אדם שנשבע שבועה שלא להעיד לטובת חברו, או שלא יגלה לחברו דבר שיצילנו מן ההפסד - השבועה לא חלה ...ואותו הדבר ברופא שמבטיח לחולה או שנשבע שלא יעיד לרעתו, ושלא יגלה דבר שיציל בני אדם מנזק שהחולה יוכל לגרום להם אין השבועה חלה, כי הוא נשבע לבטל מצווה. המצווה היא שאדם חייב למנוע נזק ולהודיע על מפגע, ואם הוא נשבע שלא לעשות זאת אין לשבועה תוקף. ולכן הרופא מותר וגם חייב להעיד.

האם יש משום גילוי סוד בהדרכת סטודנטים ליד מטת החולה, כאשר המטרה היא לימוד הסטודנט ולא עזרה לחולה. ובכאן במידת מה הדבר עוד יותר פשוט להתיר, שהרי בשעה שהרופא נשבע את שבועת הרופא, יודע הוא שידריך סטודנטים ליד מיטת החולה, כמו שהיה כאשר הוא למד. אם כן בודאי לא נתכוון להכליל בשבועתו שלא לגלות גם לסטודנטים. ויש עוד סיבה נוספת להתיר התייעצות עם סטודנטים, שעל ידי ההסברה לסטודנטים והשאלות שהם שואלים, לא פעם מתעורר גם אצל הרופא דבר מה חדש לתועלת רפואתו של החולה, באופן שיוצא שיש בזה גם עזרה לחולה.

ולשאלתו האחרונה: חולה במחלת האפילפסיה שנהיגתו עלולה לסכן את עצמו ואת אחרים, האם מותר למסור על מחלתו למשרד הרישוי, ואם יש גם חובה לעשות כך?
בודאי שמותר, וגם חייב למסור על מחלתו לרשויות, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש.