ויען ויאמר אלי ציר השבת, הגד הוגד לה את אשר הביאו תלמידיך אתמול אל ביתך ספרים פירושי התורה, ושם כתוב לחלל את ליל השבת, ואתה תאזור מתניך בעבור כבוד השבת להלחם מלחמת התורה עם אויבי השבת, ולא תשא פני איש.

ואיקץ, ותתפעם רוחי עלי, ונפשי נבהלה מאד, ואקום, וחמתי בערה בי, ואלבש בגדי, וארחץ ידי, ואוציא חוצה הספרים לאור הלבנה, והנה שם כתוב פירוש:

"ויהי ערב ויהי בקר",

והוא אומר כי כאשר היה בקר יום שני אז עלה יום אחד שלם, כי הלילה הולך אחר היום.

וכמעט קט קרעתי בגדי, וגם קרעתי זה הפירוש, כי אמרתי טוב לחלל שבת אחת, ולא יחללו ישראל שבתות הרבה, אם יראו זה הפירוש הרע; גם נהיה כלנו ללעג וקלס בעיני הערלים. ואתאפק בעבור כבוד השבת, ואדור נדר אם אתן שנת לעיני אחר צאת יום הקדש עד אכתוב אגרת ארוכה לבאר מתי ראשית יום התורה, להרים מכשול ולהסיר פח ומוקש, כי כל ישראל הפרושים, גם כל הצדוקים עמהם (הערת שד"ל: רצונו לומר גם התלמודיים גם הקראים), יודעים כי לא נכתבה פרשת בראשית מעשה ה' בכל יום, רק בעבור שידעו שומרי התורה איך ישמרו השבת, שישבתו כאשר שבת השם הנכבד, לספור ימי [161] השבוע.

והנה אם היה סוף יום הששי בקר יום שביעי, יש לנו לשמור הלילה הבא. והנה זה הפירוש מתעה כל ישראל, במזרח ובמערב גם הקרובים גם הרחוקים, גם החיים גם המתים, והמאמין בפירוש הקשה הזה ינקום ה' נקמת השבת ממנו, והקורא אותו בקול גדול תדבק לשונו לחכו, גם הסופר הכותב אותו בפירוש התורה זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה.

אין מחלוקת בין משכילי תקות השמים כי שתים עגולות הנה, הן הן המסבות העליונות (הערת שד"ל: עיין ס' יסוד עולם דף כ"ז) שמוצק האחת מוצק הארץ, והן מתחברות בשתים נקודות, ומשם מתפרדות עד נטות האחת לימין גם לשמאל, כפי שתי חמישיות ששית הגלגל (הערת שד"ל: ר"ל חלק א' מט"ו בגלגל, שהם כ"ד מעלות, כי כן כ"ד מעלות פחות מעט הוא שיעור נטיית חגורת המזלות לצפון ולדרום מקו משוה היום, עיין יסוד עולם דף כ"ד).

והנה התנועה האחת, שהיא כוללת כל תנועות הגלגלים, היא המזרחית, שהשנים עשר המשרתים נמשלים אל סדני גלגל המזלות, והשמש לבדה שומרת קו המזלות, ולא תטה ימין ושמאל, והיא תקיף כל המזלות בשס"ה ימים וחמש שעות וחלקי שעה, והיא שנת החמה, והיא השנה באמת, כי הימים ישובו פעם שנית כאשר היו בשנה הראשונה, על כן נקראה שנה.

ובעבור נטות השמש לצפון ולדרום, התחלקה השנה לארבע תקופות, שהן קור וחום וקיץ וחרף;

כי ימי הזרע הם חצי השנה, בהיות השמש במזלות הדרומיים,
וימי הקציר בהיותה בצפוניים

(הערת שד"ל: כוונתו כי בפסוק עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף חלק השנה תחלה לשני חלקים, ואח"כ לארבע תקופות, וכמו שפירש בפירושו על התורה)

והחל בימי הקור ותחלת זאת התקופה בהיות השמש בסוף נטותה לדרום, אז יחלו הימים להאריך, ויחלו הלילות להתקצר, ואלה ימי התקופה קרים ולחים.

ובהיות השמש בנקודת המחברת, אז ישתוה היום והלילה בכל הארץ, וימי זאת התקופה חמים ולחים, ומתחלתה יחלו הימים להאריך, כי השמש נוטה לפאת צפון.

וסוף התקופה בסוף נטותה לצפון, ומשם תחל התקופה האחרת, והשמש יורדת מפאת צפון, אז יחלו הימים להתקצר והלילות להאריך, ואלה הימים שהם ימי הקיץ חמים ויבשים.

ובהיות השמש בנקודת המחברת השנית, אז ישתוה היום עם הלילה, ויחלו שיתקצרו הימים ויאריכו הלילות, וימי זאת התקופה קרים ויבשים.

ובעבור היות תקופות הקיץ והחרף יבשות, אמר הכתוב (זכריה י"ד ח'):

בקיץ [162] ובחורף יהיה,

כי באלה הזמנים יחסרו הנהרות, חוץ מיאור מצרים, כי הוא יוצא ממעיינות הרי הלבנה (הערת שד"ל: הם הרים בארץ אפריקא הנקראים Montes Lunae) בפאת דרום.

והנה תקופות השנה תלויות בשמש, גם ככה תקופות היום; והנה האמת (לשמש), כי אין כח במשרתים לשנות מעשיה, כי אם להוסיף או לגרוע בחום או בקור, כי מעשה השמש כמעשה כל, בעבור היותה הבריאה הגדולה, גם בעבור היותה קרובה אל הארץ, גם היא מושלת ביום.

ובעבור היות השנה בנויה מחדשים, והחדש תלוי בלבנה שהוא המאור הקטן, על כן חלקתי זאת האגרת לשלשה שערים:

הראשון בראשית שנת התורה,
השני בראשית חדש התורה,
השלישי בראשית יום התורה.

[שנת החמה]

אמרו חכמי קדם כי שנת החמה בתוספת חלק מק"ך על רביעית היום, הנוספת על הימים השלמים.
וחכמי פרס אמרו כי התוספת חלק מקט"ו ביום,
וחכמי כשדים אמרו כי התוספת חלק מק"ע ביום,
וחכמי יון אמרו כי החסרון מרביעית היום חלק משלש מאות ביום,
והאחרונים אמרו, והם רבים, כי החסרון חלק מק"ו ביום,
ויש אומרים חלק מק"י (ספר אחר מק"ך) ביום.

ואלה המוסיפים גם הגורעים קרובים אל האמת:

כי שנת המוסיפים היא מנקודת הגלגל שמוצקו קרוב (ס"א רחוק) ממוצק הארץ, וזאת השנה קרובה ממחברת כוכב העליון אל מחברתו פעם שנית, והנכון להיות התוספת חלק מק"ן, וזאת היא שנת משפטי המזלות.

ושנת הגורעים מנקודת מחברת העגולות הגדולות, או כפי מרחק השמש, וזאת היא שיצטרכו אליה כל האדם, והחסרון קרוב מחלק ק"ל ביום.

ובאה המחלוקת בעבור תנועת כוכבי גלגל המזלות, כי הקדמונים אמרו כי התנועה מעלה אחת במאה שנה, והאחרונים אמרו בששים ושש שנים, ויש אומרים בשבעים שנה; וכלי הנסיון עשוים בדרך קרובה, כי לא יוכלו לחלק המעלות על שנים במעשה ידי אדם;

ויש אומרים כי בשתי נקודות המחברת שתי עגולות קטנות, על כן התמונה פעם עולה פעם יורדת,

והנה אין יודע באמת שנת החמה, ועתה אשוב לחפש על שנת התורה.

אמר יהודה הפרסי כי שנות ישראל היו שנות החמה

בעבור שמצא המועדים בימים ידועים, כי הפסח באביב שעורים, ושבועות בקציר, וסכות באסיף; והנה מה יעשה, כי משה לא פירש כמה היא השנה, ומה יעשה במלת חדש, כי מה יתחדש בשמש?

והעמים בעבור היות שנותם שנות השמש, [163] ומצאו בשנה תמימה י"ב חדשי הלבנה, חלקו ימות השנה על י"ב (וקראו לכל חלק חדש) להיות זה המספר קרוב מחדש הלבנה, ועלה חדש אחד שלשים, וחדש אחד ל"א.

גם אמר יהודה הפרסי כי שנות נח היו שנות החמה, בעבור שמצא בשנת שש מאות שנה לחיי נח בא המבול, ואחר כך אומר באחת ושש מאות שנה, על כן במספר החדש תוספת עשרה ימים (כי בי"ז לחדש השני נבקעו כל מעינות תהום רבה, ובכ"ז לחדש השני יבשה הארץ) כי זה המספר קרוב לתוספת שנת החמה על שנת הלבנה. וזה המספר סותר דבריו, כי הנה הוא מודה כי החדש הוא ללבנה.

ועוד אמר כי מצא מנוח התבה אחר חמשה חדשים, וכתוב שהיו חמשים ומאת יום. והוצרך הגאון לשום תחלת שני נח מתשרי, ואין צרך, כי גם בחדשי שנת החמה יהיה המספר רב מהכתוב בשני ימים (כי חמשה חדשים משנת החמה הם קנ"ב ימים), ואלו היה נח מחשב שנת החמה לא ייטיב ולא ירע.

על כן נחפש שנת החמה ממשה או מפי הקדושים המעתיקים. והנה נחל מהם.

הנה מצאנו תקופת שמואל בלי תוספת או חסרון רביעית יום

והיתה בימיו קרובה אל האמת, ועשה חשבון עולה לתלמידים, כאשר עשה בברייתא, שלא חשב ע"ג חלקים שהם נוספים על שתי שלשיות שעה בחדש הלבנה, גם כתוב שתי תקופות הן, תקופת רב אדא בצנעא, ותקופת שמואל בפרהסיא; וטעם שהיתה בצניעות, בעבור משפטי המזלות, אם ידעו חכמיהם תקופת האמת.

והנה היום אין תקופת שמואל נכונה, והצל בכל יום בכל מקום לעד נאמן למשכיל. ועוד כתוב:

כי חזית דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן, עברה לההיא שתא ולא תיחוש לה.

והנה בשנה שעברה הייתה תקופת ניסן בחשבון שמואל בכ"ה מניסן, והנה עברנו על דברי חכמינו, חלילה חלילה, רק עשינו החג במועדו; על כן תקופת רב אדא ישרה ממנה, כי לא תעבור תקופת ניסן המספר הנזכר, ואין צורך היום לחשבון המועדים לדעת התקופה.

ועוד כי חשבונו מכחיש העבור, כי ישאר לפי חשבונו בכל מחזור שעה גם תפ"ה חלקים, ואין ראוי שישאר חלק אחד, כי לא יהיה מחזור שלם.

גם כל חכמי הנסיון מודים כי י"ט שנות החמה הם כמספר רל"ה חדשי הלבנה, על כן השבעה עבורים. והנה התחבר היום מן היתרון קרוב מחדש וחצי, [164] אולי יודיעונו אוהבי תקופת שמואל מה נעשה מהם.

ועוד כי חלק הארבע תקופות בחלקים שוים, וככה הם בגלגל השמש, ואיננו כן כנגד גלגל המזלות, בעבור שמהלך השמש משתנה כפי היותה קרובה או רחוקה ממקום הגבהות, והנה הולכת מרגע השתוות היום עם הלילה, שהיא תחילת התקופה, עד היותה בסוף צפון, שהוא ראש המזל המתהפך, אז יהיה סוף היום הארוך, יותר מצ"ד יום ושעות רבות, וקרוב מזה המספר התקופה השנית, והנה השתים הנשארות הם כמו קע"ז ימים, וזה אמת בראיות גמורות.

והנה מה תועלת יש לסופרים תקופת שמואל? ואלו הייתה מחלקתו נכונה מה תועיל לאנשי זה האי לדעת שעת התקופה? כי היא על ירושלים, כי השמש זורחת עליהם לפני שתזרח על זה האי כארבע שעות ישרות, וקדמונינו מודים בדבר זה, שאמרו: מחדתא ומעתיקא, ולדידן ולדידהו.

ועוד נחשוב כי התקופה על האי הזה, והנה היתה תקופת ניסן בתחלת הלילה, והנה תקופת תמוז תהיה אחר שבע שעות ומחצה, ואין הלילה באי הזה רק שבע שעות, והנה התקופה תהיה אחר זרוח השמש.

וכל האומר כי התקופה על השעות המעוותות (הזמניות) שהם י"ב ביום גם בלילה, תקוה לכסיל ממנו, כי איך יתכן להיות קשת (אשר) מדתה בגלגל המישור ק"ה מעלות, כקשת (אשר) מדתה רנ"ה מעלות? (הערת שד"ל: פי' כשהלילה ז' שעות אז קשת הלילה ק"ה מעלות, וקשת היום רנ"ה, שהן י"ז שעות, כי בין היום הלילה תשלם העגולה שהיא ש"ס מעלות).

על כן חושבים המחשבים, בעבור שיעלו בכל מקום ששה מזלות בכל יום, כי המזל עולה בשתים שעות, וזהו כזב ותהו, כי לעולם לא יעלה מזל מן המזלות בכל הארץ בשתי שעות, אפילו במקום הקו השוה שהיום והלילה שוים לעולם, ואף כי בכל מקום שיש לו מרחק רב מהקו.

והנה מזל טלה באי הזה עולה בפחות חמישית משעה ישרה, ומזל אריה עולה בשלש שעות פחות כמעט, ומכיר צורת הגלגל יראה זה בעינו, גם בלבנה בהיותה בראש החדש במזל מאזנים, גם כל אדם יוכל לראות הדמיון בעגול הנחשת כשהוא כדור וכאשר איננו כדור.

ועל כן כל פתי שידע תקופת שמואל ושמות המזלות וחנכ"ל שצ"ם, מחשב בלבו שהוא מחשב בתקופות ומזלות, והוא לא שמע שמועת החכמה, אף כי יריח ריחה או יטעם טעמה.

והנה התורה לא הצריכתנו לדעת מתי היא התקופה ויומה אף כי שעתה.

ושאלה הייתה לפני הרב האי למה נהגו ישראל הדרים במערב להשמר שלא ישתו [165] מים בשעת התקופה, והשיב כי נחוש בעלמא הוא, בעבור שהיא תחלת השנה או תחלת רביעיתה, לא ירצו לשתות מים שימצאו חנם, על כן יאכלו בה כל מתוק, להיות שנתם מתוקה. ואני אומר מתוקה שנת העובד ה' הבוטח בו לבדו. והנה היודעים תקופת האמת לא אמרו כי תזיק לאוכל ולשותה, ודבר הניפוח הם שיחות הזקנות.

ועתה אדבר על תחלת השנה

ואומר בתחלה כי כל עגול אין לו ראשית, רק כרצון איש ואיש, אכן ראשית שנת כל אדם מרגע הולדו, ובשוב השמש אל הנקודה הראשונה שהיתה שם בתחילה תעלה לו שנה תמימה.

וראשית תקון מהלך השמש ממקום הגבהות, וראשית תקון המשרתים מרגע מחברתו עם השמש, כי אז יהיה המשרת בגבהות גלגלו הקטן, גם הלבנה תהיה בגבהות גלגל המוצק;

ואלה הראשיות אינם צריכות לכל אדם, על כן אמרו חכמי התולדות כי האמת להיות ראשית השנה מנקודת המחברת אשר משם תחל השמש להיות קרובה אל הארץ הנושבת, וזו היא תקופת רב אדא, רק היא על המהלך האמצעי ותקונה קרוב.

וזאת היא ראשית שנת יודעי בינה לעתים לדעת המעשים,

גם זאת תחלת שנת היונים הראשונים, וזאת היא היא תקופת ניסן.
והפרסים יחלו שנתם מתקופת תמוז,
והכשדים מתקופת תשרי,
והנוצרים מתקופת טבת, רק השבוש בא להם בעבור כי מספר שנת החמה בחשבונם אינו נכון (כבר עמדו ותקנו המעוות בשנת 1582, תכ"ג שנים אחרי כתיבת זה המאמר).

וכאשר נחפש לדעת שנת התורה

מצאנו כתוב:

החדש הזה לכם ראש חודשים,

והוא ראשון לחדשי השנה, וכתוב:

היום אתם יוצאים בחדש האביב,

וכן:

שמור את חדש האביב,

והטעם כי חשבון ישראל בחדשי הלבנה, והנה החדש שימצא אביב בארץ ישראל הוא ראשון לחדשי השנה, וראש החדש ראשית השנה, עברה התקופה או לא עברה, רק שיש לבית דין לשמור שיעשה הפסח והאביב נמצא, בעבור תנופת העמר. וברב השנים דבק האביב בתקופה, ויש פעמים שירחק מעט בעבור רוב הגשמים, או שתהיה שנת בצורת.

והנה תחלת שנת ישראל על פי בית דין, כאשר הוא כתוב:

ויועץ המלך חזקיהו,

והנה עבר השנה לעצת בית דין, והפסח שעשה היה בחדש הראשון, והשם הנכבד קבלו בראיות ברורות, רק שגג שגגה קטנה, שלא עבר ביום שעבר לפני החדש הראשון, וזהו עבר ניסן בניסן ולא הודו לו, וכאשר יבא חדש לבנה פעם אחרת בימי האביב בארץ ישראל, אז תעלה שנה אחת, בין שתהיה השנה י"ב חדש או י"ג, על כן לא קראו בלשון הקדש חדש האביב ניסן, רק ראשון, וככה כל החדשים, על כן לא תמצא בכ"ד [166] ספרים שמות החדשים הנודעים היום, שתחילתם ניסן, רק בספרי בני הגולה.

והנה ראשית שנת ישראל איננה מיום התקופה, רק מיום ראש חדש הלבנה, ואחר שידענו כי זה ראשון, נעשה המועדים בחדש השביעי ממנו, כי אם היה הפסח בימי אביב שעורים, יבא חג שבועות בקציר וסכות באסיף.

ועוד מצאנו כתוב:

בסכות תקופת השנה,

וכתוב:

בצאת השנה,

והנה יום צאת השנה שעברה תכנס השנה הבאה. ומצאנו כתוב כי צוה ה' מצות הקהל לקרוא כל התורה בחג הסכות בשנת השמיטה, וכתוב:

למען ילמדו,

ואיננו נכון להיות זה אחר חצי השנה. ואל יקשה עליך מלת מקץ שבע שנים, כי הנה כמהו:

מקץ שבע שנים תשלחו איש את עבדו,

כי שנים קצוות יש לכל דבר, והנה יש לו ראשית וסוף, והיתה תחלת שנת השמטה בתשרי שהוא החדש השביעי, בעבור כי אז יחל חצי השנה שהזריעה תהיה בו, וככה כתוב בשנת השמיטה לא תזרעו, ועוד:

וזרעתם את השנה השמינית,

ואפרש לך ועשת את התבואה לשלש השנים:

דע כי רגע נשאר ביום התורה חשוב כמו יום,

וביום השמיני ימול בשר ערלתו,

והנה הנולד ביום ששי לפני בוא יום השבת חצי שעה, הוא נמול בקר יום הששי, והנה לא עלו לו מעת לעת שבעה ימים שלמים, וככה יום בשנה חשוב שנה, והנה יש מי שיספור אותה (לשנה בפני עצמה), ויש מניחה על השלימה.

והנה כתוב:

תשאו את עונותיכם ארבעים שנה,

וזה המעשה היה בשנה השנית, וה' לא יעניש לפני העון, על כן מספר הארבעים הוא שלא עברו את הירדן עד בעשור לחדש הראשון בשנת מ"א, והפך זה:

אכלו את המן ארבעים שנה.

ובמקרא (ר"ל הנביאים) הי"ז היא שנת י"ח גם י"ט (אולי הכונה על השנה שמלך אביה בן רחבעם, כי היא שנת י"ז לירבעם ובשנת עשרים מלך אסא; והיא שנת י"ח לירבעם לפי מה שכתוב מפורש שם פסוק א'; והיא שנת י"ט לפי מה שכתוב (שם פסוק כ"ה):

ונדב בן ירבעם מלך על ישראל בשנת שתים לאסא,

כי הנה ירבעם מלך כ"ב שנה, ורחבעם ואביה מלכו יחדו עשרים שנה, א"כ נדב מלך אחרי תם שתי שנים לאסא, כלומר בשנת שלש למלכו, ובאמרו שמלך בשנת שתים לאסא, תהיה מלכות אביה בשנת י"ט כ' וכ"א לירבעם, ושנת כ"ב לירבעם היא שנה ראשונה לאסא, ואח"כ בשנת שתים לאסא מלך נדב, (ובכ"י האחד נשמטה מלת הי"ז) ובשנת י"א ובשנת י"ב (מלכים ב' ח' כ"ה וט' כ"ט), ואחזיהו מלך בשנת י"ז ליהושפט, והוא מלך שנתים (מלכים א' כ"ב נ"ב), ומלך אחריו [167] יהורם אחיו בשנת י"ח ליהושפט (מלכים ב', ג' א') וככה רבים.

והנה:

ועשת את התבואה לשלש השנים,

האחת חצי השנה הששית, וכל השביעית, וחצי שנה השמינית, כי

עד בא תבואתה

דבק עם השנה השמינית, כאלו הוא כתוב וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן עד בא תבואתה, ותספיק לכם עד בוא השנה התשיעית.

וכמוה מיום הראשון עד יום השביעי איננו דבק עם הקרוב אליו, רק עם כל אוכל חמץ וגו' הרחוק.

וככה:

וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים,

וירא ישראל על שפת הים את מצרים מת, כי ירדו במצולות כמו אבן, וכתוב:

תבלעמו ארץ.

וככה:

לבא מפניך במצור

דבק עם -

ואותו לא תכרות,

ורבים ככה.

והיובל הוא שבע שבתות שנים, ותחלת היובל מיום הכפורים, וכן כתוב:

ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם וקדשתם את שנת החמשים שנה,

והנה תחלת שנת השמיטה בתחלת שנת היובל.

ואל תשתומם בעבור שלא החלה השנה מיום הזכרון, כי אם חשבנוהו שהיה ראש חדש ניסן ביום תקופת האמת צריכה התקופה השלישית באמת להוסיף כעשרת ימים, בעבור תוספת מהלך שנת החמה על שנת הלבנה, גם בעבור היות מהלך החמה מתמהמה, על כן היתה ראשית השנה ביום הכפרים או בסכות.

(יבקש הראב"ע אדם שיהיה אוהבו אולי יאמין בו, ולדעתי לא היה אפשר שתהיה תרועת היובל בראש השנה, כי התקיעה להודיע את העם, ותקיעת ר"ה היא להודיע שהיום תחל שנה חדשה, ותקיעת היובל להודיע שהיא שנת דרור, ואם היו תוקעים שתי תקיעות ביום אחד לא היו העם מבינים שהוא להודיע שני ענינים; ולא רצה ה' שיתקעו באחד מהימים שבין ר"ה ליה"כ, כי בימי המלאכה אין העם פנויים לשמוע התקיעה, ולא יתפרסם היובל אצל ההמון, לפיכך צוה להמתין עד יום מקרא קדש שאחר ר"ה, ואמנם קריאת התורה הייתה בחג הסכת מן הטעם המפורש בבוא כל ישראל לראות וגו', מה שלא היה בר"ה וביה"כ, והקריאה לא הייתה אלא בירושלם, והתקיעה היתה בכל ארצכם).

ודע כי אין ללבנה שנה

כי היא תקיף כל המזלות בכ"ז ימים ושלישית יום, ובעבור כי י"ב חדשי הלבנה קרובים משנה תמימה, נקראת שנת לבנה, ובה יחשבו הישמעאלים, על כן יבא מועדיהם פעם בקיץ פעם בחרף. ושנות ישראל תהיינה שוות בכל י"ט שנה בשנות החמה באמת, והוא חשבון ישראל לבדו הוא האמת.

ודע כי אין בחשבון הכשדיים אדר שני, כי חדשיהם אינם חדשי הלבנה, רק חלקים י"ב בשנת החמה, וכתוב:

בחדש הראשון הוא חדש ניסן,

פירושו ככה, כן היה בשנה ההיא, כי [168] בשנת העבור יהיה חשבון החדש הראשון באדר, על כן אין נכון לתרגם בראשון, בניסן, רק בעבור שיבינו אנשי הדור.

מצאנו אור השמש וכל הככבים עומדים לעד, לא יוסיף ולא יגרע בעצמו, רק כנגד מראה העין, בעבור היות הנראה במקום רחוק או קרוב, גם בעבור השתנות האויר בראשית היום או בחציו, ואין אור מתחדש כי אם ללבנה לבדה (ולשאר ככבי לכת), על כן אין חדש באמת כי אם חדש הלבנה; והנה נבקש מתי ראשיתו.

והנה אמרו כל חכמי המזלות שתחלת החדש מרגע התחברות הלבנה עם החמה בחלק אחד, וזהו שקראוהו קדמונינו המולד. וחכמינו חשבוהו במהלך האמצעי, וככה עשו כל חכמי המזלות, ואח"כ יתקנוהו.

וככה אמרו ז"ל:

פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה,

ובעבור כי המתחברות שתים (החמה והלבנה), צריכות שתיהן לדעת מתי היא כל אחת בארוכה או בקצרה, כי יש פעמים שתהיינה שתיהם בארוכה או שתיהן בקצרה, או החמה בארוכה והלבנה בקצרה, והפך הדבר; גם יש ארוכה וקצרה מעט, גם הרבה, עד שתגיע הארוכה הרבה גם הקצרה הרבה י"ג שעות.

[ארבע טעויות של הגאון]

והנה יהיה בין מולד חשבוננו פעמים ובין מולד האמת אלה השעות לפנים או לאחור, על כן טעה הגאון שאמר כי ראה רגע קדרות השמש בבגדאד לא היה בעת המולד, על כן אמר כי חשבון הקדמונים לא היה בדקדוק יפה (אין ספק שאין זה רבנו סעדיה) רק חשבונם הוא הנכון, והוא טעה ארבע טעיות:

האחת כי היה ראוי שידע דרך הארוכה והקצרה, כאשר יעשו חכמי המזלות, כי אין מחלוקת בין מולד ישראל למולד חשבון הגוים במהלך האמצעי, עד שידע מתי הוא המולד האמתי;

והטעות השנית כי חשבון המולד על ירושלם, ובינה ובין בגדאד במרחק האורך שתי שלישיות שעה;

והטעות השלישית כי צריך הוא לדעת השתנות המראה באורך, בעבור כי הקדרות למראה העין;

והטעות הרביעית השתנות המראה כפי המרחב.

ויש מעברין בדורנו, בעבור שידעו חשבון אי"ב תשצ"ג חושבים כי עמדו על סוד העבור, ויסתכלו המרחק שיש בין המולד ובין תחלת הלילה ויאמרו [169] לנוצרים מתי תראה הלבנה, וכאשר יראו כי יש פעמים ביניהם פחות משש שעות במקומם, יחשבו כי המולד עשוי על מקום כל מחשב.

והנה יש פעמים שהלבנה נראית בתחלת הלילה, ופעמים יהיה בין המולד ובין הערב ד' וח' שעות ולא יראו הלבנה, והם חושבים כי חשבון העבור טעות, חלילה חלילה, רק הם הטועים, שהם חכמים בעיניהם, כי אין כח במשכיל לדעת מתי תראה הלבנה עד עשותו כאשר אפרש:

שידע מתי רגע המולד ולא ישליך ללילה י"ב שעות, רק יחל לספור מתחלת הלילה עד רגע המולד כך וכך שעות, וידע מקום המחברות בחלק מעלת המזל ויראה אם מהלך השמש בארוכה או בקצרה, וכמה מהלך הלבנה, ויוסיף או יגרע עד שידע רגע מולד האמת על ירושלם ויראה כמה מרחק זה המולד מתחלת הלילה שעות וחלקי שעה, ויוסיף עליהם שעות מרחק אורך מקומו אם הוא מערבי לירושלם, או יחסר אם הוא מזרחי, וידע כמה מהלך השמש בשעות המרחק במהלך יומו, ויוסיפהו על מקום השמש ברגע מולד האמת, וככה יעשה במקום מולד הלבנה כפי מהלכה.

ואח"כ יכנס בלוח מעלות המזלות בארצו, ויקח המעלות שימצא לנכח מקום השמש, גם יעשה ככה במעלות נכח הלבנה ויחסר המעט מהרב, אז ימצא קשת היתרון וידע מקום ראש החלי וזנבו, לדעת מרחב הלבנה, לתקן זאת הקשת; ואח"כ יתקן אותה כפי תקון השתוות המראה באורך גם ברוחב: אז תהיה לו קשת המראה באמת, אז ידע מתי תראה הלבנה בכל מקום איזה חדש שירצה.

והיודע אלה הדברים יוכל להבין סוד נולד קודם חצות.

והארכתי להזכיר כל זה בעבור שבקש ממני אחד ממשכילי הדור שאפרש לו סוד נולד קודם חצות על רגל א', ובעבור שהחרשתי חרה לו, ואני נתתי לו עצת אמת, שיתענה לפני השם הנכבד אשר כל יוכל, לברוא לו לב טהור ולתת בקרבו רוח חדשה לשפוך עליו רוח חכמה, עד שיבין כל החכמות מלבו מבלי למוד ימים ושנים, אשר לא עשה כן לכל איש מיום שברא אדם על הארץ; אולי ישמע ה' תפלתו, ויחדש לו זה הפלא והאות והמופת, להיותו שני לאתון בלעם.

והנה איננו נכון להיות ראשית החדש מהמולד במהלך האמצעי, או ממולד האמת, כי לא ידע זה כל אדם; לכן ראשית החדש הוא בהתחדש אור הלבנה למראה העין, וככה כתוב במשנה, והנה כאשר הוא החדש הראשון ידוע לעיני כל משכיל וסכל, בהמצא אביב השעורים, ככה ראש החדש למראה כל אדם. [170]

כאשר יש לתנועה המערבית ארבע תקופות בשנה, ככה יש לתנועה המזרחית:

והנה מהבקר עד חצי היום חם ולח, בתקופת החום שהשמש עולה לפאת צפון, וככה עתה עולה לחצי השמים;
ובחצי האחר יורדת, כנגד תקופת הקיץ;
ומערב עד חצי הלילה כתקופת החרף,
והרביעית כתקופת הקור.

והנכון להיות תחלת היום שהיא כוללת כל האדם אחד מאלה הארבע נקודות. והנה חכמי המזלות החלו מחצי היום עד חצי יום אחר כ"ד שעות, וזהו יום שלם בחשבונם, והוא אמת לצרכם, בעבור שני דברים, לא יבינום רק חכמי המדות.

ובעבור כי הצל בחצי כל יום קצר, ואין נטותו רק מעט, ויש פעמים שלא תוכל עין האדם לדעת זה, גם בכלי הצל, גם בכלי הנחשת אין יכולת בחכם לדעת רגע חצי היום, על כן הוצרכו קדמונינו לאמר כי תפלת המנחה שהיא בצהרים, אחר חצי שעה, כי אז תראה העין שהשמש נטתה לצד מערב. על כן ראוי להיות זאת ראשית היום רחוקה מן האמת, אף כי חצי הלילה, כי כל אדם לא יוכל לדעת זה.

ועוד חפשתי ומצאתי כי חדש ניסן ראשון לתקון המועדים, בעבור כי בו יצאו אבותינו ממצרים, רק ראשית השנה לשמיטה וליובל באמת מתשרי, שפירושו בלשון כשדים (התחלה) כמו:

ושריו למבנא (עזרא ה' ב'),

והנה הערב דומה לתקופת החרף שהיא בתשרי.

ועוד מצאתי כל הקדמונים מחשבים המולד מתחלת הלילה,

ועוד מצאתי בדברי חכמינו כי השלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, ואלו היה תחלת היום הבקר, לא יתכן להיות היום השלישי רק אחר שני לילות.

וחפשתי עוד ומצאתי כי (הטמא) מקרה לילה או יום, או הנוגע בכל אשר יטמא לו, אמר הכתוב:

יטמא עד הערב,

שהוא סוף היום, כי אלו היה תחלת היום מהבקר היה ראוי שיטהר מקרה לילה בסוף היום, שהוא לפנות בקר.

ועוד מצאתי מפורש ראשון המועדים שנתנו ה' לישראל לפני השבת, בארבעה עשר יום לחדש בערב, ואח"כ כתוב שבעת ימים, והנה יום ט"ו מהערב שהוא יום הראשון, וכתוב:

אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר.

וידוע כי בחצי הלילה היתה מכת בכורות, והנה כתוב:

ביום הכותי כל בכור.

ובמקרא היום הזה יום בשורה הוא ומכינו עד אור הבקר.

ועוד מצאתי ביום הכפורים:

מערב עד ערב תשבתו שבתכם,

וכתוב: בעצם היום הזה כרת על העושה בו מלאכה או האוכל, ואין הפרש להיות זה בלילה או ביום, כי תחלת [171] עצם היום מהערב, והנה עדים נאמנים כי ראשית היום מהערב. וככה הם כל המועדים והשבת, כי כלם הם מועדי ה' מקראי קדש, רק השבת לבדה נקראת שבת לה', ששבת ה' במעשה בראשית;

ובעבור היות השנה גם היום תלוים בשמש, כי השתים תנועות דומות זו לזו, על כן היתה השנה השביעית דומה לשבת, על כן כתוב בה:

שבת לה'

(שבת לה' אין ענינו אלא קדש לה', כמפורש (שמות ל"א ט"ו) שבת שבתון קדש לה', וגם כל המועדים הם קדש לה', על כן נקראו מקראי קדש ומועדי ה').

וכאשר היא תחלת שנת השמיטה בימי תקופת החרף, ככה ראשית יום השבת בתקופת היום הדומה לחרף, שתחלתה הערב.

ואל תשתומם בעבור שכתוב:

שבת שבתון לה' מחר

(צ"ל שבתון שבת קדש לה' מחר), ולא הזכיר זה מהערב.

ועתה אפרש לך הפרשה לדחות הטוען:

דע כי ה' לא צוה בשבת הראשונה שלא ירד המן:

לא תעשה כל מלאכה,

עד יום מעמד סיני, כי בעבור שצוה משה עמר לגלגלת, וצוה אל יותר ממנו עד בקר, והנה לקטו ביום הששי שני העמר והגידו למשה, והוא השיב:

הוא אשר ידבר ה',

והטעם כבר דבר לי ה' זה לפני רדת המן, והוא:

והיה ביום הששי וגו',

ואמר להם למה טעם משנה, כי שבתון שבת קדש שה' ישבות מחר, ולא גלה להם זה הסוד, ולא מה יעשו בעודף שצוה שיניחוהו; ובקר יום שבת אמר להם:

כי שבת היום לה',

שהשם לא יוריד המן, היום לא תמצאוהו, אל תצאו ללקוט.

וזה הפירוש הזכרתיו כנגד המינים

שאינם מאמינים בדברי אבותינו שהשבת מערב עד ערב. ופירוש האמת מה שהעתיקו, כי במרה נתנה השבת. והזכיר הכתוב ולא זה הלילה, כי דבר הכתוב על ההוה ברוב, כי ביום עושים הכל מלאכה; והנה פי' שבת קדש, שישבתו, וככה עשו,

וישבתו העם ביום השביעי;

ובירמיה כתוב:

לקדש את יום השבת לבלתי עשות בה מלאכה;

והזכיר מחר שהוא היום, כי דבר על ההוה, כמו:

יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב,

וכמו:

בשר בשדה טרפה לא תאכלו,

כי הוא הדין כנטרף בבית, וככה מקרה לילה (שהוא הדין לנטמא ביום; ולדעתי הזכיר הלילה כי במחנה אין שם אשה ולא תהיה שם טומאת קרי אלא מקרה לילה, או ממעשים נתעבים אשר כבר הזהיר עליהם באמרו ונשמרת מכל דבר רע), ונפל שמה או שור או חמור, ורבים בתורה כאלה.

ועתה אחפש במעשה בראשית

ואחל להשיב על האומר כי הלילה הולך אחר היום.

אלו היה כן, למה לא אמר הכתוב מפורש מבקר עד בקר יום אחד, או מאור עד בקר? ולמה הכניס באמצע ויהי ערב? והנה משמע הכתוב:

ויהי ערב ויהי בקר

כי מערב עד בקר הוא [172] יום אחד, הפך מה שדבר בראשונה:

ויקרא אלהים לאור יום.

ואשר הביא זה המפרש בצרה הזאת, בעבור שחשבו רבים כי

בראשית ברא אלהים

כאלו כתוב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ הארץ היתה תהו ובהו, שהיתה נעדרת, והטעם שאיננה, והחשך העדר האור, והטעם איננו.

וזה הפירוש איננו נכון כלל:

כי מה צורך היה לו להזכיר השמים, שלא פירש אם היו תהו כמו הארץ?

ועוד מדרך הלשון מה הטעם לתוספת הו"ו, ואין כמו זאת הווי"ן הנוספים בפועלים כמו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (ואשר לא שם לבו אל דבר ה') ויעזב את עבדיו, כי הם כפ"א רפה בלשון ישמעאל, שמתכונת לשונם בלשון הקודש, ובשמות אין וי"ו נוסף.

ועוד כי לפי הפירוש הזה לא יהיו הרוח והמים נבראים, וכתוב בס' תהלות על שניהם:

כי הוא צוה ונבראו,

גם החשך נברא, וכן כתוב:

יוצר אור ובורא חשך.

והאמת כי הכתוב הזכיר השמים והארץ כי הכל כדור אחד, והשמים הם כמו הקו הסובב, והארץ כמו המוצק באמצע, והנה הארץ היתה מכוסה במים מכל צד, וכן כתוב:

בל ישובון לכסות הארץ,

והרוח סביב המים.

ואלה הארבעה מוסדים שהם השמים והארץ והרוח והמים, כי השמים כנגד האש; וככה:

לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה;

וככה:

מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ מי תכן את רוח ה';

וככה:

מי עלה שמים וירד,

והשלשה אחרי שמים; וככה:

וזרח השמש

כנגד השמים,

והארץ לעולם עומדת,
סובב סובב הולך הרוח,
כל הנחלים הולכים אל הים.

ואחר שהקו שהוא השמים, והמוצק שהוא הארץ, נבראים, הנה כל אשר בתוכם נברא כמוהם, ופירוש הייתה תהו ובהו, שלא היה בה אדם ובהמה, כאשר פירש ירמיה:

ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו,

ופירש הטעם אח"כ:

ראיתי והנה אין אדם ובהמה

(צ"ל ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו), וכן:

כאור שבעת הימים,

פירוש שבעתים, כמו:

אשר אהיה

פירוש אהיה (הכוונה כי ראיתי והנה אין האדם וגו' הוא פירוש מה שלפניו ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, כמו שמליצת כאור שבעת הימים הוא פירוש מה שלפניה ואור החמה יהיה שבעתים, וכן אהיה אשר אהיה, השם אינו אלא אהיה, ואשר אהיה הוא פירושו), וכבר פירשתי סוד שבעתים, וקדמונינו רמזוהו, שאמרו ברביעי נתלו המאורות, ומה נכבדה מלת נתלו למבין!

והנה דברי ירמיהו מכחישין דברי האומרים כי תהו ובהו שאין שם ארץ.

והנה החשך היה לפני האור, וככה כתוב, והתנועה הגדולה כוללת [173] זמן החשך והאור, והיא נקראת יום, שהוא יום שלם, כ"ד שעות, ואין טענה בעבור שהקדים להזכיר:

ויקרא אלהים לאור יום

לפני הלילה, כי כן משפט הלשון כאשר יזכיר שני דברים יתחיל מן האחרון, כמו:

ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו,

וככה:

לך יום אף לך לילה,

והזכיר המאור הקטן שהוא מושל בלילה לפני הגדול שהוא נכבד ממנו (באמרו אתה הכינות מאור ושמש).

גם אין לטעון שאמר הכתוב:

יוצר אור ובורא חשך,

כי הקדימו לפי שיש לו יתרון מן החשך, אעפ"י שהחשך היה לפני האור, כמו:

יצחק וישמעאל בניו,

וכן:

שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו,

והוא קבר אותה.

והנה בעבור שהזכיר:

ויקרא אלהים לאור יום,

הוצרך הכתוב לאמר איך תספור יום התורה, כי פירוש יום על שני דרכים, על כן אמר כי אלה שתי הראשיות שהם ערב ובקר כולל אותם יום התורה,

כי פירוש ערב הזמן שהצורות מתערבות ואינם נפרשות למראה העין, כמו:

ויתערבו בגוים;

ובקר זמן שהצורות נבדלות ונכרות ומבוקרות, כמו:

לא יבקר הכהן,
כבקרת רועה עדרו.

והנה מלת יום כוללת אלו השנים הזמנים, שתנועה אחת כוללת שניהם; וכמהו:

זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם,

וכתוב:

ויעש (ה' אלהים) לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם

(ר"ל בפסוק הראשון שם אדם כולל זכר ונקבה, ובפסוק השני איננו כולל רק הזכר, וכן שם יום לפעמים כולל יום ולילה, ולפעמים נאמר ביחוד על זמן האור).

והנה התבאר גם במעשה בראשית כי היום מערב עד ערב

וככה אמר המשורר:

ערב ובקר וצהרים,

ולא אמר בקר וצהרים וערב, והזכיר השלשה רגעים שהאדם חייב להתפלל בהם, כי הרגע השני בני אדם ישנים, וזהו:

חצות לילה אקום להודות לך,

ובדניאל כתוב:

ויאמר אלי עד ערב בקר,

והוא חסר וי"ו, כמו:

שמש ירח עמד זבולה,

והעד

ומראה הערב והבקר (דניאל ח' כ"ו),

והנה זה יום שלם, והטעם אלפיים (צ"ל אלף וק"ן) יום שהיו ישראל בצרה בימי יון, כאשר פירשתיו במקומו; על כן אמר המלאך ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא, ופירושו אין צורך לפרש כי כן הם ימים שלמים כאשר נאמר לך.

נשלמה בחפזון זאת האגרת, הודאה לאשר לו התפארת; והנה נתבאר באגרת הזאת שקראתיה אגרת השבת, שהיא אוגרת כל תשובותיה על שם האגרת שראיתי בחלומי, מתי ראשית היום, גם ראשית החדש, גם ראשית השנה; והשם הנכבד שהוא ראשון בלי ראשית, ואחרון בלי אחרית, הוא יקרב קץ אחרית הימים, ולהשיבנו כימי עולם וכשנים קדמוניות, אמן!