(י) ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה:
(יא) והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך
ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה לכרמך לזיתך:

(י) ואספת את תבואתה - לשון הכנסה לבית, כמו (דברים כב ב) ואספתו אל תוך ביתך:
(יא) תשמטנה - מעבודה:
ונטשתה - מאכילה אחר זמן הביעור.
דבר אחר תשמטנה מעבודה גמורה, כגון חרישה וזריעה.
ונטשתה - מלזבל ומלקשקש:
ויתרם תאכל חית השדה - להקיש מאכל אביון למאכל חיה מה חיה אוכלת בלא מעשר, אף אביונים אוכלים בלא מעשר, מכאן אמרו אין מעשר בשביעית:
כן תעשה לכרמך - ותחלת המקרא בשדה הלבן, כמו שאמור למעלה הימנו תזרע את ארצך:
י) ואספת את תבואתה - בביתך ולא תניחנה הפקר אלא בשביעית תשמטנה, שלא תזרע:
ונטשתה - שלא תאסוף תבואתה:
(יא) לכרמך (ו)לזיתך - כמו מן תבואה. דרך המקרא להזכיר דגן ותירוש ויצהר והוא הדין לכל אוכלין שהן גידולי קרקע כדכת' בפרשת בהר סיני:
(י) ושש שנים - הזכיר גם זה בעבור ואכלו אביוני עמך (יא):
(יא) והשביעית תשמטנה - היא שתקרא שמטה לה', ולא יגוש איש את רעהו האביון.
ונטשתה שלא תזרע, וכמוהו ונטוש את השנה השביעית (נחמיה י, לב):
(יא) תשמטנה ונטשתה - תשמטנה מעבודה, ונטשתה מאכילה אחר זמן הביעור. דבר אחר תשמטנה מעבודה גמורה, כגון חרישה וזריעה, ונטשתה מלזבל ומלקשקש. לשון רש"י. ואיננו נכון, כי לא הוזהרנו מן התורה אלא על חרישה וזריעה, אבל המקשקש והמזבל, ואפילו מנכש ועודר וכוסח וכל שאר עבודות קרקע, אינו אסור מן התורה. וכך העלו בתחלת מסכת מועד קטן (ג א) בפרק משקין דחרישה וזריעה אסר רחמנא אבל תולדות לא אסר רחמנא וכלהו מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא הוא. וכן הביעור אינו נלמד מן המקרא הזה:
ור"א אמר, תשמטנה, שמוט כל בעל משה ידו. ונטשתה, שלא תזרע את ארצך. ואינו כלום. אבל הכתוב דבק בראשון, אמר שש שנים תזרע ותאסוף התבואה, והשביעית תשמטנה שלא תזרע את ארצך, ונטשתה שלא תאסוף את תבואתה, אבל תעזבנה, ואכלו אביוני עמך וחיות השדה פרי העץ ותבואת הכרם, וכן ונטוש את השנה השביעית: