעט ⁵⁶ אותו המרחק וקרב האחד אל השני, ואי אפשר שיפגשו כלל ואפילו ימשכו ללא סוף, ואף על פי שכל שנתרחקו מתקרבים זה לזה, וזה לא יתכן שידומה ולא יכנס ברשת הדמיון [קמג] כלל, ואותם שני הקווים האחד ישר והשני עקום כמו שנתבאר שם.

הנה הוכח מציאות מה שלא ידומה ולא ישיגהו הדמיון, אלא נמנע הוא אצלו.
וכן הוכח מניעת מה שמחייב הדמיון, והוא שה' יתעלה גוף או כוח בגוף, לפי שאין מצוי אצל הדמיון כי אם גוף או דבר בגוף ⁴⁵. הנה נתבאר שיש שם ⁴⁹ דבר אחר שבו נבחן החיובי, ואשר יתכן, והנמנע, ואינו הדמיון.
וכמה חשוב עיון זה וכמה גדולה טובתו למי שרצה להתרונן מן העלטה הזו, כלומר: ההמשכות אחר הדמיון.

ואל תחשוב כי ה"מתכלמין" לא העלו על לבם מאומה מכל זה, אלא העלוהו במקצת על לבם ויודעים אותו, וקוראים כל מה שנדמה והוא נמנע, כגון היות ה' גוף, השערה ודמיון ⁵⁷, ורבות אומרים בפירוש כי ההשערות כוזבות, ולפיכך הוזקקו לתשע ההקדמות שהזכרנו כדי לאמת ⁵⁸ בהן ההקדמה העשירית הזו, והיא התכנות כל מה שרצו שיתכן מדברים המדומים, מחמת אחידות העצמים ושוויון המקרים במקריות כמו שביארנו.

התבונן נא אתה המעיין, וראה שהתפתח דרך עיון עמוק, והוא, שאלה ציורים ⁵⁹ מסוימים, טוען האחד שהם ציורים שכליים, ואחר יאמר שהם ציורים דמיוניים, ואנו רוצים למצוא דבר שיברר לנו המושכלים מן המדומים.
ואם יאמר הפילוסוף כי המציאות עדי ⁶⁰, כפי שהוא אומר, ובה נבחן החיובי ואשר יתכן והנמנע. יאמר לו איש הדת ועל כך הוא הויכוח, כי זו המציאות טוען אני שהיא נעשת ברצון ⁶¹ לא שהיא חיובית, ואם נעשת באופן זה יתכן שתיעשה בהפכו, אלא אם כן יחליט הציור השכלי שלא יתכן הפך זה כפי שנדמה לך.

ועניין ההתכנות הזו יש לי בו דברים תשמעם בכמה מקומות במאמר זה ⁶², ואינו דבר שיש למהר לדחות את כולו בקלות.

ההקדמה האחד עשרה
היא אמרם כי מציאות דבר שאין לו סוף בטל על כל אופן.

וביאור הדבר, שכבר הוכח, כי נמנע הוא מציאות גודל ⁶³ שאין לו סוף, ולא מציאות גדלים ⁶³ שאין סוף למספרם, ואף על פי שכל אחד מהם יש סוף לגדלו ⁶⁴, ובתנאי שיהו אלה שאין להן סוף מצוים יחד בזמן.

וכן מציאות עילות שאין להן סוף בטל, כלומר: שיהא דבר עילה לדבר, ולאותו הדבר עילה אחרת, ולעילה עילה, וכך עד בלי סוף, עד שיהו נספרים שאין להם סוף מצוים בפועל, בין שהיו גופים או נבדלים ⁶⁵ אלא שמקצתן עילה למקצת, וזהו הסדר הטבעי העצמי ⁶⁶ אשר הוכח כי נמנע בו מה שאין לו סוף.

אבל מציאות מה שאין לו סוף בכוח או במקרה, יש ממנו מה שהוכח מציאותו, כמו שהוכח חלוקת העצם עד בלי סוף בכוח, וחלוקת הזמן עד בלי סוף ⁶⁷.
ויש שבו מקום עיון, והוא מציאות מה שאין לו סוף בזה אחר זה, ⁶⁸ והוא הנקרא מה שאין לו סוף במקרה, והוא שימצא דבר אחר העדר דבר אחר, ואותו האחר אחר העדר אחר שלישי, וכך עד ללא סוף. בזה הוא העיון הקשה ⁶⁹ מאוד.
ומי שטוען שהוא כבר הוכיח על ⁷⁰ קדמות העולם, אומר כי הזמן אין לו סוף, ואין חל עליו בכך ביטול , לפי שהזמן כל [קמד] שנמצא ממנו חלק, נעדר לפניו חלק אחר, וכך הרדפת המקרים לדעתו על החומר עד בלי סוף, ואין להחיל עליו ה ביטול , מפני שאין כולם מצוים יחד אלא בזה אחר זה, ודבר זה לא הוכח שהוא נמנע.

אבל ה"מתכלמון", אין הבדל לדעתם בין אם תאמר כי עצם מסוים מצוי שאין לו סוף, או תאמר כי הגוף והזמן סובלים חלוקה עד בלי סוף ⁷¹.
ואין הבדל לדעתם בין מציאות דברים שאין סוף למניינם סדורים יחד, כאלו תאמר אישי האדם המצוים עתה, או תאמר כי נמצאו דברים במציאות שאין סוף למניינם ואף על פי שנעדרו ראשון ראשון. כאלו תאמר ראובן בן יעקב ויעקב בן יצחק ויצחק בן אברהם וכך עד בלי סוף, גם זה לדעתם בטל כמו הראשון.

וארבעת החלקים הללו ממה שללא ^*71 סוף הם לדעתם שווים.
והחלק הזה האחרון שבהם ⁷² רצה אחד מהם לקיימו, כלומר: לבאר שהוא נמנע, בדרך שאבארנה לך במאמר זה ⁷³.
ויש מהם שאמר כי זה מושכל מעצמו ומובן בעיון ראשון ואין צריך להוכיחו. ואם היה במה ש ביטול ו ברור שיהו דברים שאין להם סוף על דרך ההרדפה ⁷⁴ ואף על פי שהמצוי מהם עתה יש לו סוף, הרי בטלה קדמות העולם בעיון ראשון, ואין צורך להקדמה אחרת כלל. ואין זה מקום החקירה על עניין זה.

ההקדמה השתים עשרה
אמרם כי לא תמיד מראים החושים את הנכון.

והוא, כי ה"מתכלמין" פקפקו בהשגת ⁷⁵ החושים משני צדדים:
האחד שיש שנעלמים מהם - לדבריהם - הרבה ממוחשיהם ⁷⁶, אם מחמת דקות גוף הדבר הנישג כפי שאומרים בעצם הבודד, ⁷⁷ וכל המתחייב מכך כמו שביארנו, או מחמת ריחוקם מן הנישג להם, כמו שאין האדם רואה ולא שומע ולא מריח במרחק מספר פרסאות, וכמו שאינה נישגת תנועת השמים.
והצד השני שהם ⁷⁸ - לדבריהם - תועים במושגיהם, כמו שרואה האדם את הדבר הגדול קטן אם היה רחוק ממנו, ויראה את הקטן גדול אם היה במים, ויראה את העקום ישר אם היה מקצתו במים ומקצתו מחוץ למים. וכן חולה הירקון ⁷⁹ רואה את הדברים צהובים ⁸⁰, ואשר שאבה לשונו מרה אדומה ⁸¹ טועם את הדברים המתוקים מרים, ומונים הרבה דברים מן הסוג הזה, אמרו, ולפיכך אין לסמוך עליהן ⁷⁸ עד כדי לקחת אותן יסודות הוכחה.

ואל תחשוב כי לחנם נאבקו ⁸² ה"מתכלמין" על הקדמה זו כפי שחושבים רוב האחרונים הללו, כי מה שחשבו קודמיהם לקיים את החלקיק אין לו צורך, אלא כל מה שהקדמנו מדבריהם הכרחי, ואם נתרופפה הקדמה אחת מהן בטלה כל המטרה.

אבל הקדמה זו האחרונה הרי היא הכרחית מאוד, לפי שאם השגנו בחושינו דברים הסותרים את מה שהניחו, יאמרו אז אין להשגיח בחושים, הואיל והוכח הדבר אשר דימו שהעד השכלי הורה עליו, כגון מה שטענו בתנועה הרצופה שנשתלבו בה תנוחות, וכהתפרקות הרחיים בעת הסיבוב ⁸³. וכטענתם כי לובן הבגד הזה נעדר עתה וזה לובן אחר ⁸⁴, ודברים אלה הפך הנראה. ודברים [קמה] רבים מתחייבים ממציאות החלל ריק ⁸⁵, כולם מכחיש אותם החוש.

ותהיה תשובת כל זה שהוא דבר הנעלם מן החוש במה שאפשר להשיב בו כן, ובדברים ⁸⁶ עונים בהן שזה תעייה מכלל תעיות החוש.
וכבר ידעת שכל אלה השקפות קדומות שהיו נחלת ה"סופסטאניון" ⁸⁷ כמו שהזכיר גאלינוס בספרו בכוחות הטבעיים ⁸⁸, על אותם שהיו מכחישים את החושים, וסיפר כל מה שכבר ידעת.

ואחר שהקדמתי הקדמות אלה אבאר דרכיהם באותן ארבע השאלות ⁸⁹. [קמו]

הערות:

1. יסדו וקבעו. והכוונה ההנחות שהניחו במבנה המציאות כדי לבסס את אמונתם על אותם ההנחות. וכפי שנתבאר לעיל פרק עא. ובר"ש "הציעום".
2. מציאות ה', אחדותו, שאינו גוף, ושהעולם מחודש. [קלב]
3. הנני סוקרם תחלה בקצרה, מעין מפתח.
4. מה יהיו התוצאות המתחייבות מאותה ההנחה.
5. שכל המציאות מורכבת מצירופי עצמים קטנטנים, חלקיקים, וכל חלקיק אינו מורכב ולפיכך אינו מתחלק, אטום שאינו ניתן לפצוח, ולחקר קטנותו אינו גוף אם כי כל גוף מצורף ממנו. ור"ש תרגם בכל מקום "עצם פרדי".
6. שאין בו מאומה, כלומר: מקום שאינו מקום, כדי שיהא מעותד להיות מקום לצורך תנועת החלקיקים בצירופן ופירודן. וכדלקמן.
7. אפשר: לא ישתחרר. ימלט. יחדל.
8. בר"ש "תשלם מציאותו ועמידתו במקרים" ואין צורך לכל זה. וכן לקמן הערה 61.
9. שני חלקיקי זמן, אלא המקרים נרדפין בכל פרט מפרטי המציאות.
10. "מלכאת" תכונות החי או הדומם, כגון החיות בחי, והגון בדומם, והאור במרחב, כמשפט העדרן, כשם שהן יש, כך העדרן יש, גם החושך פעול כמו שהאור פעול, גם המות פעול כמו שהחיים פעולים.
11. על המלה "שם" כבר העירותי כמה פעמים שהיא ממוצא ערבי, אך כיון שרבנו אמצה בחבורו היד החזקה ומשום שקמו עליה עוררין, חביבה היא עלי משום שחייב אדם לומר כלשון רבו. ור"ש השמיטה בכל מקום כתוצאה מבקורת.
12. לא חומר וצורה כדברי ארסטו, אלא עצם ושורת מקרים השורים עליו בהרדפה והם הם המהווים צורה.
13. והעצם בלבד הוא הנושא את המקרים.
14. כלומר: שמצטייר בשכל לפי דבריהם, שהוא באמת במדמה, אין לבחון את אפשרותו או אי אפשרותו בהשוואה למציאות הקיימת, מכמה סיבות שיפורטו לקמן.
15. ההנחה שבטל ומוכחש הוא שימצא דבר שאין לו סוף ותכלה.
16. בתיאוריה מחשבתית בלבד, וכפי שיבאר לקמן.
17. ממה שהם מסוגלים להשיג.
18. מה שמתחייב מהם.
19. אפשר "מצורף" ואף יתכן שהיא נכונה יותר כיון שאין כאן חבור של ממש, וכדלקמן בהקדמה השלישית בשאלת הרחיים.
20. וכיון שאין לו כמות אינו גוף.
21. הוסיף זה להפלגת הזרות והפליאה שבשטה, שכל אחד לבדו אין לו כמות ואינו גוף ובהיצמדו לאחר נוצרה הגופניות בכל אחד מהן בכל תנאיה.
22. אפשר "ושקולים" שקולים זה כנגד זה בתכונתם ומהותם, החלקיקים שמהם [קלג] מצורף הברזל הם אותם שמהם מצורפת החמאה.
23. בר"ש תרגום מלולי "שכנית".
24. כלומר: בזה חולקים הם על אפיקורוס, שגם הוא מסוברי החלקיק ולא היסודות, אלא שאפיקורוס טוען שהחלקיק מוגדר ומגובש מאז ומעולם במציאות ואין לו בורא. וצמידות החלקיקים להיות עולם במקרה נעשו על ידי איזה לחץ מקרי. ראה רס"ג באמונות ודעות מאמר א השטה התשיעית, ראה שם מהדורתי. והם ה"מתכלמין" סוברים, שה' ברא את החלקיקים והוא המצמידם ומפרקם, ובר"ש "אינם נמצאים מאז" וברי"ח "אינם נכללים במציאות" ושניהם בלתי נכונים.
25. כלומר: "אלמתכלמין" וראה לעיל פרק עא הערה 72 מדוע נקראו כן. ובר"ש "קדמוני המדברים שהיו עיקר חכמת המדברים" ואין לדברים שורש ויסוד.
