תשובה זו שבספרו של רבי יוסף קארו "אבקת רוכל", היא המקור המרכזי לדיון בשאלה מה דינם של פירות שגדלו בשדה של נכרי בשמיטה: אם יש בהם דיני שמיטה, ואז יהיו פטורים ממעשרות וחייבים בדיני קדושת שביעית, או שאין קדושה באדמת גוי, והפירות - אם ישראל סיים את מלאכת האיסוף - חייבים במעשרות כבשנה השישית.
בסימן כ"ה כלולים דבריהם של כמה חכמים:
א. דברי רבי משה מטראני, מהרי"ט, שהיה דיין בצפת בזמן רבי יוסף קארו, והוא מצדד בשיטה שיש קדושת שביעית בפירות הגוי
ב. דברי רבי יוסף קארו, הפוסק שאין קדושה בפירות גוי, והם חייבים בתרומות ובמעשרות.
ג. אישור של רבי משה גלאטני, תלמידו של רבי יוסף קארו, כי התשובה שהובאה בשם רבי יוסף קארו מהימנה, והוא עצמו ראה את כתב היד של התשובה.
ד. דברי רבי שם טוב עטייה, תלמידו של האר"י, המחזק את דעת רבי יוסף קארו.

כתב עוד החכם רבי משה מטראני נר"ו על הנזכר, וזה לשונו:

87. כח מעשה ידי הגדתי, זה לי כ"ח שנים, משנת הרצ"ב (1532) עד שנת השגי"ח (1561), שנות ארבע שמטות, ובכל שמטה ושמטה לא מנעתי עצמי מלהתעסק ולעיין בעניין דיני השמטה בפירות הגדלים בקרקע של גוי בארץ ישראל, ואם נתמרחו ע"י ישראל אם יהיו חייבים תרומות ומעשרות.
ומאז כתבתי שהיו פטורים, וגם שהיה בהם דין שביעית. וכמו שהבאתי ראיות לזה מהסברא משנה וברייתא ותוספתא וירושלמי ודברי המפרשים, ועוד הוספתי ראיות בכתב בשנת הרצ"ט, שהייתה שנת השמיטה.
ומאז עד עתה הייתי מורה לשואלים ממני בשנת השמטה על חיוב תרומה ומעשר - שלא היו חייבים.

88. ועתה, בשמטה זו, ראיתי את הח' הר' יוסף נר"ו [רבי יוסף קארו] שהיה מורה להפריש תרומה ומעשר, ושלח לי שאשלח לו תופס מה שכתבתי על עניין זה, ושלחתי לו, וכתב דחיות על הראיות אשר כתבתי ועל דברי המפרשים ז"ל כמו שכתוב בכתבו. ואצלי הם דחיות בקש, ואיני חושש להשיב על מה שטען עלי, אלא על מה שטען על דברי המפרשים ז"ל, אשר נראה בפירוש ממה שכתבו שפירות שגדלו בקרקע הגוי בארץ ישראל הן באיסור שביעית.

89. ראשונה מן הברייתא "גוי שהיה מוכר פירות ואמר של עזיקה הן". לפירוש רש"י שכתב בשם רבותיו, מפרדס מעוזק וגדור לשומרו, שהוא שנת שביעית, וקשיא ליה להאי פירושא דמה איסור יש כאן? אם עבר זמן הביעור, לא שנא מן המשומר לא שנא מן ההפקר אסור. וקודם הזמן, אלו ואלו מותרים. הרי דלפירוש רבותיו, אם היינו מאמינים לגוי שהיו הפירות של שביעית, לא היינו לוקחים ממנו. ואף רש"י ז"ל לא דחה פירושם מפני שאין הדין אמת, שהרי כתב דלא שנא מן המשומר כו' אסור על פירות של גוי, דמשמע דפירות של גוי בקרקעו בארץ ישראל יש להם דין שביעית. ולפירושו גם כן דעזיקה שם עיר בארץ ישראל, שפירותיה משובחים, והיה משבחן הגוי שהם של אותה העיר, ולא אמר כלום, ואין חוששין לדבריו, דמשמע שאם היינו חוששין שהיו של עזיקה של ארץ ישראל, היו אסורין אפילו הן בקרקע הגוי.

90. ומה שכתב החכם נר"ו [רבי יוסף קארו], דיש לדחות שמא פירות ישראל ביד גוי הן, ודחה מה שטענתי על זה, אינה דחייה. והרי הבאתי מה שכתב הרא"ש בשם רבנו תם ז"ל, דעל כרחין מיירי בקרקע של גוי, ולא שלקחו מישראל, מדקתני סיפא דהך מתני' "אבל אם אמר על איש פלוני כו'". וכדי להעמיד דחייתו השמיט ידו והעלים עיניו כאן מזה שכתבתי בשם הרא"ש ורבנו תם ז"ל. והרי הוא מוכרח שהברייתא דברה בפירות של קרקע גוי, וסבירא להו לרש"י ורבותיו והרא"ש ורבנו תם דהם אסורים. ואחר כך כתב דא"ל דהרמב"ם ז"ל שהוא מאריה דאתרא פליג עלייהו, וגם נמצא לרבנו שמשון הזקן ז"ל דפירות הגוי יש בהן קדושת שביעית, כדמוכח בדוכתיה טובא.

91. ועל הראיה שהבאתי מתוספתא דאהלות, כתב גם כן דאיכא לאוקומי בפירות ישראל ביד גוי. ובאיכא לאוקומי דחה ראייתי מפשט התוספתא שהבאתי בשנת הרצ"ב. והרי בעל כפתור ופרח שפרח ונדפס אחר כמה שנים, שהביא תוס' זו בפרק י"א, והבין בבירור ממנה מה שהבנתי אני, שפירות הגוי בקרקעו בארץ ישראל אסורים. שהרי כתב פירוש על תוספתא זו ועל מעשה דרבי דבית שאן, שאפילו בפירות שביעית של גוי היו נוהגים בו איסור קודם לכן. והביא פירוש רבנו שמשון על התוספתא הנזכרת, ועל פירושו כתב מה שכתב, וכ"כ בפרק הנזכר. נמצא לפי זה, שכבוש עולי בבל אינו נאכל ואפילו נעבד, וכן נמי נראה לפי דברי הראב"ד ז"ל, והזכרנוהו בפרק שאחר זה גבי עזיקה. ואמנם האיסור מבואר באהלות פרק י"ז, זכרנוהו בפרק י"א עכ"ל. וכתב אח"כ בפרק מ"ז ההיא דעזיקה, וכתב יש מפרשים ויש אומרים, והם פירושי רבותיו של רש"י ז"ל. ופירש רש"י וכתב הראב"ד פירוש עזיקה, ארץ עבודה. ואם ספיחים אסורים בשביעית, כל שכן פירות ארץ ישראל, ארץ עבדה בין של גויים בין של ישראל. ואמרינן שאינו נאמן, שלא נתכוון אלא להשביח מקחו, ע"כ. הרי שלכל פירות של עזיקה שגדלו בקרקע גוי בארץ ישראל יש להן דין שביעית, ולא כדחיית החכם נר"ו שהן פירות של ישראל ביד גוי.

92. וכן בפרק י"א כתב על מתניתין דשביעית פירוש לא נאכל ולא נעבד, שאסור לנו עבודת הארץ ההיא, ואם תעבד ע"י אחר אסור לאכול ממה שתוציא. והוא לשון פירושי הרמב"ם ז"ל.
ואי אפשר לפרש מה שפירש החכם נר"ו, שאותו "אחר" הוא ישראל, כיון שכתב קודם שאסור לנו עבודת הארץ ההיא, והוא כולל ב"לנו" את כל ישראל. וכתב אח"כ ואם תעבד ע"י אחר, דמשמע דאינו ישראל משלנו.
וכן בעל כפתור ופרח לשון הרמב"ם ז"ל, שכתב בפרק מ"ז, במה שתמה על מה שכתב הרמב"ם ז"ל דפירות הגוי מותרים, שהרי שנינו לא נאכל ולא נעבד. והרב בעצמו פירש, שאם תעבד ע"י אחר אסור לאכול ממה שתוציא, וזה אפילו בקרקע הגוי. דאם היה דעת הרב ז"ל שאינו נעבד, ר"ל בקרקע ישראל כו' ע"כ. הרי שהבנת דברי הרב "על ידי אחר" - הוא גוי בקרקעו, וכן כתב אח"כ. וממשנת אינו נאכל ואינו נעבד יראה גם כן כדפרשתי, שע"י הגוי בעבודתו הן אסורים כו' ע"כ. וכתב אח"כ נמצאת למד, שבקדושה שניה אסורה בעבודה מדאורייתא, וספיחיה אסורין מדרבנן. וכן לפי הנראה מה שזרע הגוי בקרקעו. וכתב אחר כך, אם כן מה שזרע הגוי בקרקעו בארץ ישראל מקדושה שהיה בשביעית אסור, אבל ספיחיו מותרין. ע"כ.

93. וגם כי מדברי הרמב"ם ז"ל פרק ד' שכתב, "גוי שקנה קרקע מארץ ישראל וזרעה בשביעית פירותיו מותרין, שלא גזרו על הספיחים אלא משום עוברי עבירה, והגויים אינם מצווים" כו'. נראה מפשט לשונו, שפירות הגויים בקרקעם אין בהם קדושת שביעית, הרי כתב בפירוש המשנה שאם תעבד ע"י אחר, דהוי גוי, כדהוכחתי לעיל, שפירותיו אסורים. וכן כל המפרשים ז"ל שהבאתי למעלה סוברים כן, שפירות הגוי בקרקע אסורים בשביעית. לכן נראה לי לפרש דברי הרב ז"ל שרוצה לומר שמה שזרע הגוי בשביעית, דאע"ג דאין קניין לגוי, אינו אסור לאכול כמו מה שזרע ישראל, שהוא אסור באכילה וחייב לעוקרו. וכמו שכתב הרב ז"ל בפרק א', ולא בספיחים גם כן של ישראל שכתב למעלה בפרק זה שגזרו עליהם אלא מפני עוברי עבירה, והגויים אפילו שזרעו אותם, אינם מצווים על השביעית כדי שנגזור עליהם, ולכן הן מותרים כמו הספיחים מן התורה.

94. ואם הרב כפתור ופרח היה מפרש פירוש זה על דברי הרב ז"ל, לא היה תימא עליו, ולא היה צריך לכתוב "ואל הרב ז"ל יש לו להאמין אף על שמאל שהוא ימין", נגד כל מה שכתב בכמה מקומות הכתובים למעלה, כי פירות הגוי הם אסורים, והוכרח גם כן לכתוב אח"כ נראה שנשארו פירותיהם בשביעית בחיוב תרומות ומעשרות כו'.

95. ולא ראיתי ולא עצרתי כ"ח שנים בארבעה שני שמטות, ולא מצאתי שום מפרש או פוסק שיכתוב שפירות הגוי בארץ ישראל, כשנתמרחו ע"י ישראל כו' יהיו חייבים בתרומה, אלא הרב הזה, וגם הוא לא כתב כן אלא על מה שהבין בפשט לשון הרב, שפירותיהם מותרין - הם מותרין לגמרי, ואינו כן. אלא שהם מותרין לאוכלם בקדושת שביעית, כמו שכתבתי למעלה.

96. ולא נשאר שום סמך לחייב הפירות בתרומה ומעשרות, דכיוון שהם בקדושת שביעית לפי מה שכתבו המפרשים שהבאתי למעלה, וכפי מה שפירשו בדברי הרב ז"ל, אין בהם חיוב תרומה ומעשר, כמו שכתב הרב בעל כפתור ופרח: מי שפירותיו של שביעית, אין בו חיוב תרומות ומעשרות.
ולא נשאר עלי שום קושי, כי אם מה שאנו מקילין בפירות שביעית בפירות הגויים, שהיה מן הדין לנהוג בהם קדושת שביעית, כמו שכתבתי למעלה בשם רש"י ורבותיו ז"ל. וכן רבנו תם והרא"ש שהכריחו מאותה ברייתא שהם פירות הגוי מקרקעו, וגם שלא דברו בעניין שביעית אלא בערלה וכלאים ונטע רבעי. הרי שנוי באותה ברייתא עזיקה, ובין שיהיה פירוש עזיקה כרבותיו של רש"י ז"ל, או כרש"י, או כפירוש הראב"ד, הרי כתבו שהם פירות גוי בקרקעו. וכן פירוש רבנו שמשון הזקן ז"ל, שכתב "פירות הגוי יש בהם קדושת שביעית". הרי הם שבעה רועים ומנהיגים אותנו על קדושת פירות שביעית, ונוסף עליהם הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה ובחיבור לפי מה שפירש דבריו. והרמב"ם גם כן דכתב דשמא אין קנין לגוי להפקיע מדיני שביעית. והרב בעל כפתור ופרח שכתב בכמה מקומות כמה פעמים, שפירות הגוי הם בקדושת שביעית, והביא התוספתא פרק י"א בפירוש רבנו שמשון ז"ל, כמו שכתבתי למעלה, ואין גם אחד שיחלוק עליהם.

97. ואין לי פה להשיב על קושי זה כי אם בעניין הביעור, שאנו מקילים וסומכין על דברי רבנו שמשון הזקן, שכתב דאע"ג שיש כאן קדושת שביעית, כדמוכח בדוכתיה טובא, איסור ודאי הוא דלא פקע. אלא ביעור, הדבר תלוי בממון, להפקיר ולחלק לעניים, ומצי למימר קא אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה. כדאמר בשלהי פ"ק דבכורות גם כן גבי לוקח תבלים כו'.

98. ונראה לי דמהאי טעמא נמי נקל בדיני סחורה בפירות שביעית, דהא דילפינן "לאוכלה אמר רחמנא ולא לסחורה", היינו בפירות ישראל שזכו מן ההפקר משדות ישראל, להכי הוא לאוכלה ולא לסחורה. אבל מי שלקח בדמים פירות שביעית של גוי, הרי תחילתו בסחורה, ומצי למימר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה.

99. אבל בשאר דיני של שביעית אשר רבו, לא מצאתי שום סמך להתיר. והרב בעל ספר כפתור ופרח כתב בפרק י"א שאפילו בפירות שביעית של גוי היו נוהגים בו איסור קודם לכן, ע"כ. ואפשר גם כן כי מה שהיה אסור הוא גם כן שצריך לאוכלם בקדושת שביעית, שלא ישלם מהם, ולא לעניין ביעור בסחורה. וא"כ לא היו נוהגין להוציא מהן תרומה ומעשר.

100. והאיסור בשאר דיני שביעית לא ידענא היכי ליפקע, ואפילו היינו מורין עתה להתנהג בדיני שביעית, היה נראה עתה כמו תקנה חדשה, מה שלא היו נוהגים עד עתה. והייתה תקנה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה מצד הגלות והשעבוד, שאנו צריכים לעולם לקנות מן הגויים, ואין מספר לדיני שביעית כמו שכתבו התוספות פרק לולב. ואם יש מי שיכול ליזהר ולשמור בו, תבא עליו ברכת טוב.