ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ב' אד"ר תרעי"ן

ישאו הררי קודש שלו' לכבוד הרב הגאון הגדול, עטרת תפארת. מעוז ומגדל, מוהר"ר יצחק אייזיק הלוי שליט"א, שלמא רבא למר.

יקרת הדר"ג קבלתי, וברב שמחה קראתי את דבריו היקרים.

ובעניין הנחת חלק ארץ לקיום מצות שביעית, כבר העיר כן הגאון בכור אלישר, החכם-בשי המנוח ז"ל מירושלים, בסדר התירו, אמנם לא נחית לטעמא דמר נ"י. אבל אנכי ראיתי, שאם נתן קצב אחד לכל, יעשה הדבר רושם של קביעות, כאילו בזה מקיימים מצות שביעית כתיקונה. על כן הרחבתי את הדבר יותר לחומרא, ולטובת ההזכרה של חובת המצווה כמאמרה, ע"י מה שלא ניתן ההיתר גם אחרי המכירה כי אם על כל מה שנוגע למצב קיום הישוב. וישנם בכל מושבה חלקים רבים, הרבה יותר מדונם לכל איכר, שאינם נוגעים לקיום הישוב, כמו גנות לשם פאר, וזרעונים שאינם עיקריים כל כך בחיי המושבות, שאפשר להתקיים מבלעדן, ומה שאיננו עבוד איננו בכלל המכירה. ובזה המצווה מתקיימת על כל פנים שלא תשתכח תורת שביעית, ומזקקת לדרוש בשאלת חכם על פרטים, וכמובן משתנית היא ההוראה לפי הכרח המצב, שמזה משתרש בלב, שבכל כחנו אנחנו צריכים להשתדל לקיים המצווה כתיקונה, ושההיתר הוא היתר של דוחק השעה, יותר ממה שיכול להשריש כזאת קצב שווה לכל.

ודימוי הדר"ג מלקט שכחה ופאה, נאה הוא מאד לעניין השמטת הפירות, שאי אפשר לקיים "ואכלו אביוני עמך" הנאמר בה; אבל לא לעניין עבודה, אם לא כשנדמה הדבר לביטול דין עבד עברי כולו כשאין היובל נוהג, משום שאין הפרט של "עד שנת היובל יעבד עמך" יכול להתקיים בנרצע, כערכין כ"ט א'.

ולעניין עקירת כלל המצווה, הנה להסוברים שהיא מדרבנן מתקיים חלק המצווה ע"י מה שישראל אסור לעשות העבודות שהן מהתורה בשמיטה של תורה, על פי סדרי ההוראה הנהוגה, רק אם שמיטה דאורייתא, אז ע"י בטול המלאכות דרבנן כולן, חשוב עקירת כל המצווה, וזה מתוקן באמת ע"י השיור, אמנם כבר הונהגנו, שלא להתיר נטיעות חדשות, ונטיעה לרובא דרבוותא היא דרבנן, א"כ נשאר עדיין חלק מדבריהם גם לפי ההוראה.

והשי"ת ירחם על עמו וארצו מהרה, ויחבוש לשבורי לבב המחוצים במחץ כאב נורא על המצב המדאיב של ארץ הקודש ויושביה, המעיק להיכנס בפרצות דחוקות כאלה, וייתן מהרה מציון ישועה למישאל תפארתו, ונשא ברמה את דגל תורתנו הקדושה וקיום כל מצוותיה, ובכללן המצות התלויות בארץ בכלל וקדושת שבת הארץ בפרט, על אדמת הקודש, לשמחת לב כל אוהבי שם ד' המצפים לישועת אמת.

בעניין הישיבה, השורש אשר החילותי הולך ב"ה ומתערה. ביום אדר"ח העבר הייתה בחינה, והנני רואה בהם ב"ה סימן ברכה.

ספרו הגדול, החביב עלי חיבת נשמה, נחשב אצלנו לאחד הלמודים החשובים מאד. ולפעמים אני מרצה לפניהם פרקים מתוכו, בהוספת השקפות. ואקווה בעזר ה' יתברך כשיסודר העניין יותר, שיחזיק ספרו דמר, וכל הלמודים והעיונים המתלווים אליו, מקום גדול והגון מאד.

לשם התחלת הבסיס החומרי, הוחלט אצלנו לייסד גורל, שנקוה שיאושר במשך הזמן הקרוב גם כן בדרך רשמי, מטעם הרשות, לשם הישיבה.

יואל ד', הבוחר בתורה ובארץ חמדה, מראשיתנו המצער להשגיא מאד את אחריתנו, למען עמו ונחלתו וקדושת אור תורתו.

הנני חותם בברכה' בבריות גופא ונהורא מעליא, יאירו עיני הדר"ג לאורך ימים טובים, דשנים ורעננים, להאיר עיני ישראל באור תורתו וחכמת לבבו הרחבה, כנפשו הרוממה ונפש מלאה רגשי כבודו ואהבתו, מברכו מהררי קודש ברכת החיים והשלו' וכל טוב סלה,