26. בר"ש תרגום מלולי "רוחק או רחקים" וגרם לרש"ט להאריך בחנם. ואפשר "מרחב או מרחבים" והנכון לדעתי כפי שתרגמתי. וראה פיזיקה לארסטו ספר ד פ"ו-פ"ח.
27. וכדלעיל הערה 6.
28. כי שני גופים הצמודים אינם יכולים להתחלף במקומותיהם אלא אם יש להם מקום ריק כדי גוף שלישי.
29. בר"ש "עתות" ריבוי "עתה" וכבר יצאו עליו הרבה עוררים.
30. אפשר: משכם, המשכם, משיכותם.
31. פיזיקה ספר ו פרקים א-ב.
32. קו אחד משוך. ובר"ש "מדובק" ולא דק.
33. כי הקו מתחלק, והחלקיק הפשוט והבלתי מורכב לדעתם אינו מתחלק.
34. נוהג וסדר נח קבוע ויציב.
35. כלומר: ומתאים לשוטים הללו שלא יבינו, כי אינם רוצים להבין שום [קלד] מציאות כפי אמיתתה.
36. מה היו תוצאות הנחותיהם אלה. ואשר אותם התוצאות אמצום וקבעום לעצמם דעה והשקפת עולם.
37. כי גם הזמן לדעתם מצורף מחלקיקים דומים ושווים, וגם תנועת חלקיקי העצמים השווים נעשת בחלקיקי הזמן השווים חיובי שלא תהא תנועה יותר מהירה מחברתה.
38. אפשר: עוברים.
39. שאנו רואים שתנועתו רצופה ורדופה מאוד.
40. תעתועי ראות.
41. ממה שהם מסוגלים להשיג. וכפי שיבאר להלן, אם מחמת דקות המושג ועדינותו, או מחמת ריחוקו מטווח ראייתו של המשיג.
42. רכב הרחיים.
43. ומדוע אין אנו רואים את חלקיו במצב התפרקותם.
44. אפשר: בעדות.
45. ואין מה שכתב רבנו בפרושו לערובין פ"ד מ"ח "לפי שאי אפשר למעשה לעשות ריבוע מדויק" מושפעים משיטה זו, כי שם כוונתו שאי אפשר לדייקו ביותר.
46. בעוד אשר אפלטון רואה את ההוכחות ההנדסיות המוכחות ביותר, ראה אבי נצר אלפאראבי במאמר "פי מא ינבגי אן יקדם קבל תעלם אלפלספה" פסקה ג.
47. כגון אלכסון המרובע שונה מצלעו, וצלעות המרובע שווים ומשותפים.
48. מונח ידוע אצל ה"מתכלמין", עניינו מושגים או מונחים הנאמרים בפה אבל אינם מושכלים ואינם ניתנים להשגה יסודית. והתרגום היותר נכון לדעתי "סתומים ובלתי סתומים" ובר"ש לפנינו "קוים מדובקים וקוים בלתי מדובקים" ונראה ברור שצדקו המעירים שט"ס הוא וצ"ל "מדוברים" במקום "מדובקים". ויתכן שנתכוון לפירוש הנכון אלא שהביטוי סתום. ורי"ח בלבל כדרכו מבלי לנסות להבין את המדובר.
49. שם שרש ה ושרש ז. ספר זה דן בסימטרייה [קלה] ואי סימטרייה.
50. בלתי זוגי.
51. חבור האחים בני מוסי אבן שאכר, חיו בסוף המאה השביעית לאלף החמישי. וספרם ידוע בפעולות תאוריתיות בתורת המתימטיקה. ויתכן שהיה אפשר לתרגם במקום "תחבולות" המצאות.
52. כלומר: נבחנו למעשה.
53. הכוונה לשעוני המים למיניהם שאי אפשר לקבוע זמנים על ידם כי פעמים יהיו עצירות מרובות בין חלקיקיה ופעמים מעטות, או כעין מה שנקרא "מאדק" ראה ערובין קד א. וראה לקמן ח"ג פרק כא, והערה 1. והיה שמושי מאוד באותם הזמנים. ראה אפלטון בספרו תיאיטיטוס מהדורת סימון עמ' 95. וראה גם מדינת האתונאים לאריסטו מהדורת ד, אשרי עמ' 114. ושמא הטיטרוס האמור במשנה כלים פ"ב מ"ו מסוג זה. וראה פי' רבנו שם מהדורתי.
54. כי העצמים של כל הבריאה אחידים באיכותם ותכונתם, ורק המקרים הם המייחדים אותם ומגדירים אותם לסוגיהם, ולפיכך יש להם בריאה רצונית תדירית כל זמן קיום אותה קבוצת עצמים בצורה מסוימת אם זו צורת הברזל ואם זו צורת החמאה.
