לדף ראשי
לתוכן הגיליון
שישה שירים
אסתר ויתקון גיליון מס' 56 - ניסן תשע"ה * 3/15 הדמיה כְּשֶׁאֶהְיֶה קְמוּטָה מְאֹד תָּאֵי גּוּפִי כְּבָר קָלְטוּ אֶת שֶׁדֶר הַמְּנוּחָה הַגְּדוֹלָה עֵינַי יִכְהוּ לְלֹא תַּקָּנָה הַצְּבָעִים יִדְהוּ לְהַכְהוֹת אֶת צַעַר הַפְּרִידָה לֶחְיִי יָנוּס שְׁחוּחָה אֶל תַּלְמֵי הַקַּרְקַע וּרְמָשָׂיו הַאִם הֵם בָּבוּאָה לִצְבָא הַשָּׁמַיִם? הַעוֹד אֶשְׁמַע מֵרִבּוֹא דְּשָׁאִים, מַנְגִּינוֹת וְלַחְמָנִיָּה מְרוּחָה בִּדְבַשׁ אֶת זֶמֶר חֹק שִׁמּוּר הַחֹמֶר כִּפְסוּק תְּהִלִּים מְנַחֵם אוֹ אֵימַת הַשִּׁכְחָה תִּנְשֹׁךְ אֶת לִבִּי כְּעַרְפָּד אַגָּדִי וְלֹא תַּרְפֶּה. בקיץ ההוא צחקתי בַּקַּיִץ הַהוּא צָחַקְתִּי כְּשֶׁעָרַכְתִּי תַּחֲרוּת עִם עֲטַלֵּף פֵּרוֹת בִּלְתִּי יָדוּעַ עַל חֲסָדֶיהָ שֶׁל תְּאֵנָה בֶּחָצֵר מִי מֵאִתָּנוּ יִזְכֶּה רִאשׁוֹן בְּפֵרוֹתֶיהָ, בַּעֲסִיס-מִסְתּוֹרִין חָמַקְתִּי אֵלֶיהָ לְאַחַר חֲצוֹת בָּלַשְׁתִּי הֵיטֵב בֵּין הֶעָלִים הַמְחַפִּים מִשַּׁשְׁתִּי בְּחֶמְדָּה כָּל אֶחָד וְאֶחָד אַךְ הוּא גִּלָּה כִּשָּׁרוֹן טִבְעִי לָעוּט בְּדִיּוּק לְפָנַי עַל הַפְּרִי הָרַךְ הַמָּלֵא בְּשֹוֹרוֹת טוֹבוֹת לְהַטְבִּיעַ בִּבְשָׂרוֹ אֶת חוֹתַם פִּיו הַמֻּשְׁלָם מַשְׁאִיר אוֹתִי לְרַחֲמִים עַצְמִיִּים עַל אָזְלַת יָדִי הָאֱנוֹשִׁית. ענוות העופות מֵעַנְוַת עוֹפוֹת הֶחָצֵר, הָרוֹאִים חַיִּים בְּשִׂמְחָה גְּמוּרָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לִצְחוֹק וָדֶמַע אֲנִי שׁוֹאֶבֶת כֹּחַ. כָּל אָרְחָם וְרִבְעָם מִצְטַיְּרִים בְּיַד אָמָּן, צְלוּלִים וּמְגֻלָּפִים כִּבְיוֹם הִבָּרְאָם בְּפִסַּת גִּנָּתִי הַטְּלוּלָה, הָרְמוּשָׂה. יוֹם יוֹם הֵם מַעֲנִיקִים, לְלֹא לֵאוּת, בְּלִי תַּסְבִּיכִים וְחֶשְׁבּוֹנוֹת אֶת קוֹלוֹתֵיהֶם, אֶת צִבְעֵיהֶם, אֶת מְסִירוּתָם לְהֶמְשֵׁךְ קִיּוּם מִינָם, בְּחֵן בְּחֶסֶד נוֹסְכִים לְתוֹךְ חַיַּי שַׁלְוָה מִמִּין הַבִּטָּחוֹן בְּסִבּוּב עוֹלָם עַל מְכוֹנוֹ. ריחוף מִזֶּה זְמַן רַב הִתְכַּוַּנְתִּי לְבַקֵּר אֶת הַמּוֹדֶטִיסְטִים בִּכְפָרָם שֶׁבַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן, בְּמוֹ עֵינַי לִרְאוֹת בְּנֵי אָדָם מַמָּשׁ מְרַחֲפִים מִדַּחַף אַהֲבָתָם, לְבַד גַּלֵּי אַהֲבָתָם נְפוֹצִים בִּשְׁלִיחוּת בְּהוּלָה בְּרִיצָה לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים, תַּחַת נֵדֶר חָמוּר לְהַגִּיעַ, לִמְנֹעַ אָסוֹן בִּקּוּרִי לֹא יָצָא אֶל הַפֹּעַל עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִגַּעְתִּי לַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית כְּבָר הָיִיתִי מֻקֶּפֶת בְּרִבְבוֹת בְּנֵי אָדָם כְּאִלּוּ מְרַחֲפִים, שֶׁנָּגְעוּ בִּי, שֶׁהִתְחַכְּכוּ, חָסְמוּ דַּרְכִּי, בִּקְּשׁוּנִי בְּמַפְגִּיעַ לְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם, לְמַעַן, נֶגֶד, לְרִחוּף הַשִּׂנְאָה, הִפְנֵיתִי רֹאשִׁי לְבַקֵּשׁ מוֹצָא אֲבָל הֵם כִּוְּנוּ לְעֶבְרִי קַרְנַיִם אֲרֻכּוֹת, חוֹדְרָנִיּוֹת, בְּעָצְמוֹת לֹא יְשֹׁעֲרוּ, לְמַגְנֵט אֶת מֹחִי הַפְּתַלְתֹּל, הָאֱנוֹשִׁי, לְהוֹבִילֵנִי אֶת סַמְבַּטְיוֹן הַשַּׁיָּכוּת וְהָעָצְמָה בְּמַלְמְלָם פְּסוּקִים קְצוּבִים, קְצָרִים זְרוֹעוֹת דַּקּוֹת הוֹשַׁטְתִּי בְּמַאֲמָץ נוֹאָשׁ לִשְׂחוֹת נֶגֶד הַזֶּרֶם לֹא וִתַּרְתִּי בְּקַלּוּת לְהַגִּיעַ בְּעוֹד יוֹם לַכְּפָר הַנִּדָּח עַל אֶחָד מִמְּרוֹמֵי הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הִתְכַּוַּנְתִּי. ציפור כחולה יֵשׁ שֶׁצִפּוֹר נִקְלַעַת אֶל תּוֹךְ בֵּיתִי מְעוֹפֶפֶת בֵּין סִירֵי הַמִּטְבָּח, מַהְבִּילִים רֵיחַ טוֹב וְגוּפָהּ נִמְשָׁח טוּרְקִיז כְּעֵין דַּר הַצְּדָפָה מִמַּעֲמַקִּים וְהִיא פּוֹצַחַת אָז בְּקוֹל עָדִין וּבוֹטֵחַ אֶת טַעַם הַבַּיִת וְאַהֲבָתִי לִילָדַי אֲפִלּוּ הַבַּלָּגָן הַבֵּיתִי אֵינוֹ דּוֹחֶה אוֹתָהּ. הַהֶפֶךְ – הִיא מְלַקֶּטֶת קַשׁ וּגְבָבָה מִפִּנּוֹת הַחֲדָרִים בּוֹנָה לָהּ קֵן חָמִים וּבָטוּחַ מֵעַל אֲרוֹן הַסְּפָרִים לְהָקִים בּוֹ דּוֹר שֶׁל גּוֹזָלִים כְּחֻלִים שֶׁיְּעוֹפְפוּ לִי בֵּין הַסְּפָרִים, הַכָּרִים, הַתְּמוּנוֹת שֶׁבַּסָלוֹן בַּנַּעֲלַיִם, הַגַּרְבַּיִם שֶׁל הַיְּלָדִים בַּמִּסְדְּרוֹן וּמִבְרְשׁוֹת הַשִּׁנַּיִם עַל שְׂפַת הַכִּיּוֹר, שֶׁנִּשְׁכְּחוּ בִּשְׁעַת בֹּקֶר חוֹפֶזֶת הַיָּמִים, בָּהֶם נִקְלַעַת צִפּוֹר כְּחֻלָּה אֶל תּוֹךְ בֵּיתִי נַעֲשִׂים עֲנֻגִּים כְּמַנְגִּינַת חָלִיל פֶּרוּאָנִי וְאֵינִי מִצְטַעֶרֶת עוֹד עַל שֶׁאֶבְרוֹתַי לָאוּ. 1990 לפעמים לִפְעָמִים הַנְּשָׁמָה הַעֶלְיוֹנָה שֶׁלִּי עוֹמֶדֶת עַל קְצֵה צַמַּרְתּוֹ שֶׁל בְּרוֹשׁ נָד בָּרוּחַ כְּצִפּוֹר לְמוּדַת סֶבֶל צוֹפָה לַמֶּרְחָבִים, מִתְאַוָּה לִבְנוֹת קֵן פְּלָאִים, מֵעֵין פִּירָמִידָה מִצְרִית קַדְמוֹנִית שֶׁתַּחֲלׂשׁ עַל מֶרְחֲבֵי זְמַן וּמָקוֹם, עַד אַחֲרִית הַיָּמִים וְעַד בִּכְלָל לֹא נִגְרֶסֶת לֹא נְסוֹגָה בִּפְנֵי הֲפַכְפְּכוֹת אֱנוֹשׁ וְזַעַף הָעִתִּים. אֲבָל, הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה הַנִּמְצֵאת בְּדוּ-שִׂיחַ מַתְמִיד, עִם הַנְּשָׁמָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלִּי יוֹדַעַת בְּוַדָּאוּת כִּידִיעָתוֹ שֶׁל אֶדִיפּוּס הַמֶּלֶךְ בִּשְׁלַבֵּי חֲקִירָתוֹ הַמִּתְקַדְּמִים, כִּי מִכָּל חֲלוֹם תַּעְתּוּעֶיהָ אוּלַי תִּמְצָא אֶת בִּקְתַּת הַחֹמֶר שֶׁלָּהּ עֲרוּכָה עַל גְּדַת הַנָּהָר הַכָּחֹל, סְכַךְ הַדְּקָלִים מִתְבַּדֵּר בְּרוּחַ הַמִּדְבָּר, מַמְתִּינָה לַגֵּאוּת וּמִתְפַּלֶּלֶת, שֶׁלֹּא תִּתְמוֹסֵס, שֶׁלֹּא תִּתְמוֹסֵס בִּמְהִירוֹת. |
|