תשובה של ר"ה ותשובה של יום הכיפורים
אליעזר דניאל יסלזון
|
לזכרו המבורך של מו"ח החבר יעקב בראור בן מוה"ר יצחק ברויאר ז"ל, שנבל"ע בי"ב סיון תשס"ח מו"ח הקפיד תמיד לחנך כל אחד מצאצאיו, למצות ולפתח את הפוטנציאל האישי הנתון לו על ידי בוראו, כדי להעפיל כל חייו לדרגה גבוהה יותר |
כפילות בהתייחסות לר"ה
אמר רב שמואל בר אוניא אמר רב: מנין לגזר דין של צבור שאפי' נחתם מתקרע? שנאמר: (דברים ד') מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו. והכתיב: (ישעיהו נ"ה) דרשו ה' בהמצאו! לא קשיא: הא ביחיד, הא בציבור. יחיד אימת? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ.
וכן עולה בפשטות מלשון הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ב ה"ו,
אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו, במה דברים אמורים ביחיד אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו.
ומאידך, מדובר במועד הנמנה ברשימת חגי התורה, ללא איזכור של דין או של כפרה כפי שמוזכר לגבי יום הכיפורים.
הדואליות מופיעה במספר הלכות, על פיהן מתברר שהמחלוקת באשר להתייחסות לאופיו של ר"ה, קדומה היא, ומקורה עוד מתקופת הגאונים.
כדוגמא נביא את סימן תקצ"ז מטור או"ח, הדן באיסור התענית בר"ה.
ואוכלין ושותין ושמחין ואין להתענות בו כלל. ורב נטרונאי ז"ל כתב: ביום א' של ר"ה א"א לישב בו בתענית משום דמדאורייתא הוא, אבל בי"ט שני ושבת לית בהוא קושיא, משום דעשרה ימים אינון משונין מכל ימות השנה. לפיכך נהגו רבותינו לישב בהן בתענית בין בחול בין בשבת.להלכה נתקבלה דעתם של הסוברים שר"ה יום חג, זאת, למרות שכאמור ר"ה נחשב גם כראשון מעשרת ימי התשובה.1
מה גרם לכך שאופיו של ראש השנה כחג גבר על אופיו כיום הדין וכראשון לעשרת ימי תשובה.
ננסה לענות על שאלה זו מתוך שנבחן את הליכי התשובה, ונמצא שני תהליכים עיקריים שונים, המכונים בפינו 'תשובה'.
שני תהליכים של תשובה
תשובה על חטא
לכאורה מהות התשובה היא בקשת סליחה על חטא שנעשה. החוטא ישוב ממעשיו הרעים, וה' הרחמן יסלח. לפי הסתכלות זו, התשובה רלבנטית רק לאדם החוטא. התשובה מאפשרת לחוטא לשנות למפרע את סיפור חייו, דבר שלא קיים במציאות. זהו תהליך שאין בן כל הגיון. כמו שאומרים חז"ל בתלמוד הירושלמי במסכת מכות פרק ב' ה"ו.
אמר רבי פינחס: 'על כן יורה חטאים בדרך' (תהילים כה) שמורה דרך תשובה. שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרה להם 'חטאים תרדף רעה'. שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להן 'הנפש החוטאת היא תמות'. שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו? אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו, היינו דכתיב 'על כן יורה חטאים בדרך' יורה לחטאים דרך לעשות תשובה.יש בתשובה אלמנט לא נתפס, אולי אפילו אלמנט ניסי. התשובה אינה מתקבלת על הדעת, (שאלו לחכמה), ולא על המסורת (שאלו לנבואה). התשובה מתבססת רק על האמונה בקב"ה ההופך את עברו של החוטא. וכפי שמוצאים אנו גם במסכת יומא פו: 'גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות. וכן מציין הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ז ה"ו, את המהפך שעובר החוטא השב בתשובה,
'אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד'.
תשובה של עליה, קידום ודבקות
בצד התשובה על החטא, מוצאים אנו בחז"ל התייחסות לסוג אחר של תשובה. מדובר בתשובה המתארת תהליך של התקדמות והגעה למדרגה אישית גבוהה יותר. תפקידו של האדם, גם אם לא חטא, לשאוף ולהתקרב לבוראו. לכל אדם יכולת להמשיך ולעלות בהר ה', בין אם חטא, ובין אם היה נקי מחטא.2
ומדוע נקרא תהליך הטיפוס הזה 'תשובה'?
חז"ל, מתוך שרצו להדגיש את הפוטנציאל הקיים בכל אדם להמשיך ולעלות, להמשיך ולטפס בהר ה', גם אם לא חטא כלל, קבעו שהאדם היה בעברו בדרגה גבוהה ביותר. ומתוך כך עליו לנסות ולשוב אליה במהלך חייו, בבחינת 'השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם'. וכך אומרים הם במסכת נדה ל:
ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר (איוב כ"ט) מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים - הוי אומר אלו ירחי לידה. ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר (משלי י"ד /ד') ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר (איוב כ"ט) בסוד אלוה עלי אהלי.....וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית ד') לפתח חטאת רובץ. ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו,...ואומרים לו תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה - היה בעיניך כרשע. והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים, ונשמה שנתן בך טהורה היא, אם אתה משמרה בטהרה - מוטב, ואם לאו - הריני נוטלה ממךרעיון דומה ביותר מביע ה'שפת אמת' בדרשתו על התשובה לפרשת נצבים וילך בשנת תר"ן,
כי הנה עיקר התשובה אינו על עבירה דוקא, אך שצריך האדם לשוב להתדבק בשורשו, ועל זה אמרו חז"ל שמגעת על כסא הכבוד, כלומר שצריכין לשוב אל החלק שיש לכל איש נשמת אלוק ממעל כמו שכתוב ושבת עד ה' אלוקיךה'שפת אמת' מגדיר את החובה המוטלת על האדם להדבק בקב"ה, כחובת האדם לשוב אל מצבו הבסיסי והמקורי. זה מצב בו היתה נשמתו דבוקה בקב"ה. זה שורש האדם, ולשם עליו לנסות ולשוב במהלך חייו הקצרים עלי אדמות.
תאור של האדם הנתון בתשובה מסוג זה, ומתמיד במאמציו להתדבק בהי"ת, מוצאים אנו בפרק העשירי של הלכות תשובה ביד החזקה. שם מתאר הרמב"ם את העובד את ה' מאהבה. הרמב"ם אינו משתמש במושג תשובה כלפי אדם זה, אך כאמור התאור מאוד מתאים לשואף לשוב ולהתדבק בבוראו ובשורשו.3
תשובה של ר"ה ותשובה של יום הכיפורים
על פי חלוקה זו נוכל לייחס את שני סוגי התשובה לר"ה וליום הכיפורים. ר"ה הנחשב כחג, יוגדר על ידנו כיום של התשובה במובנה השני. נגדירו כחג מימוש הפוטנציאל, או על פי ה'שפת אמת' כחג ההדבקות של האדם בשורשו. לאמור, אין ר"ה יום של כפרת העוון. לכך יוחד יום הכיפורים, שכשמו כן הוא-יום של סליחה וכפרה. ר"ה הוא החג בו אנו מכריזים על מלכותו של הקב"ה ועל חובתנו ויכולתנו להתקרב אליו ולהדבק בו. אנו כעבדי המלך שמחים ומודים על הזכות שנתנה לנו להיות עבדיו ובניו הקרובים. זו זכות שיש עמה מחויבות ענקית, אך בצדה של המחויבות זו גם זכות המחייבת חגיגה, הצהרה על מלכותו של הקב"ה, ושמחה הנובעת מכך. לעומתו יום הכיפורים הוא יום של עינוי, יום בו מבקשים אנו סליחה וכפרה על חטאינו.
על פי אבחנה זו נוכל להאיר בצורה חדשה תהיות רבות שמקורן בערבוב של שני סוגי התשובה המוזכרים. לצורך הדגמה נדון בארבעה נושאים, המוארים כאמור באור חדש ואולי ברור יותר.
איסור הוידוי בר"ה
כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הואוהנה מצינו שדוקא בהלכות התפילה של ר"ה בחלק או"ח של השולחן ערוך, כשמדובר על אמירת התפילה 'אבינו מלכנו חטאנו לפניך', מובאת הערת המגן אברהם על סימן תקפ"ד המתבססת על דברי הזוהר, על פיה אין להתוודות בראש השנה.
