לדף ראשי
לתוכן הגיליון
מתוך הספר בשביל החיים
צבי אלפר גיליון מס' 44 - תשרי תשע"ב * 10/11 פְּתַח לִי שַׁעַר
חֶרְדַּת קֹדֶשׁ בְּמִקְדָּשׁ מְעַט, אֲדוֹן הָעוֹלִָם יוֹשֵׁב לְמִשְׁפָּט. אֲנִי יוֹשֵׁב נִרְעָשׁ וְנִפְחָד קוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִרְעַד. מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת? מִי בְּקִצּוֹ, וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ? קִצְבָה תַּחְתֹּךְ לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ. מַהִי קִצְבָתִי? בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי תָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי, קַבֵּל תְּפִלָּתִי כִּתְפִלַּת זָקֵן וְרָגִיל. יִסַּרְתָנִי וָאִוָּסֵר. וְהִנֵּה רוּחַ חֲדָשָׁה נָתַתָּ בְּקִרְבִּי לֵב טָהוֹר בָּרָאתָ לִי מָה אֶתְאוֹנֵן, וַאֲנִי חַי? חָמַלְתָּ עָלַי פָּתַחְתָּ לִי שַׁעַר בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר. רְצֵה נִדְבוֹת פִּי הֱיֵה מָגֵן בַּעֲדִי! אוֹרֵחַ בֶּן חֲלוֹף אוֹרֵחַ בֶּן-חֲלוֹף, כַּחֲלוֹם יָעוּף אוֹרֵחַ אֲנִי בְּמִשְׁפַּחַת הָאָדָם הַאַשְׁאִיר חוֹתָמִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה? כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי שֶׁלְּךָ, וְאָנֹכִי מַה? בִּיעָף עָבְרוּ שְׁנוֹתַי סְבִיבִי כָּל אוֹהֲבַי רַבּוּ חֲסָדֶיךָ עִמִּי נְכָדַי וְנִינַי הֵם חוֹתָמִי. אַהֲבָה וְנֹחַם רָוִיתִי לְךָ ה' קִוִּיתִי. דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם עַל כֵּן יַעֲזֹב, זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַאָמְנָם? לָמָּה יִרְגַּז לִבְּךָ? חֲדַל! בָּרֵךְ, וַתֵּר חַיֵּךְ וּמְחַל! זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם. יָבוֹאוּ שָׁנִים בָּהֶן תֹּאמַר אַיֵּה צְחוֹקָם מַבָּטָם הַמְלַטֵּף, יָדָם הַמַּרְגִּיעָה? אָכֵן, זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם. גַּם אִם תְּלַקֵּט פֵּרוּרִים פֵּרוּרֵי אַהֲבָה הֲיָגֵל לִבְּךָ? דַּע, זֶה כִּוּוּן הַזְּרִימָה מִדּוֹרוֹת, עַל כֵּן יִשְׁקֹט לִבְּךָ הָיִיתָ חֻלְיָה בְּשׁוֹשֶׁלֶת אַהֲבָה. קֶשֶׁר מֻפְלָא גָּדַלְתָּ, חָכַמְתָּ הָיִיתָ לְאִישׁ יָצָאתָ לִכְבֹּש מְקוֹמְךָ בָּעוֹלָם מִי יֹאמַר לְךָ אָנָה תִּפְנֶה וּמַה תַּעֲשֶׂה, מִי יְנַוֵּט דַּרְכְּךָ? חָדַלְנוּ לִהְיוֹת אַנְשֵׁי סוֹד וְעֵצָה אוֹתָהּ הָרֵעוּת, מַה יִּהְיֶה אִתָּהּ? הֲתִמֹּג כְּמוֹ אֵד? וְאוֹתָהּ הַפְּתִיחוּת, וְאוֹתָהּ הַקִּרְבָה? אָבְדָה לָהּ חֲבֵרוּת נִפְלָאָה. יִשְׁמָרְךָ ה', הוּא יְנַוֵּט דַּרְכְּךָ. "עַל כֵּן יַעֲזֹב", כָּך כָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְאִם רֵיק הוּא הַקֵּן, הוּא יִתְמַלֵּא בִּמְהֵרָה. לֹא אָבְדָה הַדְּבֵקוּת לְעוֹלָם יִשָּׁאֵר אוֹתוֹ קֶשֶׁר מֻפְלָא. שִׂמְחַת אֱמֶת גְּדוֹלָה תְּנֵנִי, אֱלֹקִים, לִשְׂמֹחַ בְּכָל יוֹם שְׂמָחוֹת קְטַנּוֹת, שְׂמָחוֹת יָפוֹת. לֹא שִׂמְחָה לְאֵיד לֹא שִׂמְחָה בִּנְפֹל אוֹיְבִים שִׂמְחַת אֱמֶת גְּדוֹלָה לֶאֱחֹז בְּכַף יָדָהּ שֶׁל אֵשֶׁת נְעוּרִים, שִׂמְחָה בְּכָל הַטּוֹב שֶׁנָּתַן לָנוּ אֱלֹקִים. שִׂמְחָה מִקּוֹל צְחוֹקָם שֶׁל יְלָדִים שִׂמְחַת מְאוֹר פְּנֵיהֶם הַמְאִירָה לָנוּ אֶת הַיּוֹם וְאֶת הַלֵּיל. אַלְבּוֹם הַתְּמוּנוֹת נְדַפְדֵּף בְּאַלְבּוֹם הַתְּמוּנוֹת, הַלֵּב יֶהֱמֶה, הָעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת. הֵיכָן הֵם אוֹתָם הַיָּמִים יְמֵי מַסָּעוֹת, יְמֵי טִיּוּלִים? יָצָאנוּ יַחְדָּיו לְמֶרְחֲבֵי הַטֶּבַע, לֶהָרִים, אָנוּ בִּשְׁנוֹת הַבִּינָה, יְלָדֵינוּ רַכִּים בַּשָּׁנִים, לֹא הִגִּיעוּ לְגִיל מִצְוָה. תַּרְנוּ אֶת הָאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, טִיַּלְנוּ שׁוּב וָשׁוּב בִּשְׁמוּרַת דָּן, חָזַרְנוּ לַכִּנֶּרֶת מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, רָחַצְנוּ בַּבַּנְיָאס, סִיַּרְנוּ בַּגּוֹלָן. כִּתַּתְנוּ רַגְלֵינוּ בְּהָרֵי אֵילַת לְאִי הָאַלְמֻגִּים שָׂחִינוּ לְלֹא חַת. רָחַצְנוּ בְּחוֹף קֵיסָרִיָּה וּבְחוֹף דּוֹר, נַפְשֵׁנוּ תַּעֲרֹג לִימֵי הַשִּׂמְחָה וְהָאוֹר. יָצָאנוּ לְאֶרֶץ בִּנְיָמִין, בַּגֹּרֶן עָרַמְנוּ אֲלוּמוֹת שִׁבֳּלִים, בְּפַּרְק אָפֵק לְיַד יוּבַל מַיִם קָטָן שַׁרְנוּ לִצְלִילֵי הַגִּיטָרָה בְּצֵל הָאִילָן, אָרִינוּ תְּאֵנִים בַּשָּׁרוֹן, בַּיַּרְדֵּן כִּמְעַט דַּגְנוּ דַּג אַמְנוּן. גְּדַלְתֶּם, הֱיִיתֶם לַאֲנָשִׁים, כָּמוֹנוּ תֵּצְאוּ לְטַיֵּל עִם יַלְדֵיכֶם הָרַכִּים לְאוֹתָם הַשְּׁבִילִים, לְאוֹתָם הֶהָרִים. נוֹדֶה עַל הוֹרוּת נִפְלָאָה, עַל כָּל הַטּוֹב וְהַיָּפֶה שֶׁהָיָה, עַל שֶׁזָּכִינוּ לְגַדֵּל אֶתְכֶם בְּמוֹלֶדֶת אֲהוּבָה. |
|