בבית לחם אשר ביהודה מצויה הייתה נחלתו של אבי ישבי. בשעות הערב המוקדמות ישובים היו ישבי ואביו בפתח ביתם, אל מול שדותיהם המניבים, והאב לימד את בנו תורה.

- אינני מבין! - קורא ישבי - אינני מבין! איך אפשר, שהתורה אומרת "והייתה... לכם לאכלה" בשמיטה, ולעיל כתוב: "את ספיח קצירך לא תקצור"? איך יהיה לנו יבול השדה "לאכלה" אם לא נקצור?
- שאלה יפה! - אומר האב לבנו, ומסביר לו:
- מקטעי הפסוקים שהזכרת למדנו, ש"לא תקצור", כדרך הקוצרים ו"לא תבצור" כדרך הבוצרים (ירושלמי שביעית פ"ח, ה"ו).
וממשיך האב להסביר לבנו:
- האיסור לקצור את היבול בשמיטה איננו איסור מוחלט. אסור לקצור רק בדרך מסוימת. "לא תקצור" כדרך שאתה קוצר בכל שנה.
ישבי זוכר כיצד קוצרים בשדה אביו בכל שנה, והוא מספר:
- קוצרים רבים פושטים על תבואת השדה, ומגלים בידיהם.
מן הבוקר עד הערב הם עמלים בקציר התבואה.
את כל היבול שקצרו, הם אוספים לגורן, לדוש ולזרות.
האב מהנהן בראשו ואומר:
- אכן, כן, אנו קוצרים בכל שנה. זוהי דרך הקוצרים. אך בשנת השמיטה אין אנו קוצרים כדרך הקוצרים.
- אלא איך? - שואל ישבי - איך קוצרים בשנת השבע, שלא כדרך הקוצרים?
והאב משיב בקצרה, במלה אחת:
- בשינוי...

עבוד עם חבריך לספסל:
אחד מכם יהיה האב, והשני הבן, ישבי.
המחיזו את השיחה בין השניים. תוכלו להוסיף פרטים, משפטים, מלות קישור.

כל שתוציא הארץ בשנה שביעית -
...הכול מותר לאכלו מן התורה.
שנאמר: "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה."
... וזה שנאמר "את ספיח קצירך לא תקצור,"
שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה.
(רמב"ם, "הלכות שמיטה" ד', א')

למדנו, כי בשביעית "לא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה", אלא "בשינוי".
מהו, לדעתך, השינוי המתבקש בקציר התבואה בשמיטה?
עיין להלן בדברי הרמב"ם:

קוצר מעט מעט וחובט ( = מכה במקל על השיבולים והגרעינים נושרים) ואוכל. (הלכות שמיטה ד', א)

וה"חזון איש" כותב בספרו:

לוקט כשיעור שאדם מכין בביתו...לימים מועטים...
וכשאוכל...אלו שהביא, מביא פעם אחרת.
("חזון איש", שביעית כ"ו, סק"ו)

מדברי הרמב"ם וה"חזון איש" ברור, כי השינוי בקציר התבואה בשמיטה הוא שינוי בכמות התבואה שקוצרים.
לדברי הרמב"ם הכמות היא: ________ (השלם במחברתך!)
בדברי ה"חזון איש" מצוי פירוט לכמות: _____ (השלם במחברתך!)

האם אתה זוכר את ישבי ואת אביו שבבית לחם?
חזור וקרא את תיאוריו של ישבי על קציר התבואה בשדותיהם בשנה רגילה, לא בשמיטה.
דמה לעצמך כי אתה נמצא בשדהו של ישבי בשנת השמיטה.
תאר במחברתך את קציר התבואה בשדה של אבי ישבי בשמיטה.
פרט בתיאורך:
מיהו הקוצר בשדה: האב? פועלים רבים? ואולי אחרים?
מתי קוצרים: כל יום? כל היום?
כמה קוצרים? מה נושא עמו כל אחד מהקוצרים בסלו?

את קטע הפסוק "לא תבצור" מפרש ה"ספרא":

לא תבצור כדרך הבוצרים.

וכן אומר הרמב"ם:

הפירות שיוציא האילן בשביעית
לא יאספם כדרך שאוסף בכל שנה.
(רמב"ם, "הלכות שמיטה" ד', כ"ב)

גם בציר ענבי הגפן בשמיטה, וכמוהו איסוף פירות האילן, צריך להיעשות שלא כדרך שהוא נעשה בכל שנה, אלא בשינוי.

בקציר התבואה בשמיטה היה השינוי כמותי, בכמות היבול. בבציר הענבים ובאיסוף פירות האילן, מלבד השינוי הכמותי המשנה מפרטת שינויים נוספים הנעשים באיסוף התאנים, הענבים והזיתים.

מדברי המשנה במסכת "שביעית" עולה, כי בשמיטה קוצצים את התאנים לא בכלי הרגיל, אלא בכלי שונה.
בשמיטה סוחטים את הענבים ליין לא בגת, שבה דורכים בדרך כלל את הענבים ליין.
בשמיטה כותשים את הזיתים לשמן לא בבית הבד הגדול והקבוע, אלא בבית בד קטן מאוד.

וכן נאמר במשנה:

תאנים של שביעית -
אין קוצין (=קוצצים) אותן במקצה (=בכלי המיוחד לכך),
אבל קוצה (=קוצץ) אותם בחרבה (=בכלי שונה ולא רגיל).

אין דורכין (=סוחטים) ענבים בגת (=במקום הקבוע לייצור יין), אבל דורך הוא בערבה (=בקערת עץ לבצק).

ואין עושין (=כותשים) זיתים (לשמן) בבד (=בבית הבד המיוחד לסחיטת הזיתים) ובקוטב (=קורת עץ ואבן כבדה הכותשים וסוחטים את הזיתים), אבל כותש הוא ומכניס לבודידה (=לבית בד קטן מאוד).

רבי שמעון אומר:
אף טוחן הוא בבית הבד ומכניס לבודידה.
(משנה, מסכת שביעית ח', ו')

טלי אמרה: בקציר התבואה בשמיטה השינוי הוא שינוי כמותי, והוא מתבצע בשעת הקציר. בבציר הפירות הנזכרים השינויים הם שניים: האחד - שינוי כמותי, בשעת איסוף הפירות, והשני - שינוי מקומי, שינוי בכלי שבו קוטפים את הפירות.
חנה הוסיפה: מכיוון שאוספים מעט פירות, שומרים אותם במקום קטן.
וחנה פירטה את דבריה על הלוח. העתק והשלם במחברת את הדברים שרשמה חנה על הלוח: