בחודש תמוז הופיעו במודיעין אליעזר ויהודה. ולא לבדם הגיעו; שליחים מבית הדין בירושלים הגיעו עמהם. מה לשליחי בית הדין במודיעין?
בערב נאספו תושבי מודיעין סביב שליחי בית הדין, ושמעו מפיהם, כי במקומות רבים בארץ אין השמיטה מתנהלת על פי הדין. וכך סיפרו...
- החזקים והצעירים נוטלים פירות רבים, והחלשים נדחקים לצד.
- כאשר מגיעים הזקנים והחולים לעצי הפרי, הם מוצאים רק פירות רקובים. את הפירות הטובים כבר לקחו הזריזים והבריאים.
כאן קם ממקומו יהושע, הזקן ממודיעין, הקיש במקלו וקרא:
- כך בדיוק קורה לי, פעם אחר פעם. רק פירות רקובים אני מוצא לי בשנת השמיטה במודיעין! לא גדלו פירות טובים? גדלו, אך מה אעשה? הבריאים והחזקים זריזים ממני, והם לוקחים הכול לפניי!
דממה הייתה בחדר.
הכול חשבו: גם אצלנו, במודיעין, סובלים החלשים והזקנים? ושליח בית הדין המשיך:
- בתורה נאמר: "ואכלו אביוני עמך". האומנם הם אוכלים? לכן תיקן בית הדין הגדול בירושלים תקנה חשובה, תקנת "אוצר בית דין". הנה יצאנו אנו, שליחי בית הדין, לכל העיירות בארץ.
בכל עיירה אנחנו שוכרים פועלים. הפועלים יאספו את כל הפירות של היישוב אל מחסן מרכזי. נקרא למחסן "אוצר בית דין".
בכל ערב שבת יוכלו כל אנשי היישוב לבוא לאוצר בית הדין, ואיש איש יקבל פירות לפי מספר בני המשפחה שבביתו.
קריאות רבות נשמעו בקהל:
- התאנים ירקיבו במחסן שלכם באוצר בית הדין.
- הענבים יחמיצו אם יהיו מונחים עד ערב שבת באוצר בית הדין. כאן קפץ אליעזר וקרא בהתרגשות:
- אל תדאגו, בבית הדין חשבו על הכול. את התאנים נייבש לדבלות, כדי שיישמרו זמן רב!
ויהודה הוסיף:
- את הענבים נדרוך ליין, ונשמור את היין בחביות!
שלום שאל ביראת כבוד:
- רבותיי, שליחי בית הדין, ילמדונו רבותינו: איך יאספו הפועלים את כל פירות שביעית?
והרי מותר לאסוף רק כמות של שלוש סעודות בשמיטה.
- אמת - השיבו השליחים. לכל יחיד מותר לאסוף רק כמות של שלוש סעודות. אך הפועלים, שאינם אוספים לעצמם, שהם שליחי בית הדין ואוספים לכל הציבור, להם מותר לאסוף כמויות גדולות, לכולם, בשביל כולם. זוהי "תקנת אוצר בית דין".
אליעזר ויהודה לא חזרו לירושלים. תחילה הם מצאו מחסן גדול במרכז מודיעין, ורשמו עליו "אוצר בית דין". אחר כך הם הצטרפו אל הפועלים ששליחי בית הדין מינו אותם לאסוף את הפירות ולצבור את הענבים לאוצר בית הדין. באוצר בית הדין עבדו פועלים בייבוש התאנים ובסחיטת הענבים ליין. אוצר בית הדין של מודיעין נתמלא ריח טוב של פירות. מיום ראשון עד יום חמישי התרוצצו הפועלים במקום. ביום שישי שבתה מלאכת האיסוף והייבוש, ואנשי מודיעין הגיעו לאוצר בית הדין. בכלים ריקים הגיעו, ובידיים מלאות יצאו משם...
תארו לכם, שאתם פוגשים את יהושע הזקן יוצא מאוצר בית הדין ביום שישי בצהרים.
ספרו מה מראהו, מה מצב הרוח שלו, שאלו אותו שאלות, וכתבו מה נראה לכם שהוא ישיב.

וכך מסופר בתוספתא למסכת שביעית:

הגיע זמן תאנים (=הזמן שהתאנים מבשילות על העצים),
שליחי בית דין שוכרים פועלים,
ועודרים אותם (=קוטפים את התאנים),
ועושים מהם דבלה,
ומכניסין אותן לאוצר שבעיר.

הגיע זמן ענבים,
שליחי בית דין שוכרים פועלים ובוצרים אותם,
ודורכים אותם בגת (=ביקב),
וכונסין אותן בחביות,
ומכניסין אותן לאוצר שבעיר.

הגיע זמן זיתים,
שליחי בית דין שוכרים פועלים ומוסקין אותם (=קוטפים זיתים),
ועוטנין אותן בבית הבד (=סוחטים לשמן),
וכונסין אותן לחביות,
ומכניסין אותן לאוצר שבעיר.
מחלקים מהם ערבי שבתות,
כל אחד ואחד לפי ביתו.

נדמה לעצמנו שאנחנו מאנשי מודיעין, או תושבי עיירה אחרת בארץ, בזמן שנוהגת תקנת אוצר בית דין.
בחרו שתי הצעות מתוך הארבע שלפניכם:

א) חברו שיחה בין שני אנשים (או ילדים או נשים) העומדים בתור באוצר בית דין בערב שבת.

ב) חברו שני מכתבים אל בית הדין בירושלים: מכתב אחד לפני שהונהגה אצלכם תקנת אוצר בית דין. ומכתב שני לאחר שהונהגה התקנה.

ג) באוצר בית הדין מונחות חביות רבות. שתיים מהן התחילו לשוחח ביניהן. כתבו את השיחה. תוכלו להתחיל בדרך זו: ביום חמישי בלילה אמרה חבית היין לחבית השמן...

ד) חברו הצגה על אוצר בית דין, והציגו אותה לפני הכיתה.