מתוך: אנציקלופדיה הלכתית רפואית
ליקט ערך והעיר: פרופ' אברהם שטינברג
כרך ו', ירושלים תשנ"ו 1996
א. הגדרת המושג
כל הנושאים המדעיים, ההלכתיים, המוסריים והמשפטיים הנוגעים לתרומת הזרע, בין של הבעל ובין של גבר זר, אשר נחוצים להפריית הביצית במבחנה, זהים לתהליך של הזרעה מלאכותית. בערך זה יידונו ההיבטים המיוחדים להפריה החוץ גופית, שאינם קיימים בהזרעה מלאכותית.
ב. רקע היסטורי
בשנות ה- 40 למאה הנוכחית דיווח רופא הנשים האמריקאי ג'ון רוק, על הצלחתו להפרות ביצית מחוץ לרחם האישה. המחקר הבסיסי בחיות מעבדה, הנחוץ להצלחת ההפריה החוץ גופית החל, למעשה, רק בראשית שנות ה- 60, ובאמצע שנות ה- 60 דווח על הצלחה בהפריה חוץ גופית בבעלי חיים שונים (חולדות, עכברים, וחזירי ים). בשנת 1974 דיווח המדען האנגלי דוגלס בויס, על הולדת שלושה ילדי מבחנה, אך לא הצליח להוכיח את טענתו מעל לכל ספק, וכיום מטילים ספק רציני בנכונות הצהרתו. בשנת 1975 הוצאה פקודה פדרלית על ידי משרד הבריאות, הרווחה והחינוך של ארה"ב, אשר אסרה כל מימון ממשלתי לחקר ההפריה החוץ גופית, ורק לאחר שהתבררה הצלחת התהליך, ונבדקו ההיבטים המוסריים הכרוכים בתהליך זה, הוסרה ההגבלה הזו.
תינוקת המבחנה הראשונה בעולם נולדה ביום 25.7.1978 לזוג בראון, מהעיירה אולדהאם בצפון מערב אנגליה. לגב' בראון היו חסרות החצוצרות, ולכן יכולה הייתה להרות רק בשיטת ההפריה החוץ גופית. פעולה זו נעשתה על ידי רופא הנשים סטפטו והפיסיולוג אדוארדס, מאוניברסיטת קמברידג' באנגליה. הם עסקו בניסויי הפריה חוץ גופית בחיות ובבני אדם, ועבדו יחד כעשר שנים לפני הצלחתם הראשונה. גם תינוק המבחנה השני נולד בעזרת טיפולם של זוג מדענים זה. תינוקת המבחנה השלישית נולדה ביום 23.6.1980 באוסטרליה. בשנת 1980 הגיע שיעור ההצלחה להריון באמצעות הפריה חוץ גופית ל- %16.5 ,בעוד שבשנת 1983 עלתה ההצלחה ל- %30. עד סוף שנת 1983 דווח בספרות הרפואית על לידת 139 תינוקות בהפריה חוץ גופית. אכן, כיום המספרים הם כה רבים בהרבה מדינות בעולם, עד שאין מדווחים עוד על הצלחות הריון.
הדיווח הראשון על הריון לאחר החזרת עובר מוקפא-מופשר פורסם על ידי חוקרים ממלבורן שבאוסטרליה בשנת 1983.
ג. רקע מדעי
בתהליך ההפריה החוץ גופית גורמים באופן הורמונלי ליצירת מספר רב של זקיקים בשחלה, ובשלב הבשלה מתאים מוציאים ביציות אחדות מהאישה. מניחים את הביציות בצלחת-מעבדה, בסביבה פיסיולוגית מתאימה, ומוסיפים להם תאי זרע, שעברו הכשרה ושיפור על ידי הסרת הקופסית, להגברת יכולת החדירה שלהם לתוך הביצית. אם חלה הפריה - תתחיל הביצית להתחלק, ולהפוך לעובר בשלביו הראשוניים, המכונה קדם-עובר. הביצית המופרית, לאחר חלוקה ל- 12-6 תאים, במשך כ- 72-24 שעות לאחר ההפריה, מוחזרת לרחם אישה, אשר הוכנה מראש על ידי טיפול הורמונלי מתאים, כך שמתקיימים ברחמה התנאים של הריון, והביצית המופרית תוכל להיקלט ולהמשיך להתפתח לעובר תקין. מקובל להחזיר 4-3 קדם- עוברים, ואז אחוז ההצלחה להשרשת העוברים בדפנות הרחם גדול יותר. מקובל להקפיא את הביציות המופרות העודפות לצורך שימוש מאוחר יותר.
למעשה ההפריה החוץ גופית, בשלבי ההתפתחות המקוריים שלה, מהווה תחליף למצב הטבעי המתרחש בחצוצרות.
על מנת למנוע את הצורך בהוצאת ביצית כל חודש עד להצלחת ההפריה, גורמים באמצעים הורמונליים לשחרור מספר ביציות מהשחלה של האישה באותו מחזור, מפרים מספר ביציות, מחזירים חלק מהם לרחם, וחלק אחר מקפיאים ושומרים למקרה שההריון לא נקלט.
הוצאת הביצית יכולה להיעשות באמצעות לפרוסקופ, היינו החדרת מכשיר אופטי לחלל הבטן, וקליטת הביצית מתוך השחלה. דרך זו היא פולשנית, ומצריכה הרדמה כללית של האישה. היא מלווה בסיבוכים שונים הקשורים להרדמה ולהחדרת המכשיר. כיום קיימות שיטות פשוטות יותר להוצאת הביצית, כגון החדרת מחט שואבת דרך הנרתיק ,(VAGINA) וניתובה לשחלה בעזרת הדמיה על קולית ,(ULTRASOUND) או שטיפות רחם חוזרות בזמן המחושב, שיתאים להשיית הביצית המופרית ברחם התורמת של הביצית, ולפני שהביצית המופרית השתרשה ברחם. השיטות הולכות ומשתכללות, ולמעשה ניתן להגיע להוצאת ביצית מהאישה ללא כל סיכון לאישה, כמו שניתן לקבל תאי זרע מהגבר, ללא כל סיכון לגבר.
הוראות רפואיות להפריה חוץ גופית כוללות מצבים של בעיות פוריות באשה, ללא בעיות פוריות בגבר. ייתכן גם שילוב של שתי השיטות - הזרעה מלאכותית והפריה חוץ גופית, כאשר בעיית הפוריות היא גם בגבר וגם באשה. ניתן לבצע את ההפריה החוץ גופית בין בני זוג נשואים, או בין גבר ואישה ביחסים שונים של מעמד משפחתי, כשהאישה תורמת ביצית, והגבר תורם תאי זרע.
ההוראה הרפואית-חברתית הברורה ביותר להפריה חוץ גופית היא בין בני זוג נשואים, כאשר הבעל תקין מבחינת כושר פוריותו, ולאישה יש שחלות, ביוץ, רחם, ומצב הורמונלי תקינים, אלא שהמעבר בין השחלות לרחם חסום, היינו במצב של סתימת החצוצרות, או היעדרן המוחלט. במצב כזה לא תוכל הביצית להגיע לרחם בדרך הטבעית, ולא תוכל להיות מופרית על ידי תאי זרע. ההערכה היא שכ- %10 מהזוגות הנשואים הם עקרים, ובשליש מזוגות אלו סיבת העקרות היא סתימת החצוצרות אצל האישה, שלא ניתן לתקנן באופן כירורגי. ניסיונות לתקן את החצוצרות באופן כירורגי, להחליפן, או להשתיל את השחלות ברחם עצמו - נכשלו במקרים רבים כאמצעים לתיקון עקרות זו. במקרים אלו ניתן להוציא את הביציות משחלות האישה, להפרותן בתאי זרע של הבעל מחוץ לגוף האישה, ולאחר מכן להשתיל את הביצית המופרית ברחם האישה.
מצב רפואי נוסף, שבו יש מקום להפריה חוץ גופית בזוג נשוי הוא, כאשר לאישה יש רמות גבוהות של נוגדנים לתאי הזרע בדמה, מצב הנחשב כסיבה לעקרות ב- 17%-7% מהנשים העקרות. במקרים אלו ניתן להפרות את הביצית מחוץ לגוף האישה, ולהשתיל לאחר מכן את הביצית המופרית ברחמה.
הוראה נוספת להפריה חוץ גופית היא בעקרות בלתי מוסברת, כאשר הבעל והאישה עברו בירור פוריות, וכל אחד לחוד נמצא תקין.
במקרים בהם אין לאישה ביוץ כלל, עקב חוסר שחלות, או לאחר מחלות שחלתיות המונעות את הביוץ, או סיבות אחרות - ידועות או בלתי ידועות, ניתן להפרות ביצית של תורמת זרה עם תאי הזרע של הבעל, ולהשתיל את הביצית המופרית ברחמה של האישה העקרה.
סיבת רפואית אחרת לשימוש בתרומת ביצית מאישה זרה היא במצב בו האישה נושאת מחלה תורשתית.
במקרים בהם אין לאישה רחם, או שהיא סובלת מהפלות טבעיות חוזרות מסיבה שאינה ניתנת לתיקון, ניתן להוציא ביציות ממנה, להפרותן עם תאי הזרע של הבעל, להשתיל את הביצית המופרית ברחמה של אישה זרה, היינו פונדקאית או מאחסנת, ואחר כך למסור את היילוד לזוג העקר.
ניתן, אפוא, לבצע תערובות מורכבות של ביציות, תאי זרע ורחם, כגון: תרומת ביצית מאישה א', תרומת זרע מגבר ב', הפריה חוץ גופית, השתלת הביצית המופרית באשה ג', ומסירת היילוד לזוג המורכב מאישה ד' וגבר ה'. ניתן, באמצעות שילובים כאלו, להגיע לחמישה סוגי "הורים" - אב גנטי, תורם הזרע; אב מגדל; אם גנטית, תורמת הביצית; אם פונדקאית, נשואת ההריון; אם מגדלת.
מספר גורמים עלולים לפגוע בתוצאות החיוביות של ההפריה החוץ גופית, ולגרום לתמותה ולתחלואה של היילודים: גיל מתקדם של ההורים; הגורמים הבסיסיים לעקרות באשה; שימוש בתרופות פוריות על ידי האישה; עצם הפעולות הקשורות בהפריה החוץ גופית; ריבוי עוברים. בדיווח של החברה האמריקאית לפוריות על 311 לידות חי כתוצאה מהפריה חוץ גופית בשנת 1986, נולדו 12 תינוקות עם מומים שונים, המהווים 3.8%. במחקר ארצי רב מרכזי באוסטרליה, שכלל 1445 הריונות בשיטת ההפריה החוץ גופית, נמצא ששיעור התמותה הסב לידתית היה גבוה; פגות ומשקל לידה נמוך היו שכיחים פי שלשה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית; מומים מלידה היו בשיעור של 2.1% . במחקר בינלאומי, שהקיף כ- 80 מרכזים רפואיים מכל העולם, העוסקים בהפריה חוץ גופית, נחקרו תוצאותיהם של 2342 הריונות לאחר הפריה חוץ גופית, עד שנת 1985. נמצא כי באוכלוסייה זו אירעו הפלות בשיעור של %25 ; הריונות מחוץ לרחם בשיעור של 5%; תמותה סב לידתית במקרים של הריון חד עוברי בשיעור של 1.1% , ובמקרים של הריון רב עוברי - %6.3 ; מומים שונים במקרים של הריון חד עוברי - %2.5 , ובמקרים של הריון רב עוברי - %3.6 . יש להדגיש, שבין המומים הללו היו גם מומים קלים, כגון אצבע יתירה, בקע מפשעתי, היפוספדיאס וכיוצ"ב.
