|
|
טעמי מצוות שמיטה
רמב"ם, מורה נבוכים ג:לט
טעמים שונים למצוות שמיטה
מהם: לחמלה על בני אדם והרחבה לבני אדם כולם, כמו שאמר "ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה".
ושתוסיף הארץ תבואתה ותתחזק בעמדה שמוטה.
ומהם: חנינה לעבדים ולעניים, כלומר השמטת כספים והשמטת עבדים.
ומהם: עיון בתיקון הפרנסה והכלכלה על ההתמדה, והוא היות הארץ כולה שמורה לבעלים, אי אפשר בה מכירה לצמיתות "והארץ לא תמכר לצמיתות", ויישאר ממון האדם שמור עליו ועל יורשיו.
דון יצחק אברבנאל, נחלת אבות ה:יא
נגד הטעמים שהביא רמב"ם
גם שאם היה טעם המצווה כדברי הרב, לצורך התרבות תבואות הארץ, לא היה עונשם כל כך גדול שיבוא לגלות.
הסברו של רבי יצחק עראמא
ועם היות הדעת הזה עצמו טוב ונאות, לרדוף אחרי שלמות גופני בשבועות חיי האדם וגם בכל ימיו, אין ספק שלא כוונה התורה לזה התכלית במצוות השמיטה. כי המצוות האלוהיות יש להם תכלית עצמיים בעצמם, והמשל והדמוי מהם לענייני הנהגת האדם בקניין שלמותו היא הנהגה שנית. ואין ראוי שנסתפק בה, ושנחשוב שהוא התכלית הראשון והכוונה הראשונה, כי יהיה זה תמורת מה שבעצם במה שבמקרה.
ואם היה זה בלבד תכלית מצוות השמיטה, והוא ג"כ תכלית מצוות השבת, למה התנא אמר בייחוד ש"גלות באה לעולם על שמיטת הארץ", ולא זכר חילול שבתות ולא יובל, הלא דבר הוא בהכרח!
הסבר של רבי יצחק אברבנאל: סגולת ארץ ישראל
נמצא שהייתה ארץ ישראל נבחרת ונחמדת לפניו יתברך מתוך כל שאר הארצות, כמו שהיה העם הישראלי נבחר מכל שאר העמים. וכמה דברים זכר בזה החבר למלך כוזר דברי אמת.
ומפני זה רצה הקב"ה, שכמו שהאומה בכללה תעשה זכר בשביתת היום השביעי אל הפנה הקדושה מבריאת העולם וחידושו, ככה הארץ הנבחרת תעיד עליה בשמיטתה השנה השביעית. ולזה נתן הסיבה במצוות השמיטה: "שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'", רוצה לומר, ששמיטת הארץ תהיה כמו השבת המקודש אשר לישראל, ושעניין השביתה ההיא לרמוז ולהעיד על שבת בראשית שבת לד', כי בו שבת מכל מלאכתו. וכאלו הארץ ההיא, למעלת קדושתה, עם היותה בלתי מדברת, תעיד בפינה הזאת מה שיעיד העם הישראלי בשבתותיהם, ותהיה עדות הארץ בזמן היותר ניכר בה, והוא השנה, מעניין התבואה המתחדשת בה.
לכן חתם הדברים בסוף אותה פרשה "והארץ לא תמכר לצמיתות, כי לי הארץ, כי גויים ותושבים אתם עמדי ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ". שביאר בזה, שהארץ אינה נתונה להם בהחלט, כי על כל פנים לד' הארץ ומלואה, ולכן לא יוכלו למוכרה לצמיתות ולא להשתעבד בה בפרך, כי הם היו גרים ותושבים בה, וה' אלוהים הוא אדוני הארץ. ולכן ראוי שיתנהגו בה כרצונו ויתנו לה גאולה. שאם לא יעשו כן, תבוא עליהם הגלות, כי בעל הבית יתברך יגרשם מארצו. וזה עניין "אז תרצה הארץ את שבתותיה", לפי שהייתה הארץ הנבחרת עשוקה מבני ישראל, במונעם ממנו שמיטתה... ומפני זה כולו נאמר במשנתנו שמסיבות הגלות הייתה שמיטת הארץ.
ספר החינוך, מצווה פד ומצווה תעז
משרשי המצווה: ציווה הקב"ה להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו, מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם, כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה, לא בכוחה וסגולתה, כי יש לה אדון על אדוניה, וכשהוא חפץ הוא מצווה עליו להפקירם.
ועוד יש תועלת נמצא בדבר: לקנות בזה מידת הוותרנות. כי אין נדיב כנותן מבלי תקווה אל הגמול.
ועוד יש תועלת אחר נמצא בה: שיוסיף האדם ביטחון בד' יתברך, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מידת הכילות הרבה, ולא מיעוט הביטחון.
ושמיטת כספים - ללמד נפשנו במידות מעולות, מידת הנדיבות ועין טובה, ולקבוע בלבבנו הביטחון הגדול בד' ברוך הוא. ואז תוכשר נפשנו לקבל טוב מאת אדון הכול כלול בברכה ורחמים. וגם נמצא מזה גדר חזק ומחיצה של ברזל, להתרחק מאוד מן הגזל ומן החמדה בכל אשר לרענו. כי נישא קל וחומר בנפשותינו, לאמור: אפילו הלוויתי ממוני והגיעה שנת השמיטה, אמרה תורה להשמיט ביד הלווה, שלא לגזול ושלא לחמוד משלו - לא כל שכן שראוי לי להתרחק עד קצה האחרון.
עבודה
2. מהי שיטת רבי יצחק עראמא בהסבר טעם השמיטה?
3. איך דוחה אברבנאל את שיטת ר"י עראמא, ואיך את רמב"ם?
4. מה פירוש "כי המצוות האלוקיות יש להם תכלית עצמית בעצמם"?
5. למה מתכוון אברבאנל באמרו כי בהסבר ר"י עראמא "יהיה זה תמורת מה שבעצם במה שבמקרה"?
6. איזו מטענות רמב"ם דחה אברבנאל בדחותו את ר"י עראמא?
7. כיצד יתכן שרוב המצוות תלויות בארץ, כדברי אברבנאל? עיין באחד מהמקורות הבאים: דברים יא:יח, רמב"ן ורש"י, וכן רמב"ן לדברים ד:ה וויקרא יח:כה בסוף.
8. מה הקשר בין חילול שמיטה וגלות לפי אברבנאל, ומה הקשר לפי ר"י עראמא?
9. אילו טעמים מנה בעל ספר החינוך במצוות שמיטה?
