אפיית מצות וליל הסדר במחנה ריכוז

מתוך: חיוניות יהודית בשואה

ערכו א' כרמון, י' אורון
משרד החינוך והתרבות תשל"ה 1975

חורף קשה בא עלינו בשנת תש"ה במחנה-הריכוז פייהינגן שבגרמניה. מצד אחד, עבודת-הפרך במחצבות האבן, במשמרות-לילה, בקור וברעב, - ומצד שני, שררה מגפת-טיפוס במחנה אשר הפילה קורבנות רבים. על אלה נוספו קורבנות ממעשי -הרצח האכזריים של אנשי הס"ס. התוצאה הייתה עילפון מוחלט ואדישות לכל הנעשה.

ברם, במחנה-מות זה נמצאו יחידים, אשר בעקשנות שמרו על יהדותם עד הרגע האחרון. חג הפסח מתקרב ובא, כיצד אפשר להימנע מאכילת חמץ?

ימים אחדים לפני הפסח נכנס לסדנה, שבה עבדתי בהכנת-שלטים, אחד מאנשי הס"ס ושאלני, אם יכול אני להכין בשבילו מטרות לקליעה. ברגע זה נצנצה מחשבה במוחי והצעתי לו, להכין מטרות גדולות שעליהן מודבקות תמונות של חיילים יורים. לשם כך, אמרתי לו, דרושה כמות גדולה של קמח, לשם הכנת דבק...

הצעתי מצאה חן בעיני הגרמני, שנתן לי פתק למחסן-המזון לשם קבלת 5 קילו קמח. בראותי את קצה הישועה, יצאתי מיד אל האחראי למטבח, וסיפרתי לו על העניין. הלה, צ'כי ממוצא גרמני, התעניין מאד בתכנית, אך מיד הביע את החשש, שבעצם מתכון אני לקמח לשם אפיית מצות. אזרתי אומץ והודיתי בכך, בהוסיפי בקשה לתת לי 10 קילו קמח. להפתעתי המרובה נעתר לבקשתי, בתנאי שלא אוציא את הקמח בבת אחת, אלא בכמויות קטנות. לא האמנתי למשמע אזני, אך נכון היה הדבר, ובידי אישור ל- 10 קילו קמח. מזלי שיחק לי גם במחסן עצמו, ובספרי שם על כוונתי האמיתית, הוסיפו לי 5 קילו, ובסך הכל היו לי כבר 15 קילו קמח.

לאחר העברת הקמח לסדנה, קראתי לחברי וגיליתי להם את הנס, ואין לתאר את שמחתם. רצון-החיים הכבוי הניצת מחדש. "אורגנו" כמה עצים, מצאנו גלגל והתחלנו במלאכת-הקודש, לאחר שקרצפנו בעזרת זכוכית שולחן אחד, ושמנו עליו כמה לבנים לוהטות.

הסדנה גבלה עם חדרו של זקן-המחנה. לאחר שהקיר נתחמם, דפק הלה לפתע בדלת ודרש לפתוח מיד. בדלית ברירה פתחנו, אולם לאחר שראה את המצות ואת מלאכתנו, נעצר בהפתעה גדולה, ורק ביקש ממנו להמשיך בשקט, לבל נעורר תשומת-לב של המשמרות. בצאתו את החדר, ביקש לבל נשכחהו ונשאיר לו מן המצה בליל הסדר הראשון.

במהירות הבזק נתפשטה הידיעה בין כל היהודים שבמחנה, והלבבות החלו שוב לפעום בתקווה, למשמע ההצלחה בפעולה הנועזת.

בליל הסדר הראשון התאספנו בסדנה כבימי האנוסים בספרד, וביראת-כבוד פתחנו באמירה: "עבדים היינו..." לכל אחד ניתנו שלוש מצות, ובמקום יין השתמשנו במים ממותקים בסוכר. כן היו לנו תפוחי אדמה לכרפס וסלק לבן למרור. במים ובמלח לא היה מחסור...

אמרנו את ההגדה מתוך כמה סידורי-תפילה, אשר הצלחנו להסתיר במשך כל הזמן. לאחר שסיימנו מחצית ההגדה, נתלהב עזריאל והחל לדרוש בפנינו לבל נתייאש, לעמוד במבחן הייסורים, שהרי הגאולה כבר קרובה...

לאחר מכן נודע לנו, שאחרים עמדו בחוץ על המשמר. אכן היה זה ליל-שימורים!