י. התיאוריה של אריאל כהן לאור הגילויים על מחלוקת רס"ג ובן - מאיר

אריאל כהן במאמרו הנ"ל³⁷ מעלה אפשרות שרס"ג ורב האי גאון שינו את סדר העיבורים גה"ח-אדו"ט שהתקין הלל לגו"ח-אדז"ט שנהוג בימינו... מפתיע הדבר שחוקר המבקש לדון ב"תיקון" של רס"ג (תיקון שלא היה ולא נברא) מתעלם לגמרי מהמחלוקת המפורסמת "רס"ג - בן-מאיר" וגם מכל המידע הרב שהתגלה לנו מהגניזה. מאחר ולמחלוקת הנ"ל יש חשיבות רבה לענייננו נסקור אותה כאן בקצרה:
בשנת ד' תרפ"ב - 4682 (922 לספירה), פרצה מחלוקת בין רס"ג וחכמי בבל לבין בן-מאיר וחכמי א"י, בדבר קביעותן של שלש השנים ד' תרפ"ב - פ"ד. אין בעלי הריב חלוקים בסדר השנים המעוברות, שכן עניין זה סוכם, כפי שנראה להלן לפני מספר דורות. המחלוקת ביניהם היא רק על תרמ"ב חלקים שבן-מאיר מבקש להוסיף לדחיות.

באחת האגרות ששלחו חכמי בבל לחכמי א"י בעקבות המחלוקת הנ"ל הם כותבים בין השאר:

"...מן שנים רבות כבר עלו כמה חכמים מבבל אל א"י ודקדקו עם חכמי א"י בסוד העיבור ופשפשו וחפשו בזו עד שנתבוננו בו יפה יפה וכבר הם קובעים חודשים בבבל זה שנים רבות לבדם וגם חכמי א"י מחשבים וקובעים חודשים לבדם וכבר בכל השנים האלה עלה חשבונם אחד, לא נמצא ביניהם חילוף... יש בישיבות זקנים שהגיעו לגבורות וגם הזקינו מאד, וכולם אין אחד מהם זוכר שהוצרכו אנשי בבל לשאול עיבור שנים וקביעת חודשים מארץ ישראל"³⁸...

באגרת אין מציינים באיזו שנה הייתה הפגישה בין חכמי בבל וחכמי א"י, זו הייתה "מן שנים רבות", מן הסתם לא לפני שנת 836 לספירה, שכן משנה זו יש בידינו עדות מפורשת³⁹ שחכמי בבל לא קבעו שנים בעצמם אלא היו כפופים למוצא פיהם של חכמי א"י. עם זאת נאמר באגרת שיש ביניהם "זקנים שהגיעו לגבורות וגם הזקינו מאד, וכולם אין אחד מהם זוכר שהוצרכו אנשי בבל לשאול עיבור שנים מא"י.

"הזקינו מאד" - אפשר לומר על אלה שעברו את גיל תשעים. אלה זוכרים בוודאי דברים מגיל 10, כלומר מלפני שמונים שנה ומכאן נוכל להסיק שהפגישה הנ"ל בין חכמי א"י וחכמי בבל, שבסופה קיבלו חכמי בבל את כללי העיבור שאפשרו להם לקבוע שנים בעצמם, ארעה לפני כשמונים שנה סמוך לשנת 840, אולי סמוך מאד לשנת 836, בה הודיע ראש הגולה על כפיפותו למוצא פיהם של חכמי א"י. ומאז, לא ארע שום מקרה בו היה הבדל בין קביעות חכמי בבל וקביעות חכמי א"י עד לשנת ד' תרפ"ב.

