בתחילה אני מבקש לשוב ולהדגיש:
מה שנסיתי להבהיר במאמרי הוא שלאור הדעות והשיטות השונות בנושא הנידון, עלינו להשאיר את ההכרעה בשאלה זו לגוף שיהיה מוסמך לדון בשאלה זו בדור הגאולה כאשר יווצרו התנאים הדרושים לכך.

במאמרי הבאתי קשת רחבה של דעות ובין השאר הבאתי גם את הדעה הקיצונית המובאת ב"ספר החינוך" ולפיה גם כשאין לנו בי"ד גדול וגם כאשר אין לנו מומחים הרי מצות קידוש החודש חייבת להתקיים ע"י אדם גדול אם הוא ראוי לכך ואפילו אם הוא בחו"ל ואם הוא חכם שראוי לה ועובר על מצות קידוש החודש - ענשו גדול מאד.

מול דעה קיצונית זו הבאתי את דברי בן ששון שטוען להתפתחות מדעית וחברתית שעברה על לוח השנה שלנו.

אני מזדהה עם דעתו של ר' אברהם אבן עזרא לפיה התורה נמנעה במכוון למסור לנו כללים כל שהם על לוח השנה משום שזו ניתנה לחכמי העיבור שבכל דור ודור. להם הסמכות המלאה לקבוע את סדרי הלוח שלנו. ברור שבכל שיטה או מערכת כללים יש להקפיד על יסודות הלוח העברי שהם הלכה למשה מסיני: החודש חייב להיות חודשה של הלבנה והשנה הממוצעת חייבת להיות שנת שמש כדי שפסח יחול באביב כפי שמצווה התורה.

משום מה התעלם שי ואלטר מדבריו של אבן עזרא, אך כדרכם של בני הישיבות הכניס את הנושא לפלפול תלמודי ובמקום הערות ענייניות אנו מקבלים מאמר ארוך שהיקפו גדול פי שניים ממאמרי. בתשובותי להערותיו אשתדל להימנע מפלפול יתר ואשיב להערותיו בקצרה.

א. דעת הגאונים על הלוח העתידי כתבתי באופן סתמי "גאונים" משום שלא מצאתי אף גאון שמחייב במפורש לשוב ולקבוע חודשים על פי ראייה. לדוגמא: רב האי ב"ר נחשון אומר שהתקנה היא עד לימות המשיח. אין זה אומר שבימות המשיח לא יהיו רשאים להמשיך ולשמור על תקנה זו. דומה הדבר לחדר"ג. תקנת החרם שלא לישא שתי נשים היתה מוגבלת עד סוף האלף החמישי והנה רואים שתקנה זו לא רק שלא בוטלה אלא הפכה בימינו ל"חוק המדינה".

ב. תקון הלוח ע"י הלל: יש לשוב ולהבהיר את המושג "תיקון". אין זה תיקון במובן של תיקון כלי, אלא במובן של "התקנת תקנה". ב"שערים" הבאתי את הדעות השונות על התיקון ועל המתקן. התפשטה והתקבלה הדעה שהביא ראב"ח בשם רב האי, לפיה מתקין התקנה הוא ר' הלל ב"ר יהודה נשיאה. חוקרי הלוח הדגולים, בורנשטיין יפה ועקביא קיבלו מסורת זאת עם הבהרה: עד שנת ד' קי"ט (359 למניינם) אפשר היה לקבוע חודשים ושנים על פי ראייה או על פי חשבון. משנה זו ואילך נקבעו החודשים והשנים על פי חשבון בלבד. אין זה בהכרח חשבון הלוח הקבוע שבידינו שנחתם סופית באמצע המאה ה-9 למניינם.

ג. זכר לתיקון הלוח ע"י הלל בתלמוד
כתבתי שאין זכר בתלמוד לתיקון הלוח על ידי הלל. ואכן לא נמצא בתלמוד שום איזכור לא על תיקון הלוח ולא על הלל. הדוגמאות שמביא שי ואלטר רק מוכיחים על לוח על פי חשבון ואין אלה בהכרח חשבונות הלוח הקבוע שבידינו.

ד. סוד העיבור. על מובנו של "סוד העיבור" הרחבתי בספרי "שערים" בעמ' 20 ו - 30. נראה לי שרב האי מתכוון ב"סוד העיבור" לחשבונות העיבור שבידינו.

ה. סנהדרין או "סמוכים". הבאתי את דברי הרמב"ן בנידון ואינני סבור שלדעת הרמב"ן אין זה משנה . נפוליון הקים "סנהדרין" וגם בארץ יש לנו היום "סנהדרין". וכל הרוצה יבוא ויטול את השם... ובהערה 13 בגוף המאמר שלי הבאתי את הדעה לפיה גם לא צריך סמוכים אלא מספיק שיהיה אדם גדול בחכמה וכו'.

ו. קביעת המועדים על פי הירח ע"י יחידים. ברה"ש כ"א ע"א מוצאים את רב נחמן נותן ליורדי הים הוראה מפורשת לקבוע את תחולת מועד הפסח לפי הירח. לו היה אז לוח קבוע כפי שנהוג היום לא היתה מתעוררת הבעייה. והרי לנו עוד סיבה טובה לנחיצותו של לוח קבוע גם בדורו של משיח.

ז. לא הבנתי (וגם שי ואלטר אינו מסביר) מאי נפקא מינה מהשמטה או מאי השמטה של המילה "קבוע" לנושא הנידון.

ח. פלפול מעניין ממנו לומדים שרלב"ח מתנגד להסבר של הישראלי שאחת הסיבות ללוח הקבוע הוא למנוע מחלוקת. ובכן לדעת רלב"ח גם אם תהיה צפויה מחלוקת בעידן הגאולה גם אז נשוב לקדש חודשים על פי הראייה. בשביל מה לעייף את הקורא בקריאת 3 עמודים אם אפשר למסור לו תקציר. הן מדובר בהערות.

ט. המסורת שמביא רב האי גאון על ר' הלל. כבר הבהרתי בסעיף ב' לעיל שגם החוקרים מקבלים את המסורת של רב האי עם הסתייגות מסוימת. אבל מה לזה ולעניין מציאת הסברים לתקון הלוח ולמעבר ללוח על פי חשבון. מכיוון שבאותו עניין לא מביא רב האי הסבר ומכיוון שלמעשה אין הסבר רשמי לביטול הקידוש על פי הראייה, יכול כל אחד לנסות ולמצוא הסבר לדבר . טענתו של שי ואלטר "מעשיהם של חכמים אינם כשדה הפקר שבו כל אחד יכול לעשות ככל העולה על רוחו" לא תופסת כאן. גם במקומות בהם יש לנו הסבר לטעם רשמי לתקנה אנו מוצאים בנוסף הסברים שונים ומשונים ולא שמעתי מישהו שאוסר למצוא הסבר למעשיהם של חכמים. בפסיקתא מצאנו הסבר מעניין ליו"ט שני של גלויות: אין זה אלא עונש על שלא שמרו בארץ יו"ט של יום אחד כתיקנה... אתה מוצא עשר טעמים לתקיעת שופר ברה"ש ותריסר טעמים מדוע קוראים לשבת שלפני פסח "שבת הגדול"... וכל המרבה הרי זה משובח! לא מוצא חן בעיניך ההסבר עבור הלאה להסבר אחר.
זכותו של פרופ' בן ששון להשמיענו את ההסבר שלו וזכותי היא להביא הסבר זה לידיעת הקוראים. אין לחפש בדבריו פגיעה בחז"ל.

י. התאוריה של בן ששון. הנחת היסוד שהלוח שלנו עבר שלבי התפתחות ושכלול אינו נחלתו של בן ששון בלבד. חוקרים רבים מביאים לכך הוכחות הסטוריות. (ר' להלן בסעיף ט"ו שגם ריב"ב סבור כך) לגופו של עניין. כבודם של חכמינו מונח במקומו גם אם מגלים שהם למדו מחכמי הגויים. אנו מוצאים שחכמינו ז"ל השמיטו ממניין השנים של בית שני עשרות רבות של שנים וגילוי זה שבא לנו מההסטוריונים של הגויים לא גרם לזלזול בחכמי ישראל או במניין השנים שלנו. לאלה שאינם יודעים במה מדובר נבהיר: לפי חז"ל תקופת בית שני נמשכה 420 שנה בשעה שלפי ההסטוריונים נמשכה תקופה זו 586 שנים ואת זה מלמדים גם בבתי ספר של חרדים.

יא. בתלמוד מוצאים מחלוקת "אם בעינן מצוה לקדש עפ"י ראייה" או "לא בעינן מצוה לקדש עפ"י ראייה" (ר' במאמרי הנ"ל בפרק ח'). שי ואלטר נמנע מלהתייחס למחלוקת התלמודית בנושא זה. מזה שבית דינו של הלל החליטו לעבור לקידוש החודש על פי ראייה ניתן ללמוד שהם הכריעו בשאלה הנ"ל והחליטו "לא בעינן מצוה לקדש עפ"י ראייה". אני מעלה השערה שאפשר וגורם זה של מניעת חילול שבת נלקח בחשבון כאשר דנו בנושא זה וזה בנוסף לסיבות אחרות כמו שמירה על אחדות האומה והסיבות האחרות.

יב. אזכיר שוב לשי ואלטר שבעל "ספר החינוך" סבור שאין צריך לא אליהו הנביא ולא סנהדרין ולא סמוכים כדי לשוב ולקדש על פי הראייה די אם יימצא חכם אחד שהיכולת בידו... תוסיף לזה גם את דעת רלב"ח שלא מתחשבים בצורך למניעת המחלוקת והרי לך מתכון בדוק לפילוג באומה.

יג. תודה על ההערה. יש להביא אותה לידיעת כל התומכים בשיטתו של רס"ג.

יד. לא מצאתי עדות כל שהיא מחכמי ישראל בדורו של רס"ג שחלקו על שיטתו. נכון ש"לא מצאנו" אינו ראייה, אבל אם שי ואלטר טוען שחכמי ישראל בדורו כן חלקו עליו, יביא את ראיותיו. ולא הוכחה מחכמי הקראים שנואי נפש רס"ג. ראויים לתשומת לב דברי ההתנצלות של ר' יצחק ב"ר ברוך על שהוא מעיז לחלוק על רס"ג ואילו היה מוצא מישהו שקדם לו בהתנגדות לרס"ג היה לבטח מציין זאת.

טו. בעל יסוד עולם ידוע כמי שנוהג להעתיק ולצטט באופן חופשי מן המקורות (ר' לעיל בתגובה מס' ח' של שי ואלטר) לכן אני מעדיף את הנוסח הקדום שמביא ראב"ח בספר העיבור שלו.
רבי יצחק ב"ר ברוך כותב ש"התקינו לנו החשבון הזה בחכמה, ומסורת שהיה בידם". ושכלולו של הלוח נעשה "תקנה אחר תקנה וסייג אחר סייג". במלים פשוטות הוא מצביע על התפתחותו של הלוח ושכלולו. ר' יצחק לא מתייחס כלל וכלל לעידן הגאולה הוא רק מדגיש שעלינו להתייחס לחשבונות העיבור, לשמור אותו ולהחזיק בו כאילו היה נאמר בהר סיני, "כי כן אנו חייבים לשמור כל תקנתם כשמירתנו המצוות הנתונות בהר סיני". והרי לנו פירוש יפה למשמעות של "הלכה למשה מסיני".

טז. לפנינו מאמר ארוך (9 עמודים!) עם מובאות ארוכות משל רב האי, רס"ג, הרמב"ם ר"ח ואחרים שנלקטו ממקורות שונים. שי ואלטר עורך ביניהם השוואות, נותן להם פירושים ומנסה להבהיר לנו את עמדותיהם של חכמי העיבור הנ"ל בנושא הנידון. לאור הדברים המנוגדים המובאים כאן, מתקבל הרושם שאין מדובר במסורת אלא בהבעת דעות. (ואכן מוצאים בדברי רב האי את הביטוי "ואני אומר" (הושמט מהציטוטים שהובאו כאן) להודיעך שזוהי דעתו האישית. גם הדעות שהובאו ע"י הרמב"ם ניתן להפריכם ולכן אין להתייחס לכל דבריו כאל מסורת במובן המקובל וחייבים אנו למצוא הסבר או פירוש לדברים על מנת שנוכל להבינם ולקבלם.
אתעכב כאן על משפט אחד. שי ואלטר כותב: "לפי רה"ג הלל לא תקן את הלוח שלנו. בימיו של הלל פסקו מלהשתמש בשיטות האחרות" זה נכון. אבל מי יכול היה בימיו של ר' הלל להורות שמכאן ואילך יקבעו חודשים ושנים על פי חשבון בלבד? רק הלל ובית דינו. ואכן כל הבאים אחרי רב האי (חוץ מהרמב"ם וראב"ע) הסיקו מדבריו שהלל הנהיג שמכאן ואילך יקבעו חודשים ושנים על פי חשבון. גם חוקרי הלוח הסכימו עם קביעה זו בהסתייגות שהלוח שהונהג אז אינו בדיוק הלוח הקבוע הנהוג היום.

יז. סמכות בית הדין. אחרי שהבאתי את דברי ראב"ע בהם מוכח באופן ברור ביותר שהתורה נתנה סמכות לביה"ד להתקין תקנות וכו' הבאתי ציטוט נוסף מהירושלמי. מדברי ראב"ע מתעלם שי ואלטר לחלוטין, אך הוא מאשים אותי שהתעלמתי מן העובדה שבמובאה השניה יש התייחסות לבי"ד שמקדש את החודש על פי ראייה. חזרתי וקראתי שוב את המובאה מהירושלמי "נמלכו בי"ד לעברה למחר". האם מדובר כאן בבי"ד שמצפים לעדים? אז מה הלשון "נמלכו"? היה לו לומר "לא באו עדים ור"ח נדחה למחר". עם זאת מכיון שהדברים מובאים מהירושלמי יש להניח שמדובר כאן לפני תקון הלוח ע"י הלל ואפשר שמדובר כאן בקידוש על פי ראייה. לכן אביא כאן את הנוסח המאוחר יותר משמות רבה (פרשה טו): "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבון העולם אימתי אתה עושה את המועדות? אמר להם: אני ואתם נסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה... אמר להם הקב"ה לישראל: לשעבר היה בידי שנאמר עשה ירח למועדים אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם ברשותכם. אם אמרתם הן הן אם אמרתם לאו לאו. מ"מ יהא החודש הזה לכם ולא עוד אלא אם בקשתם לעבר את השנה הריני משלים עמכם..." אקוה שציטוט זה, המדבר בעד עצמו, יניח את דעתו של שי ואלטר.

יח. מסורת יהודי תימן על חשבונות העיבור שבידינו. במקור שהובא ב"סיני" נאמר:
"דע כי בהיותנו אנחנו וזולתנו סומכים על מה שקבעו הגאונים ז"ל בעיבורות מבלי שנחקור על יסודותיו ושהוא בנוי עליהם. ואף הם זכרונם לברכה לא עוררו אותנו על יסוד בניינם כיצד היה אלא חישבו אשר חישבו וחוקקו אשר חוקקו ודייקו אשר דייקו בחשבונם כפי שקבעו חכמים זכרונם לברכה".
הדברים כאן מפורשים. אין מדובר רק בקבלת חשבון העיבור מהגאונים אלא שהגאונים "קבעו" "חישבו אשר חישבו וחוקקו אשר חוקקו ודייקו אשר דייקו" - במלים אחרות הלוח הוא מעשה ידי הגאונים על פי ההנחיות שקבעו חז"ל.

