עיין בפסוקי התורה הדנים במצוות השמיטה:

וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור:
דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם:
כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם,
ושבתה הארץ שבת לה'.
(ויקרא כ"ה, א'-ב')

מאיזה קטע בפסוקים נלמד היכן חייבים במצות השמיטה?

ה' דיבר אל משה בעניין השמיטה במדבר, טרם כניסת העם לארץ. אך חובת מצוות השמיטה חלה בארץ בלבד: "כי תבואו אל הארץ."
מצוות השמיטה היא אחת מן המצוות התלויות בארץ:

כל מצווה שהיא תלויה בארץ, אינה נוהגת אלא בארץ.
(קידושין א', ט')

בתורה מצאנו מצוות חקלאיות נוספות שנאמר בהן "כי תבואו אל הארץ" או ביטוי דומה. גם הן מהמצוות התלויות בארץ.
האם ידועות לך כמה מן המצוות התלויות בארץ? רשום אותן במחברתך. בדוק והוסף מצוות לרשימתך לפי המקורות האלה:
1. דברים כ"ו, א'-י"ב
2. במדבר ט"ו, י"ז-כ"א
3. במדבר י"ח, י"ב-י"ג
4. במדבר י"ח, כ"א-כ"ד
5. דברים י"ד, כ"ב-כ"ו.

בחר לך 3-2 מן המצוות התלויות בארץ, והסבר אותן בקצרה במחברתך.

"כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ". כלומר: על מנת
כן נתתיה לכם, שתשבות הארץ בעצמה "שבת לה'". (אברבנאל)

אכן, מן הפסוק "כי תבואו אל הארץ" לומדים, כי ישראל נתחייבו בשנת השבע רק לאחר שהגיעו אל הארץ.
ה"ספרא" ("בהר", פרשה א') מוצא במלות הפסוק דיוקים מפורטים יותר:

"כי תבואו". יכול משבאו לעבר הירדן?
תלמוד לומר "אל הארץ", ארץ המיוחדת.
יכול משבאו לעמון ומואב?
תלמוד לומר "אשר אני נותן לכם", ולא לעמון ומואב.

משעברו ישראל את הירדן ונכנסו לארץ, האם התחייבו מיד במצוות השמיטה? היזכר בפרקי ספר יהושע. במה היו ישראל עסוקים עם כניסתם לארץ? מתי אפוא נתחייבו בשמיטה?
עיין להלן:

מניין אתה אומר:
כבשו ולא חילקו,
חילקו למשפחות ולא חילקו לבתי אבות (=למשפחה המצומצמת),
חילקו לבתי אבות ואין כל אחד מכיר את חלקו,
יכול יהיו חייבים בשמיטה?
תלמוד לומר:
"שדך", שיהא כל אחד ואחד מכיר את שדהו.
"כרמך", שיהא כל אחד ואחד מכיר את כרמו.
(ספרא, "בהר", פרשה א')

כיבוש הארץ על ידי יהושע נמשך 7 שנים. 7 שנים נוספות נמשכה חלוקת הארץ לנחלות. י"ד (=14) שנים עברו אפוא עד "שיהא כל אחד ואחד מכיר את שדהו" ואת כרמו.
וגם לאחר 14 שנים אלה עדיין לא קיימו ישראל את השמיטה. מדוע? עיין להלן:

לי"ד שנה נתחייבו... והתחילו מונים לשמיטה.
לעשרים ואחת (שנים) עשו שמיטה. (שם)

ידעיה היה בן שמונה, כשעבר את הירדן עם אביו ונכנס לארץ ישראל.
חולדה הייתה בת אחת עשרה, כשחצו ישראל את הירדן.
בני כמה היו ידעיה וחולדה, כשקיימו לראשונה את השמיטה בארץ?

השמיטה, "שבת לה'": שנת שבתון ללימוד תורה
ראה הקב"ה, כי ישראל בכניסתם לארץ זה רץ לכרמו וזה לשדהו, בחריש ובקציר...
תורה מה תהא עליה?!
... לכן נתן להם:
יום אחד בשבוע, הוא יום השבת, שישבתו בו מכל מלאכה, ולא יהיה להם עסק אחר, כי אם התורה.
אחר כך נתן להם:
חודש השביעי, הוא תשרי, כולו לה' בקדושה ובמצוות ובתשובה...
עוד נתן להם:
שנה אחת בכל שבע שנים לה', לעסוק בו בתורה.
ולכן היו הדברים בהדרגה,
כי יום השבת הוא יום אחד קצר,
יש בישראל כוח לשבות מכל מלאכה.
וחודש השביעי, שהוא יותר ארוך, רוב החודש נאסר במלאכה ולא כולו.
והשנה השביעית, אי אפשר לשבות בו מכל מלאכות כעניין שבת, לכן לא נאסר רק מלאכת עבודת הארץ, כדי שיעסקו בתורה.
וזה שנאמר "שבת לה'" לא לסיבת עצמה, אלא לה', שיעסקו ישראל בתורה.

(עץ הדעת טוב)

1. בדברי "עץ הדעת טוב" מובא עוד אחד מטעמי מצוות השמיטה. מהו?
2. בטעם זה רואה הפרשן הזה את ההסבר לשלושה תאריכים ששובתים בהם. מה הם? רשום אותם במחברתך.
3. שלושה תאריכים אלו מדורגים בדבריו הן מבחינת משכם והן מבחינת איסורי המלאכה בהם. באיזו משלוש הדרגות נמצאת מצוות השמיטה מבחינת משך הזמן? ומבחינת איסורי מלאכה? צטט את הקטע התואם מדברי בעל "עץ הדעת טוב". נסה להביע את הרעיון בשרטוט.
4. רשום את הטעם הנזכר במחברתך, במקום שייעדת לטעמי מצוות השמיטה.