ובכן, מדוע פרצה המחלוקת דווקא בשנת ד' תרפ"ב?
הרבה הסברים ניתנו והרבה השערות הועלו ומכולם מסתברת ביותר ומבוססת ביותר היא התיאוריה שהעלו צמד החוקרים ח"י בורנשטיין וצ"ה יפה"⁴⁰. מתברר שבפגישה הנ"ל סוכמו אומנם כל הכללים אבל נשארה בעיה קטנה והיא בעיית נקודת המוצא לחשבון המולדות. חכמי א"י ביקשו לקבוע את נקודת המוצא מניסן של שנה א' לבריאת העולם ואילו חכמי בבל ביקשו שנקודת המוצא תהיה מתשרי שלאחריו. אלה ואלה רצו לעגל את השעה של נקודת המוצא ויצא להם לבני א"י שנקודת המוצא תהיה למולד ניסן יום רביעי שעה ט' (ד"ט) ואילו לבני בבל יצא מולד תשרי שלאחריו יום ששי שעה י"ד (וי"ד). ההבדל במולדות בין שתי השיטות התבטא בתרמ"ב חלקים⁴¹, כלומר אם רוצים לקבל אותו מולד לפי שני החשבונות הרי יש להוסיף למולד וי"ד עוד תרמ"ב חלקים (או להוסיף תרמ"ב חלקים לגבולי הדחיות כדי לקבל אותה קביעות).

במשך כל אותן שמונים שנה לא היה להבדל זה של תרמ"ב חלקים שום השפעה מעשית על קביעות השנים, וכנראה שמאז הפגישה הנ"ל נשארה הבעיה פתוחה וברבות הזמן נשכחה. אבל חכמי א"י רשמו לפניהם שיש להוסיף לחשבון הדחיות עוד תרמ"ב חלקים. וכאשר הגיעה שנת ד' תרפ"ב ראו חכמי א"י, שלתרמ"ב החלקים תהיה השפעה על קביעות השנה ולכן הם עוררו את הבעיה.

בחיבורו של אלחוארזמי אין מוצאים את נקודת המוצא לחשבון המולדות משום שחכמי בבל עוד לא ידעו אותה וזה מסביר מדוע ראש הגולה כותב באגרתו משנת ד' תקצ"ו (836 לספירה) - 12 שנה אחרי זמן חיבורו של אלחוארזמי - שהם מקבלים את החלטת חכמי א"י על קביעות השנה, קביעות שהיא שונה ממה שראויה להיות לפי הכללים הנהוגים היום.

מניתוח אגרתו של ראש הגולה הנ"ל מגיע החוקר ח"י בורנשטיין למסקנה:

ש"היסודות והעיקרים אשר עליהם נשענת קביעת שנת ד' תקצ"ו הנ"ל: ארבע הדחיות, מידת השנים (כסדרן, חסרים, שלמים) וסידור שנות העיבור במחזור בן י"ט שנים כבר היו חתומים וחתוכים, אך חשבון המולדות היה עוד רופף בידם"⁴²

עד היום לא נמצא אף חוקר אחד ואף מלומד אחד שיערער על כך, שסידור שנות העיבור כנהוג היום, כבר היה חתום בראשית המאה התשיעית. והנה עתה מופיע מלומד שטוען הכל היה חתום חוץ מאשר סידור שנות העיבור שנקבע רק במאה העשירית... מחלוקת רס"ג ובן-מאיר מוכיחה שלטענה זו אין שחר.

מחליפת המכתבים בין בעלי הריב במחלוקת הנ"ל, שנתגלו בגניזה, מתברר שגם בן-מאיר עצמו לא יכול היה להסביר את המסורת שבידו, מדוע יש להוסיף לדחיות תרמ"ב חלקים. ואילו חכמי בבל מציגים רשימה של חמישים השנים שלפני פרוץ המחלוקת אשר נקבעו בהתאם לכל כללי העיבור הנהוגים בימינו. והרי זה סותר במפורש את התיאוריה שמעלה פרופ' כהן שרס"ג הוא שתיקן לנו במאה העשירית את סדר השנים המעוברות הנהוג היום.
נוסיף כאן, שלפי רס"ג כל חשבונות העיבור הם "הלכה למשה מסיני", ואיך יכול היה רס"ג להעלות טענה כזאת אם הוא עצמו שינה את סדר העיבורים שהתקין הלל כפי שסבור אריאל כהן.

הנ"ל מנסה למצוא סיוע לתיאוריה שלו בעזרת פירוש שהוא נותן למניין השנים שמביא אלחוארזמי בחיבורו. להלן נבהיר מדוע לא נוכל לקבל את פירושו.

יא. מניין השנים בחיבורו של אלחוארזמי

אלחוארזמי מציין ששנת 1135 לשטרות היא שנת 4582 "לפי מה שבתורה ובספרי הנביאים ותולדות העתים". זוהי הגדרה מצוינת למניין השנים לפי שיטתו של בעל "סדר עולם" שמונה את השנים השלמות עד המאורע". ולפי זה ברור ששנת 1135 לשטרות מתייחסת לשנת 4583 למניין למולד אדם כלומר לשנת 4584 למניין השנים לבהר"ד הנהוג היום (824 לספירה).
והנה בגלל ניסוח לקוי או שיבוש של המתרגמים או המעתיקים יש מקום להסיק מסקנה לא נכונה שכאילו שנת 1136 לשטרות מקבילה לשנת 4584 לפי מנין השנים לבהר"ד הנהוג היום⁴⁴. פירוש זה לא יכול להתקבל על הדעת משום שכל התעודות שמקורן במזרח, מניין השנים בהן הוא למולד וי"ד ואילו מניין שטרות שמופיע בהן מראה שיש הפרש של 2 בספרת היחידות בין שני המניינים.
לדוגמא: באגרת המפורסמת של ראש הגולה על קביעותה של שנת ד' תקצ"ו (=4596) למניין-בריאת-העולם הנהוג היום, נאמר שם: "השנה שהייתה אלף-ומאה-וארבעים-ושבע שנים לשטרות והיא שנת ארבעת-אלפים-וחמש-מאות-ותשעים-וחמש לבראשית". "המניין לבראשית" הוא "המניין למולד וי"ד" או "המניין למולד אדם", וכפי שרואים הרי ההפרש בין המניין לבראשית למניין שטרות בספרת היחידות הוא 2. לעומת זאת ההפרש (בספרת היחידות) בין המניין לבהר"ד הנהוג היום לבין המניין לשטרות הוא 1. ואילו ההפרש בין המניין לשיטתו של "סדר עולם" לבין מניין שטרות (בספרת היחידות) הוא 3 כפי שמציין זאת אלחוארזמי וכפי שהסברנו לעיל בפרק השלישי.

עיון בחיבורו של אלחוארזמי מגלה שגיאות רבות. שגיאות של מעתיקים ואולי של מתרגמים שלא הבינוהו כהלכה⁴⁵. בכל אופן אם אנו מוצאים שדבריו אינם מתאימים לעדויות מפורשות מאותה תקופה הרי יש להעדיף עדויות מפורשות אלה, על פני פרשנות שנוגדת את הידוע לנו מחיבורי התקופה.

נוכל לומר בוודאות גמורה ששנת 4582 שמזכיר אלחוארזמי היא למניין השנים ב"סדר עולם" שהוא שנתיים פחות מהמניין לבהר"ד הנהוג היום.

יב. מדוע ניצח המניין למולד בהר"ד

המניין לבריאת העולם שנזכר בתלמוד הוא המניין למולד אדם. נקודת המוצא ("העיקר") לחשבון המולדות של הלוח הקבוע, נקבע ליום ששי בו נברא אדם הראשון. המולד נקבע בשעה שלמה (בלי חלקים) - שעה י"ד (8 בבוקר לפי שעון ימינו). והמולד הזה ממנו מחשבים את המולדות של הלוח העברי נקרא מולד וי"ד (יום ו' שעה י"ד). היה זה ברור ומובן שגם מניין השנים יהיה לפי מולד וי"ד, ואכן הגאונים בבבל הקפידו להשתמש במניין למולד וי"ד והוכיחו מהתלמוד שזהו המניין הנכון לבריאת העולם.
אבל כפי שהסברנו לעיל החליטו חכמי העיבור בא"י ובמערב להוסיף שנה למניין אדם כלומר להתחיל את המניין לבריאת העולם, שנה אחת לפני מולד וי"ד ולפי החישוב שעשו⁴⁶ מצאו שמולד תשרי בשנת תוהו - השנה שקדמה למולד וי"ד - נופל ביום שני, שעה ה' ו-ר"ד חלקים, ובקיצור: בהר"ד.

למרבה ההפתעה, המניין למולד וי"ד נעלם עם כל המניינים האחרים והיום המניין היחידי המוכר בעולם היהודי הוא המניין לבריאת העולם לבהר"ד.

במה זכה המניין לבהר"ד להיות המניין המקובל לבריאת העולם בעולם היהודי?
נוכל למצוא סיבות אחדות מדוע העדיף העם את המניין למולד בהר"ד:
1. במניין זה חלוקת מספר השנה ל- 7 מצביעה על שנת השמיטה. אם אין שארית השנה היא "שנת השבע" - שנת השמיטה; שארית מציינת את מספר השנה במחזור השמיטה.
2. במולד וי"ד המשמש כ"עיקר" אין חלקים. לעומת זאת מבחינת נוחות חשבונית רצוי שהמולד המשמש כ"עיקר" יכלול גם חלקים. במולד בהר"ד יש גם חלקים.
3. תורת העיבור החלה להתפשט דווקא בשעה שמרכזי היהדות במערב החלו לתפוס את מקומה של בבל בהנהגת העולם היהודי. בא"י ובמערב היה מקובל יותר המניין לבהר"ד והיה זה טבעי שמניין זה יהיה המניין המוביל.
4. במניין למולד וי"ד עיברו את השנים בהז"י-גו"ח וכפי שהסברנו לעיל, היה זה בלתי-מובן להמונים, מדוע אנו מעברים את השנה השניה במחזור. לעומת זאת במניין למולד בהר"ד עיברו את השנים גו"ח-אדז"ט וסדר עיבורים זה מאפשר להסביר את הצורך בעיבור השנים, בהיאסף היתרונות של שנות חמה על שנות לבנה, בצורה ברורה ומשכנעת.
סיבות אלה ואחרות דחקו את מניין וי"ד והשפיעו שמניין בהר"ד יהיה המניין הרשמי שלנו⁴⁷.

יג. סיכום

סדר העיבורים הנהוג היום בישראל נקבע, לכל המאוחר, בסוף המאה ה- 8. בתקופת הגאונים היו נהוגים בעולם היהודי מניינים שונים וסדר העיבורים בהם היה בהתאם:
במניין לשיטתו של בעל "סדר עולם" עיברו את השנים אדו"ט-בה"ז.
במניין למולד וי"ד (מולד אדם) עיברו את השנים בהז"י-גו"ח.
במניין למולד בהר"ד - המניין הנהוג בימינו - עיברו את השנים גו"ח-אדז"ט.

בנוסף לנ"ל היה גם סדר עיבורים מפורסם שלא היה קשור למניין מסוים, בו עיברו את השנים לפי הסדר ג"ב - גג"ג - ב"ג (=גבטב"ג), והוא אותו סדר עיבורים גה"ח-אדו"ט שמזכיר אלחוארזמי בחיבורו, והוא מופיע בכל החיבורים והתעודות של חכמי העיבור בבבל בתקופת הגאונים. אין שום ספק שכל סדרי העיבור הנ"ל מכוונים לסדר העיבורים גו"ח-אדז"ט הנהוג היום.
התיאוריה שמעלה פרופ' אריאל כהן לפיה את סדר העיבורים גה"ח-אדו"ט במניין שלנו הנהיג הלל במאה הרביעית ואילו את סדר העיבורים גו"ח-אדז"ט הנהיג רב סעדיה גאון במאה העשירית - אינה יכולה להתקבל, משום שבידינו עדויות רבות השוללות מכל וכל תיאוריה זו.

הערות:

1. מאמר שלישי שער שביעי.
2. ואלו הם עיקרי ההוכחות:
א) נמצאו תעודות מתקופה זו שהתאריכים המופיעים בהן אינם מתאימים לכללי העיבור שבידינו. באחדים מן התעודות יוצא שרה"ש א' בתשרי חל ביום ראשון בשבוע, דבר שלא ייתכן בלוח הקבוע (לפי כללי הלוח הקבוע: "לא אדו ראש").
ב) ממכתבו של ראש הגולה, שנכתב בשנת "ד' תקצ"ה לבראשית" (היא שנת 4596 למניין בהר"ד) אנו לומדים שקביעותה של שנה זו, שונה ממה שהייתה ראויה להיות לפי כללי הלוח הקבוע הנהוגים היום. וראש הגולה מעיד במכתבו שחכמי בבל כפופים להחלטת חכמי העיבור בארץ ישראל.
ג) את מחלוקת רס"ג ובן-מאיר נוכל להסביר רק אם נניח שהלוח הקבוע נחתם זמן לא רב לפני פרוץ המחלוקת. כי אחרת איך יתכן שיקום ראש ישיבה וינסה לערער על כללים קבועים המקודשים בעם, זה למעלה מחמש מאות שנה.
ד) לאחרונה פורסם חיבורו של אלחוארזמי על הלוח העברי (הערה 9 להלן) חיבור זה משנת 824 לספירה יש בו נתונים רבים ואמור להיות חיבור מקיף על הלוח שלנו. למרבה ההפתעה לא נוכל למצוא על פי חיבור זה את קביעות השנה משום שחסר בו ה"עיקר" לחשבון המולדות. מכאן אישור לתיאוריה של בורנשטיין לפיה בשנת ד' תקצ"ו (836 לספירה) כל הנתונים על הלוח העברי היו ידועים וחתומים חוץ מאשר חשבון המולדות (ר' להלן בפרק י).
הדברים מובאים בהרחבה בספריהם של יפה (להלן הערה 12 ) ובורנשטיין (הערה 31) וכן במבוא ל"לוח לששת אלפים שנה" מיסודו של א. עקביא, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ו.
3. דברים אלה אכן מקבלים אישור מחיבורו של אלחוארזמי שכותב "וזה היה שמור בתוך יחידי סגולה מבני ישראל... והוא סתום מהרוב הגדול...".
4. לדוגמא: חיבורו של אלחוארזמי (מראשית המאה ה- 9) יש בו כמעט כל הנתונים הדרושים לעריכת לוח שנה, ובכל זאת לא נוכל לערוך על פיו לוח שנה משום שחסר בו "העיקר" לחשבון המולדות שלנו.
5. רשימה מפורטת של חיבוריהם תמצא בספרי "שערים ללוח העברי" (הוצאה פרטית).
6. במאמרו "המחלוקת על מחזור רמ"ז בתימן" (מחקרי עדות וגניזה, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"א) מביא פרופ' יוסף טובי מסורת שהייתה בידי יהודי תימן, לפיה חשבונות הלוח שלנו הם מתקופת הגאונים.
7. במאמרו "הלוח העברי עפ"י חיבורו של אלחוארזמי..." שהתפרסם בקובץ "מחקרי יהודה ושומרון" בהוצאת המכללה האקדמית יהודה ושומרון, מכון המחקר, אייר תשנ"ט.
א. סדר העיבורים גה"ח-אדו"ט היה נהוג בימי הביניים אצל הנוצרים לצורך קביעת הפסחא. ור' מה שכתב בנושא זה ראב"ח ב"ספר העיבור", מאמר שני סוף השער החמישי.
9. חיבורו של אלחוארזמי תורגם לעברית ופורסם ע"י ד"ר צ. לנגרמן במאמרו "אימתי נוסד הלוח העברי": "אסופות", ספר שנה למדעי היהדות שליד הרב נסים, ירושלים, תשמ"ז. מטעמי נוחות השמטנו במאמר זה את סימן הגרש מעל הח' במלה אלח'וארזמי. יש לבטא את האות ח' כמו כ רפה: אל כוארזמי.
10. סדר השנים המעוברות במחזור של י"ט שנים מובא בשתי קבוצות של סימנים. בקבוצה הראשונה סדר השנים המעוברות בעשר השנים הראשונות במחזור ובקבוצה השניה סדר השנים המעוברות בתשע השנים של העשור השני במחזור. ולפי זה גה"ח מציין את השנים: 3, 5, 8 ו- אדו"ט מסמן את השנים 19,16,14,11.
11. למען הדיוק נבהיר כבר בתחילת המאמר שהגאונים מנו את השנים למולד וי"ד ועיברו את השנים בהז"י-גו"ח שהוא למעשה אותו סדר עיבורים גו"ח-אדז"ט במניין לבהר"ד הנהוג בימינו. הדברים יובהרו בהמשך.
12. ניסיון לשחזר את הכללים שקבע הלל עשה צ"ה יפה בספרו "קורות חשבון העיבור", הוצאת "דרום" תרצ"א.
13. הבעיה הייתה מתעוררת בעיקר בשנים בהן תקופת ניסן הייתה נופלת סמוך לפסח, או סמוך לפורים.
14. למה הדבר דומה? לנער בר-מצווה שמלאו לו 13 ונכנס לשנתו ה- 14 כל זמן שלא מלאו לו 14 שנים מלאות (כלומר כל עוד לא נכנס לשנתו ה- 15 ) הוא יטען אני בן 13. .. ובד"כ רוב האנשים נוהגים כך במניין שנותיהם. כפי שנראה להלן השתמש אלחוארזמי בחיבורו במניין שנים זה.
15. ספירת השעות מתחילה מהערב. ב-6:00 בערב מתחילה שעה א' ולפי זה שעה י"ד מתחילה ב-8:00 בבוקר.
16. כאשר נפחית ממולד וי"ד את ה"שארית" ד-ח-תתע"ו ("היתרון" של שנה פשוטה) נקבל את מולד בהר"ד; נזכיר כאן שהשעה בלוח העברי מחולקת ל-1080 חלקים.
17. יש הסבר נוסף לשאלה מדוע הוסיפו שנה למניין למולד אדם: בארץ ישראל התחיל מניין השנים מניסן (כדעת ר' יהושע שאומר בניסן נברא העולם). והנה כאשר נקבע שמניין השנים וחשבון המולדות יתחיל בתשרי, בקשו חכמי ארץ ישראל להעביר את תחילת המניין לתשרי שלפני ניסן, כלומר לתשרי שמולדו בהר"ד. בשני ההסברים אותו עיקרון: יש לחשב חלק של שנה, כשנה שלמה.
18. במילה "בהו" (בראשית א, ב) מצאו רמז ליום (ב') ולשעה (ה') של מולד בהר"ד, מולד תשרי שקדם למולד וי"ד.
19. היום אין שום ספק שבית שני נחרב בשנת ג' תת"ל למניין בריאת העולם שאנו מונים היום והיא שנת 70 לספירה. ובכל זאת אנו מוצאים מחלוקת בין חכמינו וההיסטוריונים על השנה בה נחרב הבית. הטעות נובעת משיבושים שנגרמו עקב חוסר ידיעה על המניינים השונים לבריאת העולם.
20. אוקטובר 312 לפני הספירה. כפי הנראה גם במניין שטרות היו שנהגו במערב למנות את השנים מניסן (כלומר ממרץ 311 לפנה"ס) וזה גרם לבלבול במניין השטרות של בני מערב. אבל במזרח לא ידוע על שום שיבוש או טעות במניין שטרות, משום שהיה בשימוש תמידי.
21. הביטוי לקוח מ"אסתר" (א, ה). "המלך" - רמז למלכות אלכסנדר מוקדון, על שמו היה נהוג לקרוא את מניין שטרות.
22. כדי לקבל את סדר העיבורים בהז"י-גו"ח במניין שטרות, נהגו הבבלים להוסיף למניין שטרות 9 (ואח"כ לחלק ל- 19). דברים אלה בצורה משובשת מביא גם אלחוארזמי בחיבורו הנ"ל (הערה 9).
23. מניין זה אנו מוצאים בחיבורו של אלחוארזמי, אבל סדר העיבורים שהוא מביא שם הוא גה"ח- אדו"ט ואת ההסבר לכך ר' בהמשך המאמר.
24. פירושו של דבר שמעברים את השנה כעבור שנה וחצי בלבד מתחילת המחזור, ואכן קשה להסביר לפי זה מדוע צריך לעבר את השנה השניה במחזור.
25. פרופ' אריאל כהן מנסה לבסס את התיאוריה שלו בעזרת הנתונים האסטרונומיים שמביא אלחוארזמי ולפיה נקודת המוצא של מניין שטרות היא שנת 13 3 לפניה"ס, או 3447 אחרי מולד אדם, אין ספק שזה מנוגד לכל מה שידוע ומקובל היום, ובוודאי יימצאו אסטרונומים והיסטוריונים שיצליחו להוכיח שמסקנותיו האסטרונומיות של אריאל כהן אינן נכונות. אבל אני שואל: בשביל מה עלינו להזדקק ל"הוכחות מן השמיים" אם בידינו עדויות מפורשות מחכמי העיבור בתקופה הנידונה, שמכחישות מכל וכל את התיאוריה שלו. ובדרך אגב נוסיף כאן שבגלל היעדרות שנת אפס בלוח היוליאני יש להוסיף שנה במניין השנים שלפני הספירה. אינני יודע אם פרופ' כהן לקח שנה זו בחשבון.
26. אריאל כהן כורך שני גאונים אלה ביחד כמתקני סדר העיבורים גו"ח-אדז"ט, וזה דבר תמוה מאד. מחלוקת רס"ג ובן-מאיר פרצה בשנת 922 (עוד לפני שעלה רס"ג לכס הגאונות) ואילו רב האי גאון (ממנו יש בידינו עדויות על הלוח) נתמנה להיות גאון רק בסוף המאה העשירית. מפרידה ביניהם תקופה של כ- 70 שנה ואיך ניתן לכרוך אותם ביחד?
27. הדברים מובאים במאמרו של ח"י בורנשטיין "דברי ימי העיבור האחרונים" התקופה כרך י"ד - ט"ו עמ' 339.
28. מובא בחלקו השני של המאמר "דברי ימי העיבור האחרונים" (לעיל הערה 27) ב"התקופה" כרך ט"ו עמ' 268.
29. "אחזו את השנים כתיקונן" - כלומר לפי מניין השנים למולד וי"ד שהיה נהוג אז בבבל ובמניין זה עיברו את השנים בהז"י-גו"ח (שהוא גו"ח-אדז"ט במניין למולד בהר"ד הנהוג היום).
30. שנה "כבושה" = "מעוברת" (בהשפעת הערבית שקראו שנה כבושה לשנה בה הוסיפו יום לשנה).
31. מובא בספר העיבור לראב"ח, מאמר שלישי שער שביעי.
32. "שנות יצירה" - במקור כתוב בערבית "מתאריך אדם הראשון" ולפי זה ברור שהוא מתכוון למניין למולד אדם (הוא המניין למולד וי"ד). ר' גם בספרו של ח"י בורנשטיין "מחלוקת רס"ג ובן-מאיר" עמ' 96 בהערה.
33. וכאן עורך אלבירוני את שלשת המחזורים בהז"י-גו"ח, אדו"ט-בה"ז, גה"ח-אדו"ט בשלשה עיגולים זה לפנים מזה כדי להראות שלמעשה אין הבדל ביניהם, ושלשתם אחד הם בסדר העיבורים. המקור, ר' לעיל הערה 27, שם עמ' 340.
34. ממניין השנים לחורבן שמביא הסופר נוכל ללמוד שני דברים על דרך מניין השנים:
א. אם שנת ד' תרפ"ב - 4682 היא שנת 853 לחורבן הרי השנה הראשונה לחורבן היא שנת ג' תת"ל
- 3830 (70 לספירה).
ב. השנה בה חרב הבית היא שנה ראשונה במניין השנים לחורבן. לפי חשבון זה שנת ה'תשס"ב 5762 ליצירה היא שנת 1933 לחורבן. רוצה לומר שבט' באב ה'תשס"ב מלאו 1932 שנים לחורבן ושנה זו היא שנת 1933 למניין החורבן.
35. מובאה מתוך "רשימת החילופים שבין רס"ג ובן-מאיר" "מחלוקת..." (לעיל הערה 32) עמ' 95.
36. מן הראוי להבהיר כאן שחילופי המנהגים בין א"י ובבל אין להגדירם בצורה החלטית כהבדלים של אזורים גיאוגרפיים שונים. אנו יודעים שגם בא"י היו שנהגו כמנהג בני בבל ואילו בבבל היו שנהגו כמנהג א"י. לפי זה ברור שיתכן ואותו סופר שאנו מייחסים לו את מנהגי א"י, מקום מגוריו היה בבל.
37. הערה 7 לעיל.
38. מובא ב"מחלוקת..." (לעיל הערה 32) עמ' 75.
39. הכוונה היא למכתבו של ראש הגולה משנת ד' תקצ"ה לבראשית. מכתבו של ראש הגולה עם תרגומו של פרופ' ע"צ מלמד זצ"ל מובא בספרי "שערים ללוח העברי" עמ' 27.
40. גם חוקרים אלה העלו בתחילה סברות שונות שנפסלו על ידם. רק ההסבר האחרון של החוקרים הנ"ל המובא כאן יש בו כדי להסביר מדוע ביקש בן-מאיר להוסיף בדיוק תרמ"ב חלקים.
41. ע"י הפחתת ה"שארית" של 6 חודשים (ב-ד-תלח) ממולד וי"ד לתשרי נקבל שמולד ניסן שלפניו הוא ד-ט-תרמב. תרמ"ב חלקים אלה שביקשו חכמי א"י להוסיף לדחיות היוו למעשה את סלע המחלוקת.
42. "דברי ימי העיבור האחרונים" (לעיל הערה 27) עמ' 351.
43. אלחוארזמי, אומנם אינו בן-ברית אבל נוכל לשער שכמלומד הוא זוכה להערכה ולכבוד מצד חכמי בבל. וכשהוא מתעניין במקורות למניין בריאת העולם, מציגים לפניו חז"ל את "סדר עולם", ולפי שיטה זו הוא מגדיר בצורה נכונה את המניין לבריאת העולם שבספר זה, כפי שהסברנו לעיל בפרק החמישי.
44. אם אכן זו הייתה כוונתו של אלחוארזמי, כפי שסבור אריאל כהן אז מדוע אין אלחוארזמי כותב במפורש ששנת 1136 לשטרות היא שנת 4584 למולד בהר"ד. מדוע הוא צריך לציין ששנת 1135 לשטרות היא שנת 4582 "לפי מה שבתורה וכו'". ומדוע הוא צריך לבלבל אותנו עם ראשית שנה וסוף שנה.
45. אין להוציא מכלל אפשרות שהוא עצמו שגה בניסוחיו משום שלא היה מודע למנהגים השונים שלנו. הן מדובר כאן במלומד שאינו בן-ברית. גם בספרו של אלבירוני על הלוח העברי מוצאים מידע לקוי. ועם כל הכבוד וההערכה לשני מלומדים אלה עלינו להניח שלפעמים הם טעו בניסוח הדברים והשאירו פתח לפירושים מטעים ולכן נעדיף את הנתונים המופיעים בעדויות ממקורות יהודיים.
46. ר' לעיל הערה 16 .
47. כידוע, ביטל הרדב"ז במאה ה- 16 את השימוש במניינים השונים וקבע את המניין לבריאת העולם למולד בהר"ד, המניין הנהוג היום, כמניין רשמי ומחייב בעם ישראל.

---