מתוך: "דבר השמיטה", משרד החינוך והתרבות, תש"מ

החומר הקשור בשנת השמיטה הנו הלכי בעיקרו. חזקה על מחנכינו שישתדלו להקנות לחניכיהם את מצוות שנת השמיטה על פרטיהן ועל דקדוקיהן, הכל כפי חכמת המשיג. אולם נראה לי, כי טוב יהיה, אם ישתדלו להביא את הנושא לכיתה לא רק באמצעות החומר ההלכי הפונה אל שכלו של התלמיד, כי אם גם באמצעות החומר הבא להשפיע על רגשותיו.

לצערי לא מצאתי במקראות המקובלות במוסדותינו חומר מתאים להצגת הנושא מן הצד החוויתי שלו. כדי למלא, ולו במעט, את החסר בשטח זה, נכתב הסיפור המובא להלן. המחנכים אשר ימצאוהו ראוי ומתאים להוראה בכיתותיהם, יצטרכו לשכפלו, כך שבידי כל תלמיד יימצא עותק ממנו. מחנכים אלה גם ימצאו בסמוך לסיפור הצעות לדרך הוראתו.

ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה. ויגר איש, ושמו נחשון בן פרץ, בבית-חגלה אשר בנחלת מטה יהודה. ויהיה האיש בן חיל ועשיר מאד מאד. ויהיו לנחשון שדות רבים מאד, צאן ובקר לרוב ועבודה רבה. אפס, לא התגאה האיש על פני אחיו ושכניו, ולא רם לבו לאמור: כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה. ויהי האיש צנוע, ירא ה' ודבק במצוותיו. מפיתו פרס לעני ובבגדיו כיסה ערוות האביון. גם בניו אשר ה' ברכהו בהם, דבקו בדרכי אביהם וישתדלו ללכת באורחותיו. ויהי נחשון אהוב על כל רעיו ועל כל מכריו, ושמו יצא לתהילה בקרב בני שבטו.

ויהיה היום, ויעל נחשון ירושלימה לשלם נדרו אשר נדר. ויבוא בשערי עיר דוד בשמחה רבה ובחרדת קודש. וישוטט ברחובות העיר הנה והנה, ועיניו לא שבעו מן המראות הנפלאים אשר נגלו לפניו. החומה האדירה על שעריה ומגדליה הבצורים, השווקים המלאים המוני אדם ושאונם, מראה הר הבית על לשכותיו המפוארות, כל אלה מלאו את לבו של נחשון בעונג רב ובשמחה אין קץ, ויהי כחולם בהקיץ...

לפתע, קול ענות עלה באוזניו והקול הולך וחזק. וישא נחשון את עיניו וירא, והנה המוני אדם, אנשים ונשים, בחורים וגם טף, מתקהלים באחד הרחובות העולים להר הבית. וישם פעמיו לעבר המקום לראות פשר הדבר. הרעש הלך וגבר ולפתע חדל. קול רחש עבר בהמון: ירמיהו הנביא! ירמיהו הנביא! מה בפי הנביא? ויפתח הנביא את פיו, וקולו כקול הלמות פטישים אשר יפוצצו סלע:

כה אמר ה'! כה אמר ה' אל משה עבדו בהר סיני לאמור. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'! שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, ואספת את תבואתה. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר, שנת שבתון יהיה לארץ! והייתה הארץ לכם לאוכלה, לך ולעבדך ולאמתך...

נחשון לא ראה את פני הנביא, אך דבריו חדרו ללבבו כמדקרות חרב. עד כה לא שמר מצוות השמיטה, הן איש מיושבי כפרו לא קיימה, ואף הנער הלוי אשר שכרוהו לבאר להם דברי תורת משה, לא הזהירם... עוד מחשבות אלה עוברות כברק במוחו, וזעקה עזה פלחה את האוויר: ראו נא את הנביא! לא לזרוע ולא לזמור?! ומה נאכל? וממה יאכילו את ילדינו? ההמון קיבל דברי הזועק בקול ענות תרומה: כן, הנביא! אם לא נזרע ולא נזמור - מה נאכל בשביעית? הנביא הניף שתי ידיו הגרומות למעלה ויען בקול שלו ובוטח:

כה אמר ה', וכי תאמרו, מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו! וצוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש שנים?

