|
תוכן הפרק:
[נצחיות התורה (א)] [אין להוסיף או לגרוע בתורה] [שלמה המלך ביקש לעקור י'] [יו"ד של שרה] |
|
(עיין עוד: אור ה' ג/ה/ב/, עיקרים ג/יג-יח, אמונות ודעות ג/ז, רמב"ם הל' תשובה ג/ח). מן הדברים אשר הם גלויים וידועים, ומעיד עליו השכל, אחר שנמצאו דברים הטבעיים אשר ברא השם יתברך חוק נתן ולא יעבור, ואם בדברים אשר שייך בהם שינוי אינם משתנים ואיך בתורה שסדר השם יתברך כמו שסדר כל הנמצאים איך יהיה שינוי בזה. ודבר זה ביארנו הרבה. [אין להוסיף או לגרוע בתורה] |
אמר רב יהודה אמר שמואל, משום רבי מאיר:
כשהייתי לומד תורה אצל רבי עקיבא, הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר, וכשבאתי אצל רבי ישמעאל אמר לי: בני, מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר אני. אמר לי: בני, הוי זהיר במלאכתך, שמלאכתך מלאכת שמים, שמא אתה מחסיר או מוסיף אות אחת, נמצא אתה מחריב את כל העולם. |
|
עד כאן.
ורצה בזה,כי התורה היא סדר המציאות. כאשר אתה מחסיר אות או מוסיף אות, הרי יש כאן תוספת או חסרון על סדר המציאות. וכמו שסידר השם יתברך כל המציאות בכללו, ומעשה אלוהים אין להוסיף ואין לגרוע, וכאשר יש תוספת או גירעון בסדר מציאות העולם הוא חורבן כל העולם, וכן התורה כאשר יש בה תוספת או גירעון הוא חורבן כל העולם. כי כבר אמרנו פעמים הרבה כי התורה נחשב בריאה חדשה בעולם, כאשר יצא לעולם הסדר אשר סידר השם יתברך את העולם בתורה ודבר זה ביארנו פעמים הרבה. ולכך המוסיף או גורע אות אחת יש בזה שינוי בריאה, שאם יש תוספת או גירעון כאילו יש חסרון או גירעון בעולם, שממנה התחייב סדר המציאות, ולכך המחסר בכתיבה או המוסיף בכתיבה הוא שינוי סדר המציאות וזה חורבן העולם כך יראה פירושו והוא ברור. ורש"י ז"ל פירש: |
וה' אלוהים אמת, אם אתה מחסיר האל"ף יהיה מת,
ובזה אתה מחריב העולם, וידבר ה' אם אתה מוסיף אות, לומר וידברו אתה מחריב. |
|
עד כאן לשונו.
אבל מה שאמר אתה מחריב העולם, ולא אמר אתה ח"ו מחרף ומגדף, מוכח דפירושו כמו שאמרנו. ורש"י ז"ל נקט דבר המבואר יותר, שהשינוי בזה הוא חורבן התורה שסידר השם יתברך, וכאשר חרב דבר מן מה שסדר השם יתברך חרב כל המציאות. כמו שאם יעקר החמה או הלבנה אין ספק שיהיה חורבן העולם כולו, בעבור שאי אפשר שיהיה חסר דבר אחד מן מעשה אלוהים אשר אין להוסיף ואין לגרוע. וגם התורה היא סדר השם יתברך את העולם, וכאשר יצא שינוי בסדר הזה, הוא ביטול העולם. ואם משנה דבר, מבטל כל העולם. והאמת דבכל האותיות של תורה קאמר, שמאחר שהתורה סדר השם יתברך, אם תוסיף אות אחת או תחסיר אות אחת הרי אתה מוסיף אות על סדר המציאות, או שאתה גורע. ואם כן איך אפשר לומר שדבר שהוא סדר המציאות ישונה. [שלמה המלך ביקש לעקור י'] |
רבי אלכסנדראי אמר:
אם באים כל העולם להלבין כנף אחד מן העורב אינם יכולים, כך אם מתכנסים כל באי עולם לעקור יו"ד שהוא קטן האותיות אינם יכולים. ממי אתה למד? משלמה המלך ע"ה שבקש לעקור יו"ד מן התורה וקטרגה. רבי שמעון בן יוחאי אומר: ספר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא, אמרה, ריבונו של עולם: דייתקי שבטלה מקצתה בטלה כולה, והרי שלמה המלך מבקש לעקור יו"ד שבתורה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך הרי שלמה בטל ומאה כיוצא בו, ויו"ד שבך אינו בטל לעולם. רבי יהושע בן קרחה אומר: יו"ד שבשרי עלה ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: ריבונו של עולם עקרתני משם הצדקת זאת וקראת שמה שרה. אמר הקדוש ברוך הוא: לך מתחילה היית בסופן של אותיות בשם נקבה, אני נותנך בראש האותיות בשם זכר, בצדיק שבעולמי הדא הוא דכתיב: ויקרא להושע בן נון יהושע. |
|
עד כאן.
ובמדרש (בראשית רבה מ"ז) עוד |
אמר רבי שמעון בן יוחאי:
יו"ד של שרי היה שט ופורח לפני כסא כבודו, אמר: בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדקת? אמר לו הקדוש ברוך הוא וכו'. |
|
הנה ביארו הדברים שאמרנו, כי כמו שאי אפשר לשנות המציאות אשר ברא השם יתברך, כך אי אפשר לשנות דבר אחד מן התורה, אשר סדר השם יתברך גם כן, ולפיכך אמר אם מתכנסים כל באי עולם להלבין כנף עורב אינם יכולים, כי אין לשנות הנמצאים אשר ברא השם יתברך, וכך אם מתכנסים כל באי עולם לעקור דבר קטן מן התורה, אשר סדר השם יתברך אינם יכולים. ואמר שיש לך ללמוד דבר זה משלמה שהיה נדחה מן מדרגתו שהיה לו מקודם מדרגה עליונה במלכות ולבסוף ירד מן מדרגת המלכות, ודבר זה לא מצאנו בשום חוטא שיהיה נדחה מן המלכות. ולדעת רבותינו ז"ל בגיטין (ס"ח ב) |
לדברי הכל היה נדחה מן המלכות
רב ושמואל חד אמר: מלך והדיוט וחד אמר: מלך והדיוט ומלך, |
|
ודבר זה לא היה בשביל החטא, שבשביל החטא לא היה נדחה ממדרגת המלכות, שהרי לא מצינו זה בשאר חוטאים שהיו נדחים מן המלכות מפני כי מעלין בקודש ולא מורידין, וכיון שעלה שוב לא ירד והשם יתברך פורע חובו בשאר עונשים. ואילו שלמה היה נדחה מן המלכות. ואין זה רק בשביל שהיה דוחה התורה, שעבר על לא ירבה לו נשים. שכשם שהוא היה בא לדחות ולעקור התורה, הייתה התורה דוחה אותו. כי מי שבא לדחות אות אחת הוא עצמו נדחה, ובפרט התורה אשר בה מלכים ימלוכו, וכמו שיתבאר עניין זה. ולכך התורה שבה מלכים ימלוכו, והוא היה רוצה לדחות התורה, היה הוא עצמו נדחה, ולא היה דוחה אותו שאר החטאים, כי שאר החטאים שהאדם עושה, אין לומר שהוא מבקש לעקור התורה, כי אף אם הוא חוטא, אין החטא מבטל התורה, כי הוא חוטא מצד יצרו. וכאשר היה שלמה מרבה נשים, לא היה חטא שלו במה שהיה מרבה נשים, רק בשביל שבתורה כתיב פן יסור לבבו והוא אמר אני ארבה ולא יסור לבבי. ודבר זה הוא ביטול לתורה מה שהיה אומר שאף אם ירבה לא יבוא לידי זה שיסור לבבו. ולכך אמרו כי יו"ד של ירבה היה מקטרג עליו ולמה היו"ד דווקא? וזה כי היו"ד סימן העתיד שכל לשון עתיד שמשמש עליו יו"ד אית"ן אי אפשר שיהיה רק בכוונה במזיד ובמחשבה כי כאשר יאמר לא יעשה זה אי אפשר לפרש, רק שלא יעשה במחשבה ובכוונה, אבל העבר שאמר שעשה זה אפשר לפרש שעשה זה בשגגה ובלתי ידיעה, ולפיכך לשון עתיד הוא מורה על המחשבה בלבד שעלה על דעתו אותו דבר שבא עליו יו"ד האית"ן. וטעם זה, כי יו"ד האית"ן שבא על העתיד, אי אפשר בלא מחשבה ובלא דעת, לא כמו העבר כי אפשר שיהיה בלא מחשבה, ומפני כי חטא שלמה, היה במחשבתו ובשכלו כמו שהתבאר שאמר אף כי ירבה נשים לא יסור והנה חטאו היה במחשבתו אשר נרמז ביו"ד מירבה, שהוא לשון עתיד. ובזה היה רוצה לבטל התורה כאשר השכיל נגד התורה, ולכך אמרו כי יו"ד מירבה קטרג אותו. כי כבר אמרנו במה שהעולם נברא מן השם יתברך כל דבר שבו אין להוסיף ואין לגרוע, כך התורה מסודרת מן השם יתברך כל דבר שבה. ואילו היה חטא שלמה, שעבר המצווה מן לא ירבה לו נשים, לא היה ראוי לומר כי יו"ד של ירבה היה דוחה אותו, והיה אומר המצווה היה דוחה אותו, אבל לא היה חטא מה שעבר המצווה דוחה אותו, רק החטא שרצה לעקור הוויית התורה השכלית, שסדר השם יתברך הנמצאים כמו שהתבאר. והתורה סדר שלה שלא ירבה לו נשים פן יסור לבבו, לכך אין לומר בזה שהיה מקטרגת אותו רק היו"ד של ירבה. והבן הדברים האלו מאוד. [יו"ד של שרה] ואמר הקדוש ברוך הוא שמתחילה הייתה בסוף נקבה, ועתה תהיה בראש הזכר. ודבר זה מופלג מאוד, ופירוש דבר זה, כי היו"ד מורה מיעוט כאשר היא בסוף התיבה של שרי, ומורה כי לא הייתה רק לאומתה בלבד. אבל כאשר היו"ד היא בראש זכר, אף על גב שהיא מורה מיעוט, היינו שהזכר יש לו מדרגה עליונה, וכל מדרגה עליונה היא מעט וקטנה, ודבר זה שייך בזכר דווקא, כי אין שייך זה בנקבה שתהיה מתחברת הנקבה במדרגת היו"ד הקטנה הנסתר, כי מדרגת הנקבה היא גלויה בלתי נסתרת. ולפיכך אין היו"ד בראש הנקבה רק בסוף הנקבה, המורה על מעוט כוח הנקבה, אבל לא בראשה, כי בראשה אדרבה מורה על המדרגה הקטנה הנסתרת. ולפיכך אמר הקדוש ברוך הוא, כי תחילה הייתה בסוף הנקבה, שֶׁמּורֶה מעוט כוח, עכשיו תהיה בראש הזכר וזה יהיה מורה גודל כוח. מכל מקום כי שרה מפני שהיא מן האמהות מעוט הכוח שלה ראוי שיהיה בראש הזכר שיהושע בנה של שרה, ולפיכך ההוויה שהיא בסוף של שרה ואבן אשר מאסו הבונים הם האבות שהם התחילה הייתה לראש פינה אצל הבנים שהם אחרונים. ולפיכך היו"ד שהיה בסוף שרי באה בראש יהושע, כי סוף הדבר שהוא א' הוא ראש והתחילה לאשר הוא אחריו. ותדע עוד כי היו"ד היא אות חשובה, שהיו"ד מן השם והוא משמש בראש התיבה בלשון עתיד יפקוד ובלשון נקבה בלשון עתיד בסוף תפקדי. ודבר זה כי מדרגת הזכר שהוא התחילה והאישה משלמת את הזכר, וההשלמה הוא בסוף. ולכך היו"ד שהיה בסוף שרה באה ליהושע בראש, והדברים האלו עמוקים מאוד מאוד בחכמה. והתבאר לך כי כל הוויות שהם בתורה לא היה ביטול להם כלל, ובזה התבאר. ועוד יתבאר. |