יט. לפי פשוטם של דברים אכן הרמב"ם סבור שכאשר יש סנהדרין הם צריכים לקבוע חודשים ושנים על פי ראייה וסימנים. עם זאת קשה לי לקבל את הדעה שהרמב"ם מבקש לכפות את דעתו על הסנהדרין ולשלול מהם את הזכות להחליט אם לקדש על פי ראייה או על פי חשבון. לכן התאמצתי לפרש את דברי הרמב"ם שאין הוא מחייב אותם אלא שהרשות בידם לשוב ולקדש על פי הראייה.
עלינו לזכור שדברי הרמב"ם בעניינים שונים של העיבור עוררו עליו קושיות. כידוע ההסבר שלו לדחיות הוא שונה מההסבר המקובל ורבים טרחו לנסות ולפשר בדבר. לי יש קושיות רבות על הרמב"ם ולא כאן המקום לפרט אותם. כמעריץ גדול של הרמב"ם אני סבור שצריך לעמעם את הקושיות ולנסות לתרץ אותם.

כ. אפשר להבין את תשוקתו העזה של שי ואלטר לטקס ולמעמד המרשים של קידוש החודש כאשר הנשיא מכריז "מקודש" והעם עונה "מקודש, מקודש". ממסכת סופרים ניתן ללמוד על טקס קידוש החודש שנערך גם כאשר קבעו חודשים על פי חשבון. שמעתי הצעה שאולי כדאי לשוב ולקיים טקס זה של קידוש החודש על פי הלוח גם בימינו.
ובעניין החששות שהעליתי מהשיבה לקידוש החודש על פי הראייה. נוכל להשאיר את ההכרעה בשאלה זו לגוף שיהיה אחראי לנושא זה בדור הגאולה. הם ידונו בדבר ויחליטו ואנחנו נקבל עלינו כל אשר יורונו.

כא. אכן מצב זה של קידוש החודש על פי הראייה היה כרוך בקשיים לא מעטים. זאת יודע כל מי שלמד את מסכת רה"ש. היה צורך לפעמים לאיים על עדים לשנות את עדותם כדי להימנע מקשיים של שני ימי שבתון רצופים וחכמי בבל ידעו להעריך את הטובה שעושים להם חכמי העיבור בא"י. (רה"ש כ' ע"א).
ראינו בין חכמי העיבור כאלה הסבורים שמצות קידוש החודש על פי ראייה שווה למצות קידוש החודש על פי חשבון. וראוי לאמץ דעה זו (ור' מה שהביא שי ואלטר מדברי הרב קוק בדברי הסיכום). מההסטוריה של התקנות והגזרות ניתן ללמוד על התחשבות בצרכי הציבור ואמרו אין גוזרין גזרה שרוב הציבור לא יוכלו לעמוד בה. חז"ל ביטלו את חובת הטבילה לבעלי קרייין לפני לימוד תורה שתיקן עזרא ואין צורך להזכיר את תקנת פרוזבול שנראית לכאורה כביטול מצות התורה.
ולעניין העיקרון ההלכתי ש"הלכתא כבתראי". אני מניח שעד לביאת הגואל יקומו לנו רבנים בעלי ידע רחב ומקיף ויבדקו את דברי הרמב"ם ואת דבריהם של חכמי העיבור האחרים לאור ידיעותינו החדשות וגילויים נוספים על התפתחותו של מוסד העיבור ויגיעו למסקנות חדשות ונוכל לפסוק הלכה כבתראי.

שי ואלטר / תגובה למאמר "האם נשוב לקדש את החודש ע"פ הראיה"