1. לדעתם [של המתירים] שמיטה בזמן הזה דרבנן, ויש אף דעת הראב"ד והרז"ה שהיא רק מנהג חסידות.
כבר דחה היסוד הזה להיתר בשו"ת "שפת הים" שנדפס בשנת תרמ"ה, ואמר שאין לסמוך על דעה דחויה, ובעיקר מאחר שיש גם סוברים שהיא בזמן הזה מן התורה.

2. לדעתם שנת השמיטה מסופקת בידינו, מפאת מחלוקת רש"י ורמב"ם בזה.
הנה קיבלו כבר כל גדולי האחרונים, וביניהם המהרי"ט והשל"ה ובעל ה"תומים" שאין שום ספק בשנת השמיטה, אחר מה שאמר הרמב"ם שלמעשה נהגו תמיד בארץ ישראל כקבלת הגאונים. (ראה רמב"ם שמיטה ויובל פרק י').

3. לדעתם מותר מפאת היתר שהכריז ר' ינאי מחמת ארנונא.
הנה הבאנו כבר לעיל הסברת ההיתר הזה, והראנו לדעת שאין לו קשר לשאלה הנדונה כיום. וכבר העירו בספר "תורת יהונתן" ו"ציץ הקודש" שאין גזרת ארנונא כעת, ואין בה שום יסוד להתיר.

4. לדעתם יש להתיר על פי ספר התרומה, שהביאו גם הגר"א, שיש קניין לגוי גם בזמן הזה להפקיע קרקע מקדושתה.
על דברי "ספר התרומה" הזה חולקים כל הראשונים, ובראשם הרמב"ם. וגם הגר"א הביא דעה זו שאין לגוי קניין גם בזמן הזה להפקיע קרקע מקדושתה.

5. לדעתם מותר למכור קרקע בארץ ישראל לגוי שאינו עובד אלילים.
בראשונים נאמר בפירוש שאין היתר למכור קרקע לגוי שאינו גר תושב. ואין אתנו היום גר ותושב...

6. לדעתם, מותר למכור קרקע לגוי לזמן [קצר, בניגוד למכירה לעולם]
כבר האריכו האחרונים, וביניהם גם ב"הוראת שעה", שאין יסוד לדברים אלה, ואין לחלק בין מכירה למכירה. ספק אם מכירה זו מפקיעה את הקרקע מקדושתה אף לדעת "ספר התרומה"; אך וודאי עובר על "לא תחנם", או מדאורייתא או מדרבנן.
ואם לא הייתה המכירה בטאבו כדין המלכות¹. ה"חזון איש" הורה שאין המכירה חלה, כדעת הרבה גדולים. ועד כתב שאין המכירה הנהוגה בזמננו חלה, מפני שהקרקעות נמכרו על ידי שליח, ואין שליח לדבר עבירה.

הערה:

1. בעיה זו נפתרה על ידי חוק מיוחד:
הרבנות הראשית לישראל היא המוסמכת לבצע את המכירה. "חוק עסקאות במקרקעין (קיום מצוות שמיטה)" תשל"ט, שנתקבל ביום כח אם תשל"ט מסדיר עניין זה. על פי חוק זה, נקבע בתקנה כי "עסקה במקרקעין, לצורך קיום מצוות שמיטה, שנעשתה באישור מועצת הרבנות הראשית... תקפה על אף האמור בחוק המקרקעין תשכ"ט, או בכל דין אחר, ואף אם היא לזמן, ותהיה נגמרת אף בלא רישום". על פי חוק זה, יש למכירת הקרקעות תוקף מלא לפי חוקי מדינת ישראל, למרות שלא נרשמה בטאבו.

---

---