לדף ראשי
לתוכן הגיליון
החמצה
ברכה רוזנפלד גיליון מס' 9 - תשס"ז * 2007 הַבַּיִת שֶׁלִּי מָלֵא קֹולוֹת
יְלָדִים שֶׁעָזְבוּ כְּבָר מִזְּמָן הַשֶּקֶט מְטַפֶּס עַל הַקּירוֹת לֹא לְהַפְרִיעַ הֲמוּלָתָם פַּעַם חָשַבְתִּי, שֶׁחִתּוּלִים צוֹאִים בְּגָדִים מוּכְתָמִים חוֹל עַל הַשְׁטִיחִים בֹּץ בַּסֻּלִּיּוֹת וְקִשְׁקוּשִׁים עַל הַקִּירוֹת הֵם לִכְלוּךְ וַעֲבוֹדוֹת כְּפִיָּה הַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהָיָה זֶה הֲכִי קָרוֹב לְאֹשֶר זְמָן יָחֵף מְהַלֵּךְ עַל קְצוֹת הָאוֹתִיּוֹת דּוֹרֵךְ עַל יַבָּלוֹת הַגַּעְגּוּעַ מַפְצִיר בִּפְסוּקֵי צִפִּיָה בְּחָכְמַת הַגּוּף נִמְדָד בִּמְחוֹגֵי עֵרוּת מְשֻׁבָּשִׁים מוּבָס מִכְפָפוֹתָיו הַבְלוּיוֹת שֶׁל זִכָּרוֹן וּטְלַאי שִכְחָה |
|