ספר אחיקר החכם
ו. [דברי מוסר שאמר אחיקר לנדן]
ואען ואומר לנדן בני:
"בני, הממאן לשמוע באוזניו,ויען נדן בני ויאמר לי:
מאחורי צווארו ישמיעוהו".
"למה זה חרה אפך בבנך?".ואען ואומר לו:
"בני, אנוכי הושבתיך על כסא כבודא.
ואתה סחבתני מכיסאי,
ואולם צדקתי, היא הצילתני".
היית לי, בני,
כעקרב אשר עקץ את הסלע.
ויאמר לו הסלע:
"לב אשר לא ירגיש עקצת".ויעקוץ [העקרב] את המחט, ויאמרו לו:
"עוקץ חד מעוקצך עקצת".ב.
היית לי, בני,
כעז אשר עמדה על האוג ותאכל ממנו.
ויאמר לה האוג:
"מדוע זה תאכלי אותי?ותאמר לו העז:
הלא ידעת כי את עורך ימשחו בשרשי".
"אנכי אוכל אותך בחיי, ובמותי ישרשוך"ג.
היית לי, בני,
כאיש אשר השליך אבן השמימה.
אל השמים לא הגיעה, ומאלוהים קבל חטאתו.
ד.
היית לי, בני,
כאיש אשר ראה את רעהו רועד מקור,
וייקח כד מים וישפוך עליו.
ה.
בני, לו גם הרגתני לא יכולת לקום תחתי.
כי ידוע תדע בני,
כי אף אם יגדל זנב החזיר שבע אמות,
תחת הסוס לא יילקח.
ואף אם יהיה שערו רך ותלתלים,
על בשר נגידים לא יעלה השער לעולם.
בני, אמור אמרתי כי אתה תקום תחתי וירשת אותי,
את ביתי ואת כל אשר לי;
אך האלוהים לא רצה זאת, ובקולך לא שמע.
ו.
בני, היית לי
כאריה אשר פגש חמור בבוקר השכם, ויאמר לו:
"בוא בשלום, אדוני השר!"ויאמר לו החמור:
"כשלום אשר ברכתני בו,ז.
יהיה שלום האיש
אשר אסרני אמש ולא חיזק אסוריי,
כי עתה לא ראיתי את פניך".
בני, הושם הושם פח על גל אשפה,
ותבוא ציפור ותראה אותו ותאמר לו:
"מה תעשה בזה?"ויאמר לה הפח:
"מתפלל אנוכי לאלוהים".ותאמר לו הציפור:
"ומה הדבר אשר בפיך?".ויאמר לה הפח:
"מאכל לאורחים".ותקרב הציפור לקחתו והנה אחזה בצווארה.
ויהיה בצר לצפור ותאמר:
"אם זה הוא הלחם לאורחים,ח.
אל ישמע לקולך האלוהים אשר אליו תתפלל".
היית לי, בני,
כשור אשר אוסר יחד עם אריה,
ויפן הארי וימגרהו.
ט.
והיית לי, בני,
כרימת התבואה
המחריבה אוצרות בר אשר למלכים,
והיא במה נחשבה.
י.
בני, היית לי
כסיר אשר עשו לו ידות זהב,
בטרם ניקתה תחתיתו משחרה.
יא.
בני, היית לי
כאיכר אשר זרע שדהו עשרים איפה שעורים,
ובקצרו את שדהו והנה עשה עשרים איפה.
ויאמר האיש לשדהו:
"את אשר זרעתי קצרתי:יב.
ואתה הלוא תבוש בשמך הרע.
כי איפה עשתה איפה,
ואנוכי איככה זה אכלכל את נפשי?".
בני, היית לי
כציפור הצפר המפילה את רעותיה בפח.
את נפשה לא תוכל להציל ממות.
אך בקולה הרגה את רעותיה.
יג.
בני, היית לי
כתיש המוביל את רעיו לטבח,
ואת נפשו לא יציל.
יד.
בני, היית לי
ככלב אשר בא אל תנור היוצר לחמם את בשרו,
ואחרי התחממו קם וינבח עליהם.
טו.
בני, היית לי
כחזיר אשר הלך אל הרחצה,
ויהי בראותו בור ובו מים ערוכים,
וירד אליו וירחץ בו ויקרא לרעיו:
"בואו, רחצו!"טז.
בני, אצבעי על פיך, ואצבעך על עיני.
למה זה גידלתיך, שועל,
אשר עיניך אך במאורותיך?
יז.
בני, הכלב האוכל מצידו, טרף הוא לזאבים;
ויד עצלים תיכרת מן השכם,
והעין אשר לא תראה, העורב יקרה.
מה הוא הטוב אשר גמלתני, בני,
כי זכרתיך ונפשי התנחמה בך.
יח.
בני, אם האלוהים יגנבו, במי ישביעום?
ואיככה זה ישב הארי
אשר גנב חלקת אדמה, ואכל ממנה?
בני, אנכי הראיתיך פני מלכים
ולכבוד גדול העליתיך;
אך אתה אמרת להרע לי.
יט.
בני, היית לי
כעץ אשר אמר לכורתיו:
"לולא היה הדבר אשר בידיכם ממני,כ.
כי עתה לא התנפלתם עלי".
בני, היית לי
כאפרוחי הסנונית אשר נפלו מקנם,
ויישאם החתול ויאמר להם:
"לולא אני כי עתה קראתכם רעה גדולה".ויענו ויאמרו:
"העל זאת שמת אותנו בפיך?".כא.
היית לי, בני,
כחתול אשר אמרו לו:
"חדל מגנוב, כי אז תבוא ותצא בבית-המלך כטוב בעיניך".ויען ויאמר להם:
"גם אם תהיינה לי עיני כסף ואזני כסף - לא אחדל מגנוב".כב.
בני, היית לי
כנחש אשר ברוכבו על אטד הושלך אל הנהר.
ויראם זאב ויאמר להם:
"נבל רוכב על רעהו,ויאמר לו הנחש:
ורע משניהם נוהג בם".
"לו באת הנה,כג.
כי עתה נתת חשבון על העזים וגדייהן".
ראיתי, בני,
עז מובלת לטבח;
ויהי כי עוד טרם הגיעה עת פקודתה,
ותשב למקומה ותראה בנים ובני בנים.
כד.
ראיתי, בני,
סיחים הורגי אמותיהם.
כה.
בני, אנוכי האכלתיך כל ממתקים;
ואתה, בני, האכלתני לחם בעפר ולא שבעתי.
כו.
אנוכי סכתי אותך, בני, בכל שמני בושם;
ואתה השחות לעפר גוי.
כז.
בני, אנוכי גידלתי קומתך כארז;
ואתה השיחותני בחיי,
ותרווה את נפשי ברעתך.
כח.
בני, אנוכי רוממתיך כמגדל,
כי אמרתי בלבי:
"כי יקום אויבי עלי ועליתי ושכנתי בך".אך אתה בראותך את אויבי,
כפפת ראשך לפניו.
כט.
בני, היית בעיני כחולד
אשר עלה מן הארץ להתייצב למול השמש,
כי עיניים אין לו.
ויראהו נשר ויכהו ויישאהו.
ויען נדן בני ויאמר לי:
"חלילה לך מאלה, אבי אחיקר,ואען ואומר לו:
עשה עמדי כרחמיך.
כי גם אם יחטא איש לאלוהים וסלח לו,
וגם אתה כפר לי עווני זה,
ואנוכי אשרת את סוסיך
ורעיתי את החזירים אשר בביתך,
ונקראתי אנוכי הרשע,
ורק אתה אל נא תחרוש עלי רעה".
ל.
היית לי, בני,
כתומר אשר עמד על שפת הנהר,
ואת כל פריו הפיל אל הנהר.
ויהי כאשר בא אדוניו לכורתו ויאמר לו התומר:
"הניחה לי רק השנה הזאת,ויאמר לו אדוניו:
ועשיתי לך חרובים".
"אם בפריך לא הצלחת,לא.
איככה זה תצליח בפרי אשר לא לך?".
בני, אמרו לזאב:
"מדוע זה תלך בעקבי הצאן?"ויאמר להם:
"אבק הצאן טוב לעיני מאוד"לב.
הביאו זאב לבית-הספר,
ויאמר לו מורהו:
"אלף בית".ויאמר הזאב:
"גדי, שה".לג.
בני, אנוכי הוריתיך כי יש אלוהים,
ואתה קמת על העבדים הטובים
ותכם על לא חמס בכפם.
כאשר חייני אלוהים בגלל צדקתי -
כן ישמידך בגלל מעלליך הרעים.
לד.
בני, שמו את ראש החמור בקערה על השולחן,
והנה התגלגל וייפול על הארץ.
ויאמרו האנשים:
על נפשו רגז, כי לא כובד.לה.
בני, בך צדקו דברי המשל:
"לאשר הולדת - קרא בנך,לו.
אך לאשר קנית - קרא עבדך".
בני, נכונו דברי המשל:
"שים את בן אחותך תחת אצילי ידיךוהאלוהים אשר הצילני ממות, הוא ישפוט בינינו.
ונפצהו אל הסלע".
ופתאום - והנה צבה נדן כנאד וימת.
לז.
עושה טוב - טוב יגמלוהו,
ופועל רע - רע יגמלוהו.
כורה בור לרעהו - בו ייפול מלא-קומתו.
ולאלוהים נאוה תהילה,
ועלינו רחמיו, אמן.
כלו משלי אחיקר החכם,
סופר סנחריב מלך אשור ונינוה.
