הצלת יהודים בשואה ע"י הסובייטים במלחמת העולם השנייה:
למעלה מחצי המאה לאחר מלחמת-העולם השנייה מתמשך עדיין הויכוח בעולם המערבי על הצלת יהודים בשואה: כאשר מצד אחד מובאת האשמה גורפת נגד בעלות-הברית שבמערב בהפקרת היהודים - שהתבטאה בעיקר בנעילת שעריהן בפני פליטים יהודים והימנעות להפציץ את אושוויץ.

ומצד שני - מופרכות האשמות אלה בנימוקים שונים.¹ מעבר לויכוח זה, או בנפרד ממנו, הקדישה היסטוריוגרפיה של השואה משקל נכבד לנושא של הצלת יהודים על ידי הגורם הסובייטי, וזאת בעיקר נוכח שתי העובדות הבאות:
א) חלק ניכר מהאוכלוסייה היהודית שנפגעה אנושות בשואה התגורר לאורך הספר המערבי של ברית-המועצות ובאזורים סמוכים, שנכבשו במהירות רבה ע"י הגרמנים בקיץ 1941 שהמשיך לרדוף אחר הצבא האדום הנסוג בבהלה.
ב) מעורבותה הפוליטית והצבאית של ברית-המועצות גם בהיותה מדינה ניטרלית, כביכול, עד יוני 1941 ולא כל שכן כגורם שרוי במלחמה לאחר מכן, הפכו מעצמה זו למוקד חשוב מאד בתחום הצלת יהודים במהלך מלחמת-העולם השנייה.

לית מאן דפליג שעוד בשלהי המלחמה ההיא וכמו כן במהלך "המלחמה הקרה" שלאחריה, מקומו של הגורם הסובייטי בהצלת יהודים היה נתון במחלוקת וגלש לא פעם לפסים פוליטיים ואידיאולוגיים.² בין היתר התנהל הויכוח אם הייתה לממשלת ברית-המועצות מדיניות לגבי הצלת יהודים נוכח הסכנה נאצית, ואם כן - כיצד זו התבטאה בפועל ומה הייתה כמות הניצולים. אמנם במציאות "מסך הברזל" מאותו זמן, היה קשה או אפילו בלתי אפשרי לקדם בצורה משמעותית את חקר הנושא הזה. מכל מקום התשובות והאומדנות הכמותיות שניתנו בויכוח זה על פי קריטריונים שונים היו רחוקות זו מזו. אך בשורה התחתונה של מכלול הנתונים הללו הסתבר מעל לכל ספק שהודות לברית-המועצות ניצלו אכן בדיעבד בצורות שונות³ ומשונות⁴ מאות רבבות של יהודים מגורל אושוויץ, טרבלינקה, פונאר וכו'. יחד עם זאת גברה הדעה שמערכת ההצלה בתחום הסובייטי הופעלה כלפי יהודים וכלפי לא יהודים לא רק מתוך השיקול ההומאני, אלא גם מתוך אינטרסים צרכים ואילוצים - צבאיים, משקיים ומדיניים. לימים הלך והצטמצם העניין בהמשך חקירת נושא זה עד שכמעט גווע. ⁵

לכאורה היה סביר להניח שהטיפול בנושא זה יתחדש ויתעצם ביתר שאת לאחר קריסתן של ברית-המועצות וגרורותיה במזרח אירופה, פתיחת הארכיונים בפני הציבור ובעיקר - לאור ההצהרות שהושמעו באזורים אלו על סילוק "הכתמים הלבנים" מהיסטוריוגרפיה הרשמית שבעידן הסובייטי, אך למעשה שוב אין שם יותר עניין לטפל בו ואפילו אינו מאוזכר כלל. בלי ספק נובע הדבר במידה רבה מהמגמה הרווחת בהיסטוריוגרפיה הפוסט-קומוניסטית לאמץ קונצפציה מוזרה המשווה בעליל את "רצח-עם" שביצעו במהלך מלחמת-העולם השנייה אם בשדות-הקרב ואם במחנות הריכוז למיניהן הן הנאצים-הפשיסטים והן הסובייטים-הקומוניסטים. תכופות מוצגת קונצפציה זו בצורת משוואה פופולארית: היטלר=סטאלין.⁶ מה שמוזר יותר שמגמה חדרה במידה לא קטנה גם בחלק משרידי היהודים שנותרו לגור במזרח אירופה ויש להם עניין להשתלב בממסד הפוליטי-חברתי המקומי. אם כי רובם ככולם שרדו הודות לכך שמצאו בתקופת השואה מקלט בברית-המועצות, הרי לא זו בלבד שעובדה זו כמעט ולא משתקפת בביטאוניהם הקהילתיים , אלא בולטות בהן הצהרות וקביעות המציינות בנשימה אחת את ה"ג'נוסייד" הפיסי של היהודים שביצעו אנשי הפשיזם החום - הנאצי רתו עם ה"ג'נוסייד" הרוחני שהשלימו לאחר מכן אנשי הפשיזם האדום - הקומוניסטי.⁷

נוכח המגמות שהוזכרו לעיל ושמחוסר ידיעת העובדות עלולות להתפשט ואף לעוות קטע חשוב ומשמעותי על הצלת יהודים בזמן בשואה, מובאת להלן דוגמא מוחשית להצלה גורפת של קיבוץ יהודי במזרח אירופה ⁸ דהיינו פרשת פינויים של מרבית יהודי אסטוניה בעת פלישת חילות גרמניה הנאצית לארץ זו בקיץ 1941.
כמו שתי הארצות הבלטיות האחרות - ליטא ולאטביה, כך גם אסטוניה - הצפונית והקטנה שביניהן - הייתה עד תחילת מלחמת-העולם הראשונה חלק אינטגראלי של האימפריה הרוסית. ב-1915 נכבשה אסטוניה בידי חילות גרמניה הקיסרית וב- 1918 הפכה לרפובליקה עצמאית על שטח של כ- 50,000 קמ"ר כשגבולותיה הם: בצפון - המפרץ הפיני; במערב - המפרץ הריגאי; במזרח - אגם פייפוס (Peipus) ורוסיה מחוז פסקוב (Pskov) ובדרום - לאטביה. מבין כמיליון ורבע תושביה היוו האסטונים כ- 90%, הרוסים - 8% , הגרמנים - 1.5% והיהודים - 0.4% בלבד.

מבחינת המוצא והרקע התרבותי בלטו בקרב היישוב היהודי שבאסטוניה ⁹ שלושה יסודות עיקריים: צאצאי ה"קאנטוניסטים" ו"חיילי ניקולאי" - בעלי רקע תרבותי רוסי; יוצאי חבל קורלנד שבמערב לאטביה - בעלי תרבות גרמנית; יוצאי ליטא וחבל לאטגליה שבמזרח לאטביה - בעלי תרבות יהודית שורשית. בין שתי מלחמות-העולם מנתה יהדות אסטוניה 4,450 נפש: כמחציתם - 2,203 גרו בבירה - טאלין - 920 (Tallinn) ; בעיר האוניברסיטאית העתיקה טארטו או דורפאט - 262 (Tartu-Dorpat) ; בוואלגה - 248 (Valga); בפרנאו - 188 (Pernu); בנארווה - 121 (Narva); - בוויליאנדי או פלין (Viljandi- Felin) והיתר - כ- 500 נפשות - בכמה עשרות יישובים קטנים. 58% מבין 1,608 המפרנסים היהודים עסקו במסחר; 30% - בתעשייה ומלאכה ו10%- התרכזו במקצועות חפשיים. מצבם הכלכלי של רוב היהודים ובעיקר של העצמאיים היה טוב יחסית ורק מעט נזקקו לעזרת הציבור. בקהילות טאלין, טארטו ונארווה פעלו באנקים שיתופיים ובהם 625 חברים. כיתר המיעוטים הלאומיים נהנו גם היהודים מאוטונומיה תרבותית רחבה כולל רשת בתי-ספר בעברית וביידיש. בנוסף לפעילות הציבורית האינטנסיבית שהתנהלה בתוך הקהילות המקומיות - בעיקר בתחום החינוך ותרבות, גילתה יהדות אסטוניה ערנות בולטת בעניינים כלל-יהודיים כגון החרם הכלכלי על גרמניה הנאצית, מגביות לקרנות לאומיות וכדומה. כמו בשאר קהילות ישראל במזרח אירופה פעלה גם ביישוב יהודי זעיר זה קשת רחבה של מפלגות ותנועות-הנוער והתנהלו פולמוסים ומאבקים בין המיעוט היידישיסטי-בונדאי לבין הרוב הציוני כמו גם בין הפלגים הציונים לבין עצמם. בהיעדר עיתון יהודי מקומי הסתפקו יהודי אסטוניה ב"מוספים אסטוניים" מיוחדים ביידיש שפרסמו היומונים בליטא "די אידישע שטימע" הציוני ו"פאלקסבלאט" היידישאי.

נוכח פעילותם הגוברת של הלאומנים האסטוניים שנתמכו ע"י גרמניה הנאצית וסיפוריהם של הפליטים היהודים מגרמניה ומפולין שהגיעו בסוף שנות השלושים, גברה החרדה ביישוב היהודי, אך בגלל חוסר אפשרויות ההגירה נותרו רובם ככולם במקומם. כתוצאה מהשתלטות הצבא האדום בקיץ 1940 על הארצות הבלטיות לרבות אסטוניה והפיכתן לרפובליקות סובייטית, נותקו יהודי אסטוניה, למעשה, גם מהקיבוצים היהודיים השכנים בגלל הגבלות התנועה שהיו מקובלות אז בברית-המועצות.

במהלך הסובייטיזציה שהתנהל באסטוניה חוסלה במחי-יד מערכת האוטונומיה היהודית, בדומה לזו של שאר המיעוטים. אך חלק ניכר מהיהודים נפגע מדיניות ההלאמה במגזר הכלכלי. מצד שני נפתחו בפני היהודים (ובייחוד בפני אלה שהיו ממוצא "פרוליטארי" או בעלי עבר "שמאלני") אפשרויות ממשיות להשתלב במנגנון הממשלתי ובמערך הצבאי-בטחוני. זעזוע כבד נגרם ליהדות אסטוניה כמו גם ליתר האוכלוסייה מחמת ההגליות ההמוניות לסיביר ולצפון הרי אוראל שנערכו שם באמצע יוני 1941 בסמוך לפני פלישת הגרמנים לברית-המועצות. במהלך מבצע זה הספיקו להגלות רבבות אזרחים אסטונים וביניהם כ- 500 יהודים - גברים נשים וטף - ממשפחות שראשיהן היו בעלי מפעלים לשעבר, פעילי מפלגות ציוניות ואחרים שהוגדרו כ"יסודות מסוכנים" למשטר הסובייטי. ¹⁰
כבר ב-22 ביוני 1941 - ביום הראשון לפרוץ המלחמה בין גרמניה לבין ברה"מ - פתחו הכוחות הגרמניים בהתקפה-רבתי של חילות יבשה ואוויר נגד הכוחות הסובייטיים לכל אורך הגבול ביניהן.

הצלחה ניכרת קצרו הגרמנים בשתי הארצות הבלטיות: ליטא שנכבשה על ידם תוך 4-3 ימים ולאחריה לאטביה - תוך כ-8 ימים. ב-4 ביולי 1941 פרץ חיל-החלוץ הגרמני את הגבול הדרומי של הטריטוריה האסטונית. קו ההגנה שהוצב באזור זה ע"י הצבא האדום ויחידות מתנדבים מקומיות נשבר תוך ימים ספורים וכתוצאה מכך נכבשו ב-8 וב-9 ביולי שורה של מקומות-יישוב וביניהם העיירות פרנאו ו-וויליאנדי. ב-10 ביולי כבשו הגרמנים את השכונות הדרומיות של העיר טארטו. במשך חודש יולי נמשכה התקדמות הגרמנים צפונה כשהם מסתייעים לא במעט באסטונים לאומנים, שבחלקם השתייכו עוד מקודם לארגונים פאטריוטיים-צבאיים כמו "אומאקייטסה" (Omakaitse) ומקצתם פעלו גם במחתרת נגד המשטר הסובייטי. ב-25 ביולי השלימו הגרמנים את כיבושה של טארטו. לאחר שב-17 באוגוסט כבשו גם את עיר הגבול נארווה שבמזרח אסטוניה נותק כליל הקשר היבשתי עם רוסיה, אך עדיין נמשך הקשר הימי עם לנינגראד מנמל טאלין - המאחז הסובייטי האחרון על אדמת אסטוניה. עם פינוייה (דרך הים) של הבירה ב-28 לאוגוסט 1941 בתום מצור של שלושה שבועות, הסתיים, למעשה, תהליך ההשתלטות של הגרמנים על מדינה זו שנמשך קרוב לחודשיים (55 ימים).

במשך תקופה קשה זו של קרבות מרים נגד אויבים מבית ומחוץ פעלו הסובייטים בעיקר בשני מישורים מקבילים: א) ניהול מלחמת-מאסף עקשנית בשיתוף "יחידות-מחץ" מקובצות שאולתרו על אדמת אסטוניה מקרב האוכלוסייה המקומית.¹¹ ב) עריכת פינוי רחב של אזרחים, לוחמים וחומרים אסטרטגיים לתוך פנים ברית-המועצות. בשני מישורים אלה שולבה האוכלוסייה היהודית בצורה פעילה ונמרצת. הודות לפינוי זה - חלקם הניכר של היהודים גם נשאר בחיים.
כשבוע ימים לאחר פרוץ המלחמה קיבלו שלטונות אסטוניה החלטה על "פינוי משאבים חומריים ואוכלוסין" ולשם כך הוקם ארגון מיוחד בשם "הוועד הרפובליקני לפינוי" בראשות הקומיסאר העממי (השר )למשק שיתופי. בלחץ זרם הפליטים שנהר בעקבות הצבא האדום בדרום לעבר הגבול הסובייטי הישן ¹² (דרך העיר פסקוב) הודיע הוועד ב-5 ביולי על סדרי-פינוי, שלפיהם ניתנה עדיפות ראשונה למומחים ולסגל ההנדסי-טכני של מפעלים בעלי חשיבות אסטרטגית וכלכלית; ואחריהם נשים, ילדים, נכים וגברים מעל גיל 50. לשם מימון הפינוי הוקמה קרן מיוחדת. מסלולי הפינוי ואמצעי התובלה תואמו עם שלטונות הצבא שקיבל קדימות לצרכיו החיוניים. כתוצאה מכך וכן גם מחמת ההתקדמות המהירה יחסית של הכוחות הגרמניים, הצטמצמו ממדי הפינוי המאורגן של האוכלוסייה האזרחית במיוחד בין ה-16 ליולי לבין ה-16 לאוגוסט. בתחילה עמדו לרשות המפונים צירי-תנועה ממערב למזרח: מטארטו דרך אגם פייפוס, ומטאלין דרך עיר-הגבול נארווה וכד'. אכן מבחינת הקרבה לגבול היבשתי עם רוסיה היה יתרון לא מבוטל לתושבי טארטו ונארווה. יחד עם זאת נודעה חשיבות מרובה גם לגבי העיתוי של הפינוי. כך למשל לאחר נפילת הערים טארטו ונארווה וכיתור טאלין (החל מה-8 באוגוסט) התנהל פינוי האוכלוסייה דרך הים (למעשה דרך המפרץ הפיני) בלבד. הספינות הטעונות למכביר בחומרים ובאנשים הוטבעו בחלקן הניכר בפעולות האויב.¹³ בכל זאת התנהל הפינוי בדרך זו כמעט עד "הרגע האחרון" לנטישת העיר. מצב זה גרם, למעשה, לצמצום היקף הפינוי גם לגבי אותם סוגי האוכלוסייה שניתנה להם עדיפות בפינוי. אי לכך גברו עוד יותר הקשיים בקבלת "רשיון פינוי" שעל פיו ניתן היה לעלות על אחת הספינות המפליגות לנמלי לנינגראד וקרונשטאט שברוסיה. על אף כל זאת פונו מאסטוניה אנשים רבים יחסית, לפי מקורות סובייטיים - 65,000 - כמחציתם מטאלין.¹⁴
כאוכלוסייה משכילה יחסית בעלת הרגלי קריאה של עיתונות יהודית, האזנה לרדיו ופגישות עם פליטים יהודים שברחו מהכיבוש הנאצי במרכז אירופה ובמזרחה, הייתה רובה ככולה של יהדות אסטוניה מודעת פחות או יותר להתנכלויות והפגיעות הצפויות להם כתוצאה מכיבוש ארצם על ידי הגרמנים.¹⁵ מודעות זו צברה תאוצה כבר בימים הראשונים של המלחמה למראה שיירות של פליטים יהודים מלטביה השכנה שברחו מהכיבוש הנאצי דרך וואלגה שבאסטוניה צפונה לכיוון פסקוב או לנינגרד שברוסיה.

אין תימה שנוכח ההתקרבות של גייסות הגרמנים לערי אסטוניה גברה בקרב היהודים הדאגה לשלומם הרבה יותר מאשר בקרב כלל האוכלוסייה. יחד עם זאת נראה שהאפשרות להשתלב ולפעול במסגרות של יחידות המחץ שהוזכרו לעיל וכן במשמרות האזרחים למיניהן השפיעו במידה מסוימת לטובה על המוראל של האוכלוסייה היהודית המבוהלת. אלא שפעילות זו שכללה תורנויות ופטרולים ביום ובלילה גרמה מטבע הדברים להיעדרות ממושכת מהבית. כתוצאה מכך הופרדו בני המשפחה זה מזה בשעות הקשות ביותר, כאשר צריכים היו להכריע האם להישאר, לפי שעה, במקום או להצטרף מיד ליוצאים לרוסיה אם במסגרת הפינוי המאורגן ואם בבריחה יזומה, מבלי לחכות להסעות המאורגנות.¹⁶

כאמור לעיל היה לשלטונות של אסטוניה זמן רב יחסית כדי לכוון את פני הדברים בצורה שיטתית ויעילה יותר. לפחות כאלה היו פני הדברים בשורה של מקומות בהם התרכזה מרביתה של האוכלוסייה היהודית כמו בטאלין, טארטו, נארווה ועוד. אלא שגם במקומות אלו ששם הייתה סבירות גבוה לפינוי מקיף ומוצלח, נמצאו יהודים שלא הצטרפו לפינוי המאורגן וכן גם לא ברחו ביזמתם העצמית וזאת בעיקר מסיבות אישיות כמו מחלות וגיל גבוה.¹⁷ והיו אף כאלה שהעדיפו להישאר גם מסיבות אידיאולוגיות¹⁸ כביכול, כמו הסתייגות מהמשטר הסובייטי וכמו כן מהערכות (שלימים הוכחו כמוטעות בעליל) שהגרמנים לא ייגעו בהם לרעה. בין יהודים אלה בלטו בעיקר בעלי ניסיון מהכיבוש הגרמני במלחמת-העולם הראשונה וכן אלה שגדלו על ברכי התרבות הגרמנית. ואילו - בין אלו שהתפנו בצורה זו או אחרת לרוסיה נכללו גם בעלי רכוש, פעילים וחברים בארגונים ציוניים, בחוגי ה"בונד" ואחרים, שהיה להם יסוד סביר לחשוש מן השלטון הסובייטי. על כל אלה התנהלו קודם לכן בתוך המשפחה ויכוחים מרים שגרמו לא פעם אף לפילוג. חלקם הגדול יצא לרוסיה ומיעוטם נותר תחת הכיבוש הנאצי על כל המשתמע מכך. במספר מקרים שצעירים הצליחו לשכנע את הוריהם ה"סרבנים" לצאת עמם לדרך.¹⁹

ההכרעה שנפלה לפעמים תוך לבטים קשים ביותר וסצינות קורעות-לב העמידה את היוצאים ביוזמתם הם - בפני התלבטויות גם לגבי דרכי-הבריחה ואמצעי-התחבורה. יש לציין שבאסטוניה מקרים מסוג זה היו מועטים יחסית לעומת מה שקרה בליטא ובלטביה, שם השלטונות טרם הספיקו לארגן כראוי פינוי שיטתי ובטוח יחסית. כמובן אחד הגורמים העיקריים שהשפיע על טיב הפינוי וכמות המפונים היה מרווח הזמן בין הפלישה של חילות הנאצים לבין השתלטותם הסופית. דהיינו: ליטא שהיה לה גבול משותף עם גרמניה, נכבשה תוך 5-4 ימים - שיעור היהודים שברחו ממנה נאמד ב- 6%; לאטביה ששכנה רחוק יותר ובמסגרתה הספיקו לארגן מערך הגנה מסוים - שיעור היהודים שברחו ממנה נאמד בכ-15%. כיבוש אסטוניה, המרוחקת ביותר משתיהן, השתהה כחודשיים - אי לכך 65% (לפחות) מיהודיה זכו להימלט ממנה! ²⁰

למרות ההפצצות של המטוסים הגרמניים, המארבים מצד קבוצות לאומניות ותלאות הדרך, הרי גורלם של כל אלה שפונו כבר בהתחלה בצורה מאורגנת ברכבות, במשאיות ובכלי-רכב אחרים - לא היה שונה בהרבה מגורל המעטים שבשלב הראשון של בריחתם מזרחה עשו זאת ברגל, באופניים וכדומה. לאחר שאלה האחרונים הגיעו ביוזמתם הם לתחנות הרכבת אם בצד האסטוני ואם בצד הרוסי גם הם, נקלטו ברובם המכריע בהסכמת השלטונות ברכבות המפונים הרבות ששעטו מזרחה וכן קיבלו שירותי סעד כל שהם ב"נקודות המפונים" לאורך הדרך עד יעדם הסופי, שנקבעו בדרך כלל בלב רוסיה.

על אף המחויבות המוצהרת של השלטונות לפינויים המהיר של משפחות החיילים והמגויסים לשירותי הביטחון, התגלו פה ושם ליקויים חמורים בהפעלת מחויבות זו שהייתה קריטית במיוחד למשפחות היהודיות, כפי שקרה למשפחת קופקין מהעיירה פרנאו. ראש המשפחה גוייס בפרוץ המלחמה לעבודות-חירום. כאמור לעיל, היגיע הצבא הגרמני לעיירה זו כבר בראשית המלחמה. אין תימה שאשתו של קופקין ואם לשלושת ילדיו (ביניהם פעוט בן 6 שבועות) התדפקה על דלתות ועדת-הפינוי לקבלת רשיון-יציאה. משום מה לא נענתה, אך "היא לא ויתרה והמשיכה לרוץ ולהשתדל, להתרוצץ ולהתחנן". רק בזכות התערבותם של השלטונות קיבלה את הרשיון הנכסף והספיקה לצאת עם שלושת הילדים ברכבת האחרונה. בעלה הצליח להסתפח על שורות הצבא האדום ולחם בשורותיו עד סוף המלחמה.²¹

ליקויים דומים שנבעו בעיקר משירות בטחוני עד הרגע האחרון אירעו אף לאחדים מהמגויסים שלפתע מצאו את עצמם בסכנה מוחשית להישאר תחת הכיבוש הנאצי, כפי שקרה לשמואל ריבאק מטאלין. הלה שגויס בתחילת המלחמה בתפקיד של נהג לאחד משרי הממשלה האסטונית, הסיע את השר לגבול, אך הוחזר אתו בפקודת השלטונות הסובייטיים לתפקידו בבירה. בימי הפינוי האחרונים (סוף אוגוסט 1941) עלה השר על אחת הספינות שעמדו להפליג לנמל סובייטי ואילו נהגו נשאר על החוף...

"נותרתי לבד עם המכונית - מספר ריבאק - ולא ידעתי מה עליי לעשות ...רציתי לנסוע הביתה, שכן הוריי נותרו בבית בטאלין... רק התחלתי לנסוע ניגשו אליי מלחים רוסיים ואמרו שכבר נמצאים שם הגרמנים. עליתי אתם על ספינת מלחמה קטנה, מעין שולת-מוקשים והגעתי לקרונשטאט."²²

עד כמה שידוע מקרים כגון אלה היו בודדים בלבד ומכל מקום לא נבעו מאפליה על רקע לאומי. יתר על כן. מתוך מכלול הממצאים של מהלך הפינוי באסטוניה מזדקרות בדרך כלל תופעות של יחס חיובי וייחודי לגבי האוכלוסייה היהודית. כאחת הדוגמאות הבולטות והרלוואנטיות להמחשת תופעה זו ניתן להביא את התנהגות הממסד בעיר ויליאנדי (פלין) שנכבשה בידי הגרמנים כבר בתחילת יולי 1941. על כך מספר להלן אחד מבני המשפחות היהודיות שהתגוררו שם ונוכח התקרבות הסכנה היו אובדי עצות:

"כדוגמא אביא את המקרה ההורים שלי שמלכתחילה לא היו מוכנים לברוח, מכיוון שהיו כבר אז אנשים זקנים - כמעט מעל לגיל 60. יושבת-הראש של הוועד הפועל (העירייה) של פלין הייתה אז קומוניסטית וותיקה בשם אלפרדה פיק. היא עברה מבית לבית אצל כל היהודים ושכנעה אותם [לברוח].. הרבה משפחות אכן ברחו, אך היו כאלה שנשארו... הודות לה יצאו גם ההורים שלי..."²³

בעוד שהפרטים הרבים יחסית שהובאו לעיל עשויים לשפוך אור על טיבו של פינוי היהודים מאסטוניה עם הפלישה הנאצית, הרי אין בהם מספיק לקבוע או לאמוד בצורה סבירה על הכמות של היהודים שנכללו במהלך הפינוי. כן הסתבר שלמעט אזכור מציאותם של כ-200 יהודים בקורפוס ה- 8 (האסטוני) שבצבא האדום²⁴ לא נמצאו בהיסטריוגראפיה הסובייטית על מלחמת העולם השנייה כל נתונים על כמות המפונים היהודים מאסטוניה. ואילו מתוך שני מקורות נוספים - האחד גרמני-נאצי²⁵ והשני - יהודי-אסטוני²⁶ ניתן ללמוד שמדובר בפחות או ביותר בכ- 3,000 נפשות שהם כ- 65% מכלל היישוב היהודי באסטוניה! גם אם לא ידוע גורלם האישי של כל המפונים בתוך רוסיה יש מקום לקבוע שלמעשה מדובר במבצע הצלה דה-פאקטו. מבחינה זו אפשר אולי להוסיף למספר הניצולים גם את הרוב ששרד מבין 500 היהודים שהוגלו מאסטוניה לסיביר, על אף שבעת ההגליה נושא ההצלה לא היה רלוואנטי לחלוטין. עם כל זאת אין לשכוח שגורלם של אותם היהודים שנותרו תחת הכיבוש הגרמני-נאצי אחרי ה-28 באוגוסט 1941 על אדמת אסטוניה היה מר ונמהר:

כמעט כל 1,000 היהודים, ²⁷ פרט לבודדים²⁸, נרצחו בידי השלטונות הכיבוש ויסודות מקומיים.
לא בכדי הוכרזה אסטוניה כבר בסוף שנת 1941 בלשון שלטונות הכיבוש כ- Judenfrei כלומר "מטוהרת מיהודים".

הערות:

1. בין הפרסומים המרשימים ביותר המאשימים את המערב ובעיקר את ארצות-ארצות בהפקרת היהודים ראוי לציון מיוחד: David S. Wyman, The Abandonment of the Jews: America and the Holocaust, 1941-1945, New York 1984 .
כמעין אנטיתזה חריפה הדוחה בצורה מנומקת אחת לאחת את האשמות בפרסום הנ"ל ניתן לראות בספר: William D. Rubinstein, The Myth of Rescue: Why the Democracies Could not Have Saved More Jews from the Nazis, London and New York, 1997
2. פרטים ראה: דב לוין, "ברית המועצות והצלת יהודים - בעיות ועובדות", בתוך: נסיונות ופעולות הצלה בתקופת השואה, יד ושם, ירושלים תשל"ו, (להלן: ברה"מ והצלת יהודים), עמ' 193-183
3. הכוונה בין היתר לכ- 170,000 (7%) יהודים ממזרח אירופה (מאסטוניה בצפון ועד בסראביה בדרום),שבתחילת מלחמת-העולם (1941-1939) זכו להגיע לאזורים שבשליטת ברית-המועצות: אם כתוצאה מהתנדבותם לעבוד בתוך אוקראינה , רוסיה וביילורוסיה, אם ע"י מנוסתם ביוזמתם הם ואם ע"י פינויים ובסיועם של השלטונות הסובייטיים, פרטים נוספים ראה: דב לוין, תקופה בסוגריים: תמורות בחיי היהודים באזורים שסופחו לברית-המועצות בתחילת מלחמת-העולם השנייה, ירושלים - תל- אביב 1989, עמ' 203; 332-318; 394-393. אולם מסיבות פוליטיות ואידיאולוגיות התעלמה ההסטוריוגרפיה הסובייטית מאבחנה זו וכינתה הן את אלה ואלה במינוח כולל: Evakuirovaniye כלומר - "מפונים". ברה"מ והצלת יהודים, עמ' 187. פירוט ופיתוח נוסף של האבחנה הנ"ל גם לגבי איזורי ברית-המועצות בגבולות 1939,ראה: מרדכי אלטשולר, "הפינוי והמנוסה של יהודים מביילורוסיה המזרחית בתקופת השואה (יוני-אוגוסט 1941)", יהדות זמננו ,3, ירושלים תשמ"ו, (להלן: אלטשולר) עמ' 158-119.
4. הכוונה ליותר מ-100,000 (כ-5%) מיהודי מזרח אירופה שגורשו או הוגלו בתקופת 1941-1939 לסיביר ולאזורים נידחים בקצווי ברית-המועצות במסגרת ההגלייה ההמונית של אזרחים שזוהו ע"י השלטונות הסובייטיים כ"יסודות מסוכנים עוינים"
למשטר. בכמה אזורים כמו בבסרביה החלה ההגליה כשבוע לפני הפלישה הגרמנית ונמשכה שבועיים לאחר מכן עד כיבוש האזור כליל בידי הפולשים. "ברית-המועצות והצלת יהודים", עמ' 317-316. אם כי 15-10% מהם (במיוחד ראשי-משפחה) נספו כתוצאה מעבודת-פרך, רעב ומחלות, הרי החלק גדול נותר בחיים ולימים זכה לחזור למקומותיהם הקודמים. מסיבות אלו ואחרות לא תמיד קוימה אבחנה ברורה, אפילו בהיסטריוגרפיה היהודית בין המגורשים והמפונים לברית-המועצות. כך למשל נכללים ברשימה א' של פליטי בסרביה הנמצאים ברוסיה (אגרת בוועד לעזרת יהודי בסאראביה, תל-אביב תש"ג, עמ' 7-5) גם מגורשים או גולים ובני משפחותיהם. לא בכדי כללו גם פרסומים יהודיים בארצות-הברית את ר' מרדכי דובין ואת הרב מרדכי נורוק (שגורשו לברית-המועצות כאסירים פוליטיים) בין אלה "שיצאו בזמן" מלטביה הסובייטית... ראה: אמעריקאנער, ניו-יורק מה-2 לפברואר 1942, עמ' 2. בפרסום אחר נאמר: "כמה אלפי יהודים שפונו על ידי השלטונות הסובייטיים. לפני הפלישה הגרמנית, יושבו בחוות במונגוליה הסובייטית ובמזרח סיביר", מארגן-זשורנאל,
ניו-יורק, מה-16 לספטמבר 1941. בידיעה ממקורות הוועד היהודי האנטי-פאשיסטי בברית-המועצות שהתפרסמה בעיתון ארצישראלי, מדובר על יהודים מליטא שהוצאו בידי השלטונות הסובייטיים לפני נסיגת הצבא האדום, והועברו לרוסייה האסייתית. הצופה, מה- 2 לפברואר 1943 , עמ' 1.
5. אחד המחקרים האחרונים יחסית בנושא זה והמדגיש בעיקר את המוטיב האינטרסנטי של הסובייטים בהתייחסותם לפליטים היהודים, נערך במתכונת של עבודת דוקטור באוניברסיטה העברית בירושלים בהדרכתו של פרופ' מרדכי אלטשולר ופורסם בספר: יוסף ליטבק, פליטים יהודים מפולין בברית-המועצות 1946-1939, תל-אביב 1988. לענייננו ראה, עמ': 127-118; 353 - 355. עם זאת בסיכום הדברים נאמר: שמתוך ברית-המועצות חזרו אחרי המלחמה כחצי מיליון פליטים יהודים, שם, עמ' 366.
6. כדוגמה מוחשית להשוואה מסוג זה בהסטוריוגרפיה הרוסית הפוסט-סובייטית ניתן לראות בספרו של פאבל פוליאן בשם "קרבנות של שתי דיקטטורות" Pavel Polian , Zhertvi dvuch diktatur ,Moskva 1996) ) בו מדובר על אכזריותם ש ל הרודנים היטלר וסטאלין בהקרבת מיליוני אנשים על מזבח שלטונם. הריני מודה לחברי פרופ' מרדכי אלטשולר שהיפנה את תשומת לבי למקור הנ"ל וכן העמיד לרשותי את תמליל הרצאתו "היסטוריוגרפיה על השואה בברית-המועצות" שבכנס חוקרי השואה ינואר 1999 ביד ושם.
7. להלן שני מקורות יהודיים בהם מובא בצורה דומה האיזכור הסימטרי של הכליון הפיסישל היהודים בתקופת הכיבוש הנאצי והכיליון הרוחני - תחת הכיבוש הסובייטי; הראשון מופיע בספר יהודי (מטעם ) בליטא והשני -באסטוניה EvseyTseitlin, "The pastNever Dies", The Jewish Museum, Vilnius 1996, pp. 47-48. Eugenia Gurin-Loov, Eesti juutide katastroof 1941, Tallinn 1994, p.221, (להלן גורין)
8. דומה שהמקרה אקויוואלנטי היחידי במערב אירופה פהתרחש באוקטובר 1943 בדאנמרק השוכנת באיזור הים הבלטי קרוב ל-8,000 יהודים נמלטו לשוודיה וניצלו מידם הארוכה של הנאצים 9 הפרטים להלן וכן פרטים נוספים על יהדות זו מובאים במאמר: דב לוין, "תולדות יהודי אסטוניה", בתוך: פנקס הקהילות לאטביה ואסטוניה, ירושלים תשנ"ח, עמ' 307-299
10. י' גאר "באלטישע לענדער", אלגעמיינע ענציקלאפעדיע, כרך א', ניו-יורק , 1964, עמ' 327. מקור אחר נוקב את מספר הגולים היהודים ב400- נפש. גורין, שם. פרטים נוספים ותיאורים של מבצע ההגליה וכן גורל הגולים, ראה: דב לוין, "יהודי אסטוניה בשנה הראשונה למשטר הסובייטי 1941-1940", בחינות 7 ,1977 , עמ' 84-78
11. מתוך קרוב ל-9,000 הלוחמים ביחידות-המחץ מטעם השלטונות באסטוניה שפעלו בארץ זו בקיץ ובסתיו 1941 ידועים לפחות 120 שמות של יהודים שהיוו 1.1% מכלל הלוחמים (כלומר פי 3 משיעורם בכלל האוכלוסייה המקונית) לפחות מחציתם נפלו בקרבות. פרטים ראה: דב לוין, "יהודים אסטוניים בברית-המועצות" (1945-1941)", יד ושם, קובץ מחקרים י"א, ירושלים תשל"ו-1976, עמ' 213-212, הערה 4 (להלן: דב לוין, יהודים אסטוניים)
12. מסיבות בטחוניות ואחרות לא בוטל הגבול בין רוסיה הסובייטית לבין אסטוניה גם לאחר שזו סופחה לברית-המועצות
13. מתוך 10 ספינות שיצאו מטאלין ללנינגרד ב-25 לאוגוסט 1941 היגיעו ליעדן 6 בלבד. סך הכל טובעו משך תקופת הפינוי מטאלין 70 ספינות סובייטיות ואסטוניות. pp.147-148 J.A.Polyakov (ed.), Eshelony idut na Vostok, Moscow 1966,
14. A.Larin, Estonski narod v Velikoy Otechestvenoy Voyne, Akademiya Nauk Estonskoy SSR, (להלן: לארין) Tallin 1964, pp. 97
15. דוגמאות מהמידע שרווח בקרב יהודי אסטוניה על התגברות המדיניות האנטי-יהודית בגרמניה הנאצית סמוך למלחמת העולם השנייה, ראה: גורין , עמ' 220
16. צעיר הבנים של משפחת גיניסצקי שבביתם כבר היו המזוודות ארוזות מבעוד כמה ימים, מחשש, להגלייתם לסיביר, מספר: "...לא ידעו בבירור מתי תבואנה הרכבות...בבוקר אחד הודיעני בן דודי שבתחנה עומדת רכבת שתצא בעוד שעות אחדות. רצתי הביתה לזרז את ההורים.. החפצים כבר היו ארוזים אצלנו בתוך כמה מזוודות. מביתנו לרכבת היה די רחוק. יצאתי לחפש מונית, אך כבר לא ניתן היה למצוא. עצרתי אוטובוס ואמרתי לנהג אם ברצונו להרוויח קצת כסף - שיובילנו לתחנת-הרכבת... הוא הביא אותי הביתה לקחתי את הורי עם המטען והגענו לתחנה. הרכבת עדיין חנתה שם ונכנסנו לתוכה עם חפצינו..." עדות שמעון גיני, המדור לתיעוד בע"פ במכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית (להלן: מי"ז), עמ' 20
17. יעקב פאינסון, בן 51 מראשי התרבות ביהדות אסטוניה סירב להצעת חתנו להתפנות לרוסיה מחמת מצב בריאותו האנוש לאחר ניתוח קשה שעבר בסמוך לפני כן. עדות משה סוורדלוב, מי"ז, עמ' 11 ד"ר לאזר גולקוביץ, ד"ר ליאופולד זילברשטיין ומשפחותיהם ששהו באסטוניה כפליטי המשטר הנאצי בגרמניה, טענו ששוב אין להם כוח לחזור ולנדוד. כמו שם, עמ' 12. בין המעטים שסירבו להתפנות מנארווה הסמוכה לגבול הסובייטי היו: הרבנית הקשישה גרינברג שהיתה רתוקה למיטתה, אושרוב - זקן מופלג ומשה חצקלביץ - עיוור. עדויות (מי"ז): "בן חיים", מי"ז, עמ' 8; ריבה צימבלוב, מי"ז, עמ' 38
18. "היו יהודים [בעלי אמצעים] שלא נסעו לרוסיה, בגלל שהם ראו מה שעשו עם השאר [שנאסרו ב-13 ביוני 1941 וגורשו לסיביר]. כך היה הדבר עם הדוד שלי בראשינסקי יעקב. יום לפני שהגיעו הגרמנים לטאלין שאלו אותו: 'יעקב למה אתה לא נוסע ?' אז הוא ענה להם: 'היו לי שני אחים באסטוניה שלקחו אותם לבתי-סוהר , אז מה יש לי לעשות במדינה כמו רוסיה, שם אין מקום בשבילי" [אז שאלו אותו:] 'ומה אתה אומר על הגרמנים?'. ענה להם: 'אני יכול לחיות הרבה שנים עם הטלאי הצהוב'". עדות ברנארד בראשינסקי, מי"ז עמ' 2. אחד מעשירי טארטו זוסמאן טראפידו (כבן 65) דחה את ההצעה להתפנות לרוסיה, בנימוק "שאצל הגרמנים יהיה לו טוב יותר מאשר אצל הרוסים", עדות אבא פיבובארוב, מי"ז, עמ' 10.על מקרים נוספים, בהם הושמעו נימוקים דומים ראה עדויות (מי"ז): שמואל ריבאק, עמ' 47; מוריץ איידלברג, עמ' 7; חנה דררי, עמ' 13; פרלה שפירא, עמ 3-2.
19. על אחד ממקרים אלו שהתרחשו בעיר טארטו מסופר בעדות דלהלן: "אבא שלי ע"ה היה נכה על רגל אחת ולא רצה להתפנות, כי היה לו אח שהיה לו קצת כסף וגם הוא לא רצה [להתפנות] מכיוון [שחשב] שהגרמנים לא יעשו לו כל רע...אני לא השתייכתי לאדומים [לקומוניסטים], אך כבחור צעיר ולאור העובדה שכולם נוסעים החלטתי גם אני לנסוע. אבא שלי לא רצה להיפרד וכולנו נסענו... ארזנו חפצים ככל שיכולנו. לקחנו עגלה ונסענו לתחנת הרכבת. כל היהודים נסעו באופן זה: בעצמם שכרו בעלי כרכרות או בעלי עגלות ונסעו לרכבת - מי מהם עם 10 מזוודות, מי - עם 3 ומי עם 2... שם ישבנו במשך יומיים וביום השלישי נתנו לנו קרון, חיברו אותנו לרכבת צבאית והובילו אותנו. היה זה יום אחד בלבד לפני שהגרמנים נכנסו לטארטו, ושעות אחדות לפני שפוצץ הגשר על נהר פצ'יורה שבאיזור הגבול בין אסטוניה ורוסיה. עדות אבא פיבובארוב, מי"ז, עמ' 17. על מהלך דברים דומה שאירע במשפחת גניסצקי, ראה: עדות שמעון גיני, (הערה 16 לעיל) מי"ז, עמ' 20
20. מיתאם ברור בין שתי העובדות התגלה גם באסטוניה גופא: בעיר פרנאו שנכבשה יחסית מהר בידי הצבא הגרמני נותרו ונרצחו תחת הכיבוש הנאצי כ-50% ואילו בנארווה שנכבשה מאוחר יחסית נותרו ונרצחו כ-9% "בלבד" ראה גם עמוד 4.
שורה של עובדות המאשרות את תקפותו של המתאם בין אורך זמן מתחילת המלחמה עד לכיבוש של מקומות-היישוב לבין מספר הניצולים היהודים שהתגוררו שם, ראה אלטשולר, עמ' 140
21. עדות גיטה כץ, מי"ז, עמ' 28-27
22. עדות שמואל ריבאק, מי"ז, עמ' 38
23. עדות מוריץ איידלברג, מי"ז עמ' 3. על מקרים דומים בעת הפינוי מערים ומעיירות בביילורוסיה, ראה: אלטשולר, עמ' 143.
24. ב- 15 במאי 1942 לחמו במסגרת הקורפוס ה-8 (האסטוני) 157 חיילים יהודים. מהם: 108 טוראים, 26 סמלים ו- 23 קצינים, לפי: est Rahvas Suures Isamaa Sojast , I, Tallin, 1971, p.287 . והשווה: לארין, עמ' 285. פרטים נוספים על החיילים היהודים בקורפוס ה-8, ראה דב לוין, יהודים אסטוניים, עמ' 225-221.
25. ראש משטרת הביטחון ב"אוסטלאנד" (שטחי הארצות הבאלטיות וביילורוסיה שבכיבוש הנאצים) מציין בדו"ח מה-12 באוקטובר 1941, שכמעט מחצית מתוך 4,500 היהודים שגרו באסטוניה עזבו עם תחילת המלחמה את הארץ "הודות לשיתוף-פעולה עם הסובייטים" " Ereignismeldungen U.d. S.S.R. E III (12. 10. 1941). והשווה גם תעודה PS-2773 ממשפטי נירנברג
26. גורין, עמ' 220 והשווה: גאר, עמ' 398 . השווה גם" Ella Amitam Wilensky, "Estonian Jewry - a historical summary", The Jews in Latvia , Tel-Aviv 1971, p. 347 .
27. לפי רשימה שמית שהורכבה לאחר המלחמה בידי יהודים מפונים שחזרו לאסטוניה, נרצחו בארץ זו בעת הכיבוש הנאצי 929 תושבים יהודים. מהם- 864 ב-6 הקהילות הגדולות: טאלין - 518 (כ-20% מכלל היהודים שגרו בעיר זו מלפני הכיבוש); טארטו - 159 (כ-15%); פרנאו - 128 (כ-50%); ראקווארה - 22 (כ-20%); וויליאנדי - 20 (כ-18%) ובנארווה - 17 (כ-9%). יתר 65 הנרצחים - ב-13 יישובים זעירים . גורין, עמ' 214
28. הרושם המתקבל לפי העדויות שבידינו הוא: שמספר המרבי של יהודי אסטוניה ששרדו שם אינו עולה על עשרה. האומדנה המרחיקת-לכת ביותר - 7 נפשות, ראה : עדות יעקב קפלן, מי"ז, עמ' 9. אפילו במקור אסטוני שמראה עניין רב להרים על נס את המקרים הבודדים של התייחסות אנושית מצד אסטונים לבני ארצם היהודים תחת הכיבוש הנאצי לא יכלו להצביע אלא על 5 מקרים בלבד של הצלת יהודים. אחד מהם קשור בשמו של פרופ' אסטוני בשם Uko Masing שהציל את חייו של תלמידו ד"ר איזידור לוין וזכה לתואר "חסיד אומות העולם" מטעם יד ושם בירושלים. גורין, עמ' 233

---