שאלה:

אני נערה צעירה, נתגלתה אצלי בעיה רפואית מסוימת. הרופאים אמרו שהכל בסדר, ושעלי לחכות עד שהבעיה תחלוף מעצמה. אך אצה לי הדרך, לכן פניתי לרבנים שהמליצו לי עליהם כמי שמומחים לסוג כזה של דברים. כדי לקבל הדרכה וברכה שילמתי לכל אחד מהם כמה מאות שקלים, שזה עבורי הרבה כסף, אך דבר לא עזר.

פניתי לרב נוסף , הוא אמר לי שנכנסה בי רוח של מת והוא מוכן להוציאה, אך יצטרך לשם כך שתים-עשרה פגישות שמחיר כל אחת שלוש מאות שקל. זהו סכום עתק עבורי ואני כבר מיואשת.

תשובה:

אני מציע לך לעשות כעצת הרופאים, ולחכות בסבלנות. ריבונו של עולם ברא את האדם בחכמה, גוף אינו סתם מכונה אלא אורגניזם, ולפעמים לוקח לו זמן לחזור לאיזונו. אבל הסיפור הזה על כסף ורבנים לא יאומן! כל ימי גדלתי בין חכמים גדולים קדושים גאונים וצדיקים ולא ראיתי אחד מהם שביקש כסף ממי שפנה אליו לעצה, לעזרה או לתפילה, הם שמחים לעזור. כאשר למישהו כואב, הם כואבים יחד אתו, וכאשר מישהו בוכה, הם בוכים יחד אתו. הם עוזרים לו מכל הלב ואינם מבקשים כסף. אדרבה, כאשר הם נפגשים עם אדם במצוקה, הם נותנים לו כסף, אם בתור שלוחים של כספי צדקה שנמסרו להם לכל מטרה נצרכת. ואם זה מכיסם הפרטי.

ראיתי רבנים שחיו בדוחק ובמחסור של מצרכים חיוניים, הם ומשפחתם. ומכספם עזרו לזולת.

ראיתי את רבנו הרב צבי יהודה קוק, שעזר לכל פונה, שעות על גבי שעות, בלי חשבון, בעצה בתפילה ובדאגה, לאדם שלא ראה מעולם, דתי או חילוני חרדי או ציוני, מבוגר או ילד, ומעולם לא ביקש אגורה אחת. היה לו מעיל מרופט, כובע ישן, שולחן צולע, ספה שבורה, ולעיתים כאשר מזכיר הישיבה היה מציע לו שיקנה איזה פריט לרווחתו, היה נוזף בו: יש אנשים יותר נצרכים ממני, קודם כל דאג להם!

לא יאומן שרבנים מבקשים כסף! כאשר בא אדם לרב עם שאלה על תרנגול, הרב בחן וראה

שאינו כשר, אך עמד לפניו אדם שזה כל מזונו, לו ולמשפחתו לשבת ולמשך השבוע, האם יגיד שזה כשר? - הרי זה טרף! יגיד שזה טרף? אולי יחטיא את השואל. לכן השיב הרב: התרנגול טרף, והנה כסף לקנות אחר תמורתו. אם ידע הרב שהשואל יעמוד על כבודו ויסרב לקבל כסף, היה שולח פתק למטבח בסתר, ומבקש תרנגול מהרבנית, מחליף ביניהם מתחת לשולחן ומושט לשואל תרנגול כשר. התנהגות כזאת של רבנים, ראינו אין ספור פעמים.

אך ממתי נשמע שרב מבקש כסף על כל דבר, על עצה, על חופה, על נוכחות בברית מילה או בניחום אבלים?! לא יאומן! בין אלה המבקשים כסף לא תמצאו אפילו אחד מחכמי ישראל האמיתיים הצדיקים והטהורים.

מעשה במרן הרב קוק, שהרבנית התלוננה אצל ראש העיר יפו, מאיר דיזנגוף, שבעלה לא קיבל משכורת כבר כמה חודשים, והם חיים מאשראי במכולת. ראש העיר הכחיש. בדקו וראו שאחרי קבלת המשכורת היה מרן הרב הולך לביתו, ובדרך היו ניגשים אליו יהודים במצוקה: "הרב, כבר לא נותנים לנו אשראי במכולת, ואנו רעבים". והיה הרב מחלק להם את כספו. כאשר הם שאלוהו: "ואיך הרב יקנה?" היה משיב: "לי יתנו בהקפה"!

ועוד מעשה, שהרב קוק ערך חופה לאיש עשיר, שלאחר החופה הודה לו ותוך כדי לחיצת יד העביר לו מטבע זהב. כאשר מרן הרב הרגיש במטבע, הפיל אותו מרוב זעזוע ויצא.

ועוד מעשה ברב דוד כהן. הנזיר, תלמידו של מרן הרב, שניגש אליו ביום ששי בבקשה:

"מעולם לא ביקשתי מהרב דברים חומריים. אני שמח במתנותיו הרוחניות בלי סוף. אך עתה אני זקוק לגפרור להדליק נרות שבת".

מרן הרב הניח עליו ידו בחיבה ואמר לו:

"שולחן צולע אינו שלי, אלא בהשאלה, וכן הכסאות, וכן הספה, ואפילו מעילי. בבית הזה אין דבר שהוא שלי, מלבד קופסת הגפרורים ואני נותן לך גפרור".

אלו רבנים אמיתיים!

לסחוט כספים מנערה צעירה ללא הכנסה ולנצל את מצוקתה, זו שערורייה שלא תאומן. לכן, כיוון שלפעמים אנשים פשוטים אינם יודעים להבחין בין רב גדול לבין רב קטן, אז זה הכלל: מי שמבקש כסף אינו רב גדול. אפילו רב קטן איננו.

הרי משה רבנו מינה שרי אלפים, מאות, חמישים ועשרות. שר אלף הוא רב גדול, וכן שר מאה אבל שר עשר - הוא מדריך רוחני פשוט. אך גם הוא חייב להיות בין "שונאי בצע" (שמות יח כא), "ששונאין את ממונם בדין" (רש"י). מי שאינו שונא כסף, אינו יכול להיות רב אפילו של עשרה אנשים. לא ראיתי בחיים שלי רב שביקש כסף. ראיתי אנשים עשירים שקיבלו עזרה מרב, והם כפו עליו לקבל כסף. הרב סירב, ולבסוף הכניס לקופת צדקה, או מסר למוסדות תורה, אחרי כמה ימים הגיעה בדואר קבלה לתורם.

חז"ל אמרו: "טוב שברופאים לגיהינום" (קידושין פב). מאמר לכאורה תמוה. רש"י מסביר שמדובר ברופא מומחה ויקרן, המסרב לרפא עני ללא תשלום. זה מאוד מכאיב. קל וחומר שלא יאומן שיהיה רב כזה... אפילו הרב גובה כסף עבור ישיבה, גם כסף זה צריך להיות כשר. אי אפשר לרמות נערה, או כל אדם, להוציא ממנו כספים על בסיס לא ישר, ולנצל את תמימותם של אנשים.

נכון שאצל החסידים נוהגים לתת כסף פדיון לאדמו"ר, וגם שאול נתן רבע שקל כסף לשמואל הנביא (שמואל א ט ח רלב"ג שם), כדי שההתקשרות תחול על משהו. אך לא שהאדמו"ר תובע כסף! לא ראיתי זאת אצל רבותיי, ואצל כל החכמים אשר מימיהם אנו שותים. לא ראיתי זאת לא בתורה, לא במשנה, לא בגמרא, לא בראשונים ולא באחרונים. זה דבר נורא ואיום.

וזה לך סימן: תלמיד חכם אמיתי אינו רודף כסף ולא מעמד ולא כבוד ולא פרסום. תלמיד חכם אמיתי הוא כמו אבא שלך, בהיותו אוהב אותך כנפשו. וכי אבא שלך יבקש ממך כסף תמורת עזרתו?! רב שמבקש כסף, אל תפני אליו! הוא לא יביא לך מזור. ואם הוא מבקש דווקא מזומנים ולא המחאה, משהו מסריח כאן. ואם אינו נותן חשבונית משהו מוזר וחשוד כאן.

אם את במצוקה, תלמיד חכם ודאי יוכל לעזור לך. אך רק תלמיד חכם שונא כסף.