מורה נבוכים / יוסף בכה"ר דוד קאפח

תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שלישי

- המשך -

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שלישי - פרק [ט]

[החומר מפריד בינינו לבין האלוה]
החומר - מסך גדול ¹ בעד השגת הנפרד ² כפי שהוא, ואפילו החומר הנכבד והזך ביותר, כלומר: אפילו חומר הגלגלים ³, כל שכן החומר הזה האפל העכור שהוא החומר שלנו.

ולפיכך כל זמן שחשב שכלנו להשיג את האלוה או אחד השכלים ⁴, ימצא המסך הגדול ⁵ חוצץ בינו לבין ההוא, ועל זה הוא הרמז בכל ספרי הנביאים שאנו מוסתרים ⁶ בה' והוא נסתר ממנו בעב ⁷ או בחושך או בערפל או בענן ⁷ וכיוצא ברמז זה, כי אנו קצרי יכולת להשיגו מחמת החומר.

וזו היא הכוונה באומרו ענן וערפל סביביו ⁸ הערה על כך שהמונע היא עכירות עצמנו ⁹, לא שהוא יתעלה גוף שסביב לו ערפל או עב או ענן ¹⁰ ובשל כך נמנעה ראייתו כפי שמשמע פשט לשון המשל.
וכבר נכפל גם משל זה, אמר ישת חושך סתרו ¹¹. וכן התגלותו יתעלה בעב הענן ¹², וחושך ענן וערפל ¹³, גם זה לא היה אלא כדי ללמוד בו על עניין זה, לפי שכל דבר המושג במראה הנבואה אינו אלא משל לעניין מסוים.

ואותו המעמד הגדול, ואף על פי שהיה הגדול מכל מראה נבואה ומחוץ לכל הקש ^*13, אבל לא היה זה ללא עניין, כלומר: התגלותו יתעלה בעב הענן, אלא להעיר כי השגת אמתתו נמנעת ממנו מחמת החומר החשוך הסובב אותנו, לא אותו יתעלה, כי הוא יתעלה אינו גוף.

וכן ידוע ומפורסם באומה שיום מעמד הר סיני היה יום ענן וערפל וגשם מועט ¹⁴, אמר: ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים ¹⁵, ותהיה זו הכוונה גם באומרו חושך ענן וערפל ¹³, לא שהוא יתעלה הקיפו סביב החושך, כי הוא יתעלה אין חושך לפניו, אלא האור הבהיר התמידי, אשר משפעו האיר כל חשוך, כמו שנאמר במשלים הנבואיים והארץ האירה מכבודו ¹⁶.

הערות:

1. בר"ש "מחיצה גדולה ומסך מונע" ולא היה צריך לכל זה.
2. כך רבנו בחיבורו מתרגם"אלמפארק" ואפשר "הנבדל" ור"ל השכלים שאינם בגוף.
3. ראה גם יסודי התורה פ"ג הל' ט.
4. בר"ש "להשיג השם הנכבד מן אחד מן הדעות" וטעות הוא.
5. בר"ש "ימצא מחיצה ומסך".
6. אפשר: חצוצים. מובדלים. ובר"ש "שיש עלינו מסך מבדיל בינינו ובין השם".
7. הראשונה "גמאם" והשניה "סחאב" ותירגמתי את הראשונה "עב" והשניה "ענן " בעקבות רס"ג שתרגם כן במקום שבאו שתיהן יחד כגון בשמות יט ט בעב הענן. ור"ש תרגם להפך. אם כי לא נפקא מינה מידי לפי העניין.
8. תהלים צז ב.
9. "ג'והר" העצם המהווה את מהותנו.
10. ר"ש הוסיף כאן "חושך" ובלבל סדר המילים.
11. תהלים יח יב.
12. שמות יט ט.
13. דברים ד יא.
*13. אפשר: הגיון.
14. יש מי שהגיה "וגשם שוטף" ורחוק הוא במונח הערבי.
15. שופטים ה ד. וריבוי תארי החוצצים לרמוז לשינויי רמות מושגי המשיגים וכדלעיל ח"ב סוף פרק לב ופרק לג.
16. יחזקאל מג ב. וזה היה אחרי מראה שלישי שראה יחזקאל כעין שני מראות המרכבה הראשונים אלא שלא תיארו.

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שלישי - פרק [י]

[ה"מדברים" על ההעדר]
אלו ה"מתכלמין " כפי שהודעתיך ¹ אינם מדמים העדר כי אם ההעדר המוחלט, אבל העדר התכונות ² כולם אינם חושבים אותם העדר, אלא חושבים שכל העדר ותכונה ³ דינם כדין שני נגדיים, כמו הסימאון והראות, והמות והחיים, והרי הם לדעתם בדרגת החום והקור ⁴.[רצ]

ולפיכך מדברים בסתם ואומרים כי ההעדר אינו זקוק לפועל, אלא הפעולה היא שדרוש לה פועל דווקא. וזה נכון מבחינה מסוימת, ועל אף היותם אומרים שאין ההעדר זקוק לפועל, אומרים לפי היסודות שלהם ⁵ כי ה' מסמא ומחרש, ומניח הנע, כי ההעדרים הללו לדעתם עניינים מצויים ⁶.

ולפיכך ראוי שנודיעך את השקפתנו אנו בזה כפי שמחייב העיון הפילוסופי.
והוא, כבר ידעת כי מסלק המעצור הוא המניע מבחינה מסוימת ⁷, כמי שסילק עמוד מתחת קורה ונפלה מחמת כובדה הטבעי, הרי אנו אומרים כי אותו שסילק את העמוד הניע את הקורה, וכבר נזכר זה בשמע ⁸.
וכך באופן זה אנו אומרים במי שסילק תכונה מסוימת, שהוא עשה אותו ההעדר, ואף על פי שההעדר אינו משהו מצוי. וכשם שאנו אומרים על מי שכיבה נר בלילה שהוא יצר החושך, כך נאמר במי שקלקל את הראייה שהוא פועל הסימאון, ואף על פי שהחושך והסימאון העדרים ואינם זקוקים לעושה.

[יוצר אור ובורא חושך]
ועל פי ביאור זה יתבאר לך דבר ישעיה יוצר אור ובורא חושך עשה שלום ובורא רע ⁹, כי החושך והרע העדרים ¹⁰, והתבונן היאך לא אמר 'עושה חושך' ולא אמר 'עושה רע', לפי שאינם דברים מצויים שתיאמר בהם העשייה, אלא הניח עליהם 'בורא', לפי שמילה זו יש לה שייכות בהעדר בשפה העברית, כמו שאמר בראשית ברא אלוהים וגו' ¹¹ והוא מן ההעדר, ואופן יחס ההעדר לפעולת פועל הוא על דרך זו אשר הזכרנו. וכן על דרך זו תבין אמרו מי שם פה לאדם או מי יישום אילם או חרש או פיקח או עיוור. ¹²

ויתכן בזה ביאור אחר, והוא, לומר מי הוא אשר ברא את האדם מדבר או יבראהו נעדר דיבור, עניינו המצאת חומר שאינו מקבל אותה התכונה איזו תכונה שתהיה, והרי הממציא חומר מסוים שאינו מקבל תכונה מן התכוונות ¹³ אומרים עליו שהוא פועל אותו ההעדר, כדרך שאומרים במי שהיה יכול להציל אדם מן הכיליון והתעלם ¹⁴ ממנו ולא הצילו שהוא הרגו ¹⁵.

הנה נתבאר לך כי לפי כל ההשקפות אין קשר לפעולת פועל בהעדר כלל, אלא אומרים שהוא פעל את ההעדר במקרה כמו שביארנו, אבל הדבר אשר יפעל הפועל באופן ממשי הוא דבר מצוי בהכרח איזה פועל שיהיה, אלא תהיה פעולתו קשורה במצוי.

[הרעות אינם רעות אלא ביחס לדבר מסוים]
ואחרי הקדמה זו עליך לזכור מה שכבר הוכח, כי הרעות אינם רעות אלא ביחס לדבר מסוים, ושכל דבר שהוא רע מבחינת מצוי מן הנמצאים, הרי אותו הרע הוא העדר אותו הדבר או העדר מצב תקין ממצביו, ולפיכך אומרים במשפט כללי, 'הרעות כולם העדרים '^*15,

המשל בכך באדם שמותו רע והוא העדרו, וכן חוליו או עוניו או סכלותו רעות ביחס אליו, וכולם העדרי תכונות. וכאשר תתחקה אחרי פרטי משפט זה הכללי תמצא שלא יכזיב כלל ¹⁶, אלא אצל מי שאינו מבדיל בין ההעדר ¹⁷ והתכונה ¹⁸ ובין שני נגדיים ¹⁹, [רצא] או מי שאינו יודע טבעי כל הדברים, כגון מי שאינו יודע כי הבריאות באופן כללי היא איזון מסוים ²⁰, ושזה מן העניינים היחסיים ²¹, ושהעדר אותו היחס הוא החולי בדרך כלל, והמוות העדר הצורה ביחס לכל חי וכך כל מה שיפסד משאר הנמצאים אין הפסדו אלא העדר צורתו ²².

[אין לומר על ה' שהוא עושה רע]
ואחר הקדמות אלו יש לדעת ברור כי ה' יתהדר ויתרומם, אין לומר עליו שהוא עושה רע באופן עצמי כלל, כלומר: שהוא יתעלה ירצה במטרה ראשונית לעשות הרע. זה לא יתכן, אלא כל מעשיו יתעלה טוב מוחלט, לפי שאינו עושה אלא מציאות, וכל מציאות טוב, והרעות כולם העדר, ולא שייך בהם פעולה אלא על הדרך אשר ביארנו, במה שהמציא את החומר בטבע זה שהוא בו, והוא היותו צמוד להעדר לעולם כפי שכבר ידוע ²³, ולכן הוא הסיבה בכל הפסד וכל רע. ולפיכך כל מה שלא המציא לו ה' את החומר הזה אינו נפסד, ולא תביאהו רעה מן הרעות ²⁴.
ונמצאת אמתת פעולת ה' כולה טוב כיון שהיא מציאותית, ולפיכך דיבר הכתוב אשר האיר חשכת העולם ואמר, וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ²⁵, ואפילו מציאות החומר הזה התחתון כפי שהוא, עם צמידותו להעדר ²⁶ המחייב את המוות והרעות כולם, כל זה גם טוב מחמת תמידות ההוייה ותדירות המציאות בעקביות ²⁷, ולפיכך פירש ר' מאיר והנה טוב מאוד, והנה טוב מוות ²⁸, לעניין אשר העירונו עליו.

והווי זכור ²⁹ מה שאמרתי לך בפרק זה והבינהו, יבאר לך כל מה שאמרו הנביאים והחכמים שכל הטוב מפעולת ה' בעצם, ולשון בראשית רבה אין דבר רע יורד מלמעלה ³⁰

הערות:

1. לעיל ח"א פרק עג ההקדמה השביעית.
2. "מלכאת" ר"ש מתרגם בכל מקום בספר זה ובתירגומו למסכת אבות "קנינים" וכבר העירותי על כך כמה פעמים.
3. כלומר: תכונה והעדרה.
4. שאינם [רצ] אלא מקרים נגדיים נשואים בנושא.
5. כפי הכללים שהניחו, אשר נתבארו שם ח"א פרק עג.
6. בר"ש "נמצאים" ואם כוונתו לומר שהם נמצאים על דרך ההתכפה העקיבה כפי שהיא באמת השקפת '"מתכלמין " הרי אין במקור מה שמורה על כך. ונמנעתי מלתרגם "נמצאים" אם כי תרגום נכון הוא כדי שלא יעמיס מי שהוא הכוונה הנ"ל במקור.
7. כדלעיל פתיחת חלק ב הקדמה יח. וראה שם פרק יד ופרק יח.
8. ראה מטאפיזיקה ספר ט פרק ו מהד' רוזן עמ' 113.
9. ישעיה מה ז.
10. ראה גם פירושו לפסחים פ"א מ"א:
11. בראשית א א. וראה לעיל ח"ב סוף פרק ל.
12 שמות ד יא.
13. אפשר: שאינו מקבל אחת התכונות.
14. "נכל" לא מלא את חובתו מתוך רשעות. או לפחות שלא בצדק.
15. ראה סוטה מו ב.
*15. איני יודע מקור אמרה זו.
16. כלומר: שאין בו יוצא מן הכלל. שכל העדר אינו העדר אל האפס המוחלט אלא העדר התכונות, תכונת החיים או תכונת הראות וכדומה. ובר"ש "תמצאם שלא יחסר מהם אחד" ונוסח שלפניו כבכ"י ב, ס, "תכ'רם" במקום"תכד'ב".
17. ההעדר המוחלט, אשר זה מפשרי לשיטת אפלטון, וכדלעיל ח"ב פרק יג ההשקפה השניה, וכך היא גם שיטת רס"ג לעניין הפסד העולם.
18. כגון החיים -והמוות, [רצא] הראות-והסימאון, וכדומה.
19. כגון החום והקור, וכדומה.
20. על כל זה דובר בהרחבה לעיל ח"א פרק עב.
21. "אלמצ'אף" אחת מעשר האמירות של אריסטו. סקרם רבנו בסיפרונו "מילות ההגיון " פרק עשירי. ורס"ג בספרו האמונות ודעות סוף מאמר שני, ראה שם מהדורתי. ואף ר"ש עסק בהם בספרונו "פירוש המילות הזרות" אשר ספח לספר זה. ור"ש תרגמו "והוא משער המצטרף" וכך תירגמו כמעט כל הראשונים.
22. ראה מטפיזיקה ספר ז פרק ו. והכוונה העדר צורתו המצויה בו כעת, הצורה העכשוית ומתפרק הוא ליסודותיו אשר הם במציאות לפי תיאוריות אלה.
23. כלומר: שההפסד בא בכוח ההוייה ולשם ההוייה וכדלקמן פרק יב, וכדלעיל ח"א פרק עב. וראה גם יסודי התורה פ"ר הל' ה-ו. וראה מטפיזיקה ספר א פרק ד.
24. כוונת רבנו לחומר הגוף החמישי כפי השערת אריסטו שגרמי השמים בלתי נפסדים אפילו ההפסד העקיבי.
25. בראשית א לא.
26. בר"ש הושמט "להעדר" ושובש כל המשפט.
27. פעולת ההתכפה שדבר בא בעקבות קודמו ללא הפוגה, כי אותה התנועה הגורמת ההתפרדות והחזרה ליסודות היא עצמה בעת ובעונה אחת גורמת ההתערבות וההתרכבות לפי תיאוריות הללו וכדלקמן פרק יב.
28. בראשית רבה פרשה ט ה.
29. לפי כ"י ס. "וכלכל" כלומר: חשוב היטב ועיין בכל פרט ממה שאמרתי.
30. פרשה נא ה.

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שלישי - פרק [יא]

[הרעות שעושים בני אדם - בגלל העדר החכמה]
הרעות הגדולות הללו הנעשות בין אישי בני אדם מזה לזה כפי המטרות ¹ והתאוות ² וההשקפות ³ והדעות ⁴, כולם גם הם נספחים להעדר, לפי שכולם מחיובי הסכלות, כלומר: מהעדר החכמה, כשם שהסומא מחמת העדר הראות לא יחדל מלהיכשל ולהיחבל, ולחבול גם [רצב] בזולתו, מחמת שאין לו מה שינחהו בדרך. כך כתות בני אדם, כל אחד כפי ערך סכלותו פועל בעצמו ובזולתו רעות גדולות ביחס לאישי המין ⁵.

ואילו הייתה שם חכמה אשר יחסה לצורה האנושית, כיחס הכוח הרואה אצל ⁶ העין כי אז היו נמנעים כל נזקיו מעצמו ומזולתו. כי בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשינאה, ויבטלו נזקי בני אדם זה לזה. וכבר הבטיח בכך ואמר וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ וגו' ופרה ודב תרעינה וגו' ושיעשע יונק וגו' ⁷, ואחר כך נתן סיבה לכך ואמר, כי סיבת סילוק אלה השנאות וההתקוטטויות וההשתלטויות היא ידיעת בני אדם אז אמתת האלוה, ואמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ⁸.
דע זה.

הערות:

1. שכדי להשיג מטרה מסוימת אפילו מטרת גדולה ושררה מדומים מסוגל הוא הרשע להרוג למסור ולהלשין, וכפי שאומרים השוטים"המטרה מקדשת את האמצעים". ובר"ש "הכוונות".
2. כגון תאוות בשרים או ממון.
3. כגון שינויי השקפות מדיניות וצורות משטר שונות.
4. בענייני אמונה ודת כדרך שעשו קלגסי נבוכדנצר לחנניה מישאל ועזריה, וכך עשו גם לדניאל. וכך עושים [רצב] בכל הדורות יורשיהם העכו"מים ויורשי יורשיהם וכל אשר נשמתו משורש נשמתם של אותם קלגסים ארורים אם בכלל יש להם נשמה, וכמו שנאמר בדניאל ו ו "די לא נהשכח לדניאל דנא כל עלה להן השכחנא עלוהי בדת אלהיה".
5. כלומר: שהרעות שאלה יכולים לעשות הם רק ביחס לכל פרט ולכל יחיד מיחידי אותו המין אבל לא לכללות המין.
6. אפשר: אל.
7. ישעיה יא ו-ח. וכן כתב בהלכות מלכים פרק יב הל' א שפסוקים אלו משל. ונגד דעת רס"ג שפירשם כפשטם בספרו אמונות ודעות מאמר ח פרק ח, ראה שם מהדורתי.
8. ישעיה יא ט. וכן כתב גם בהלכות תשובה פ"ט הל' ב. ובהלכות מלכים פי"ב הל' ה. ובפירושו לסנהדרין פ"י מ"א מהדורתי עמ' רז. וראה גם מאמר תחיית המתים מהדורתי קטע ו, שם תקף בחריפות את שיטת רס"ג אם כי לא הזכירו בשמו.

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שלישי - פרק [יב]

[מה מרובה בעולם יותר: הרע או הטוב?]
רבות עלה בדמיון ¹ ההמון כי הרעות בעולם יותר מן הטובות ², עד שבהרבה מהטפות ³ כל העמים ובשיריהם כוללים עניין זה, ואומרים כי פלא הוא שימצא בעולם ⁴ טוב. אבל רעותיו רבים ותדירים, ואין הטעות הזו אצל ההמון בלבד, אלא גם ⁵ אצל מי שחושב שהוא יודע משהו.

יש ל"אלראזי" ⁶ ספר מפורסם וקראו "אלאלאהיאת", כלל בו מהזיותיו וסכלויותיו גדולות ⁷, ומכללן עניין אשר בדה אותו ⁸, והוא שהרע במציאות יותר על הטוב, ושכאשר תשווה בין נחת האדם ותענוגותיו במשך זמן שלותו ^*8 כנגד מה שיארע לו מן הצער והייסורים הקשים והמחלות ⁹ והמומין ¹⁰ והדאגות והיגונות והכישלונות, אז תמצא כי מציאותו- כלומר: האדם -נקמה, ורעה רבה מנת חלקו, והמשיך לאמת השקפה זו בסקירת [רצג] הפגעים הללו כדי להתנגד לכל מה שחושבים אנשי הצדק על חסדי ה' וטובו ¹¹ הגלויים, ושהוא יתעלה הטוב המוחלט, וכל מה שיבוא מאתו טוב מוחלט בלי ספק.

וסיבת כל הטעות הזו, מפני שהסכל הזה ודומיו מן ההמון אינם בוחנים את המציאות כי אם באישי האדם ¹² לא יותר, ומדמה כל סכל כי כל המציאות למען אישיותו, וכאילו אין שם מציאות כי אם הוא בלבד, ואם אירע לו דבר הפך מה שרצה ¹³ החליט ופסק כי כל המציאות רע.

[ההתיחסות לרע בעולם - התייחסות לרע לאדם]
ואלו התבונן האדם במציאות והשכיל אותה וידע אפסות ישותו בה ¹⁴, כי אז היה מתברר לו האמת, ומתגלה כי ההזיות ¹⁵ הגדולות הללו שהוזים ⁵¹ בני אדם על ריבוי רעות העולם, אינם אומרים כי זה ביחס למלאכים, ולא ביחס לגלגלים ולכוכבים, ולא ביחס ליסודות ומה שהורכב מהן מן הדומם והצומח, ואף לא ביחס למיני בעלי החיים ¹⁶, אלא כל מחשבתם רואה מקצת אישי המין האנושי, ומתפלאים על אותו אשר אכל המאכלים הרעים עד שאחזו ראתן ¹⁷ היאך בא עליו ההיזק הגדול הזה, והיאך נמצא הרע הזה.
וכן מתפלאים על מי שהרבה בתשמיש עד שלקה בסימאון ¹⁸, ויגדל בעיניהם פגעו של זה בסימאון, וכן כל כיוצא בזה.

וההבחנה האמיתית היא, שכל אישי מין האדם שבמציאות, וכל שכן זולתם ממיני בעלי החיים, הם דבר שאין לו ערך כלל ביחס לכללות המציאות ההמשכית, כמו שבאר ואמר: אדם להבל דמה וגו' ¹⁹, אנוש רימה ובן אדם תולעה ²⁰, אף שוכני בתי חמר וגו' ²¹ הן גויים כמר מדלי וגו' ²², וכל מה שנאמר בלשון ספרי הנביאים מן העניין הזה הנכבד גדול התועלת בידיעת האדם את ערכו.

ואל יטעה ויחשוב כי המציאות בגלל אישיותו בלבד, אלא המציאות בגלל רצון בוראו לדעתנו ²³, אשר מין האדם הפחות מכל מה שיש בו ביחס לנמצאים העליונים כלומר: הגלגלים והכוכבים, אבל ביחס למלאכים הרי אין יחס באמת בינו לבינם ²⁴, אלא שהאדם הוא הנכבד בכל ההוויה בעוולמנו השפל, כלומר: שהוא הנכבד בכל מה שהורכב מן היסודות, ואף עם זאת הרי מציאותו טובה גדולה לו וחסד מאת ה' במה שייחדו בו ועשאו שלם ²⁵. ורוב הרעות שיארעו באישיו ²⁶ הן מחמתם, כלומר: מחמת אחדי האדם החסרים.

וממגרעותינו אנו צועקים ומשוועים, ומרעות שאנו עושים אותה בעצמנו בבחירתנו אנו מצטערים ומיחסים את זה לה', יתעלה מכך, כמו שביאר בספרו ואמר "שיחת לו לא בניו מומם" וגו' ²⁷, וביאר שלמה את זה ואמר "אוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" ²⁸.

[הסיבות לרעות הבאות לאדם - שלשה]
וביאור הדבר שכל רע שיארע לאדם חוזר אל אחד משלשה מינים:

[המין הראשון - בגלל טבעו]
המין הראשון מן הרעות, מה שיארע [רצד] לאדם ^*28 מצד טבע ההוויה וההפסד, כלומר: מחמת שהוא בעל חומר.
כי משום כך נפגעים מקצת בני אדם במומים וחסרונות מלידה, או שיארעו מחמת שינויים הנעשים ביסודות כקלקול האוויר או הברקים ²⁹ ושקיעת האדמה, וכבר ביארנו כי החכמה האלוהית חייבה שלא תהא הוויה כי אם בהפסד, ואלמלי ההפסד הזה האישי ³⁰ לא התמידה ההוויה המינית ³¹, והנה נתבאר החסד המוחלט והאושר ושפע הטוב.
ומי שירצה להיות בעל בשר ועצמות, ולא יתרשם ולא יארעו דבר ממאורעות החומר, הרי רצה לאחד בין ההפכים בלי שירגיש בדבר ²³, והוא, שהוא רוצה להיות מתרשם ³² בלתי מתרשם ³², כי אילו לא היה מקבל רושם לא היה מתהווה, והיה נעשה המצוי ממנו פרט לא פרטי מין ³⁴.

נכון הדבר אשר אמר גאלינוס בשלישי מן התועליות ³⁵, אמר אל תשלה את עצמך בהבל שאפשר שיתהווה מדם הנידה ושכבת זרע חי שלא ימות או שלא יצטער ³⁶, או תדיר תנועה, או בהיר כשמש.
ודבר זה שאמר גאלינוס הוא הערה על חלק ממשפט כללי. והמשפט הוא שכל מה שאפשר שיתהווה מאיזה חומר שיהיה, הרי הוא מתהווה בתכלית השלמות האפשרית להתהוות מאותו החומר המיני, וישיג פרטי המין מן החיסרון כפי חיסרון החומר של אותו הפרט, ותכלית מה שאפשר שיתהווה מן הדם והזרע והשלם שבו הוא מין האדם, כפי שכבר נודע מטבעו שהוא חי הוגה ³⁷ מת, והכרחי למין זה מן הרע שימצא ³⁸.

ואתה מוצא עם זאת, שהרעות הבאות על בני האדם מן המין הזה מעטות מאוד מאוד, ואירוען נדיר מאוד, לפי שאתה תמצא ערים עומדות אלפי שנים לא שקעו ולא נשרפו, וכן נולדים אלפים מבני אדם בתכלית השלמות, ואינו נולד בעל מום כי אם לעתים רחוקות.

ואם יתעקש המתעקש ³⁹ ולא יאמר לעיתים רחוקות, הרי הוא מעט מאוד, ואינו לא אחד ממאה ולא אחד מאלף מן הנולדים במצב השלמות.

[המין השני - רעות שגורמים בני אדם איש לרעהו]
והמין השני מן הרעות הוא מה שיארע לבני אדם זה מזה, כהשתלטם זה על זה.
והרעות הללו יותר מרעות המין הראשון, וגורמי זה רבות וידועות, וגם הם ממנו ⁴⁰, אבל אין לעשוק ⁴¹ עיצה עליהם, ועם זאת הרי כל מדינה מצויה בעולם בכללו, לא ימצא בין אנשי אותה המדינה מין זה מן הרעות נפוץ הרבה כלל, אלא שגם מציאותו מעטה, כגון אדם האורב ⁴² לאדם והורגו או יגנבהו בלילה.
אבל יהיה מין זה מן הרעות, כולל בני אדם רבים במלחמות הגדולות. וגם זה ⁴³ אינו מרובה בכל הארץ.

[המין השלישי - רעות שגורם אדם לעצמו]
והמין השלישי מן הרעות הוא מה שיארע לאדם ממנו מפעולתו הוא עצמו, וזה הוא המצוי הרבה, והרעות האלה יותר מרעות המין השני בהרבה, ומרעות המין הזה צועקים כל בני אדם. וזהו אשר לא תמצא מי שאינו [רצה] חוטא בו על עצמו כי אם מעטים. וזהו אשר ראוי לגנות עליו את הנפגע באמת, ולומר לו כמו שנאמר, מידכם הייתה זאת לכם ⁴⁴, ונאמר משחית נפשו הוא יעשנה. ⁴⁵

ועל המין הזה מן הרעות אמר שלמה אוולת אדם תסלף דרכו וגו' ⁴⁶, וכן כבר ביאר במין הזה מן הרעות שהם מעשה האדם בעצמו, והוא אומרו: לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלוהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים ⁴⁷, ואותם המחשבות הם אשר הביאו עליהם הרעות הללו.
על מין זה נאמר כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל ⁴⁸וביאר מיד בסמוך, כי האדם הוא אשר ממציא את המין הזה מן הרע, ואמר כי אדם לעמל יולד וגו' ⁴⁹.

ומין זה נספח הוא לכל המגרעות, כלומר: לגרגרנות ⁵⁰ באכילה ובשתייה ובתשמיש, והעסק בהם בהפרזת כמות, או באי סדר, או בהפסד איכות המזון, ויהיה זה סיבה לכל התחלואים והפגעים הגופניים והנפשיים, אשר לחליי הגוף הרי ברורים.

ואשר לחליי הנפש מרוע ההנהגה הזו, הרי משני דרכים:
האחד השינוי שאירע לנפש בהכרח מחמת שינוי הגוף מצד היותה כוח גופני, כפי שכבר נאמר כי מידות הנפש נספחות למזג הגוף ⁵¹.
והדרך השני הוא מה שהנפש מתרגלת לדברים שאינם הכרחיים, ונעשים לה נוהג, ותושג לה תכונת התשוקה למה שאינו הכרחי לא לקיום הפרט ולא לקיום המין, ותשוקה זו היא דבר שאין לו סוף.

[רדיפת מותרות]
אבל הדברים ההכרחיים כולם מוגדרים ויש להם תכלית, אך המותרות אין להם סוף: אם תהיה לך תשוקה שיהו כליך של כסף, הרי היותם של זהב יותר נאה, ואחרים עשאום שהם ⁵², ושמא יעשום גם מן הפטדה ⁵³ והאודם ⁵⁴ וכל מה שאפשר למצוא.

ולא יחדל כל סכל נבער מדעת בדאגה ויגון על שלא הצליח לעשות כמו שעשה פלוני מן המותרות, ועל הרוב יביא עצמו לידי סכנות גדולות, כהפלגה בים, ושירותי המלכים ⁵⁵, וכל מטרתו בכך להשיג אותן המותרות הבלתי הכרחיות, וכאשר יביאוהו צרות באותם הדרכים שהוא הלך בהם יתלונן על משפט ה' וגזרתו, ויבוא לקלל הזמן ⁵⁶, ויתפלא על מיעוט עשותו צדק, מדוע אינו עוזרו להשיג ממון רב, כדי למצוא בו הרבה יין להשתכר בו תמיד, ומספר נערות עדויות ⁵⁷ במיני הזהב ⁵⁸ ואבני החן כדי שיעוררוהו למשגל יותר ממה שביכולתו כדי שיתענג, כאילו התכלית המציאותית אינה אלא עונג השפל הזה בלבד.

עד כה ^*58 הגיעה טעות ההמון, עד שייחסו לבורא חוסר יכולת ⁵⁹ במציאות הזו, שהמציאו בטבע הזה המחייב את הרעות הגדולות הללו כפי דמיונם, מפני שאותו הטבע אינו נשמע לכל בעל מגרעת להשיג מגרעותיו, עד שיביא לנפשו הרעה כל דרישותיה אשר אין להם סוף כמו שביארנו ^*59.

אבל החסידים ⁶⁰ החכמים כבר ידעו חכמת המציאות הזו והבינו אותה, כמו שבאר דוד ואמר כל אורחות ה' חסד ואמת לנצרי בריתו [רצו] ועדתיו ⁶¹, אומר כי אותם אשר נצרו טבע המציאות וחוקי התורה וידעו תכליתם, נתברר להם אופן החסד והאמת בכל, ולפיכך עשו מטרתם מה שהייתה הכונה בהם מחמת היותם אדם, והיא ההשגה ⁶².

ובגלל צורך הגוף מבקשים ההכרחי, לחם לאכול ובגד ללבוש ⁶³ ללא מותרות, וזה הקל ביותר, ואפשר להשיגו בעיסוק מועט אם יסתפק אדם בהכרחי, וכל מה שאתה רואה מקושי הדבר הזה וכבדו עלינו הוא מחמת המותרות ודרישת הבלתי הכרחי, נעשה קשה אפילו מציאת ההכרחי, לפי שכל מה שהתקוות תלויות במותרות יותר, יהיה הדבר יותר קשה, ויתבזבזו הכוחות וההשגים במה שאינו הכרחי, ובכך לא ימצא ההכרחי.

וראוי שתתבונן על מצבנו במציאות, שכל מה שהיה הדבר הכרחי יותר לבעלי החיים הרי מציאותו יותר, והוא זול ⁶⁴ יותר, וכל שהוא פחות הכרחי מציאותו פחות והוא יקר מאוד.

[ככל שדבר נחוץ יותר, הוא מצוי יותר וזול יותר]
והנה הדבר ההכרחי לאדם דרך משל, הוא האויר והמים והמזון, אלא שהכרחיות האויר גדולה יותר, לפי שאם יעדר לו רגעים מספר היה אבד, אבל המים אפשר שיתקיים יום או יומים, והאויר יותר מצוי ויותר זול ⁶⁴ בלי ספק.

והכרחיות המים יותר מהכרחיות המזון, לפי שאם ישתה ולא יאכל אפשר שיתקיים איזה אדם ארבעה ימים ואף חמישה ללא מזון. ואתה מוצא המים בכל עיר יותר מן המזון ויותר זול. וכך הדבר נוהג במיני המזון, היותר הכרחי יותר מצוי ויותר זו באותו המקום ⁶⁵ מאותו שאינו הכרחי.
אבל המור ⁶⁶ והאהל ⁶⁷ והאודם ⁶⁴ והפיטדה ⁶⁸ איני סבור שמי שהוא מבריאי הדעת יחשוב שיש להן צורך חשוב לאדם, זולתי לרפואה, ויש תחליף להן ולדומיהם הרבה מן העשבים והחומרים. והנה זה הוא ביאור חסדי ה' יתעלה וטובו ואפילו כלפי החי הזה החלש.

[יש שוויון בין בני אדם בדברים החשובים]
אבל ביאור צדקו יתעלה והשוותו ביניהם הרי פשוט מאוד מאוד, לפי שאין בהוויה וההפסד הטבעיים מה שמיוחד למין חי מכל יתר מיני בעלי החיים בכוח מיוחד בו, או באבר נוסף על אחר ממינו, אלא כל הכוחות הטבעיים והנפשיים והחיוניים והאברים הנמצאים בפרט הזה הם הנמצאים בשני באופן עצמי.
ואם היה שם חיסרון הרי זה במקרה מחמת דבר שאירע ממה שאינו בטבע, וזה מועט כמו שביארנו ⁶⁹.
ואין הבדלים כלל בין אותם שהם כדרך הטבע, זולתי מה שהוא חיובי מצד שינוי עתוד החומרים אשר זה הכרחי לטבע חומר אותו המין שהייתה המטרה בו לזה בלעדי זה ⁷⁰.

אבל מה שיש לזה צרורות מור רבים ובגדים מוזהבים, וזה אין לו המותרות הללו בחייו, אין בזה כל רע ולא עוול, וזה אשר יש לו המותרות הללו לא השיג שום דבר נוסף בעצמותו ⁷¹, אבל השיג דמיון שוא או משחק.
וזה שהוא נעדר מותרות החיים ⁷² לא חסר לו מאומה חיובי, ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, איש לפי אוכלו לקטו ⁷³, זהו מצב הרוב בכל זמן ובכל מקום, ואין לשים לב לבודדים ⁷⁴ כמו שביארנו.

ולפי שתי הבחנות הללו יתבארו לך חסדיו יתעלה על ברואיו [רצז] בהמצאת ההכרחי באופן סדיר, והשוואתו בין אישי המין בבריאתם. ולפי הבחנה זו האמיתית אמר רבן של חכמים ⁷⁵ כי כל דרכיו משפט ⁷⁶, ואמר דוד כל אורחות ה' חסד ואמת וגו' כמו שביארנו ⁷⁸, ובפירוש אמר דוד טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ⁷⁹, כי המצאתנו הוא הטוב הגדול בהחלט כמו שביארנו, ובריאת הכוח המנהיג את בעלי החיים הם הרחמים עליו כמו שביארנו.

הערות:

1. "כ'יאל" דמיון, כוח המדמה. ובר"ש "יעלה בלב".
2. אפשר לתרגם: על הטובות. ולעצם העניין נראה שגם רס"ג סבור כן, ראה בספרו אמונות ודעות המאמר התשיעי פרק א מהדורתי עמ' רסב "או שהם שקולים או שהדברים המדאיבים מכריעים את המשמחים" ע"ש.
3. "כ'טב" דברי תרגם הטפה, משא, נאום מעשה חושב. ובר"ש "חידות" ואינו נכון. ולעיל ח"ב סוף פרק כג "ספור" וגם זה בלתי נכון.
4. תרגום מלולי "בזמן " וכך תרגם ר"ש. ואפשר גם"בחיים".
5. בר"ש "רק" ואינו נכון.
6. אבו בכר מחמד אבן זכרייה אלראזי, חי בין השנים 850-923. מעיר ראי במחוז כ'ראסאן שבפרס. דתו איסלאם. ומלבד ספר "האלוהיות" שמזכיר רבנו כאן, חיבר גם"כתאב אלחאוי" "המקיף" או "הכולל", בענייני רפואה, והוא נחשב מגדולי חכמי הרפואה המוסלמים, ורבנו מזכירו הרבה פעמים בספריו הרפואיים.
7. "עט'אים" כלומר: דברים חמורים. ותירגמתי כן בעקבות רבנו בפירושו לאבות פ"א מט"ז מהדורתי עמ' תכ. ובר"ש "הרבה" ואינו נכון.
8. "ארתכבה" בדותה זדונית ומרושעת.
*8. לפי כ"י ב, במשך ימי חייו. ונראית נכונה יותר.
9. "עאהה" כולל כל מחלה גופנית אורבנית, וכך תרגם רס"ג צרעה" בשמות כג כח ודברים ז כ. ובר"ש והמומין.
10. "זמאנאת" ותירגמתי כן לכלול כל מומי האברים החיצוניים, ובר"ש "וביטול האברים" ונכון הוא, ורס"ג תרגם בויקרא כא יח פסח "אזמן ". [רצג] 11 "וג'ודה" בר"ש "למציאותו וטובתו" ונראה שבתחילה טעה וחשב כי היא מעניין "וג'וד" ותרגם"מציאות", ואח"כ הרגיש בטעותו ותיקן "טוב" והמעתיקים השחילו שתיהן ללא הבחנה.
12. כלומר: סוקרים את העובר על הפרט היחיד מבני האדם.
13. ועצם רצונו עדין טעון מבחן ומבחנה אם טוב הוא.
14. תירגמתי כאן "חט'ה" ישותו, אם כי אינה מדוייקת. והכוונה השפעת מציאותו של אדם בעולם. וראה לעיל ח"ב פרק ל, הערה 18. וכתב ביסודי התורה פ"ד הל' יב, בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם כיוצא בו ויראה חכמתו של הקב"ה בכל היצורים וכל הברואים, מוסיף אהבה למקום ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ברוך הוא. ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו כשיעריך עצמו לאחד מהגופות הקדושים הגדולים, וכל שכן לאחת מהצורות הטהורות הנפרדות מן הגולמים שלא נתחברו בגולם כלל, וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה ריק וחסר.
15. "הדיאן" ובר"ש "שיגעון" ולא דק.
16. כלומר: אינם טוענים שסקרו את המציאות כולה.
17. "תג'ד'ם" ואפשר "מוכה שחין ". ובר"ש "עד שהצטרע", וראה פירוש רבנו למסכת כתובות פ"ג מ'ד מהדורתי הערה 18.
18. ראה הלכות דעות פ"ד הל' יט.
19. תהלים קמד ד.
20. איוב כה ו.
21. שם ד יט.
22. ישעיה מ טו.
23. וכדלעיל ח"ב פרק כה ד"ה ודע.
24. לפי שאין יחס בין הגוף לנפרד. וכדלעיל ח"א פרק נו.
25. עצם מציאותו חסד הוא ולא עוד אלא שחננו כוח הבחנה הגיון ואף שכל.
26. בכל יחיד ויחיד ובכל פרט ופרט.
27. דברים לב ה.
28. משלי יט ג. [רצד]
*28. אפשר: מה שיפגע באדם.
29. "אלצואעק" הברקים העצומים המלווים לבות אש. וכבר העירותי על כך לעיל ח"א פרקים נד. עב. וח"ב פרק מד. ובר"ש "הברקים העצומים הנקרא בלעז לנבי"ש" ובשלושת המקומות דלעיל תרגם"זוועה" וכבר העיר על כך בפירוש המילות הזרות שלו.
30. יותר נכון "הפרטי".
31. וראה גם לעיל פ"ח הערה 9.
32. "תאת'ר" קבלת השפעה והתרשמות. להיות נפעל.
33. השווה גם רס"ג באמונות ודעות מאמר ד פ"ב.
34. כלומר: אותו הפרט היחיד שנברא תחילה.
35. בר"ש "מן הספר הנקרא תועלות האברים" וכך באמת שמו המלא של הספר. partium usu De] והוא מחולק לשבעה עשר פרקים ורבנו הרבה מאוד לדון בדבריו ולחלוק עליו בספריו הרפואיים.
36. כלומר: שלג יבואהו צער ומכאוב.
37. "נאטק" בעל הגיון ותבונה. ור"ש מתרגם בכל מקום"מדבר".
38. כלומר: שמין רעות כאלה שיפרט רבנו הלאה, הכרחיים להמצא בכל מורכב מחומרים כאלה, כי סוג זה של העדר הוא חלק מן ההוויה ותהליך מתהליכיה. וראה לעיל ח"א פרק ז. ובר"ש "ואי אפשר לזה המין מבלתי רע שימצא לו" ולדעתי לא דק.
39. וענינה התנגדות והכחשה תוך ויכוח עקשני. ובר"ש "ואם יתגבר המתגבר" ולא דק.
40. מצד האדם עצמו.
41. אפשר: לנעשק.
42. אפשר: המתנכל.
43. כלומר: המלחמות. ובתפילת שלמה במלכים א ח פתח במלחמה וסיים [רצה] במלחמה ושלב אסונות הטבע באמצע.
44. מלאכי א ט. ושם אין "לכם". והושחלה מתוך שיגרה שבעל פה בחילוף עם הפסוק בישעיה נ יא.
45. משלי ו לב.
46. שם יט ג. וראה תענית ט א. שים לב לדברי ר' יוחנן שם כי הם מרפסי אגרי.
47. קהלת ז כט.
48. איוב ה ו.
49. שם ה ז.
50. תירגמתי כן כי שם זה משומש אצל חז"ל גם ללהיטות בתשמיש. וראה משנה נדה פ"י מ"ז. ואפשר לתרגם: תאוותנות.
51. ראה גם הלכות דעות פ"ד הל' טו.
52. "בלור" תירגמתי "שהם" בעקבות רס"ג בשמות כח כ. ובר"ש "ספיר".
53. "זמרד" כך תרגם רס"ג פיטדה בשמות כח יז. ובר"ש "נופך".
54. "יאקות" כך תרגם רס"ג שם.
55. כי שרותי המלכים סכנות רבות יש בהן לגוף ולנפש, וראה פירוש רבנו לאבות פ"א מ"י מהדורתי.
56. כינוי כלפי מעלה, כעין והיה כי ירעב והתקצף וקילל במלכו ובאלוהיו. ישעיה ח כא.
51. בר"ש "מזויינות" והוא עבר ערביה.
58. ר"ש הוסיף משלו "ורקמה".
*58. אפשר: עד כדי כך.
59. חוסר יכולת לנהל את העולם כפי רצון כל שוטה ולספק לו כל תאוותיו. ובר"ש "עד שהלאו ה' בזה" ואינו ברור.
*59. ומקור דברי רבנו כאן בירושלמי שבת פרק יג הל' ג, ורבנן אמרי תשעים ותשעה מתים בפשיעה ואחד בידי שמים. עיין שם היטב כל דברי יתר האמוראים.
60. "אלפצ'לא" ובר"ש "החשובים" ושמא טעות [רצו] הוא.
61. תהלים כה י. ובהלכות דעות פ"ד הל' טו הוא ששלמה אמר בחכמתו שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, ע"ש.
62. ראה גם דברי רבנו בהקדמתו לסדר זרעים מהדורתי ד"ה דע שהקדמונים, עמ' טל והלאה.
63. בראשית כח כ.
64. "ובד'לתה אזיד" יותר נכון לתרגם"והצעו יותר" ובר"ש "ויותר בחינם" ואיני יודע דרגות בחינם, אבל בזול או בהצע יש דרגות.
65. כלומר: כל מקום לפי הרגליו.
66. "מסך" וכדברי רבנו בפירושו למשנה כרתות פ"א מ"א ובספר היד החזקה הלכות כלי המקדש פ"א הל' ג, ור"ש לא תרגמה.
67. "ענבר" תירגמתי כן בעקבות רס"ג בתירגומו לתהלים מה ט. וראוי היה לתרגם"כפת הירדן" כפירוש רבנו בכריתות פ"א מ"א ראה שם מהדורתי. ור"ש לא תרגמה.
68. "זמרד" וראה לעיל הערה 53. ושם תרגם ר"ש "נופך" וכאן "ברקת" וכן לא ייעשה.
69. לעיל בפרק זה.
70. נראה לי שכוונת משפט זה להבדלים שבין זכר לנקבה בעצם המבנה וביתר הנספחים כגון הזקן וכדומה.
71. כעין מה שנאמר ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו. וראה בפירוש שם מהדורתי עמ' רכה--רכו.
72. בר"ש "מותר הפרנסה" ואינו נכון.
73. שמות טז יח.
74. אפשר: ליוצא מן הכלל לנדיר.
75. "סייד [רצז] אלעאלמין " ובר"ש "אדון הנביאים" וכך הוא במקצת נוסחות. ושמא רצו להשוות לאמור לעיל ח"ב פרק יט. וראה לעיל ח"א פרק נד.
76. דברים לב ד. דן תהלים כה י.
18. לעיל ד"ה אבל החסידים.
79. תהלים קמה ט.