ושוב נשמע אותו קול לועג ומהתל: אחי! הן הנביא ערירי הוא! וכי יצעקו אליו ילדיו לאמור, אבינו, הב לנו לחם, ואם אין - מתים אנחנו? העינינו תנקר? וקול אחר הוסיף לאמור: אין לירמיהו לא ילדים ואף לא שדות, לכן לא יקשה עליו לשמור דברי התורה! וירע הקהל וימחא כף לדברי האיש האחרון. ורבים מן המתקהלים ניסו לפרוץ לעבר הנביא ולהכותו. ויפן נחשון כה וכה, וירא כי אין איש אשר יתיצב לימין הנביא, ויסוכך עליו בגופו. ויאמר נחשון לנביא: אבי! ענה נא לדבריהם של בני הבליעל אשר חרפוך, וידע נא העם כי דבר ה' בפיך. ויהס נחשון את העם, והקולות שקטו. ויוסף הנביא לשאת דבריו עד תומם:

אם לא תשמרו מצוות השמיטה, יקים ה' את דברו למשה עבדו - והשימותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם היושבים בה... ואתכם אזרה בגויים והריקותי אחריכם חרב, והייתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה. אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה, ואתם בארץ אויביכם, אז תשבת הארץ והרצת את שבתותיה!

וישמע העם את דברי הנביא בהשקט ובדומיה, ואחרי כן הלכו איש לסבלותיו. ויהיה אחרי כן ויאמר הנביא אל נחשון: מה שמך, בני? ומאיזה שבט הנך? ויען נחשון ברוח נכאה: נחשון בן פרץ שמי וממטה יהודה אנכי. ויברכהו הנביא וילך לדרכו.

וישב נחשון לביתו, ובלבו גמלה המחשבה לבלתי עבוד בשדהו בשנת השבע. ויאסוף את בניו ואת כל בני משפחתו ויספר להם את כל המוצאות אותו בירושלים. ויענו לו בניו לאמור: אמת דבר הנביא! איכה נוכל לחרוש ולזרוע, לזמור ולבצור, ובתורתנו כתוב ושבתה הארץ שבת לה'!? ויגמרו אומר בלבם לקיים מצוות השמיטה ככתוב בתורת משה וכדבר ירמיהו הנביא. ויוודע הדבר לאנשי הכפר ויהי לפלא ולשנינה בעיניהם. ויאמר האחד: הייתכן כדבר הזה? ודאי מהתל נחשון בבני ביתו, וגם לנו ילעג! ויאמר השני: נמתינה, תגיע את חריש ונראה, אם מעשיו כדבריו!

והנה, עת החריש הגיעה... קול געיית השוורים המושכים את מחרשות העץ הכבדות עלה מן השדות. רק שדותיו של נחשון ושדות בני משפחתו נשארו ללא ניר ותלם... ויאמרו אנשי הכפר איש אל רעהו: אכן, אמת דבר נחשון! לא התל בנו! והיו אשר אף הוסיפו: משוגע האיש... ה' שנה טעמו... ויהיו נחשון ובני ביתו לשחוק בפי הכל.
ושנים מרעיו הטובים ניסו לדבר אל לבו ולהניאו ממעשהו, ויאמרו אליו: הנשמעה כזאת? היבטל עובד אדמה ממלאכתו שנה תמימה? הן בטלה מביאה לידי חטא, ומה תעשה לבניך ולא יחטאו? ויען נחשון: השנה הזאת נעזוב את ביתנו ונעלה ירושלימה. רבים המה בירושלים הלויים ובני הנביאים אשר יורו תורה לעם. תהא השנה הזאת שנת קודש לה'! ויראו רעיו, כי חפצם לא עלה בידם, ויעזבו את נחשון לנפשו, וינודו לו בראשם....

ונחשון ובני משפחתו עזבו את כפרם ושדותיהם ויעלו ירושלימה, ואנשי בית-חגלה הנותרים המשיכו במלאכה האדמה כמימים ימימה.

הסתו חלק ועבר. החורף הגיע, וארובות השמים נפתחו. מטרות עוז ירדו וישקו את האדמה וירווה. ויבוא האביב, והתבואה עלתה ותפרח בשדות, וימלאו עיני האכרים דמעות גיל. אכן, הזורעים בדמעה ברינה יקצרו העומר. והעבודה בבית-חגלה רבה מיום ליום. וליטשו האכרים את חרמשיהם ואת מגליהם ויפנו את אסמיהם. ותכבד העבודה על האנשים ולא שתו לבם לסכנה האורבת לפתחם...

ויהיה יום, ומחנות רועים מבני העמלקי אשר בגבול אדום פשטו על שדות בית חגלה, וישחיתו גמלי העמלקים וצאנם את שדות התבואה הפורחים - כארבה, ולא הותירו אחריהם שרדי ופליט, ועיני אכרי בית-חגלה כלות ורואות השחתת פרי עמלם ואין לאל ידם להושיע, וירוששו העמלקים בשנה ההיא את אכרי בית-חגלה ויביאום עד פת לחם.

והבשורה המרה הגיעה ירושלימה ואף לאוזניו של נחשון הגיעה. ויאמר נחשון לבניו ולבני ביתו: לא עת לשבת שאננים ובוטחים העת הזאת. האחינו ירעבו ללחם, ואנו נעמוד מנגד? ויוציאו נחשון וכל בני משפחתו את כל כספם ויתנוהו בתבואה. ויעמיסו את התבואה על גמלים וחמורים ויביאהו לבית-חגלה. ויחלקו התבואה בין המשפחות ויצילום מחרפת רעב. וגם את הספיח אשר גדל בשדותיהם הפקירו נחשון ובני ביתו לכל דל ואביון. ויברכו אנשי בית-חגלה את נחשון בן פרץ ויבקשו לשים אותו לראש ולקצין. ויאמר להם נחשון: אל נא אחי! לא אמשול אני בכם ואף לא בני! ה' ימשול בכם, ובדרכיו תלכו ואת מצוותיו תשמרו, וזה יהיה שכרי!

וישמרו אנשי בית-חגלה מן השנה ההיא את שנת השבע, הלוא היא שנת השמיטה, ככתוב בתורת משה. ובזכות קיומה של מצוות זו, לא גלו מעל אדמתם עם גלות יהודה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל, וישבו עליה לבטח ימים רבים מאד....
מבחינת תוכנו - התוכן הוא מגמתי, ומטרתו לשמש חומר ספרותי להמחשת נושא השמיטה.
הרעיונות המופיעים בו ברורים ונוחים לתפיסה.
מבחינת לשונו - הלשון משתדלת להיות מקראית ומתאימה לתקופה המתוארת.
(א) הכרת תוכנות של הסיפור
(ב) ניסיון ליצור הזדהות עם הגיבורים החיוביים המופיעים בסיפור.
המורה: כידוע יש מצוות שקל לקיימן ויש מצוות שקשה לקיימן. האם תוכלו לתת דוגמאות למצוות שקל לקיימן? (רושם הדוגמאות מתחת לכותרת מתאימה). האם תוכלו לתת דוגמאות למצוות שקשה לקיימן? (רושם הדוגמאות מתחת לכותרת מתאימה). השנה אנו עוסקים במצוות הקשורות בשנת השמיטה! האם קל לחקלאי לקיים מצוה זו? לא! מדוע? (התלמידים מנמקים). אחרי קבלת נימוקים מספר ימשיך המורה: אכן, מצוה זו קשה לקיימה! גם בתקופת בית ראשון, עת מקדשנו עמד על תלו ועת נביאינו הגדולים הוכיחו את העם וניסו להביאו לקיום מצוות התורה, גם אז לא תמיד קיימו מצוות השמיטה. היום נקרא סיפור על אותם הימים...
שלב 1: קריאת המורה
שלב 2: ניתוח הסיפור
בגמר קריאת המורה תוצג בפני הכיתה השאלה הבא: שם הסיפור שקראנו הוא "שכרה של מצוה". על איזו מצוה מסופר בסיפור ומה היה שכרם של מקיימיה?
הערה: בכיתה מתקדמת אפשר להרחיב נקודה זו על ידי הצגת שאלה נוספת, והיא: ומהו העונש הניתן על אי-קיומה של מצוות שמיטה? (גלות). אולי זכור לכם פסוק בתורה האומר לנו זאת? (הכוונה לנאמר בויקרא כו, לד, מג).
בגמר הטיפול בשאלה המרכזית הראשונה יעבור המורה לניתוח מפורט של הסיפור באמצעות סידרות אחדות של שאלות תוכן והבנה.

סידרה ראשונה:
מתי התרחשו הדברים שעליהם מסופר בסיפור זה? היכן התרחשו הדברים? מי הם האנשים המופיעים בסיפור? התשובות המתאימות תרשמנה על הלוח תחת כותרות מתאימות. בגמר סידרה זו של שאלות יראה הלוח כך: