אירגון בית הספר לקראת שנת השמיטה

"כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' א-לוקיך בכל מעשיך..."

מתוך: "בשדה חמד", תש"ס, גיליון 2-3

כמו שאנו מצווים לקבל את יום השבת מעט לפני כניסת השבת, ויום השישי שונה משאר ימות השבוע בגלל השבת, כך אנו מצווים להקדים ולקבל את שבת הארץ לפני כניסתה. אנו מצווים על "תוספת שבת".

"... באה חובה עלינו להוציא כל זמננו יום יום ושנה שנה על דבר זה למנות שש שנים ולשבות בשביעית...[והוא כענין שאנו מונין ימי השבוע בששת ימי עבודה והשביעי יום מנוחה..."] מתוך ספר החינוך

תכליתו של מאמר זה לעורר את המורים להכנת תלמידינו לקראת שנת השמיטה, כבר בשנת הלימודים תש"ס, השנה השישית, ולא להתחיל את שנת השמיטה [תשס"א] בחוסר ידע מספיק ובאי הכרת הנושא.

כשם שהחקלאי חייב להתכונן כבר בשנה השישית לשנת השמיטה מבחינת מחזור הזרעים, עיבוד האדמה וכד', כך עלינו "לחרוש" בתלמידים ו"לעדור" בהם את תורת השמיטה כבר בשנה השישית. הדגשת ערכי הטבע ע"י נושא השמיטה חושף את התלמיד לענין בעלות הקדוש ברוך הוא על העולם, ומאירה זווית אחרת של מחזור החיים שהתלמיד "רגיל" לה.

"...כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו את הפירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה וכשהוא חפץ הוא מצווה אליו להפקירם" [ספר החינוך].

"כי אם מחכים עד שיבוא הדבר על הפרק ממש, אזי לא תועיל..." [הרב חיים הירשנזון, נתיבות שלום, אדר א' תשנ"ז עמ' 17 ].

חשיפת התלמידים לעבודה חקלאית ממש, ואפילו רק כצופים, תעניק לתלמידים [ולמוריהם] ידע, חשיבות המצווה וההבטחה לישיבה לבטח על הארץ "ועשיתם את חוקותי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם וישבתם על הארץ לבטח... וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים..." [ויקרא כ"ה כ'-כ"ב].
מה עוד שחייבים ללמוד את גבולות הארץ לתקופותיה השונות כדי להבין את עיקרי המצווה, דבר שיש לו חשיבות בפני עצמו.

בהכנת נושא השמיטה עלול המורה להיתקל בקשיים מסויימים:

1. לתלמיד העירוני תופיע השמיטה בהדרגה, ולא מיד בשנה השביעית. הוא יתוודע ל"קדושת . השביעית" ול"פח שמיטה" לאחר חודש של לימודים, שיכללו גם את נושא הימים הנוראים, חג הסוכות ונושאים כלליים של תחילת השנה. וכי יהיה זמן מספיק כדי להסביר לתלמידים בעמקות מה זו "קדושת שביעית"? כל זה אינו ניתן ללמידה בזמן קצר כל כך.

2. מנהגים שונים , הלכות רבות ופרטיהן המסבכות את התלמיד [תפסת מרובה לא תפסת].

3. פעמים רבות חושבים התלמידים שהנושא מוכר וידוע להם משכבר. "בשמיטה מפסיקים לעבוד את האדמה...", חשש המורים הוא, שהנושא ה"ידוע" ישעמם את התלמידים.

4. הנושא, ללא המחשה מספקת, הוא אמנם נושא יבש של מקורות, הלכות ודינים. רוב בתי הספר רחוקים מן הכפר ומן ההווי החקלאי של הישובים בארץ והעבודות החקלאיות אינן "אומרות" דבר לתלמיד.

5. אין מספיק זמן להיכנס לפרטי הלכות שביעית הלכה למעשה בזמן הזה.

6. הבעייה של התייחסות להלכות עם שימוש בהיתר המכירה ובלעדיו. חשוב להדגיש שהמצווה המעשית, למעשה מוטלת על כתפיו של החקלאי, והצרכן [כלומר התלמיד ובני משפחתו] צריך להחליט אם להתחמק ממנה ע"י קניית פירות גוי, ע"י שימוש בפירות שיוצרו בהיתר המכירה, או להשתתף בפועל ב"אוצר בית דין".

7. הנושא נלמד ב"יסודיות" רק פעם בשבע שנים ולא כל השנה, וישנם הרבה מושגים [קשים לפעמים] שחיוני שהתלמידים "ירוצו" בהם.

8. כל מקרה, ישנו קושי מסויים להגדיר בבירור למה יש לחתור ומהי מטרת הלימוד, כדי להחדיר לתלמיד את המקסימום ולהפיק את מירב התועלת לשנים הבאות, גם אלו שאינן שמיטות.

המטרה החינוכית החשובה היא בהקניית ידע במצווה כה חשובה, המסמלת בצורה מוחשית את הקשר לארץ ולתורה. את ההבנה שקיום המצווה, על אף הקשיים, ושמירתה - דורשים ויתורים כלכליים ואישיים ומסירות נפש בקיום המצוות בכלל ובזאת בפרט. התודעה שלה' הארץ ומלואה. ההזדהות עם החקלאים "גבורי כח עושי דברו".

כמו כן , ע"י דיון במצווה זו וקיומה הלכה למעשה, נחשוף את תלמידינו למחשבה כלל ציונית- אמונית [בעלות ה' על העולם, בטחון בה'] והסטוריית [שו"ת בנושאי השמיטה מתחילת
ההתיישבות החדשה בארץ ועד היום], הן מבחינה חברתית הזדהות עם העני "ואכלו אביוני עמך", הסתפקות במועט, נדיבות וותרנות הפקר ,אחדות ושיוויון, אי השחתת אוכל, והן מעשית - מבחינת התארגנות ממלכתית לקיום מצוות השמיטה וסיפוק הגידולים לציבור שומרי השמיטה בארץ, וכמובן מבחינה רוחנית - ההבנה שהשנה היא שנת קודש, כולה רוחנית "מעין עולם הבא" שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים.

"שנת השמיטה גורם גם כן... השלום, על ידי שלא יזרע....ואכלו אביוני עמו, ... וזה בלי ספק סיבת השלום, כי כל דברי ריבות נמשכין ממידת שלי-שלי... [כלי יקר לדברים ל"א י"ב].

חשיבות הכרת הנושא דווקא כאשר "הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" וב"ה שיש מודעות לקיום המצווה בכל שכבות הציבור, מטילה חובה עלינו להכין את תלמידינו מבחינת הכרת הנושא. מצוות השמיטה נעשית "קלה" יותר ופחות מסובכת בכל שמיטה, וזאת בגלל התפתחות הכלכלה ומוסדות הנערכים בארגון כלל ארצי.

חובה זו מוגדרת ברורות ע"י הרב קוק זצ"ל באיגרת רפ"ט מאיגרות הראי"ה:

"ביסוד השמיטה עלינו לדעת שאנו חייבים להתאמץ בכל כוחנו לסבב את פני הדברים שסוף כל סוף תהיה שבת הארץ הולכת ונקבעת בכל קדושתה על אדמת הקודש... " [הרב ש' וייזר, המעיין, טבת תשל"ג, עמ' 4].

"... ויש בשמיטה תועלת שמחנכת את האדם לבטחון בה'. כי כל מי שמפקיר את כל גידולי קרקעותיו הגדלים בשנה שלימה ועושה כך אחת לשבע שנים במשך כל ימי חייו - מתרגל לסמוך על ה' שיתן לו אוכל לאותה שנה ולכן מתחזק אצלו הבטחון בה'" [על פי ספר החינוך

ב"ה שהיעד הזה, במאמצים מרובים, מודע יותר ויותר בציבור.

כשם שברבנות הראשית מקימים ועדות שמיטה בכל ערב שנת שמיטה, כך עלינו להקים מערך לימודי-חינוכי לשנה השישית. יש לכך חשיבות חינוכית, השקפתית וציונית כאחד,
הן לחקלאים והן לכלל עם ישראל להיערך במיוחד לקראת שנת השבע ולדעת ולהבין את חשיבותה ואת פרטי הלכותיה.
ועדה מיוחדת תוקם בראשות רב בית הספר ו/או מורה שיהיה אחראי על פעולות "ועדת השמיטה".
הועדה תפעל שלוש שנים: בשנה השישית, השביעית והשמינית.
עצם הקמת ועדה כזו, תעורר ענין וסקרנות.
כמובן שדיוני הועדה יתפרסמו בבית הספר, ואפשר לתת להן הד גדול יותר ע"י הוצאת דף שבועי המופץ לכל התלמידים [והוריהם]. לדוגמא: השבוע בתאריך... שתלנו... כדי שהגידולים יהיו מותרים בשנת השמיטה ולא ייאסרו משום איסור ספיחין... וכד'. הלקיטה-הקטיף ייערכו בסביבות התאריך ... ודין הירקות/פירות יהיה...
גם אם אין שעות חקלאות בבית הספר ואין מורה לחקלאות, אפשר ורצוי לדאוג ל"פינה חקלאית". לגידול עצמי של ירקות או פרחים יתרונות רבים, כמו חשיפת התלמידים לעולם החקלאות וגידול בתנאים בריאותיים ללא תוספות מלאכותיות.

אפשר להיוועץ במשתלה הסמוכה לבית הספר, או להיעזר במורים/הורים שיש להם ידע חקלאי ואפילו מועט. בשיתוף עם אנשי המשתלה ולפי גודל החלקה, יקבעו אילו גידולים יזרעו וישתלו בחלקה. בכל משתלה ניתן לקנות שתילי ירקות לגידול עצמי בגינה או באדנית, ולקבל הדרכה מתאימה בנוגע לעונה, למרחקי השתילה והקרקע המתאימה, תנאי אור אופטימליים ותקופות רגישות שבהן לא מומלץ לשתול כלל. כמו כן, כל משתלה תשמח לעזור ולייעץ בבחירת השתילים המתאימים, שיטות לתכנון הגינה ו"טיפים" לעיצובה. הגדילו עשות כמה משתלות, שלקראת תערוכת "אגריטך 99" שתיפתח בסתו, מפרסמים חינם אין כסף מדריך לצמחי גינה.

אם ישנם עצים בביה"ס, מומלץ לתלות עליהם שילוט מתאים "עץ פרי", "עץ סרק", "השנה היא שנת מעשר... ", "ניטע בשנת... השנה היא שנתו ה... פירותיו מותרים/אסורים, מפירותיו נפריש מעשר... "

בעזרה מועטה ולעיתים ללא עזרה כלל, ניתן להראות לתלמידים דרכי גידול שונות, שניסו חקלאים בתקופות שונות, כדי לנסות ולתת פתרונות הלכתיים לשמיטת האדמה: אדנית ממולאת בחצץ, גידולים הגדלים במים או על מצע קש, בהם אפשר לזרוע ירקות עוד בשנה השישית ולהראות לתלמידים את נביטתם. ע"י כך נוכל להסביר שיטות מותרותלשתילה בשנה השביעית.

ישנם שלושה סוגים של גידולים:
א. ירקות עלים: תחילת האסיף שלהם הוא כ-8 שבועות אחרי השתילה.
ב. ירקות מניבים בעציצים - תחילת הקטיף כחודש לאחר השתילה. הקטיף מתמשך לאורך זמן.
ג. שיחים נושאי פרי בעציצים גדולים. אם ישתלו את השיחים לאחר שהפירות נמצאים כבר על העץ, הקטיף יוכל להיעשות תוך שבוע, וגם הוא קטיף מתמשך. [לשים לב לקנות שתילים רק במקומות שיש בהם מודעות לעניין כלאיים ועורלה, זה מונע שאלות רבות!]

אם רוצים לשתול דשא, להלכה מותר עד לראש השנה של השנה השביעית, אולם מאחר ודשא צעיר זקוק להתרחבות ולעידוד הצמיחה, ומאחר שכל הפעולות של השקאה וכיסוח דשא צעיר מעוררים קליטות חדשות שהן מלאכת זריעה, מן הראוי להימנע, ולשתול מבעוד זמן, כלומר בשנה השישית.
בכל זאת תיפתח שנת הלימודים תשס"א א"יה בר"ח אלול, ועדיין יש מספיק זמן כדי להתבונן בתהליך הנביטה של גידולים מסויימים ולתעד אותם. אך ביצוע כזה יתבצע בלחץ רב של זמן יקר המוקדש גם ללימודים לקראת הימים הנוראים. על כן, שנה שלימה של לימוד שיטות הנבטה ללא לחץ - ראויה ומועילה.

זאת ועוד - אפשר בהחלט להראות את ההבדלים בלקיטת הגידולים בשישית לאחר שנבטו לאורך השנה השישית לבין לקיטתם בשביעית, וגם זה מאלף ומחכים.
כל זה בבתי ספר שאין בהם גינות או עצים מהמוכן. אך אם קיימת גינה או מקום להקימה - בוודאי ובוודאי שמוטל עלינו להכינה - לעיני התלמידים וכבר בשנה השישית - לשנת השמיטה. הדבר ייעשה ע"י עיבוד וטיפול בגינה באופן אינטנסיבי בשנה השישית, יותר מבדרך כלל, כדי להראות ולהדגיש את שמירת הקיים ואיסור העבודות בשנה שלאחריה. לדוגמא: הקמת תומכות לעצים צעירים, חייבים לבצע לפני שנת השמיטה. ניתן לבצע זאת בעזרת התלמידים ולהסביר מדוע אנו עושים זאת דווקא בשנה השישית,השוואה בין ההדברה, הדישון והזיבול, והגיזום בשנה השישית ובשנה השביעית ומועדם, ועוד...
ניתן גם להקים חממה קטנה, שוב ע"י היוועצות במומחים, כדי להסביר לתלמידים שבתוך החממה, הזריעה מותרת בשמיטה [בתנאים מסויימים] במסגרת "עציץ שאינו נקוב תחת גג" וכד'.

אף הרכבת אילנות המותרים להרכבה מותרת עדיין השנה וכדאי להראות לתלמידים שישנה אפשרות לשתול עצי נוי, פרחים ודשא בשנה השישית עד לשלושה ימים לפני ראש השנה. מומלץ לעשות כן גם בשנה השישית וגם בשנה השביעית, לקראת שנת הלימודים, ממש ערב שנת השמיטה, כדי להראות לתלמידים את השוני בנטיעה וההלכות הקשורות לגידולו של העץ, בשנה השישית ובשנה השביעית.
גם כאשר אין גינה בבית הספר, ניתן בהסכמת השכנים, לבצע לפחות שילוט מתאים בגינות הסמוכות לבית הספר. התבוננות בעבודה הנעשית ע"י אחרים בגינות אלו תורמת אף היא.
[בבית הספר שבו לימדתי , שהיה קצת מחוץ לעיר, לא היו בחצר עצי פרי, ולקראת האביב ביקשתי ללמד את תלמידיי את ברכת האילנות. שאלתי את רשותם של השכנים לבית הספר, שבגינתם היו עצי פרי, לתליית שלט גדול על העצים הפורחים עם נוסח הברכה. אנשים אלה לא היו שומרי מצוות כלל, אך נענו בשמחה לבקשתי ולא זו בלבד, אלא שקיבלתי בקשות משכנים נוספים ל"קישוט" עציהם הפורחים בשלטים זהים. הדבר אף התפרסם וצולם בעתונות המקומית. שכנים אלה אף פנו ביוזמתם מדי שנה "לדרוש" את השלט "שלהם"... ]
כלומר, עם קצת רצון לשיתוף פעולה ויחסי שכנות הולמים, נוכל להיעזר בהם, לא רק לרווחת התלמידים אלא לשכונה כולה וע"י כך להגביר מודעות למצוות השמיטה.
לוח שנה גדול ועליו השנים, בדומה ללוח ספירת העומר, יעביר לילדים את ההכרה בחשיבות ההכנות לשנת השמיטה. לוח זה ילווה כמובן בתמונות של עבודות חקלאיות מותרות, כשלידן כיתוביות "מותר בשנים שאינן שמיטה" או "עבודה שהוקדמה לצורך השמיטה לשנה השישית" "עבודה שתיאסר בשנה הבאה" וכד'.
כמו כן כדאי לציין על הלוח את תאריכי הימצאות גידולים שונים בשווקים, בציון "מעמדם": נזרעו בתאריך... היגיעו לשליש גידולם בתאריך...נלקטו בתאריך... . תהייה זו חזרה מוצלחת לגבי ידיעת התאריכים הנ"ל בשנה השביעית. אותו לוח יוכל לשמשנו גם בשנה השביעית ואף בשנה השמינית. בשנה השביעית יצויינו על הלוח תאריכי ייצור של קופסאות שימורים וידע כללי בנושא השמיטה. כמו כן ניתן להכין איזכורים שונים לגבי מועדים. לדוגמא: שבת-דין היין לקידוש ולהבדלה, זריקת שאריות פירות וירקות שמיטה בשבת. בסוכות - הכרת דינים מיוחדים לגבי אתרוגים, הדסים, ערבות, סכך וקטיפתו. חנוכה - לענין השמן המותר בהדלקה, פסח - ביעור מעשרות, שבועות - ירק לקישוט הבית בשנת השמיטה ועוד.
כדאי שהשנה השישית תוקדש ללימוד הלכות מעשר עני ושמיטה. ישנה אפשרות לעשות זאת ע"י חוברת ובה מקורות והלכות, ו/או דף שבועי, ו/או מבחנים ו/או חידונים שבועיים/חודשיים/כיתתיים/בית-ספריים, שאלת השבוע, עם/בלי שיתוף ההורים ועוד.
ישנה חשיבות רבה בהעלאת הצגות בנושאים הנלמדים. ישנן מחזות מוכנים כבר לשנת השמיטה ובוודאי נתבשם בחדשים לקראת שנת השמיטה. החשוב הוא שיועלו אירועים מחיי היום-יום. אפשר להמחיז מדי חודש דילמה [חברתית] הקשורה לשנת השמיטה, על מנת לעמוד על הקשיים והמתחים בין הרצון לקיים את מצוות השמיטה כהלכה לבין הקשיים והקונפליקטים שבהם מצוי החקלאי.[דוגמאות: מה יעשה עני שכל פרנסתו על חלקתו? יפסיק לעבוד? ומה תהא פרנסתו? - מה על עקרת הבית לעשות? לקנות פירות בחנות רגילה או בחנות מיוחדת המרוחקת מביתה? - הבנקאי - הייתן הלוואה לחקלאי בהסתמכו על הפסוקים בתורה שה' יצווה את ברכתו בשנה השביעית והשמינית? ועוד ועוד].
ניתן לארגן בבית הספר תחרות שירים שנושאם השמיטה. פסוקים נבחרים בנושא, מהתורה, מדברי חכמים, "עצות" ושירים לחקלאים שומרי השמיטה, לארץ במנוחה, ועוד ועוד, ילהיבו את התלמידים ויוכלו להכניס "אווירת שמיטה" לבית הספר.
חלוקה לקבוצות, שכל קבוצה [כיתה? שכבה?] מתמקדת בהיבט אחר של השמיטה.
חיפוש המקורות, הטעמים למצווה, שו"ת, נסיונות חלוציים ראשונים, "הסטוריית" השמיטה בארץ, תצפית על עבודות שונות בגינה, ראיונות עם רבנים, משגיחים , רשתות גדולות של שיווק מזון, אנשי מושב וקיבוצים, אנשי אוצר בית דין, בעלי מטעים, מנהלי גן חיות, מנהלי מטבחים של בתי מלון ומסעדות, ירקנים, סוחרים, ועדי בתים, גננים, קבלני בנין, עקרות בית, בני הבית וקונים רגילים.
הכנת מילון מילים "קשות" , איסוף תמונות, מאמרים, ידיעות וכד'.
רצוי לשלב את מירב המקצועות בנושא השמיטה. במקצועות הקודש אין זו בעייה. את רוב המקצועות אפשר ללמד "כפוף" לנושא המרכזי, והנושא המרכזי בגיאוגרפיה, חשבון, אנגלית וכד' יהיה שנת השמיטה, קל וחומר בשיעורי הקודש השונים.
בשיעורי ספרות - אפשר לבחור יצירות בנושא בטחון בה', שמירת המצוות וכדו',
בגיאוגרפיה - נושא גבולות הארץ, הארצות הגובלות בא"י בימי קדם וכיום, אקלים וכדו'.
בהסטוריה - מה שכבר ציינו לעיל בנושא שמירת השמיטה בעבר, ופולמוסי השמיטה בתחילת העלייה היהודית לארץ.
במדעי הטבע - בדיקת מחזורי הזרעים בטבע, התפתחות המדע מאפשרת לקיים את מצוות השמיטה, מבלי לבטל את הפעילות החקלאית השוטפת, הכרת גידולים בעלי מחזור שנים גדול יותר משנה אחת [חד שנתיים ודו שנתיים], חומרי ריסוס ודשנים, חומרים משביחי צמחים ועוד.
בנושא המחשבים - ילמדו הכנת משחקים שונים, טבלאות, פרוייקט השו"ת ועוד ועוד.
על האחראי לנושא השמיטה לאסוף בבית הספר כבר בשנה השישית פרסומים וידיעות הקשורים לשנת השמיטה ולהיערכות לה. בבית הספר תוקם פינה מיוחדת לכל מיני הודעות וידיעות הקשורות לנושאים חקלאיים בכלל ולשנת השמיטה בפרט. גם מודעות התלמידים והסגל תעלה וכל קריאת עתון תהייה שונה, באשר מחפשים ידיעות עבור הפינה הנ"ל.
כמו כן אפשר להכין פינת "עשה לך רב" בענייני שמיטה, בו ישאלו התלמידים על גינתם הפרטית או שאלות כלליות והרב יענה להם אישית, וגם יפרסם על לוח המודעות את שאלתם ותשובתו.
פינה זו יכולה להיות בנוסף או מחוברת לפינת ועדת השמיטה ולפינת הפרסומים. חשוב שתהייה פינה כזו במסדרון בית הספר, שם יוכל כל תלמיד, גם לא בשעת השיעורים, להתבונן בפינה זו. כאן גם יהיה מילון מושגי השמיטה, שיכול גם להיות לכל תלמיד ותלמיד [בצורה מוקטנת]. המילון יכול להיות כתוב, מצוייר, מצולם, וכן מלווה במושגי ספח. התלמידים הלומדים את מקצוע המחשב, יוכלו לבצע איורים והמחשות כיד הדמיון הטובה עליהם.
כמו כן עבור תלמידי הכיתות הגבוהות ניתן להכין תכניות על מנת שיתעמקו בספרי שו"ת ופוסקים, ובהסטוריה של השמיטה בדורות עברו. דבר זה גם מחזק את ה"קשר" עם רבנים
מגדולי הדורות האחרונים, כהרב ש' מוהליבר, ר' יצחק אלחנן ספקטור , הנצי"ב מוולוז'ין, הראי"ה קוק, החזון אי"ש ועוד. כך ייחשפו התלמידים לפולמוס השמיטה, לבעיות ההלכתיות והנסיונות הראשונים שעמדו בפני החלוצים הראשונים.
כבר בשנה השישית וכמובן בשנת השמיטה עצמה, אפשר לתכנן הרצאות ע"י בעלי מקצוע או בעלי קשר לנושא השמיטה, לראיין אנשים שמקצועם מחייב ידע או מגע עם השמיטה, למשל: משרד החקלאות, הרבנות הראשית, משרד הדתות, עובדי מועצות דתיות, מחלקות כשרות, רבני עיר, גננים, ירקנים וכד'.
כאשר אין שום אפשרות להראות לתלמידים עבודת אדמה, יש להיעזר בקלטות וידיאו, בשיקופיות ו/ או בשקפים ובדפי עבודה. בתמונות שונות אפשר להפוך, כן, כבר בשנה השישית, את מסדרונות בתי הספר ל"גן" או "שדה" וירטואוזי.

ישנן חנויות ואף "משתלות" המתמחות בצמחים מלאכותיים. הצמחים [גם עצים] המלאכותיים נראים כעצים ממש. כמו כן ישנה אפשרות ליצור בעזרת התלמידים "צמחים" מגבס, פלסטיק וחומרים שונים ומגוונים אחרים, ובלית ברירה ללמוד בדרך זו.

אפשר להיעזר בדגם של שדה, ששם יסבירו לתלמידים את העבודות המותרות והאסורות.
שתילת עציצים נקובים והצבתם במסדרונות בית הספר, תוך ציון "מעמדם" לגבי שנת השמיטה.
הדבר קצת קשה, משום שצמחים ללא אור ואוויר מספיקים לא יחיו לאורך זמן...

אך נזכור ש"קשה ללמד על זמורה בלי שתלמידינו יראו מול העיניים מה זו גפן או שנדון בפרטי הרכבה כשאינם יודעים במה המדובר..." [הרב מ' אגוזי, ראש ישיבת חיספין]
ישנן חברות המתמחות בסיפוק כלים חקלאיים עתיקים וסידורם בכעין תערוכה. אם ישנה אפשרות להזמין תערוכה כזו לבית הספר - מה טוב. אם לא - יש להסתפק בתמונות. חשוב מאוד ליצור פעילות לתלמידים, ע"י דפי הפעלה, ולא לתת לתלמידים להסתכל הסתכלות סבילה.
באותה צורה אפשר להכין בבית הספר מין חנות מכולת או סופר מרקט, בו יהיו מאכלים שונים, שימורים וכד' [כולם מלאכותיים] , מאזניים ואפילו כסף מיוחד, כתב הרשאה מ"ועד השמיטה" או "אוצר בית דין" ולהביא את התלמידים ל"קניות" בחנות, שוב, ע"י שילוט מתאים ו/או דפי פעילות.
קיום סיורים במושבים ובקבוצים הנערכים לקראת השמיטה הבאה, במכונים המתמחים באופן מיוחד במצוות התלויות בארץ כפארק היהדות בבני ברק, מכון התורה והארץ בגוש קטיף, מדרשת הארץ ומצוותיה בקבוץ חפץ חיים ועוד.
כמובן שהסיורים יתקיימו רק לאחר הכנה של התלמידים שידעו להתעניין ולשאול את השאלות המתאימות.
ישנן אפשרויות רבות למשחקים בנושא השמיטה ולבטח יופצו הללו לקראת שנת השמיטה. כל בית ספר יכול להכין משחקים כאלה. אפשר, כמובן, גם להיעזר במרפד"ים התורניים. באמצעים המשוכללים העומדים לרשותנו, מובטחני שהיצירות תהיינה מעולות. עוד לפני שנת השמיטה הייתי ממליצה למשרד החינוך לקיים "יריד" תוצרים לקראת שנת השמיטה, למען העשיר את מורינו בתחום הזה. מדגמי עצים בגדלים שונים, וע"י העצים להדגים את השוני שבכל שנה והמצווה היחודית לעץ, ועד משחקי קלפים [רביעיות, דומינו וכד'] במושגי השמיטה.

"לא יתכן שנצפה כולנו שאת השבת הזו לארץ נעשה כולנו חול ולא נטה כתף לאלו שבזכותם אמורה להתקיים בנו הברכה "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' א-לוקיך בכל מעשיך..." וכפירושו של החזון איש שהיא הבטחה כללית של ברכה לארץ בזכות שמירת השביעית... בחיזוק המודעות לגודל המצווה ולחשיבותה לכל עם ישראל לדורותיו נקיים ולו באופן חלקי את המצווה הנ"ל... כולנו משתדלים שהשבת תשאיר את רישומה בנפשנו למשך כל ששת ימי המעשה שבעקבותיה. כולנו מצפים ומתפללים שבחודש השביעי נצליח כולנו לפתוח את לבנו ולספוג אל קירבנו את אווירת הימים הנוראים ועוצמתם והתעלות זו תשפיע על השנה כולה - כך גם שואפים ומשתוקקים כולנו שהשנה השביעית - שנת שבתון - תטביע את חותמה עלינו משובעה ונזכה לקלוט לקרבנו את עוצמתה, את ברכתה ואת השפעתה הרבה, גם לשש השנים שלאחריה..." [הרב ז' וייטמן: מבוא לספר לקראת שמיטה ממלכתית במדינת ישראל, עמ' 10]

לסיום הרשו לי להביא מתפילתו של הראי"ה קוק זצ"ל:

"והשי"ת ירחם על עמו וארצו במהרה...
ונישא ברמה את דגל תורתנו הקדושה
וקיום כל מצוותיה
ובכללן המצוות התלויות בארץ בכלל
וקדושת שבת הארץ בפרט על אדמת הקודש,
לשמחת לב כל אוהבי שם ה'
המצפים לישועת אמת" [איגרות הראי"ה עמ' ש"ח]