א. הגדרת המושג

עובר הוא יצור חי בראשית התהוותו, מרגע ההפריה ועד צאתו לאוויר העולם. בדרך כלל מדובר על מצבו של היצור המתפתח ברחם האישה המעוברת, אך לאור התפתחות שיטות ההפריה, מדובר כיום גם על יצור המתפתח מחוץ לרחם. בשלבים המוקדמים יש המדברים על קדם-עובר ועוברון, ובשלבים המאוחרים מדובר על עובר.

במקרא מצינו כינויים אחדים לעובר - 'פרי הבטן', 'ילד', 'בן'.

הענף ברפואה העוסק בהיבטים המדעיים הנוגעים לעובר נקרא אמבריולוגיה, והענף העוסק בהיבטים הקליניים הנוגעים לעובר הוא פרינטולוגיה.

בערך זה יידונו רק העניינים הנוגעים לעוברים של בני אדם ובהמות, ולא ידונו עוברים של עופות שהם הביצים.

ב. רקע היסטורי

התהוות העובר והתפתחותו ברחם היווה מאז ומעולם אחד הדברים המסקרנים והמגרים ביותר, ויחד עם זאת היה זה אחד הנעלמים הגדולים מבחינה עובדתית, בהיעדר כלי מחקר נאותים לבחינת התפתחות העובר המכוסה כולו בתוך הרחם.

תיאוריות היסטוריות

פיתאגורס היווני סבר, שבהתפתחות העובר יש לראות מעין תהליך של דגירת הזרע בחום הרחם, ושיצירת העובר באה משלושה מקורות - חלקו האנושי בא מהמוח, חלקו הבהמי בא מן הלב, וחלקו הצמחי בא מהטבור. אריסטו כתב חיבור שיטתי על יצירת העובר והתפתחותו, ובו מצוי תיאור של צינורות הטבור, וקביעה שהעובר מתפתח בשלבים, בניגוד לדעה שרווחה בימיו, שהעובר הוא יצור שלם מרגע התהוותו, אלא שהוא מוקטן מאוד. גלינוס סבר שהאיברים הדמיים כמו הכבד, באים מהאישה, והאיברים הזרעיים כמו המוח, באים מהאיש.

החוקרים הקדמונים נחלקו בדעותיהם מהיכן מתחילה יצירת העובר - אריסטו ופליניוס סברו, שהתפתחות העובר מתחילה מהלב; גלינוס סבר, שהתפתחות העובר מתחילה מן הכבד, אחר כך נוצר הלב, ולבסוף נוצר המוח; אלקמיאון סבר, שההתחלה היא מהראש; אחרים סברו שהוא מתחיל מהבוהן; ועוד יש שסברו שהוא מתחיל מהטבור.

ליאונרדו דה וינצי היה אחד הראשונים שתיאר בצורה ציורית את הוולד ברחם אמו במידה המתאימה מאוד לידיעותינו כיום. התקדמות רבה בהבנת יצירת העובר ותפתחותו חלה במאה הי"ז למניינם, עם התרחבות בשימוש במיקרוסקופ - גרף גילה את השלפוחיות בשחלה שמהן חורגות הביציות; מאלפיגי חקר את התפתחות הביצית בפרה; ליוונהוק גילה את תאי הזרע. יש הרואים בחוקר ר.פ. וולף את מייסדה של תורת העובר המדעית, כאשר הוכיח שהעובר על איבריו המורכבים והמסובכים מתפתח ממבנה תאי פשוט.

בין חכמי יוון שררה מחלוקת ביחס למעמדו של העובר - אפלטון סבר שעובר במעי אמו הוא בעל חי, שהרי הוא מתנועע בבטן וניזון; בעוד אנשי הסטואה סברו, שעובר במעי אמו אינו בעל חי, אלא חלק מחלקי גופה של האם, וניזון כמו שניזון הצמח, ורק משנולד וקיבל נשמתו, הרי הוא נעשה בעל חי.

שיטות שונות לאבחון העובר

שיטות מדעיות לאבחון טרום-לידתי של מומים ומחלות בעובר החלו להתפתח באופן מעשי בשנות ה-50 של המאה הנוכחית, עת החלו באבחון מצבי חסר דם קשים בעובר. ניסיונות טיפוליים של עירויי דם תוך רחמיים בדרך כלל לא עלו יפה, אך הם קידמו את העניין באבחון ובטיפול טרום-לידתי. מאז חלו התפתחויות משמעותיות ביכולת האבחון הטרום-לידתי:

בדיקת מי שפיר - בשנת 1956 נעשתה לראשונה בדיקת מין העובר על תאים ממי השפיר, כדי לקבוע סיכון של מומים הנישאים על כרומוזום X. האבחנה הראשונה של מום עוברי כרומוזומולי בתאי מי השפיר נעשתה בשנת 1968, באבחון תסמונת דאון, ומאז סוף שנות ה-60 החלה להתפתח הטכניקה של דיקור מי שפיר, והאפשרויות לבדיקה ואבחון של מומים כרומוזומליים ומטבוליים בעובר.

בדיקת על-שמע - בשנת 1957 הוחל לראשונה בביצוע בדיקות על-שמע לצרכים מיילדותיים,
דבר שהביא לדחיפה רבה בהתפתחות האבחונים הטרום לידתיים.

סמנים בדם האם - בראשית שנות ה-70 נתגלו סמנים בדם האם, שמסייעים באבחונים של מומים ומחלות בעובר.

דיגום סיסי השליה - שיטה זו הוצעה לראשונה כבר בשנת 1968, אלא שכמחצית מהנשים שעברו את הבדיקה בתנאים דאז דיממו או הפילו. השיטה נוסתה בהצלחה בסין בשנת 1975, ומאז ראשית שנות ה-80 נכנסה השיטה לשימוש מקובל ברחבי העולם.

טיפולים תוך-רחמיים - הטיפול הראשון בעובר בתוך הרחם נעשה בשנת 1963, כאשר בוצע לראשונה עירוי חליפין בעוברים שסברו מחסר דם קשה, אך הפעולה לא הייתה מוצלחת. החל משנות ה-80, לאחר התפתחות שיטות אבחון באמצעות מכשירי על-שמע, והתפתחות טכנולוגית של ניתוחים תוך-רחמיים - החלו לבצע טיפולים וניתוחים בעובר.

ג. רקע מדעי

1. שלבי ההתפתחות של העובר

מקובל לחלק את שלבי ההתפתחות של העובר לשלושה שלבים - קדם-עובר בשבוע הראשון לאחר ההפריה; עוברון - מתום השבוע הראשון מההפריה ועד סוף החודש השני; עובר - מהחודש השלישי ועד הלידה.

בשלב הקדם-עובר - נוצרות שכבות העובר ומתחילים להתארגן האזורים שיתפתחו ללב ולצינור מערכת העיכול מהפה ועד פי הטבעת.

בשלב העוברון - בשלב זה חלות התפתחויות מהירות במבנה ובתפקוד העוברון, ומקובל לתאר את ההתפתחויות מידי שבוע בשבוע.
בשבוע הרביעי מההפריה - מתחילה הצורה הקמורה בכיוון הגב, האופיינית לעובר; הלב מתחיל להתארגן לצורתו התפקודית; מתחילה התפתחות מערכת העצבים המרכזית; מתחילה התפתחות מערכת הכליות ודרכי השתן; אורך העוברון בסוף השבוע הרביעי הוא 5 מ"מ.
בשבוע החמישי - מתחילים להתפתח ניצני הלשון, העיניים, האוזניים, הריאות, הלבלב, והגפיים, ונמשכת התפתחות הלב, מערכת העצבים, ומערכת הכליות; אורכו של העוברון בסוף השבוע החמישי הוא 8 מ"מ.
בשבוע השישי - מתחילים להתפתח השיניים, האף, המעיים, הטחול, ומערכת הרבייה; אורכו בסוף השבוע השישי הוא 13 מ"מ.
בשבוע השביעי - מתחילים להתפתח שרירי השלד המשורטטים והאצבעות, מתחילות תנועות של הגב והראש, ונמשכת התפתחות מערכת הרבייה; אורכו 17 מ"מ.
בשבוע השמיני - מתכסים השיניים באמייל, ומתפתחים השרירים החלקים. בגיל חודשיים שוקל העובריון 1 גר', ואורכו 30 מ"מ.