אחוז ההצלחה להריון בהפריה חוץ גופית הוא %30%-10 , אך מתוכם מסתיימים כ- 40%-%20 בהפלה ו- %5%-2 בהריון חוץ רחמי. מכאן שרק 15%-10% מהנשים המטופלות בהפריה חוץ גופית מגיעות ללידה. אכן, אחוז ההפלה הטבעית הגבוה לאחר הפריה חוץ גופית בהשוואה להפלה לאחר הריון טבעי הוא מטעה, שכן מרבית ההפלות הטבעיות של הריונות טבעיים אינן ידועות, כי הן מתרחשות בגיל הריון מוקדם מאוד, בעוד שכל ההפלות הטבעיות לאחר הפריה חוץ גופית ידועות ומדווחות. ואמנם כאשר משווים את שיעורי ההפלות הטבעיות בהריון טבעי מול הריון לאחר הפריה חוץ גופית ביחס לגיל ההריון, מתברר שאין הבדל ביניהם.
בעשור הראשון לאחר לידת תינוקת המבחנה הראשונה, נולדו ברחבי העולם למעלה מ- 5,000 תינוקות כאלו.
במקביל להתפתחות שיטות ההפריה החוץ גופית, הולכות ומתפתחות גם שיטות הפריה חילופיות: החזרת הביציות מיד לאחר שאיבתן היישר לחצוצרה, בתוספת זרע שעבר "השבחה" (GIFT), כך שהפריית הביצית מחוץ לגוף, והחזרת הביצית המופרית לחצוצרה (PROST, ZIFT). שיטות אלו דורשות נוכחות חצוצרה אחת לפחות, אשר מתפקדת באופן תקין. שיטות אלו מאפשרות הצלחה גדולה יותר להריון בהשוואה להפריה חוץ גופית, שבה מוחזר קדם העובר לרחם. עובדה זו מחזקת את הטענה, שהחצוצרה מהווה אתר פיזיולוגי מועדף הן להפריה והן להתפתחות העובר עד להשרשתו.
במקרים שבהם סיבת העקרות היא בזרע לקוי, במיעוט תאי זרע, או בהפרעה בתנועתיות תאי הזרע, מתפתחות שיטות להפריה חוץ גופית על ידי הזרקה ישירה של זרעונים לתוך הביצית, או הזרקתם מתחת למעטפה השקופה החיצונית, או על ידי יצירת חורים במעטפת השקופה החיצונית של הביצית, ובכך להקל על הזרעונים הלקויים לחדור לביצית ולהפרותה. שיטות אלו מכונות מיקרומניפולציה.
ד. גישת ההלכה
עקרונות כלליים
לפי השקפת היהדות לא מקובלת התפיסה הדורשת לשמור על חוק הטבע, ולא לאפשר לאדם ולטכנולוגיה להתערב בתהליכים הטבעיים, אלא אדרבה, האדם הוא שותף להקב"ה בשיפור ושכלול העולם בכל התחומים. יתר על כן, חז"ל לימדונו שהמצער עצמו מכל דבר ודבר נקרא חוטא, וכן לימדונו: לא דייך מה שאסרה לך התורה, אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים, ואמרו: עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עינו ולא אכל, ואמרו: כל הקץ בחיים טובים בעולם הזה סימן רע לו, ואמרו: חיבב הקב"ה את ישראל, שהוא מצווה אותן שלא יצערו עצמן, ויטלו שכר. וכמו כן נפסקה הלכה, שכשם שאסור לטהר את הטמא, כך אסור לטמא את הטהור, וכשם שאסור להתיר את האסור, כך אסור לאסור את המותר. ואמנם בדרך כלל כל מה שאיננו אסור - מותר הוא, אלא אם כן חז"ל גזרו עליו מדין סייג וגזרה. וכבר כתבו הגאונים והראשונים, שכל דבר שלא גזרו רבותינו הראשונים, אין אנו גוזרים, אפילו דבר שיש לחוש לו ביותר, אין אנו חוששים, ואין לנו לגזור גזרות מדעתנו אחר דורות הגאונים, ויש שכתבו שגם הגאונים לא יכלו לחדש גזרה אחר חתימת התלמוד. יתר על כן, בענייני רפואה, כל מה שמותר הוא גם חיוב על הרופא מדין "ורפא ירפא", ועל החולה מדין "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". ובנידון דידן, שיש בו לעתים קרובות גם עניין של שלום בית, וכדי לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה תורה ששם ה' שנכתב בקדושה ימחה על המים, יש עוד עניין מיוחד להזדקקות לטיפול זה. לאור כל זאת יש לשקול בחיוב את התהליכים להגברת הפוריות במידת האפשר והמותר, אלא שיש לברר אם עצם ההפריה החוץ גופית אסורה, או אם היא גורמת לתקלה רצינית, שאז אין עצה ואין תבונה נגד הקב"ה. אבל אם היא מותרת, יש מקום לומר, שמוטלת על הרופא חובה להזדקק לה מדין ריפוי, ומדין גמילות חסד, מטעם ואהבת לרעך כמוך, ועשית הישר והטוב. מאידך, יש להדגיש, שמתירנות בתחום זה עלולה להפוך את רגעי יצירת אנוש מחוויה רגשית עילאית וקדושה, למעשה מעבדה חסר גוון אנושי. הפעולה האנושית שבהתקשרות בין בני הזוג יעלם, ובמקומו תופיע סביבה מעבדתית. נשים תהפוכנה לאינקובטורים טבעיים להשכרה, ללא רגשי אמהות ואהבה. מעשים אלו עלולים להביא להרס התא המשפחתי, ולפריצות חסרת גדרים וגבולות. יש בפעולות אלו חששות לפגיעה בערך החיים, הפרעה למסגרת המקובלת של התא המשפחתי, ובעיות עתידניות של טכנולוגיה הקמה על יוצריה. תיאורים מפחידים של חברה עתידנית, ההורסת את כל מסגרות המשפחה המקובלות, ואת מערכות היחסים האינטימיים והטבעיים בין בעל ואשתו, חברה המבוססת על כפיה מצד השלטון לשימוש באמצעים הטכנולוגיים החדישים והמבוקרים של פוריות, תוארו בצורה ספרותית במספר ספרים, וצריכים הם לשמש אזהרה על מה שעלול לקרות לחברה האנושית אשר תתיר כל רסן וכל הגבלה מוסרית.
על מנת לבצע את ההפריה החוץ גופית יש צורך בהוצאת תאי זרע מגבר, וביצית מאישה. ההיבטים ההלכתיים הנוגעים לחלקו של הגבר, זהים לתהליכי ההזרעה המלאכותית, ונידונו בערכה. ביחס להוצאת הביצית מהאישה, יש להדגיש, שמבחינה היסטורית זוהתה הביצית והוגדרה רק בשנת 1827, ורק מאז הובן ששחלת האישה מפרישה ביצית ולא "זרע". ההלכה לא הכירה כלל בביצית כ"זרע" האישה, ולא נידון כלל איסור של השחתה בביצית.
2. מבחינה הלכתית, יש לחלק בין הפריה חוץ גופית בין בני זוג נשואים כהלכה, לבין הפריה כזו מתורמת ביצית או רחם.
2א. הפריה חוץ גופית בין בני זוג
יש המתירים הפריה חוץ גופית בין בעל לאשתו ובתנאי שיש הקפדה מלאה שלא לערבב את זרע הבעל בזרע זר, ובתנאי שאין לזוג אפשרות אחרת להיבנות; יש האוסרים פעולה זו מסיבות מוסריות וגזירות שונות, אך לא מעיקר הדין; ויש מי שאסרו את ההפריה החוץ גופית מעיקר הדין, ואפילו בין בעל לאשתו. (*)
2ב. הפריה חוץ גופית מתורמת זרה
בעצם הפעולה של הפריה חוץ גופית מתורמת ביצית זרה רבו האוסרים, בעיקר מטעמי חששות לאנדרלמוסיה בעולם, ערבוב יוחסין, והחשש שמא ישא אח את אחותו. ויש מי שכתב, שאין בזה איסור מעיקר הדין, אלא שלכתחילה ראוי להימנע מהפריה כזאת, ומכל מקום יש להשתדל לידע מי היא בעל הביצית, וכל תקנה שאפשר לתקן, כדי להתרחק מכל חשש של ממכשול.
במקרה שאישה תרמה ביצית והיא הופרתה במבחנה, ואחר כך הושתלה הביצית המופרית ברחמה של אישה אחרת, מתעוררת שאלה ההגדרה של אמהות: מי היא אמו ההלכתית של היילוד הזה: האם הביולוגית - בעלת הביצית, או האם הפונדקאית - שברחמה מתפתח העובר?
מצד אחד סביר להניח, שתורמת הביצית היא האם ההלכתית, כי כל התכונות הגנטיות של העובר נובעות ממנה. מאידך, ניתן לומר שהאם הפונדקאית היא האם ההלכתית, כי בה יוצאים לפועל תכונות העובר, ועמה נוצר הקשר האימהי. ואף שידעו חז"ל, שחלק מהתכונות התורשתיות מועברות מהאב וחלק מהאם, בכל זאת לעניינים הלכתיים קבעו רק כאחד מבני הזוג. שאלתנו נוגעת, אפוא, למהות ההגדרה של אמהות. יש מי שסבור, שאבהות ואמהות מוגדרים באופן שווה, והיינו שניהם נקבעים מההזרעה והטיפה הראשונה; יש מי שסבור, שאב נעשה אב משעת ההריון, אבל הגדרת אמהות שנויה במחלוקת - לשיטה אחת אם נעשית אם עת ההריון, ולשיטה אחרת נעשית אם רק מלידה; יש מי שכתב, שייחוס הוולד נקבע בעת העיבור, ולא בעת הלידה; ויש מי שסבור, שגם אם וגם אב נקראים כך רק לאחר לידה, ולא בשעת עיבור.
בפתרון שאלה זו של הגדרת האמהות תלויות בעיות הלכתיות נוספות, כגון מי הם אחיו ואחיותיו של תינוק מבחנה זה, וממילא עם מי אסור לו להתחתן? את מי יורש יילוד זה? מה דינו כשתורמת הביצית היא גויה, והאם הפונדקאית היא יהודיה, ולהפך - האם הוא יהודי או גוי? ומה דינו אם האם הפונדקאית הייתה גויה בעת השתלת העיבור ברחמה, והתגיירה בזמן ההריון - האם היילוד צריך גיור בנפרד? אם אחת הייתה מפסולי הקהל והשניה כשרה - מה דין הוולד? אם אחת כוהנת או לוויה, והשניה ישראלית או להפך - האם חייב היילוד בפדיון הבן?
אין מקורות הלכתיים ישירים הדנים בשאלה זו, ולכן דנו רבני דורנו בשאלה זו מתוך השוואה לסוגיות אחרות.
יש הסבורים, שהאם הביולוגית היא האם ההלכתית לכל דבר. לפי שיטה זו אסור לתינוק מבחנה לשאת אחים מתורמת הביצית, וממילא יש צורך להודיע לו מי היא תורמת הביצית.
רוב הדנים בשאלה זו סבורים, שהאם הפונדקאית היא האם ההלכתית לכל דבר. לפי שיטה זו מותר תינוק המבחנה בקרובי תורמת הביצית, ואסור בקרובי היולדת-הפונדקאית.