55. אפשר: ישתחרר.
56. "ולא שבהה" הושמט בר"ש כדרכו להשמיט כל מה שנדמה לו כפול. והכוונה רק על שאין העצם נפרד ממקרים, לא על אופן בריאת המקרים הידועה אצל ה"מתכלמין".
57. אפשר: ימלט הנושא.
58. "עג'ז" חוסר יכולת טבעית, אורגנית. ואיני יודע לה מלה מתאימה בעברית. ובר"ש "לאות" וברי"ח "חולשה" ואינן מתאימות לדעתי.
59. וראה גם לקמן בהקדמה השביעית.
60. החלקיק.
61. בר"ש "תשלם עמידת מציאותו במקרים ההם", ואין צורך לכל זה. וכך לעיל הערה 8.
62. שכל חלקיק בודד, ואין הכמות נוצרת אלא בהתחבר שני חלקיקים, אז כל אחד מהם נעשה בעל כמות כל זמן צמידותו במשנהו, וכדלעיל הקדמה ראשונה.
63. כלומר: בכל הכללות בגיבושה.
64. וכדלעיל [קלו] בהקדמה השלישית במשל הרחיים.
65. לדעתי נכון יותר לתרגם "מדע". והכוונה הידיעה, השכל הנקנה.
66. בר"ש "החזק שבדבריהם" ולא דק.
67. "ג'סם מרכב" ור"ש השמיט "גוף".
68. מושגים והנחות מוזרות ורחוקות מן הדעת.
69. "מעאדן" כאן תרגם ר"ש נכונה "מתכות" ובעבר פעמים "מחצבים" ופעמים "מקורים".
70. "זמרד" ותרגמתי פטדה, בעקבות רס"ג בשמות כוח יז. וראה שם פירושי רס"ג מהדורתי.
71. ר"ש הוסיף משלו "הוא שאנו קורים אותו ביטריאולו בלעז".
72. על עצם הרעיון שאין זה מגרעת כלפי ה' ביחסנו לו אי יכולת לעשות את הנמנע, ראה לקמן ח"ג פרק טו.
*72 יתכן שאין השקפה זו יצירת ה"מתכלמין", אלא עתיקה הייתה והם אמצוה לעצמם, ושמא הייתה זו השקפת אותה מטרונה ששאלה בבראשית רבה פרשה סח ד את ר"י בן חלפתא מה הקב"ה עושה מאז הבריאה ועד עכשיו, כי לפי אמונתה עסק גדול יש לו לברוא מקרים, ואילו אצל היהודים שמאז ששת ימי בראשית עולם כמנהגו נוהג, התעוררה לשאול מה הוא עושה? והשיבה כאולתה, מזווג זווגין.
73. יאפס והיה כלא היה, כי כל עצם קיומו הוא על ידי צמידות המקרה בו.
74. "יקולונהא" סוברים אותה. ואינה סתם אמירה.
75. אלא כפי לחץ הצורך [קלז] מחליטים, ולא לפי כללים קבועים.
76. את הפעולה החיובית.
77. כלומר: לשיטתנו שההעדר אינו מציאות.
78. העדר יציב ועומד לעצמו, שיהא כנגד המציאות ואז תעדר המציאות.
79. שאין שום חוקיות טבעית ואף לא סיבתית קיימת בעולם.
80. הר"ש הוסיף כאן משלו "ולא זו בלבד אמרו אבל אמרו גם כן" ואין צורך לכל זה.
81. אסטיס, פירש רבנו בכל מקום בפירוש המשנה "נילג" ולפיכך תרגמתי כאן אסטיס, והוא האינדיגו בספרדית. וצבעו כמעט שחור מבריק, או במלים אחרות תכול כהה מאוד כמראה השמים בטהרה בלב ים. וכאשר דוהה נעשה כעין כחול כהה. וכיון שהוא קרוב לשחור אין רבנו נמנע מלזהותו עם השחור, וראה גם בהלכות ציצית פ"ב הל' א והל' ד שם זהים התכלת והשחור. וגם הירקות הכהה ביותר של הירקות מזוהה אצלנו עם השחור, ראה הלכות שמטה ויובל פ"ד הל' כ, והוא בעקבות המשנה בשביעית פ"ו מ"ג. ואין צורך לבלבולת שהכניסו בדברי רבנו כאן מקצת מפרשים שכאלו נמשך רבנו בלא יודעים אחרי ההלכה הערבית האמורה בספרם שמותר להם לאכול ולשתות בליל הצום אף אחר עלות השחר עד שיבחינו בין החוט הלבן לשחור. ומה יעשו עם המשנה שנכתבה מאות שנים לפני מחמד.
82. "צפרה", ובר"ש "ירקות" ונמנעתי מלתרגם כן כי ירוק בעברית ככרתי וכחלמון ביצה.
83. כיון שגם המדע מקרה כפי שקדם, הרי מתחלף הוא לרגעים בדרך ההרדפה כחוק כל יתר המקרים, מדע הולך ומדע אחר ממינו בא במקומו.
84. ראה בהקדמת רבנו למסכת אבות פ"ח ד"ה אבל הדבר, מהדורתנו עמ' שצט.
85. אינו נעתק ועובר מעצם לעצם כלומר: מחלקיק לחלקיק הנושא מקרה אחר שלא ממינו.
86. ראה לעיל הערה 11. [קלח]
87. והרוב דחה דבריו בביטול.
88. בר"ש "והמון" ונמנעתי מלתרגם כן שלא יהא משמעו המוניים, בלתי מלומדים.
89. כי גם הרצון מקרה, וככל המקרים גם הוא נוצר עתה כאשר רצה ה' שארצה להניע את העט, ואינו עומד שני זמנים - רגעים, אלא נבראים רצונות רבים נרדפים.
90. בפעולה הזו העכשוית.
91. הכוונה לבעלי ה"כסב" אשר הזכיר רבנו מאמירותיהם הבלתי ניתנות להבנה לעיל בסוף פרק נא וכדברי אחרים העצם הבודד וכו' ראה שם והערה 25.
92. דומם וצומח וחי וכו'.
93. ראה לעיל תחילת פרק סט.
94. איוב יג ט.
95. כבר העירותי כמה פעמים כי "מלכאת" תרגומה הנכון לדעתי "תכונות" ולא "קניינים" כר"ש ולא "קניות" כרי"ח.
96. בדבר החם ובדבר הקר.
97. נכון יותר בכל חלקיק מחלקיקיו.
98. סכלות בלתי אורגנית, לא לקיון תולדתי אלא חוסר ידיעה, בורות.
99. נמנעתי מלתרגם "לדעתם", כי נראה שרבנו רומז דרך אגב שהסכלות מצויה אצלם, אם אלה הם דעותיהם, וכך דרכו של רבנו לאשתמועי לבעיל דבביה אגב אורחיה, וראה בפירושו לבבא בתרא פ"ח מ"ב מהדורתי הערה 11.
1. וכדלעיל בהקדמה הרביעית.
2. "גוהר" עצם מן [קלט] העצמים הבודדים שמהם מחובר הגוף, חלקיק מחלקיקיו.
3. כפי שגזרו והחליטו על המציאות.
4. בר"ש "המונם" וראה לעיל הערה 88.
5. "אלעג'ז" וראה לעיל הערה 58.
6. אלא החשך עצם מצוי. וראה רס"ג בספרו האמונות ודעות מאמר ראשון סוף השטה החמישית.
7. וכדלעיל ד"ה אבל מקצתם מן ה"מעתזלה" ושם הערה 75.
8. וכדלעיל בפרק עא בשם תאמסטיוס.
9. ראה לעיל הערה 11.
10. שכל גוף הוא עצמים בודדים מצומדים, וכל איכות ותכונה אינם אלא מקרים הצמודים לכל חלקיק מאותם העצמים, בין שאלה איכות ותכונה מינית או פרטית.
11. האיכויות המיניות.
12. האדמיות. הצלם, וראה לעיל פרק א.
13. "אלנטק" בכל מקום שמדובר בערבית על האדם "חי נאטק" תרגומה הנכון "חי הוגה" או "חי בעל הגיון" והכוונה על כוח העתוד והכשרון להשכיל. ובר"ש "והדיבור" וכך מתרגמים הראשונים בכל מקום "חי נאטק" חי מדבר, ואינו נכון. וכבר הגדיר את זה היטב אבי נצר אלפאראבי במאמרו "אלמסאיל אלפלספייה" קטע ד.
14. ההבדל בין האדם והעץ כהבדל בין אדם לאדם, ההבדל בין הברזל לחמאה כהבדל בין הברזל לנחושת, כי כולם מצורפים מאותם העצמים ורק המקרים מבדילים ביניהם.
15. כפי שמדמים ההמון שהוא דבר גשמי. וראה לעיל פרקים ט, מט, ע.
16. יותר נכון "אחיד".
17. החלקיקים.
18. אפשר: נשיאה ראשונית.
19. וסבת הרחקתם סברת מקרה נשוא על מקרה.
20. יותר נכון "שהנושא" וכדי שלא לכפול את [קמ] המלה הכבדתי.
21. בר"ש "ההעברה" ולא דק.
