ב"ה, רחובות ת"ו, ט"ז מנ"א תרעי"ן

שלו' וברכה לכ' ידינ"ע, הרב הגאון המפורסם לשו"ת סוע"ה אוצר תוי"ר מו"ה משה קליערס שליט"א, הגאב"ד דעה"ק טבריא והגליל ת-ו.

אדשה"ט באה"ר.

מכתב כתר"ה היקר הגיעני בהיותי יושב פה במושבה רחובות ת"ו.

והנה כוח המכירה שעשיתי הוא עולה גם כן על כל המושבות של יק"א והברון, וחברת "גאולה" גם כן בכלל על פי הרשאות ראשי המנהלים כראוי. ולדעתי אין להרעיש עולם על זה בעניין שביעית בזמן הזה, שכל כך רבו בו הצדדים להקל, במקום דחק והפסד ותיקון הישוב.

ובאמת במושבות הסמוכות עשיתי גם כן הרשאות מיוחדות, שבאו על החתום גם כן האכרים הפרטיים כולם, ואפי' אותם שהם תחת רשות הברון ויק"א, לרווחא דמילתא. אך על המושבות הגליליות כתב לי ידידי הרה"ג ר' טודרוס הכהן נ"י מראש פינה, שהוא הוחזק כבר לעשות את תיקון המכירה שלהם על פי ההוראה המוסכמת מאז, כמובן שסמכתי עליו, וכפי הנראה עשה בלא הרשאות מיוחדות מהפרטיים, מפני שכן הי' המנהג בשמיטות שקדמו, באותן השייכות להברון ושתחת יק"א, שנמכרו על פי הפקידות. וכמובן אין להרהר אחר מה שכבר הורו זקנים, שאפי' קולא שהונהגה מפני טעם, שעבר הטעם, גם כן אין מבטלים אותה כל זה שלא עמד בית דין וביטלה, כהא דירושלמי פ' במ"ד, אהא דטבילת פתילה בשמן שריפה לבת ישראל, שהותרה בשעת משלחת זאבים, ולא עמד בית דין אחר ובטלה, וק"ו כל זה שהטעם נוהג. ונהי שמי שאינו מוכרה, ויכול להשתמט מהורות בזה, אין לנו למושכו בעל כורחו, אבל לערער על מה שנעשה ודאי אין כדאי.
וכבר כתבתי לכמה גדולים, שבזמן הזה אם יסמכו על דעת הרז"ה וסיעתו, שלא הי' היחיד בדבר, כמבואר מלשון הר"ן בגיטין במקומו שהיו כמה חכמים בעלי דעה זו, שבזמן הזה שאין יובל, אפי' מדרבנן, מצד ביטול בי"ד הגדול, אין שמיטה נוהגת כלל אפי' מדרבנן, אין כוח בידנו למחות בידם כעת שנתרבה הדחק למעלה ראש בעניין זה ע"י התרבות הישוב החדש. והראב"ד, שעליו כתב הרמב"ן שחזר בו, אין חזרתו ברורה כלל, וכמו שכתבתי קצת מזה במבוא ל"שבת הארץ". ויותר מזה הוכחתי לעצמי, ולא רציתי להעלות על הכתב ברבים, שלא להחליש העניין משום כבוד אל' הסתר דבר.

נוסף על זה אין אנו יכולים לבטל לגמרי הספק של מנין השנים, שלא הי' אצל הראשונים, שכ"א החזיק בשיטה ברורה שלו, ואנו לא נדע כל כך ברור למי מקדושים נפנה. ואע"פ שהוסכם להתנהג כמנהג הגאונים, אין המנהג מברר את הספק לגמרי, שבימי בעל "כפתור ופרח" היו מסופקים, וקצתם היו נוהגים בשנה זו וקצתם בשנה אחרת, הרי שלא הי' בידם מנהג קבוע לגמרי ונפסקה בזה הקבלה. וכבר הזכיר המבי"ט גם כן צירוף זה של ספק השנים.

וחוץ מזה נוסף לנו מה שכתב בה' ארץ ישראל המיוחס להטור, שכשיש ארנונא אין קדושת שביעית כלל על הארץ מדינא, וחזי לאצטרופי לכל הנ"ל בשעת הדחק.

על כן לע"ד ראוי להרגיע ישראל, ובצירוף המכירה הנהוגה שלא לערער כלל וכלל, ולכה"פ להעלים עין, וד' הטוב יכפר בעד כי כל כונתנו היא לשם שמים לטובת עניי עם ד' וטובת ישוב ארץ הקודש. והנני בזה ידי"ע דוש"ת באה"ר,

הס' אכתוב לשלוח לכבוד גאונו ידי"נ שליט"א, וא"צ לכל השלומין, וקבלת אדם חשוב נתינה היא, ובפרט שקבלתי ממר שי' את ספרו היקר.

ידי"ע הנ"ל