לדף ראשי
לתוכן הגיליון
השרדות
אדלינה קליין גיליון מס' 17 - תמוז תשס"ח * 7/08 שׁוֹמַעַת הֵד צַעֲקָתֵךְ הָאִלֶּמֶת
נִזְעֶקֶת בִּדְקִירוֹת מְחָטִים בְּצִפֹּרֶן חֲצוּיָה עַד בָּשָׂר. שׁוֹמַעַת קַלְגָּסִים בָּאִים, בִּרְעוֹם מִשְׁמֶרֶת שׁוֹאֲלִים: "הַאַתְּ הִיא בַּת מַלְכַּת הַצּוֹעֲנִים הָעֲנִיִּים"?! וְכָל כֻּלֵּךְ שׁוֹמֶרֶת סוֹד צָנוּעַ שֶׁל בַּת מַלְכָּה לְמִשְׁפַּחַת יְהוּדִים עֲתִירֵי נְכָסִים בְּדֶוָה*, אָז, עוֹד שׁוֹמַעַת אַתְּ - אֶת הֵד קוֹלוֹ שֶׁל הַצָּבוֹעַ הָעוֹגֵב; ..."יוֹדַעַת אַתְּ, נְסִיכָתִי, לִתְפֹּר מַגְּפֵי עוֹרוֹת לַחַיָּלִים?" וְגַם כִּי קַצְתְּ מִכְּבָר בִּמְזִמּוֹת אָדָם יוֹדַעַת נַפְשֵׁךְ תִּקְוָה, לְהַאֲצִיל לָרוּם וְהֵן מִלְמַלְתְּ כָּל יוֹם לְכָל מְשִׂמּוֹת שְׁאוֹל: ..."לִתְפֹּר מַגָּף, לַחְפֹּר, לְבַשֵּׁל, לִרְקֹם בַּת צוֹעֲנִים הִנֵּךְ וּמְלַאכְתֵּךְ בַּכֹּל". יוֹם יוֹם רוֹאוֹת עֵינַיִךְ, בָּנוֹת מֻשְׁלָכוֹת אֱלֵי צִנּוֹק. בְּעוֹד הָאַזְעָקוֹת הִרְעִידוּ מְשֹוּכוֹת, לָבַשְׁתְּ מֵיטַב מַחְלְצוֹתַיִךְ מֵעַל בִּגְדֵי הָעֲבוֹדָה הַדְּהוּיִים: "אִם לְהֵהָרֵג... אֲזַי בְּבִגְדֵי מַלְכוּת"! גַּם כִּי רַכַּת שָׁנִים הָיִית, אָגַרְתְּ אָז נִסָּיוֹן שָׁמַרְתְּ עַל כֹּחוֹתַיִךְ הַדַּלִּים לִשְֹרֹד אֶת הַצּוֹרֵר הָאָיֹם: לֹא לְהַרְפּוֹת, אַף יוֹם. הֶחְזַקְתְּ בַּלֵּב תְּפִלָּה כִּי בּוֹא יָבוֹא, מֵעַל עָשָׁן שָׁחוֹר חִיּוּךְ מֵאִיר שֶׁל שֶׁמֶשׁ בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם, אֲשֶׁר יָפִיג הַכֹּל; כִּי עוֹד תִּתְהַלְכִי בְּדֶוָה כְּאוֹתָהּ נַעֲרָה עַלִּיזָה שֶׁהָיִית בְּשִֹמְלַת מַלְמָלָה וְשִׁמְשִׁיָּה לְבָנָה _____________________ בתקופת השואה, אולצה אמא לעבודות כפיה – במחנה עבודה. * דֶוָהDeva, עיר בטרנסילבניה, רומניה. |
|