22. וכך כתב רבנו בהקדמתו לאבות פ"א ד"ה ואחזור לענייננו. מהדורתי עמ' שעה. וכאן טעו כת ה"מתכלמין" הטעות המוזרה החמורה אשר עליה בנו יסוד הטעיותיהם בחלוקת המחויב והאפשרי והנמנע, שהם חשבו או דימו לבני אדם שכל המתדמה אפשרי, ולא ידעו שהכוח הזה מרכיב עניינים נמנעי המציאות.
23. סביב הגלגל החיצון והגלגל החיצון הכולל את הכל ייהפך למרכז. ואין נכון מה שדמו מקצת מפרשים שלא הזכיר כאן רבנו שטת קופרניקוס שהארץ נעה.
24. בר"ש "כדור" והוא תרגום אפשרי. ועל מקום טבעת האש ראה לעיל פרק עב.
25. הגלגל המקיף, והכוונה, כלפי מעלה.
26. "בק" בר"ש כנה, וברי"ח יתוש, ושבושים הם, ולא ראו פירוש רבנו בתרומות פ"ח מ"ב.
27. כלפי מעלה.
28. בר"ש "עתה" וטעות הוא.
29. במחשבה ראשונה, בעיון ראשון, בתפישה הכללית הראשונה, בטרם ינתח האדם את המושג לנתחיו ויבחן כל חלק ממנו במבחן השכל.
30. וזה לשונו במאמרו "פי מעאני אלעקל" פסקא ב: אבל השכל שחוזרים עליו ה"מתכלמין" פעמים רבות כלשונותם ואומרים על דבר, זה ממה שהשכל מחייב אותו, או השכל שולל אותו, או השכל מקבלו, או אין השכל מקבלו, אין כוונתם בכך אלא הידוע בראשית המחשבה [קמא] אצל הכל, כי ראשית המחשבה המשותפת אצל הכל או הרוב, קוראים אותו "השכל", ואתה יתברר לך זה כל זמן שתתבונן דבר דבר ממה שמשוחחים בו או עליו, או ממה שכותבים בספריהם ומשתמשים בו בביטוי זה.
31. אפשר: שאסביר. ולקמן בהמשך יגדיר רבנו את ה"מתכלם" "מתשרע" כלומר: שהוא מתחבל כדי לשמור על עקרונותיו הדתיים.
32. אפשר: כתמהון.
33. אפשר: סופית.
34. "צח" נתאשר, נתברר ללא ספק.
35. "כ'נפס" ובר"ש עטלף. וברי"ח השרץ, ואינו נכון.
36. נעשה חיובי.
37. אפשר: החשובה.
38. ראה הקדמת רבנו לאבות פ"א מהדורתי עמ' שעג. ואבו נצר במאמרו "פי מעאני אלעקל" פסקא ג-ה. ושם הביא דברי ארסטו במאמר ו מספר המידות, ובספר הנפש ספר ג פ"י ועוד.
39. כי בהכותך בעל חי פעם אחת במקל, הרי בהרימך עליו את המקל פעם אחרת [קמב] יברח כי הרמת המקל פועלת בדמיונו שתכליתה כאב. ואף בהשמיעך קולות מסוימים בעת הכאתו, הרי בהשמיעך אותם הקולות פעם אחרת אף ללא מקל יברח. וראה ספרי הליכות תימן עמ' 11.
40. אלא בצלם, וכדלעיל פרק א.
41. שאין הדמיון מבחין אלא בין דברים שבמציאות דברים שהחושים תופשים אותם, והשכל מבחין במה שאין החוש תופש.
42. בראותו עשרות בני אדם הרי השכל מבחין ומנתח דברים המיוחדים לכלל המין, מדברים שהם מיוחדים לכל פרט מאותם האישים שהועלו ברשתו.
43. "תצח" וראה לעיל הערה 34. ומלה זו הוראות רבות לה, ובכל מקום יש לתרגמה לפי הנושא הענייני האמור שם.
44. וכפי שהמשיל רבנו בהקדמתו לאבות הפרק הראשון.
45. כלומר: כל מה שהוא יכול לתפוש ולהעלות בחכתו רק גוף או כוח מכוחות הגוף, וראה לעיל פרק מט. ובר"ש "ויעשה מהכל גשם" ושיבוש הוא.
46. וראה גם לעיל פרק ס, במשל הפיל.
47. בר"ש "ולא יוכל הדמיון בשום פנים להשיג הדבר הכללי להימלט בהשגתו מן החומר" ואינו נכון.
48. כגון מדעי ההנדסה התשבורת והמתמטיקה המכשירים את האדם להבחין הבחנה שכלית בין האפשר לשאי אפשר.
49. על מלה זו כבר העירותי לעיל כמה פעמים.
50. הכולל בקרבו את הכל בכל מכל כל לפי השקפת הקדמונים, וזהו הגודל העצום ביותר במציאות.
51. בר"ש "והרגלים", וטעה בקריאת המקור. וברוקו תף רי"ח.
52. צפון ודרום, או מזרח ומערב מדומים.
53. מעלה ומטה.
54. בר"ש "ושמוה מיושבת" ואינו נכון.
55. של המהנדס היוני אפולוניוס מפרגה, במאמר השני פרק יג.
56. בר"ש "יסתר" ולא דק.
57. "והמא וכ'יאלא" ובר"ש "עולה על רוח מחשבה לא דמיון" ואינו [קמג] נכון.
58. אפשר: לאשר.
59. אלה תיאוריות מחשבתיות.
60. אפשר: שהדי.
61. ברצון ה' כל זמן שהוא רוצה שתישאר כך.
62. ראה לקמן פרק עד, דרך ה. ובח"ב פרקים טו, יט, כה.
63. נראה לי ברור כי "עצ'ם" העין שרוקה, וכפי שתרגמתי, כלומר: שמציאות גוף אין סוף לגדלו נמנע, ואף לא גופים גדולים שיש סוף לגדלם אלא שאין סוף למספרם. ור"ש כנראה קרא את העין פתוחה, ותרגם גשם - גשמים. ויכול היה לתרגם עצם - עצמים. וברי"ח הראשונה עצם, והשניה דברים. ואם כי אין להביא ממנו שום ראיה.
64. ראה פיזיקה לארסטו ספר ג פרקים ד-ח. ומטפיזיקה ספר ב פ"ב, וספר יא פ"י. וראה לקמן בפתיחת ח"ב הקדמות א, ב, ג, כו.
65. שכלים נבדלים.
66. עילה ועלול, סיבה ומסובב.
67. ראה פיזיקה לארסטו ספר ג פ"ו, וספר ו פ"כ.
68. על דרך ההרדפה והעקיבות.
69. "עויץ" ובר"ש עמוק.
70. אפשר: את.
71. הכל לדעתם נמנע.
*71 אפשר: [קמד] מאשר ללא. ולפי כ"י מ. ממה שאין לו סוף.
72. מניעות דבר שאין לו סוף בזה אחר זה, על דרך ההרדפה.
73. לקמן סוף פרק עד.
74. העקיבה.
75. אפשר: חשדו השגת. ובר"ש "חשבו השגת" ושמא ט"ס הוא.
76. ממה שהם מסוגלים ומוכשרים לחוש ולהשיג.
77. עד שלדקותו אין לו כמות בבדידותו.
78. החושים.
79. הנכון הוא לתרגם "צהבת" והעדפתי לתרגם ירקון כלשון הכתוב בירמיה ל, ו.
80. כאן תרגמתי "צהובים" כדי שלא יתחלף בירוק ככרתן.
81. נקראת כן, מפני שהחולה בה מקיא נוזל צהוב כהה מאוד קרוב לחום, וגון זה נכלל בערבית בכלל "אצפר" שתרגמה המילולי צהוב, ובעברית יצא מכלל צהוב או ירוק ונכלל בכלל אדום, ולפיכך הנכון לתרגם כאן אדומה, וכך תרגם רס"ג בבמדבר יט ב פרה אדומה "צפרא" ראה שם מהדורתי הערה 1, כי צבע הבקר נכלל בעברית בתוך אדום יותר מאשר בכלל צהוב או ירוק, ושייער לא ידע זאת וכתב כי התרגום "אדומה" דרך זר, ודבריו זרים.
82. בר"ש "הסכימו" ואינו נכון.
83. לעיל בהקדמה השלישית.
84. לעיל בהקדמה השישית.
85. ההקדמה השניה.
86. ובמקצת דברים. [קמה]
87. רגילים לכתבה בעברית "הסופסטים", והיא מלה יונית הוראתה "מורי חכמה" שהונחה בעיקרה לסוג מלומדים שהיו ביון בימי קדם, שהתאמנו בתורת הנאום וההטפה הארוכים, ומרוב אריכותם התעו או השו את השומעים כאלו הם אומרים דברי חכמה, בעוד שדבריהם אינם אלא גיבוב מושגים וקטעי מושגים ללא בסיס וללא משטר כמנהג כל מאריכי הנאום, ואף התיימרו להיות מחכימים את בני אדם. ונגדם כונן סוקרטס את חצי יתרו, ראה אפלטון בספרו "מינון" בשיחה עם אנוטוס, ובעיקר בספרו "פרוטאגורס". ובמשך הזמן נהפך שם לכל אומני ההטעאה וההסוואה. וראה גם לעיל פרק נא הערה 28.
88. ספר א פרק ב.
89. מציאות ה', אחדותו, ושאינו גוף, ושהעולם מחודש. [קמו]