כתב הרב 'בית יוסף' בשם כל בו, שלא לומר אבינו מלכנו חטאנו לפניך, שאין אומרים וידוי בר"ה וכ"כ הזוהר.אך על פי החילוק שהצענו, יוברר כי התשובה של ר"ה אינה תשובה על חטא, ולכן אין מקום להתוודות אלא ביום הכיפורים. מסיבה זו פסק המ"א ואחרים כמותו, להשמיט את פסוקי הוידוי מסדר תפילת אבינו מלכנו.
קריאת התורה בר"ה
קריאת ההפטרה בר"ה
ציוויו של עזרא-אכלו משמנים
(ט) וַיּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכּהֵן הַסּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּום קָדשׁ הוּא לַה' אֱלהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּורָה: (י) וַיּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנות לְאֵין נָכון לו כִּי קָדושׁ הַיּום לַאֲדנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם: (יא) וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמר הַסּוּ כִּי הַיּום קָדשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ: (יב) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכל וְלִשְׁתּות וּלְשַׁלַּח מָנות וְלַעֲשׂות שִׂמְחָה גְדולָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הודִיעוּ לָהֶם:על פי האבחנה שעשינו לעיל, ר"ה מחייב ביצוע שינוי יסודי בכל דרך החיים. אסור לעם להסתפק בבקשת מחילה על העוונות, אלא לשנות תחילה את גישתם הבסיסית כדי לשוב לשורשם, ולשמוח בקרבת ה'. עתה על העם להתאחד על ידי סיוע לזולת (שלחו מנות), ויחדיו להתקדם לקראת יישומה של הדבקות בקב"ה. ר"ה הוא היום המיועד לבצע את המהפך בדרך החשיבה, שתביא להתקדמות האדם ליעודו, ומכאן הציווי לשמוח בו. לתשובה מהסוג הראשון-התשובה על החטא, יגיע העם רק מאוחר יותר ביום הכיפורים.
סדר ברכות התשובה בתפילת עמידה
הערות:
1. ראיית ר"ה כחג, ולא כיום של עינוי וכפרה מתבטא בעוד מספר הלכות ומנהגים. לדוגמא סימן תקצ"ח בשו"ע או"ח בו נדונה השאלה אם לומר צדקתך צדק בר"ה שחל בשבת. המקור לשאלה הוא, האם ר"ה נחשב כיום דין בו ראוי לומר צו"צ, או שמא חג הוא בו יש להמנע מלומר צו"צ כיום שאין אומרים בו תחנון השקול כצו"צ. כדוגמא נוספת מתוך מנהגי החג ראה בהנהגות המובאות על ידי הרב טוקצינסקי בלוח מנהגי א"י, המורה לומר בקידוש של יום את הפסוקים הנאמרים בחגים, 'וידבר משה', לעומת מנהג בני אשכנז לומר את הפסוק מתהילים 'תקעו בחודש שופר'.
2. הגדרה של סוגים שונים של תשובה מצויה כבר אצל הוגים רבים. נציין רק שניים מבין הוגי זמננו. הראי"ה קוק בספרו אורות התשובה מבחין בשלושה מעגלים של תשובה, המעלים את האדם משלוש נפילות שחווה [1] נפילה ברמה הקוסמית, נפילת הבריאה הראשונית [2] נפילת האדם הראשון בחטאו [3] נפילת הפרט בחטאו האישי. גם הרב סולובייצ'יק מבחין בשני סוגים של תשובה. תשובה של כפרה בה פורש האדם מחטאו, ותשובה של טהרה בה משנה האדם את כל מערך חייו. עיין ב'על התשובה' בעריכת הרב ד"ר פנחס פלאי במאמר הראשון 'כפרה וטהרה'.
3. רמב"ם הלכות תשובה פרק י הלכה ב, העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה, ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה והיא המעלה שצונו בה הקב"ה על ידי משה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך, ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה.
4. התייחסנו כאן רק לפרק כ"ב המתאר את העקידה. ניתן להראות גם את שייכות פרק כ"א הנקרא ביום הראשון של ר"ה, לדבקותו של רברהם אבינו בהי"ת בכל חייו ועניניו.