בשלב העובר - בשלב זה ההתפתחות היא בעיקר תפקודית, ומקובל לתאר את ההתפתחויות מידי חודש בחודשו.
בחודש השלישי מההפריה - לובש העובר צורה אנושית מובהקת, אם כי הראש הוא גדול מאוד יחסית לגוף; הציפורניים מתחילות להתפתח; מתחילה התפתחות מוח-עצמות; ניתן להבחין בסימני מין חיצוניים, עם הפרדה ברורה בין אשכים לשחלות.
בחודש רביעי - מתגברות תנועות העובר לדרגה שהאם מתחילה להרגיש בהן; העובר מסוגל להגיב לגירויים חיצוניים (כגון הגברת קצב פעילות הלב בעת ביצוע ניקור מי שפיר); בגיל 4 חודשים הוא שוקל 105 גר' וארכו 157 מ"מ.
בחודש החמישי - מופיעות שערות על פני כל הגוף.
בחודש השישי - מופיעים ריסי העיניים, והשערות שעל גבות העיניים.
בחודש השביעי - נפתחים העפעפיים; העובר שוקל בשלב זה 1080 גר', ואורכו 350 מ"מ.
בחודש השמיני - מופיעה שכבת שומן תת עורית ומתחילה ירידת האשכים לשק בזכר.
בסוף ההריון שוקל עובר ממוצע 3,300 גר', ואורכו 500 מ"מ. ישנן עדויות עקיפות שהעובר מסוגל לשמוע צלילים וקולות בשליש האחרון של ההריון, ויתכן שיש לו גם 'הבנה' מסוימת, ויכולת זיכרון שמיעתי.

ד. העובר במקרא ובחז"ל

שלושה שותפים יש באדם - הקב"ה אביו ואמו. אביו - מזריע הלובן, שממנו עצמות, וגידים, וציפורניים, ומוח שבראשו, ולובן שבעין; אמו - מזרעת אודם, שממנו עור, ובשר, ודם, ושערות, ושחור שבעין; והקב"ה - נותן בו רוח, ונשמה, וקלסתר פנים, וראית העין, ושמיעת האוזן, ודיבור פה, והילוך רגליים, ודעת, ובינה והשכל.

העובר נוצר על ידי מלאך הממונה על יצירתו ועל צורתו, והקב"ה מכתיב למלאך איך ייראה הוולד. הקב"ה גוזר על הטיפה מה יהא בסופה - אם זכר אם נקבה, אם חלש ואם גיבור, אם עני אם עשיר, אם קצר או ארוך, אם מכוער או נאה, אם עבה או דק, אם בזוי או גס, וכן גוזר על כל קורותיו, אבל אם צדיק אם רשע לא, אלא הדבר ההוא נותנו בידו של האדם בלבד. הקב"ה צר צורה בתוך צורה, ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעיים.

מינו של העובר, אם יהא זכר או נקבה, נקבע ברגע ההזרעה - אם האיש מזריע תחילה, תיוולד נקבה, ואם האישה מזריעה תחילה ייוולד זכר. לפיכך, אם האישה כבר מעוברת - הרי זו תפילת שווא לבקש על זכר, אבל אם שניהם הזריעו תחילה - ייקבע מינו של העובר רק לאחר ארבעים יום, ולפיכך מועילה תפילה בימים אלו.

הפריית הביצית על ידי הזרע קורית עד שלושה ימים לאחר ההזרעה, ומשלושה ימים ועד ארבעים יום הם ימי יצירת הוולד. בראשית התהוותו העובר הוא גוש של חומר המכונה 'גולם', ורק לאחר ארבעים יום מקבל הגוש צורה אנושית, ומאז הוא נקרא עובר. רבי ישמעאל אומר, הזכר נגמר לארבעים ואחד יום, והנקבה לשמונים ואחד; וחכמים אומרים, אחד בריית הזכר, ואחד בריית הנקבה, זה וזה ארבעים ואחד יום. יש מי שכתב, שלפי החוקרים יש שצורת העובר דומה לאדם כבר קודם ארבעים יום, ויש שזה קורה אחרי ארבעים יום, ולא דברו חז"ל אלא ברוב המקרים.

מהיכן הוולד נוצר - מראשו, אבא שאול אומר מטבורו, ומשלח שורשיו אילך ואילך.