מספר הוכחות ניתנו לשיטה זו:
יש שהוכיחו מדין שני תאומים, שאם הייתה הורתן שלא בקדושה, היינו בעת ההריון הייתה האם גויה, ולידתן בקדושה, היינו שהתגיירה תוך כדי ההריון, לא חולצין ולא מייבמין, אף על פי שאביהם אחד הוא, אלא שהוא היה גוי, ואין להם יחס אליו, אבל חייבים משום אשת אח מן האם, כי דין אמם כישראלית שילדה בנים. יש שדחו ההוכחה מסוגיה זו לעניין הפריה חוץ גופית מסיבות שונות.
יש שהוכיחו מענין רחל ולאה, יוסף ודינה, לפי מדרשי אגדה שונים, נוצר יוסף כעובר ברחמה של לאה, ודינה נוצרה כעובר ברחמה של רחל, והם התחלפו ממש בהיותם עוברים, היינו יוסף עבר לרחמה של רחל, ודינה עברה לרחמה של לאה, ובכל זאת נקראים הם על שם היולדות, ולא על שם בעלות הביציות. יש שדחו ראיה זו מטעמים שונים.
יש הסבורים, שתינוק מבחנה אין לו לא אב ולא אם.
יש הסבורים, שמספק ולחומרא שתי הנשים הם אמהותיו, ולפי זה יש לאסור עליו בקרובי שתיהן.
במקרים שתורמת הביצית היא גויה והיולדת היא יהודיה, או להפך - יש מי שכתב שקובעת תמיד בעלת הביצית, כך שאם הביצית היא של גויה והושתלה בישראלית - הוולד גוי, ואין הוא מתייחס אחר אמו היולדת, ואם הביצית של ישראלית והושתלה בגויה - הוולד ישראל; יש מי שכתב, שאם תורמת הביצית היא גויה והיולדת היא יהודיה, הרי שלשיטת הסוברים שעובר ירך אמו אינו צריך גירות, ולשיטת הסוברים שעובר לאו ירך אמו, צריך גירות, ויכולה האם לטבול ועל ידי כך לגייר את העובר בבית דין, ויהיה גר מן התורה, ומכל מקום לאחר הגירות הוא מתייחס אחר אמו שילדתו; ויש מי שכתב, שמעוברת גויה שנתגיירה תוך ארבעים יום, בנה ישראל גמור ואינו זקוק לגיור. ולפי זה עובר שנוצר מביצית של נוכרית, שהושתל ברחם יהודיה תוך ארבעים יום ליצירתו, כפי שהדבר אכן קורה בפועל, הוא ישראל גמור ואינו זקוק לגיור כלל; ויש מי שכתב, שאין עולה לו כלל טבילתה של האם הפונדקאית, וצריך היילוד גיור וטבילה.
אם פונדקאית שהיא נשואה, אסורה לבעלה שלושה חדשי הבחנה. מבחינה רפואית עדיף לקחת ביצית מתורמת נשואה, שעוברת ממילא טיפול פוריות והוצאת ביציות למען עצמה, וניתן להשתמש בעודפי הביציות שלה לתרומה, ולכאורה גם מבחינה הלכתית אין עדיפות לקחת ביצית מתורמת פנויה.
2ג. שאלות מיוחדות הקשורות בהפריה חוץ גופית
חלק משאלות אלו משותפות להפריה בין בני זוג ושלא בין בני זוג, וחלק מתייחס רק לאחד משני המצבים הללו.
בעניין מצות פריה ורבייה, יש הסבורים שבהפריה מלאכותית מקיימים מצות פריה ורבייה; יש מי שסבור, שאין תינוק המבחנה מתייחס לא לאביו ולא לאמו, ועל כן אין האב מקיים הוא מצות פריה ורבייה, אך לדעתו מקיים הוא מצות לשבת יצרה; ויש הסבורים, שבהפריה מלאכותית אין מקיימים כלל מצות פריה ורבייה ומצות לשבת יצרה.
אף לשיטת הסבורים, שניתן לקיים מצות פריה ורבייה בדרך של הפריה חוץ גופית, הרי מי שהפרה ביצית מזרעו, והושתלה הביצית ומת, והתינוק נולד לאחר מותו, לא קיים בכך מצות פריה ורבייה.
בדין ממזרות, כאשר ביצית הופרתה מחוץ לגוף האישה מזרע גבר זר - הרי לשיטות הפוסקים, שאין ממזרות תלויה בביאה אסורה, אלא כל שיצירת הוולד באה מאיש ואישה שהם מן העריות הוולד ממזר, גם כאן הוא ממזר; ולשיטות הפוסקים שממזרות תלויה רק בביאה אסורה, לא תהא כאן ממזרות.
בעניין בכורה, אם הוציאו באותו זמן מספר ביציות, ואחת שהוצאה ראשונה נשמרה בהקפאה, ואילו זו שהוצאה שניה הופרתה והושתלה, מכיוון שלעניין בכורה הקובע הוא רגע הלידה ולא רגע ההפריה, לכן הביצית שהושתלה ונולדה היא הבכורה, לפני הביצית שהופרתה והוקפאה.
במקרה שאישה תרמה ביצית, ולאחר הפרייתה הושתל קדם העובר באישה אחרת, ושתיהן טרם ילדו, יש מי שכתב, שרק נושאת ההריון והיולדת, היינו האם הפונדקאית, היא הנפטרת מבכורה ולגביה הנולד הוא בכור וחייב בפדיון, אבל אין הוא פוטר מבכורה את תרומת הביצית, ויש מי שכתב, שמספק נפטרו שתיהן.
הפריה חוץ גופית בין יבם ליבמתו - לא קיים בדרך זו מצות ייבום, כי מצווה זו תלויה במעשה ממש.
יש להסתפק, אם נולד בן מהפריה חוץ גופית בשבת, אם מותר למולו ביום השמיני, שהוא שבת, וכן ספק הוא אם יש דין של טומאת לידה לאישה שילדה לאחר הפריה חוץ גופית.
הביצית המופרית, אם יש בהשמדתה משום איסור הפלה, תלויה השאלה במחלוקת אם יש איסור הפלה קודם ארבעים יום, ובוודאי למתירים הפלה קודם ארבעים יום אין בהשמדת הביצית משום איסור הפלה. ויש מי שכתבו, שאיסור הפלה מדין רציחה הוא רק בעובר במעי אמו, אבל לא מחוץ לרחם.
אין לחלל שבת עבור ביצית מופרית במבחנה, אפילו לשיטות הסוברים שמחללים שבת להצלת עובר.
דינו של תינוק מבחנה לאחר לידתו הוא ככל אדם אחר, ואסור להורגו ולחבול בו, ואין הוא דומה למי שנוצר ללא כל הזדקקות לרחם טבעי, היינו אין הוא דומה לאדם שנוצר על ידי ספר יצירה, כמו "הגולם מפראג", שלגביו יש שכתבו שאין דינו כאדם, ואינו מצטרף למניין, ומותר אפילו להורגו. אכן, בהפריה חוץ גופית היצירה היא טבעית ,ורק החיבור הראשוני בין הזרע לביצית נעשה מחוץ לגוף האישה.
באופן כללי נראה, שלדעת רוב רבני דורנו מותר תהליך ההפריה החוץ גופית בין בעל לאשתו, אך יש צורך בהגבלת התהליך ובפיקוח עליו, כדי למנוע הידרדרות מוסרית בתחום כה רגיש, חיוני ובעל השלכות עתידיות רציניות.
בדין דילול עוברים - ראה ערך הפלה מלאכותית.
ה. רקע אתי
כאשר ההפריה החוץ גופית מבוצעת בין בני זוג נשואים, אין מבחינה מוסרית הבדל בין שיטה זו לבין הזרעה מלאכותית, שכן שתי השיטות מתכוונות להביא מרפא לעקרות של הזוג. עצם הפעולה של הפריה חוץ גופית בין בני זוג נשואים, כאשר האישה איננה יכולה להרות באופן טבעי, איננה נחשבת לבלתי מוסרית.
הבעיות המוסריות החברתיות העיקריות נוגעות להפריה חוץ גופית באמצעות תרומת ביצית או תרומת זרע. מדינות שונות חלוקות ביחסן המוסרי לשיטה זו. אכן, מעבר לשאלות המוסריות ששיטה זו מעוררת, קיימות גם בעיות משפטיות רבות, כגון מי היא האם החוקית של היילוד? אם ייוולד ילד פגום, האם ניתן להאשים בכך את ההורים או את הרופא? האם מותר להפר את הסודיות הרפואית, ולגלות לתינוק המבחנה מי היו הוריו הביולוגיים?
בעיות מוסריות קיימות בהתייחסות לעובר המוקפא. ביצית מופרית שהוקפאה לשימוש מאוחר יותר - מה דינה? מי הוריה? אם ימותו או יתגרשו תורמי הביצית והזרע שיצרו את העובר המוקפא - מה יהא מעמדו? האם מותר להשמיד עוברים מוקפאים? האם מותר לבצע ניסוים רפואיים על העוברים המוקפאים?
בעיות מוסריות נוספות קשורות למסחור בהורות, היינו תשלום לאישה שתישא ברחמה עובר, שנוצר מביצית וזרע של זוג אחר, ובפרט כאשר הדבר נעשה על מנת למנוע את אי הנוחות של ההריון והלידה של תורמת הביצית. האם עצם המסחור בהורות הוא מעשה מותר? מה דינו של חוזה כזה, אם הוא מופר? מה הדין אם האם הפונדקאית תרצה להפיל את העובר? האם מותר לאם הפונדקאית לשמור על קשר עם היילוד? אם האם הפונדקאית מעשנת, מכורה לסמים וכד' - האם יש להורים הביולוגיים זכות תביעה נגדה? האם יש לבעלה של הפונדקאית מעמד כלשהוא בנידון?
ישנן סיבות אחדות לרצונן/הסכמתן של נשים לשמש כפונדקאיות בשביל אחרות: התשלום; הרגשת הסיפוק שבהריון; כפרה על רגשות אשם של הפלות מלאכותיות בעבר.
במדינות שונות קמו חברות מסחריות המטפלות, תמורת תשלום, בפונדקאות אימהית. בחלק מהמדינות הוצא מצב זה של מחוץ לחוק. רבות מהוועדות, שדנו בהיבטים המוסריים של הפריה חוץ גופית, קבעו שמסחור באם פונדקאית איננו מוסרי.
סיבות אתיות-חברתיות המתנגדות לפונדקאות מסחרית - הרס הקשר הרגשי בין הריון, לידה וגידול הילד; שימוש בלתי מכובד בגופה של האישה, "המשכירה" את רחמה; שבירת הקשר הביולוגי-פסיכולוגי הטבעי, אשר קיים בין אישה לבין עוברה.
סיבות משפטיות להתנגדות - מה יקרה אם ייוולד תינוק פגום, ואף אחד לא ירצה לקחת אותו? מה יקרה אם האם הפונדקאית תפר את החוזה, ותשמור על היילוד לעצמה?
בשאלת המחקר והניסויים הרפואיים על ביציות מופרות, או על עוברים מוקפאים, חלוקות הדעות: יש הסבורים, שכל מחקר כזה פסול הוא מבחינה מוסרית, שכן הוא פוגע בכבוד הנדרש כלפי יצור אנושי פוטנציאלי; יש המסכימים למחקר רק בשלבים הראשונים של חלוקת הביצית המופרית, ולא יאוחר מ- 14 יום לאחר ההפריה, ובתנאי שההפריה החוץ גופית בוצעה למטרות פוריות; ויש הסבורים שהמחקר מותר בעוברים עד גיל 14 יום, ואפילו ביצירה מכוונת לשם מחקר.
בעיות מוסריות נוספות כוללות את השאלות הבאות:
האם להרשות הפריה חוץ גופית רק לנשים נשואות, או לכל אישה שתרצה בכך, כולל פנויה?
האם מוצדק להוציא סכומים גדולים עבור טכניקות הפריה, בעת שקיים מחסור במשאבים עבור צרכים רפואיים דחופים יותר?
הכנסייה הקתולית רואה בהפריה חוץ גופית מעשה בלתי מוסרי ובלתי חוקי לחלוטין, ומתנגדת לעצם זכותו של האדם להתערב בדרך כזו ביסודות החיים. הכנסייה הקתולית רואה זכות לחיים לכל יצור אנושי מרגע ההפריה - גם כשהדבר מבוצע מחוץ לגוף.
הרבה חברות רפואיות וקבוצות מקצועיות בעולם פרסמו הנחיות מוסריות לשימוש בטכניקות ההפריה החדישות. בין השנים 1987-1979 פורסמו 74 הצהרות ודוחו"ת של וועדות שונות בעולם, המתייחסות לטכניקות ההפריה החדישות. עשר מהצהרות אלו היו בהיקף של יותר מ- 50 עמודים, ודנו בהיבטים הקליניים של הפריה חוץ גופית, באמהות פונדקאיות, ובמחקר על עוברים.
באנגליה הוקמה בשנת 1982 וועדה רב מקצועית, שמטרתה הייתה לשקול את ההתפתחויות וההשלכות של טכנולוגיות ההפריה החדישות; לשקול מדיניות והגבלות על יסוד שיקולים חברתיים, מוסריים וחוקיים; ולהציע המלצות. עבודת הוועדה נמשכה כשנתיים, ובמהלכה נשמעו מאות עדויות מגורמים מקצועיים שונים, כולל הרב הראשי של בריטניה. הדו"ח פורסם בשנת 1984, ומכיל 63 המלצות. בעקבות מסקנות וועדה זאת, הציעה הממשלה הבריטית להקים רשות רישוי לעיסוק בטכניקות הפוריות החדישות, והגביל ביותר את המחקר על עוברים.
בארה"ב הוקמה וועדה מיוחדת מטעם ההסתדרות הרפואית האמריקאית, ומסקנותיה התקבלו רשמית על ידי ההסתדרות הרפואית האמריקאית בשנת 1986. גם מדינות אחרות והסתדרויות רפואיות לאומיות שונות הקימו וועדות לצורך זה.
רבות מהוועדות בעולם קיבלו את גבול 14 יום מההפריה, כגבול שעד אז מותר מחקר בעובר, ומעבר לו המחקר אסור. הסיבה לכך היא, שיום זה הוא האחרון להשרשה הטבעית ברחם, ובו מתחילה ההתפתחות האנושית של העובר.
ו. רקע משפטי
א. חל איסור על נטילת ביצית, הפרייתה, הקפאתה ושתילתה בגופה של אישה כשהיא מופרית, אלא במחלקה או במרפאה, שהוכרו בהודעה ברשומות על ידי מנכ"ל משרד הבריאות לצורך הפריה חוץ גופית, ובכפוף לקבלת הסכמה מודעת של כל אחד מהנוגעים בדבר.
ב. נטילת ביצית תיעשה רק למטרה של הפריה חוץ גופית, ושתילתה לאחר הפרייתה באשה שתהיה אם היילוד.
ג. נטילת ביצית תיעשה רק מאישה הנמצאת בטפול רפואי עקב לקויי פוריות, ובתנאי שרופא אחראי קבע, כי יש בנטילת הביצית משום קידום הטיפול בה. רופא אחראי לעניין תקנות אלו הוא מנהל מחלקה מוכרת, סגנו וכל רופא מומחה ביילוד ובגינקולוגיה העובד במחלקה מוכרת, שהסמיך מנהל המחלקה המוכרת.
ד. לא ישתמש רופא להפריית ביצית שניטלה, אלא בזרע שיועד מראש להפריה, ושהתקבל מבעלה של האישה שממנה ניטלה הביצית, או מתורם או מבנק זרע - הכל בהתאם להנחיות מנכ"ל משרד הבריאות.
ה. ביצית שניטלה מאישה נשואה לשם שתילתה בה, לא תופרה בזרע של תורם, או בזרע שהתקבל מבנק הזרע, אלא אם התקבלה הסכמה, בכתב ומראש, הן מהאישה שממנה ניטלה הביצית, הן מבעלה.
ו. ביצית של תורמת לא תישתל באשה אלא אם האישה נשואה, והתקיימו בה כל התנאים הביאם במצטבר:
1. אין בין התורמת ובין האישה קירבת משפחה. "קירבת משפחה" - הורים, הוריהם והורי-הוריהם, ילדים, אחים ואחיות, דודים ודודות וצאציהם.
2. התקיימו בתורמת הוראות סעיף ג' דלעיל, וניתנה הסכמתה לתרומה.
3. התקבלה הסכמה בכתב ומראש, הן מהאישה והן מבעלה.
4. הביצית הופרתה בזרע של בעלה של האישה.
5. התורמת היא בת לאותו לאום ודת של האישה (לפי הנחיות מנכ"ל משרד הבריאות).
ז.1. לא תישתל ביצית מופרית באשה נשואה, אלא אם כן הביצית היא שלה או של תורמת, והופרתה בהתאם לתקנות אלו.
2. על אף האמור בתקנת משנה (1) -
א. התאלמנה בעלת הביצית המופרית טרם שתילתה, לא תישתל בה הביצית המופרית אלא אם עברה שנה לפחות ממועד נטילת הביצית והפרייתה, והתקבל דין וחשבון מעובד סוציאלי של המחלקה המוכרת התומך בבקשת האישה. הדין וחשבון ייערך לפי הנחיות מנכ"ל משרד הבריאות.
ב. הייתה האישה, שבה מתכוונים לשתול את הביצית, גרושה, והביצית הופרתה בזרעו של בעלה טרם גירושיה - תישתל בה הביצית רק לאחר קבלת הסכמת בעלה לשעבר.
ג. הייתה האישה, שבה מתכוונים לשתול את הביצית המופרית, רווקה, לא תישתל בה ביצית מופרית, אלא אם הביצית היא שלה, והתקבל דין וחשבון מעובד סוציאלי כנ"ל.
ח.1. ביצית, לרבות ביצית מופרית, תוקפא לתקופה שלא תעלה על חמש שנים.
2. נתקבלה בקשה בכתב להארכת תקופת ההקפאה, חתומה בידי האישה שמגופה ניטלה ובעלה, ומאושרת בחתימתו של הרופא האחראי, רשאי בית החולים להאריך את תקופת ההקפאה בחמש שנים נוספות.
ט.1. בביצית או בביצית מופרית שניטלה מאישה נשואה שנפטרה לא ייעשה שימוש.
2. ביצית שניטלה מאישה נשואה שבעלה נפטר תיתרם בהסכמתה.
3. ביצית, לרבות ביצית מופרית, שניטלה מאישה פנויה שנפטרה, לא תישתל באשה אחרת אלא אם טרם פטירתה נתנה התורמת הסכמה לתרומת הביצית.
י.1. לפי הנחיות מנכ"ל משרד הבריאות על מחלקה מוכרת לנהל רישומים נפרדים לנטילת ביצית ולפעולות של תרומת ביצית, כדי למנוע אפשרות של איתור וזיהוי תרומות של ביציות.
2. רישומי תורמי הזרע ותורמות הביציות יתנהלו בנפרד, יוחזקו וישמרו נעולים במקומות נפרדים, לשם שמירת סודיותם.
3. בכל מחלקה מוכרת ימונה אחראי לניהול תקין של רשומות ורישומים רפואיים הנוגעים לתורמי זרע וביציות, ולפעולות הקשורות בהפריה חוץ גופית.
הערה:
הרב א.י. וולדינברג, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 92-84; הנ"ל, שו"ת ציץ אליעזר, חט"ו סי' מה; הרב מ. שטרנבוך, בשבילי הרפואה, ח, תשמ"ז, עמ' כט-לו, וראה שם, שמביא עדות על כך, שהגרי"י קניבסקי אסר הפריה חוץ גופית. נימוקיהם: הפריה גרועה מהזרעה מלאכותית, כי בהזרעה יש הכנסת זרע לרחמה של האישה, ולכן גם אם הפעולה לא מצליחה אין להחשיב זאת כהוצאת זרע לבטלה, אבל בהפריה חוץ גופית נשפך הזרע במבחנה, ואם לא הצליחה הפעולה נחשב הדבר כהוצאת זרע לבטלה; בהזרעה מלאכותית הבעיה היא עקרות של הבעל, ויש שיטות שבעקר אין איסור הוצאת זרע לבטלה, אבל בהפריה הבעיה היא באשה, וחל על האיש איסור הוצאת זרע לבטלה; בהזרעה מלאכותית יש דעות שמקיימים פריה ורבייה, אך בהפריה, לדעתם, אין מקיימים מצות פריה ורבייה, ואפילו מצות לשבת יצרה לא מקיימים לדעתם בדרך זו, כשיש כוח שלישי, והוא המבחנה, שמעורב ביצירה, והוא מקום שאין בו יחס כלל, כי הכל נעשה שלא כדרך כל הארץ, ובדרך זו מתבטל היחס בין הביצית לאישה, ומוכיח משו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קטז; ועוד מעלים באריכות את הבעיות המוסריות, שדרך כזו תביא לאנדרלמוסיה בעולם, וחשש גדול מפני ערבוב זרע זר, והרס הקדושה והייחוס של עם ישראל. דעה זו נדחתה על ידי רבנים אחרים מכמה סיבות: אין איסור הוצאת זרע לבטלה כשמטרתו לקיום המין, וגם בביאה כדרכה נשפך חלק מהזרע והולך לאיבוד, ולכם גם בהפריה חוץ גופית, שמטרתה קיום המין, אין זה לבטלה, וראה ע' זרע; בעניין קיום מצות פריה ורבייה, סבורים הם שמקיים גם בהפריה חוץ גופית, כי החיצוניות איננה קובעת, אלא פנימיותם של הדברים, ובאופן בסיסי אין הבדל בין דרך כל הארץ להפריה, או שמקיימים לפחות מצות לשבת יצרה; בעניין החששות לעתיד, אמנם הן רציניות, אך אין לנו פתרון בעניין, ואין להטיל את הבעיה על הזוג המסכן שלפנינו, ובפרט שאין איסור עליהם, אין בכוחנו לגזור גזרות; ובעניין ההוכחה משו"ת רמ"ע מפאנו סי' קטז, יש להעיר, ששם מדובר בהרכבות זרות, שאין בהן קידושין לאלו ולא לאחרים, ויש עבירה חמורה, אז הוא יתום מאב ואם. אבל בנידוננו, אמנם ההרכבה במבחנה אין לה יחס, אבל אין בה עבירה, ולכן לא דמי לנידוניו של הרמ"ע. וראה במנ"ח מ' קצב סק"א, שהסתפק בשאלה מי שנולד מאנדרוגינוס זכר, כיון שלא נולד מזכר רגיל, אם זה נקרא אב.
