|
תוכן הפרק:
[האבות והתורה (א)] [האבות שמרו את התורה] [מצוות מילה לאברהם] |
|
[האבות שמרו את התורה] השאלה השניה, כי כפי דעת חז"ל שאמרו במסכת יומא (כ"ח ב) קיים אברהם כל התורה כולה שנאמר: עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורתי. וקאמר ואימא שבע מצוות ומילה חוקותי ותורתי למה לי? וקאמר קיים אברהם אפילו עירובי תבשילין שנאמר: ותורתי אחת שבכתב ואחת תורה שבעל פה. ומדבר זה משמע כי אברהם בפרט קיים כל התורה כולה. ולמה הוא בפרט קיים כל התורה כולה, ולמה הוא בפרט ולא שאר אבות. ובמדרש (ב"ר פ' ס"ה) אמרו על יצחק שהזהיר את עשו שישחוט יפה, שכן אמרו שא נא כליך שחוז מאני זינך שלא תאכילני נבלות. ובפרק גיד הנשה (חולין צ"א א): |
אמר רבי יוסי בר חנינא:
מאי דכתיב: וטבוח טבח והכן? פרע להם בית השחיטה. והכן - טול גיד הנשה בפניהם, כרבי יהודה דאמר: גיד הנשה אסור לבני נח. |
| ושם בתוספות: |
ואם תאמר דלמא לא נאסר, ואפילו הכי היו מקיימים כמו שחיטה,
ויש לומר: מדקאמר והכן משמע, דבלאו הכי לא אשתריא. אי נמי פרע להם בית השחיטה, היינו נחירה. שנצטוו על הנחירה. |
|
עד כאן.
ונשאלנו על זה מה שכתבו התוספות שנצטוו על הנחירה, ואיך נצטוו על הנחירה והרי נבלה גמורה מותרת לבני נח. והשבנו כי דעת התוספות כי חשב יוסף שלא יאכלו משחיטתו שיאמרו דשמא חתך מן הבהמה קודם שתצא נפשה, ולבן נח אסור משום אבר מן החי, ולפיכך אמר פרע להם בית השחיטה והיינו נחירה והנחירה מותרת לבני נח כמו שמותרת השחיטה לישראל. דתניא (שם ל"ג א) |
הרוצה שיבריא חותך כזית בשר מבית השחיטה קודם שתצא נפשה,
ומדיחה יפה יפה וממתין לה עד שתצא נפשה. ואחד ישראל ואחד גוי מותר בו, משום דהשחיטה מותרת. והכא נמי הנחירה מותרת לבני נח, ואפילו אם חתך ממנה קודם שתצא נפשה מותר, שמעינן מינה שהיו מקיימין המצוות אף על גב שלא נצטוו: |
|
ובמדרש (ב"ר פ' ע"ט) |
אמרו על יעקב: ויחן את פני העיר.
נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין לשבת מבעוד יום, הדא דאת אמרת: ששמר יעקב אבינו את השבת קודם שנצטווה. |
|
ומעתה יש לשאול אם כולם היו שומרים את המצוות, למה אמרו על אברהם בלבד ששמר כל התורה כולה יותר מיצחק ויעקב? ועוד, הרי מצאנו שהיו שומרים יצחק ויעקב גם כן מצוות, כמו שאמרנו, ולמה לא שמרו כל התורה כולה? ולמה נשא יעקב ב' אחיות, ועמרם דודתו, ולא היה נזהר בדבר שקבל האסור מאבותיו? ובאגדה בפרק ערבי פסחים (פסחים קי"ט ב) אמרו שלא היה רוצה יעקב לברך מפני שנשא ב' אחיות, שאם כן למה נשא אותן אחר שלא היה ראוי שישא ב' אחיות בחייהן. ומה שהשיב בזה הרמב"ן ז"ל בפר' ויגש כי האבות שמרו את התורה בארץ דווקא ויעקב נשא שתי אחיות בחייהן בחוצה לארץ, גם הדבר הזה קשה לקבל, כי המצווה שהיא חובת הגוף אין הפרש בין בארץ בין בחוצה לארץ. ומעתה נשוב על השאלה הראשונה, כאשר תעיין במצוות שנתן השם יתברך לבני נח שנתן לאדם שש מצוות ולנח שביעית אבר מן החי, ולאברהם המילה ולדעת ר' יהודה נתן מצוות גיד הנשה ליעקב והיה כל דבר כפי הראוי, וזה כי נתן לאדם שש מצוות: |
ברכת השם,
עבודה זרה, עריות, דינין, גזל, שפיכת דמים, |
|
כי דבר זה ביארנו בחיבור גבורת השם. וכאשר בא אברהם נצטווה במילה. וידוע כי העורלה נקראת על שם כיסוי ואטימה, וכל דבר נכסה ונבדל נקרא עורלה, וזהו בכל מקום שנאמרערלת לב, שאינו נכנס הדבר בלבו ונבדל ממנו. וכן ערלת אוזן כיסוי אוזן. וכל דבר מופרש ומובדל מדבר יש לו אטימה וכיסוי המבדיל שהוא העורלה.
[מצוות מילה לאברהם] ודבר זה גילו חכמי האמת בפרק קמא דברכות (ז' ב) |
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי:
מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שקראו אדון, עד שבא אברהם וקראו אדון, שנאמר: ויאמר אדני ה' במה אדע כי אירשנה. |
|
ביארו ז"ל בחכמה כי לא היה אל הקדוש ברוך הוא צירוף וחיבור אל העולם עד שבא אברהם, כי היה הטבע החומרית מפסיק וחוצץ בין השם יתברך ובין העולם עד שבא אברהם. ולכך קרא להשם יתברך אדון כי האדון מצטרף ומתחבר אל אשר הוא אדון לו ואינו נבדל הימנו, ודבר זה ידוע למי שיודע בסתרי החכמה והתבונה. לכך עד אברהם לא נקרא אדון, עד שבא אברהם וזהו הסרת הערלה שנצטווה לאברהם, שהוא ההבדל והכיסוי בין השם יתברך שהוא העילה ובין האדם והדבר הזה ברור מאוד שלכך נתנה המילה לאברהם. בא יעקב נצטווה על גיד הנשה. דבר זה נתבאר בחיבור גבורת ה' למה נצטווה יעקב בפרט בגיד הנשה ואין ראוי לכפול בדברים אשר התבארו שם, כי יעקב בפרט היה ראוי למצוות גיד הנשה עיין שם ותמצא מפורש. כלל הדבר ראוי היה יעקב להיות מצווה במצווה זאת, כי הגיד שהוא על הירך הוא רחוק ממדרגת האדם וממעלת קדושתו של יעקב, ובשביל כך לא יכול לו המלאך ליעקב, כי האדם הוא נברא בצלם אלוהים, ובפרט ליעקב היה לו מעלת הצלם הזה חוץ מן הירך שהוא רחוק מן הצלם כמו שבארנו בחיבור גבורת ה' עיין שם. ומפני כי היה ליעקב בפרט מעלת הצלם אשר צורתו חקוקה בכסא הכבוד, כמו שבארנו שם באריכות, לכך לא היה יכול לו כי אם בגיד הנשה, ועיין שם ותמצא דברים גדולים. כלל הדבר כי המצוות שנצטווה כל אחד ואחד הייתה המצווה שייכית ומתייחסת אליו ולכך היה ראוי שתינתן לו המצווה הזאת בפרט. ומעתה הוסרה השאלה הראשונה. כיון שלא נצטווה אברהם בכל התורה ויעקב גם כן לא נצטווה בכל התורה, למה נתנו לו מצוות פרטיות, כי דבר זה הוא לסיבה שראוין להם אותם המצוות הפרטיות וכיון ששייך להם המצוות, נצטוו בהם. ודי בזה בתשובת שאלה ראשונה. |