יצירת הוולד מתחילה בעור ובשר, וגומרת בגידים ועצמות.

חז"ל הבחינו בשלבים שונים בהתפתחות העובר - עד ארבעים יום, הרי הוא מים בלבד; בשלושה חודשים ניכר העובר, היינו ניכר באשה שהיא בהריון; ישבה על המשבר, היינו השלב שבו נעקר הוולד לצאת.

תחילת ברייתו של העובר - דומה לרשון, רואין שתי עיניו כשתי טיפים של זבוב, מרוחקין זה מזה; שני נקבי חוטמו כשתי טיפים של זבוב, ומקורבין זה לזה; שתי אוזניו כשתי טיפים של זבוב; פיו מתוח כחוט השערה; שתי זרועותיו כשתי חוטין של זהורית, כשל שתי; שתי ירכותיו כשתי חוטין של זהורית, כשל ערב; וגווייתו כעדשה, ואם הייתה נקבה נידונה כשעורה סדוקה לאורכה, ושאר איבריו מצומצמין בו כגולם, וחיתוך ידיים ורגליים אין בו.

ולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח, ידיו על שתי צדעיו, שתי אציליו על שתי ארכובותיו, שתי עקביו על שתי עגבותיו, וראשו מונח לו בין ברכיו, ופיו סתום וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת, ושותה ממה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו, וכיוון שיצא לאוויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת.

ולד דומה במעי אמו לאגוז מונח בספל של מים - אדם נותן אצבעו עליו, שוקע לכאן ולכאן.

שלושה חדשים ראשונים ולד דר במדור התחתון, אמצעיים - ולד דר במדור האמצעי, אחרונים - ולד דר במדור העליון.

אמר ליה אנטונינוס לרבי, נשמה מאימתי ניתנה באדם, משעת פקידה או משעת יצירה, אמר ליה משעת יצירה. אמר ליה אפשר חתיכה של בשר עומדת שלושה ימים בלא מלח ואינה מסרחת, אלא משעת פקידה. אמר רבי, דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו.

שיליה תחילתה דומה לחוט של ערב, וסופה דומה כתורמוס וחלולה כחצוצרה, ואין שליה פחותה מטפח; רבי שמעון בן גמליאל אומר, שליה דומה לקורקבן של תרנגולין, שהדקין יוצאים ממנה.

תינוק זה כל זמן שהוא במעי אמו אינו חי אלא מטבורו.

מעשה נסים עושה הקב"ה לתינוק הזה - אדם שהוא נתון באמבטי יום אחד נפשו מצרה עליו, והתינוק הזה נתון במעי אמו תשעה חדשים, ואין נפשו קניטה עליו.

חז"ל ייחסו תכונות נפשיות-שכליות לעובר, כגון הנטיות השונות של יעקב ועשו ביחס לבתי כנסיות ולעבודה זרה; בזמן מתן תורה אף עוברים במעי אמן אמרו שירה, וכן דוד המלך אמר שירה במעי אמו; עוברים במעי אמם מקללים מי שיש בו חנופה, ומקללים מי שמונע הלכה מפי תלמיד.

רבי יוחנן בהיותו עובר הריחה אמו מאכל ביום הכיפורים, ולחשו לה שהיום הוא יום הכיפורים ולא אכלה, ויצא ממנה רבי יוחנן; ולהפך ביחס למעוברת אחרת שלחשו לה ולא נרגעה, ויצא ממנה שבתאי אצר פירות, שהיה רשע.

העובר מלמדים אותו ברחם אמו את כל התורה כולה, ועם יציאתו לאוויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, ומיד הוא שוכח כל מה שראה, וכל מה שהוא יודע.

ה. עקרונות וכללים

עובר ירך אמו

יש מחז"ל הסבורים שעובר ירך אמו, ויש הסבורים שעובר איננו ירך אמו. יש מקומות בש"ס, שמחלוקת זו מבוארת בפירוש ביחס לדינים שונים, ויש מחלוקות בש"ס שיכולים להתפרש על רקע מחלוקת זו, אף שלא נאמר דבר זה במפורש. יש מי שכתב, שמחלוקת זו תלויה גם בשאלה מתי ניתנת הנשמה בגוף - מי שסובר שהנשמה ניתנת באדם משעת יצירה, סובר שעובר לאו ירך אמו הוא, ומי שסובר שהנשמה ניתנת באדם משיצא ממעי אמו, סובר שעובר ירך אמו.

יש מי שכתב, שהכרעות הלכתיות שונות ביחס לעובר תלויות בשאלה היסודית אם עובר ירך אמו או לא, ולפיכך אם הוא ירך אמו, הרי שבדינים שונים אין לעובר ישות עצמית, אלא הוא חלק מאיברי אמו; ואם אין עובר ירך אמו, הרי שבדינים שונים דין העובר מיוחד ושונה מדין אמו, והוא נחשב כישות נפרדת ועצמאית; ויש מי שסבורים, שאין קשר הכרחי בין השאלה היסודית הזו לבין פרטי דינים שונים, ואף הסבורים שעובר ירך אמו - אין לזה משפיע על מעמדו של העובר ביחס לזכייה, קידושין, טומאה וטהרה, דיני נפשות וכיוצ"ב, אלא שמחלוקת זו נוגעת רק ביחס לדינים או שינויים חדשים שמתרחשים בעת הריונה של האישה, ואין קשר בין מחלוקת זו לבין הגדרת מהותו של היילוד, אם הוא נגרר אחרי אמו או אחרי אביו לענייני יוחסין ופסול; או שמחלוקת זו מתייחסת רק לעניינים הנוגעים למציאות, שכן מצד אחד התפתחותו וחיותו של העובר היא באופן שונה מהאם, ומצד שני העובר תלוי באמו, אבל ביחס לעניינים הנוגעים למעמדו המשפטי של העובר - לכל הדעות הוא בבחינת 'ירך אמו', והיינו שהוא נגרר אחרי אמו, כי אין לו עצמו כל דעה ולא אפשרות לפעולה עצמית, ולפיכך נוגעת המחלוקת היסודית אם עובר ירך אמו או לא רק למצבים מיוחדים שנמנו בש"ס, ולא לכל השאלות הנוגעות למעמדו הבסיסי של העובר.

להלכה - יש שפסקו, שעובר לאו ירך אמו; ויש שפסקו, שעובר ירך אמו הוא, פרט לטריפה, שהדבר תלוי בחיות, ולעניין זה בלבד אין העובר נחשב כירך אמו.

אין חיוב של הצלת נפשות בעובר, ואין דין רציחה בעובר באותה דרגה שיש ביילוד, ומכל מקום יש הסוברים שמחללים שבת על העובר, אך לא מטעם הצלת נפשות וחיות, אלא מטעם 'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה'.

ניתוח קיסרי

יש מי שכתב, שאין אישה חייבת לעבור ניתוח קיסרי כדי להציל את העובר, או כדי למנוע ממנו נזק; ויש מי שסבור, שאישה מחויבת לעבור ניתוח קיסרי כדי להציל את עוברה, אלא אם כן יש לעובר מומים קשים, ויש ספק גדול אם יחיה לאחר הלידה. באשר לטיפולים בעובר - אם אין הטיפול מסכן את האישה כלל, הרי היא חייבת לאפשר את הטיפול בעובר; ואם יש לאישה סכנה לצרוך הטיפול בעובר - אין היא חייבת להכניס עצמה לסכנה.

בדיקת מי שפיר

בדיקת מי שפיר - לכל הדעות יש להימנע מבדיקה זו כבדיקה שגרתית, שכן יש בזה חבלה באישה, וחשש לגרימת הפלה לעובר מעצם הבדיקה. אכן, לשיטות הסוברים שמותר להפיל עובר בעל מום - אם יש סבירות שאישה מסוימת נושאת בקרבה עובר בעל מום, או אם האישה סובלת מאוד מבחינה נפשית מחשש שהיא נושאת בקרבה עובר בעל מום - מותר לבצע בדיקה זו; ולשיטת הסוברים, שבכל מקרה אסור לבצע הפלה בגין מום בעובר - אין לבצע בדיקה זו כלל, שכן הסיכון לאישה ולעובר הוא בכדי, שהרי גם אם יימצאו מומים בעובר אסור יהא להפילו, ואדרבה ממצאים כאלו יכניסו את האישה למתח נפשי עצום, ואולי יגרמו לה לבצע הפלה שלא כדין.
ויש מי שכתב, שמותר לעשות בדיקות טרום לידתיות, ובוודאי אותם בדיקות שאין בהן כל סכנה, כי התוצאות שהכל תקין מביאות מרגוע לאישה, ואם התוצאות מראות על בעיה עוברית - יש לעשות שאלת חכם כיצד לנהוג.

ח. רקע אתי

מבחינה מדעית לא ניתן להגדיר את המושג 'חיים', ולא ניתן לקבוע מתי 'חיים' מתחילים. הדיון על משמעות החיים, תחילתם וחשיבותם הוא דיון דתי, מוסרי, משפטי וחברתי, ולא דיון מדעי.

ואמנם נחלקו החוקרים והפילוסופים מקדמת דנא ועד ימינו מאימתי מתחילים החיים, והאם יש לעובר בשלב כלשהוא מעמד וזכויות של יצור חי.

מעמדו של העובר כישות עצמאית נתון בוויכוח - יש הרואים בו ישות עצמאית בהיותו אישיות פוטנציאלית, אלא שנחלקו בשלב ההתפתחות שבו מוקנים לו זכויות כישות עצמאית, כגון: מרגע ההפריה, מרגע ההשרשה של הביצית המופרית ברחם, משלב שניכרים בו באופן חיצוני סימנים אנושיים, משלב שבו מתחילה פעילות מוחית, משלב שמתחילות תנועות העובר, או משלב שבו העובר יכול להתקיים מחוץ לרחם; ויש הסבורים, שאין לעובר מעמד עצמאי כלל, בהיעדר מאפיינים של אישיות עצמאית בעובר. עוד יש הסבורים, שיש להעניק לעובר מעמד מוסרי לא בזכות עצמו אלא בגין התוצאות החיוביות ביחסי אנוש שיש לגישה זו, ובגין הדמיון שיש לעובר אל יצור אנושי, למרות שהוא עצמו טרם הגיע להגדרה מלאה של יצור כזה. לפי גישה זו, ככל שהעובר קרוב יותר לבשלות וללידה, ועקב כך גובר דמיונו לתנאים המגדירים יצור אנושי - תביעתו לזכויות מוסריות גדולה יותר. ואמנם עם ההתקדמות הטכנולוגית והידע ברפואת המיילדות גוברת המגמה לראות בעובר פציינט עם זכויות עצמאיות, וצורך וזכות להגנה. כמו כן קיים וויכוח האם יש זכויות כלשהם רק לעובר בתוך הרחם, או שיש להעניק זכויות והגנות גם לקדם-עוברים שטרם הושתלו ברחם. שאלה זו היא בעלת חשיבות רבה ביחס למחקר על ביציות מופרות חוץ-גופיות, או להשמדת ביציות כאלו.

זכויות העובר

ביחס לדרגת הזכויות של עובר יש שלוש דעות - יש הסבורים, שאין לעובר כל זכויות עצמיות, אלא הוא חלק אינטגרלי של גוף האם; יש הסבורים, שלעובר זכויות מלאות ומוחלטות כמו לכל יצור אנושי אחר; ויש הסבורים, שלעובר יש זכויות מסוימות, אך לא זהות לזכויות הנולד.

זכות האם מול זכות העובר

ההיבטים המוסריים הקשורים בטיפולים בעובר בהיותו ברחם מתבטאים במספר בעיות - זכות האם לאוטונומיה, והצורך בהסכמתה המודעת לטיפול בעובר שבגופה, ובפרט אם טיפול זה כרוך בפגיעה בשלמות גופה, לעומת זכות העובר לקבלת טיפול יעיל, ולמניעת נזקים הניתנים לתיקון.

כמו כן מתעורר הקונפליקט בין זכות האישה לדרוש הפלה במקרים של מומים בעובר, לפחות בשלבים המוקדמים של ההריון (ובאותן מדינות שהדבר אפשרי על פי החוק והנורמה המוסרית), לבין האפשרות לטפל בעובר הפגוע, ולקוות שיוכל לחיות בתנאים נאותים. בעיה זו מבוססת על הקונפליקט שנוצר בגלל ראיית העובר כפציינט בעל זכויות עצמיות.

האם מותר לכפות על האם טיפול כדי להגן על העובר?

כאשר נוצר צורך להגן על העובר מפני נזק או מוות, כגון צורך בטיפול בו דרך גופה של האם, או צורך בשינוי אורחות חייה של האם, כאשר התנהגותה עלולה לגרום נזק לעובר - מתעוררת השאלה המוסרית: האם מוצדק לכפות על האישה טיפול בגופה, או פיקוח על דרכי חייה לטובת עוברה.

יש הסבורים, שהזכות לאוטונומיה של האם תמיד גוברת על זכות העובר, ולעולם אין לפגוע בחירותה למען העובר, ולפיכך אין לכפות עליה פגיעה בגופה או באורחות חייה לטובתו של העובר.

יש הסבורים, שאמנם בדרך כלל יש לכבד את זכות האוטונומיה של האישה, אבל לעתים רחוקות יש הצדקה להעדיף את זכויות העובר, גם במחיר כפיה על האם, ובלבד שהתקיימו שני תנאים לכך - שאין בטיפול הכפוי לטובת העובר סיכון כלשהוא לחייה או לבריאותה של האם, ושיש סיבות הכרחיות ומוצדקות ביותר לפגוע בזכות האוטונומיה של האישה, למשל סיכון לחיי העובר, מניעת נזק חמור לעובר, שמירה על ההגינות המוסרית של הרופא ו/או של הערכים בחברה. בדרך כלל יש צורך בשילוב של גורמים כאלו על מנת להצדיק פגיעה באוטונומיה של האישה.

ואמנם יש מדינות, שהכירו בחובה להגן על העובר, גם כאשר זכותו זו מתנגשת עם זכויות האם.כאשר קיימת סכנה להמשך קיומו של עובר בר-חיים, עומדת למדינה הזכות לכפות על האם טיפול רפואי על מנת להציל את העובר, ובלבד שאין בטיפול הזה משום סכנה לאם, ויש סבירות גבוהה להצלת העובר מפני נזק משמעותי. זכות כזו יכולה לעמוד לעובר גם במקרים שהאם מכורה לסמים או לאלכוהול, או כשהיא מתנגדת לטיפול מטעמי אמונה דתית. יש מערכות משפטיות בעולם הרואות בפגיעה של האם בעוברה משום עברה פלילית ואזרחית, עם יכולת תביעת פיצויים מצד העובר לאחר לידתו, אם אמנם נגרם לו נזק בגין התנהגותה הרשלנית של האם.

על פי התפיסה המשפטית בארה"ב אין כל אפשרות לכפות על אישה מעוברת לקחת סיכון עצמי למען עוברה, כולל ניתוח קיסרי, ובדרך כלל מומלץ שהרופאים לא ינקטו ביוזמה לכפיית האישה לקחת סיכונים על עצמה לטובת העובר, אלא ידאגו להסבר נאות על הצרכים הרפואיים המתאימים.

אמנם יש הסבורים, כי זכות האם לאוטונומיה איננה מוחלטת, ובתנאים מוגדרים יש מקום לכפות על האם ניתוח קיסרי להצלת העובר, כגון מצב של שיליית פתח, כאשר ברור שהעובר לא יוכל להיוולד חי בלידה נרתיקית, וכאשר מדובר בעובר בריא ושלם.

כמו כן יש הסבורים, שבמצבי חירום בהם יש צורך לבצע ניתוח קיסרי בדחיפות רבה - יש לבצע ניתוח זה גם בניגוד לרצונה של האם, ואפילו ללא קבלת צו מבית המשפט, אך בתנאי שמדובר במצב שניתוח קיסרי אמור למנוע מוות או נזק חמור בעובר בסבירות גבוהה מאוד, שאין לאישה מחלות או בעיות שבגינן הניתוח הקיסרי עלול להזיק לה מעבר לסבירות הרגילה, ושאין מספיק זמן לדיון משפטי.

כמו כן יש המלצה מטעם ההסתדרות הרפואית האמריקאית לפנות לערכאות משפטיות כדי לכפות טיפול על אישה בהריון בתנאי שאין בטיפול סיכון כלשהוא לאישה, והטיפול נחשב כחיוני וכיעיל למניעת נזק משמעותי בעובר.

ואמנם, בשנים האחרונות מסתמנת מגמה גוברת והולכת במערכת המשפטית בארה"ב לפיקוח על נשים בהריון לטובת העוברים, כולל דרישת החובה לטיפול בעובר דרך האם, והאשמת נשים הרות בשימוש בסמים או באלכוהול בהריון, כפעולה הפוגעת בבריאותו של העובר. כמו כן דווח בשנים האחרונות על מספר מקרים שבתי המשפט בארה"ב כפו על אישה מעוברת ניתוח קיסרי להצלת העובר.

זכות העובר

זכות העובר להיוולד מחד גיסא, וזכותו שלא להיוולד פגום מאידך גיסא יוצרים מערכת מוסרית חברתית ומשפטית מורכבת. בשנים האחרונות התרבו התביעות המשפטיות בארה"ב ובאנגליה, וגם בישראל, מצד יילודים שנולדו פגומים בגלל רשלנות רפואית בייעוץ טרום-לידתי, שיכול היה למנוע את לידתו על ידי ביצוע הפלה.

מצב זה מכונה 'הולדה בעוולה', והוא מושתת על התפיסה הרעיונית של 'טוב מותי מחיי'.

יש הסבורים, שכאשר נולד תינוק עם מומים גופניים ושכליים קשים, הגורמים לו ולסביבתו לסבל רב, ואשר ניתן היה לאבחן את המצב בהריון ולבצע הפלה, והדבר נמנע בגין רשלנות רפואית - יש מקום לתביעה משפטית בנידון.
לעומתם, יש המתנגדים ליישום מעשי של גישות אלו.
עוד יש שהעלו טענה לתביעה הפוכה, היינו תביעה נגד הורים או רופאים על ביצוע הפלה, ועקב כך מניעת הזכות להיוולד, כאשר היו סיכויים גבוהים ללידת ילד בריא, או ילד עם פגמים מזעריים שאינם פוגעים באיכות החיים במידה המצדיקה את הגישה של 'טוב מותי מחיי'.

מחלות תורשתיות שניתן לאתרם

קיימות מחלות תורשתיות רבות ומגוונות שניתן לאתרם בשלבים עובריים שונים.
חלק מהמחלות הללו ניתנות לאיתור כבר כיום, וחלק גדול מהם צפוי שבעתיד יהא ניתן לאתרם - חלקן בעלות משמעות מזערית, וחלקן חמורות, חלקן קטלניות, חלקן גורמות לתחלואה קשה, חלקן באות לידי ביטוי בגיל הרך, וחלקן יבואו לידי ביטוי רק בגיל מתקדם.
השאלה המוסרית העומדת לדיון היא - האם יש הצדקה לאתר כל מחלה תורשתית, גם אם הביטוי שלה הוא מזערי, ובעיקר אם הביטוי הקליני שלה הוא בשלב מאוחר בחיים.

הבעיות המוסריות הקשורות בתהליכי אבחון טרום לידתי כוללים את ההיבטים הבאים - האם יש חובה מוסרית על הרופא ליידע כל אישה בהריון את כל האפשרויות של אבחון טרום-לידתי? האם מוצדק לבצע בדיקות יבחון טרום לידתיות פלשניות המסכנות את העובר? האם מוצדק לבצע בדיקות שגרתיות לכל אישה הרה? האם מוצדקת ההפלה בעקבות ממצאים טרום-לידתיים?

הטכניקות החדישות המאפשרות את ברירת מין העובר הרצוי, ובעיקר השיטות המאפשרות את קביעת מין העובר בהיותו ברחם בשלבים מוקדמים של ההריון, ויכולת קביעת מין העובר בקדם-עוברים לאחר הפריה חוץ-גופית בטרם השתלת הביצית המופרית לרחם האישה.
קיימת התנגדות כללית להתיר הפלה רק בגלל היות העובר ממין לא מתאים לרצון ההורים, אך קיימת דילמה מוסרית באשר לזכות ההורים לבחור מראש את מין העובר הרצוי להם.
רק במצב אחד יש הסכמה רחבה להתיר פעולות ברירה של מין, והוא כאשר מדובר במחלה תורשתית בת אחיזה לגן X, שאז יש הצדקה לברור מראש יצירת מין נקבה, שסיכויה להיות חולה במחלה נמוכים ביותר.