א. הרקע ליצירת רבי אברהם אבן עזרא (ראב"ע)

רבי אברהם אבן עזרא נולד ב- 1090 (או 1093) בטולדו שבגבול ספרד הנוצרית. הוא רכש השכלה רחבה במקצועות רבים: פרשנות המקרא, לשון, אסטרונומיה, מתימטיקה וחיבר מאות שירי קודש וחול. ראב"ע התגורר במקומות שונים בספרד והגיע גם לצפון אפריקה. בשנת 1140 עזב ראב"ע את ספרד סמוך לפלישת המוחאידון והגיע לאיטליה. שם הוא מפיץ את הסגנון הספרדי של השירה והפיוט ומכנה את עצמו בשם: "אברהם הספרדי". הוא ממשיך לנדוד לצרפת ובהמשך לאנגליה. ראב"ע היה עני מרוד ונזקק לתמיכת נדיבים. הוא נפטר בשנת 1167.

חייו ופועלו הספרותי של ראב"ע מסמנים סיומה של תקופה רבת חשיבות בתולדות הספרות העברית בספרד המוסלמית ותחילתה של תקופה חדשה. השפעת השירה הערבית הקלאסית מתחלפת בהשפעת התרבות הנוצרית בספרד. הוא ממשיך לכתוב פיוטים על פי המסורת הפייטנית ושירי חול במתכונת הקלאסית. מצד שני, שירתו שופעת נושאים חדשים. קיימת התייחסות קלה יותר אל תלאות החיים, עיסוק בריאליה קונקרטית, חידוש סוגים ופיתוחם ושילוב צורות פרוזודיות חדשות. שינויים אלה נוצרים בהשפעת התרבות הנוצרית אשר המשורר נחשף אליה בעיקר במהלך נדודיו באיטליה, דרום צרפת ואנגליה.

רוב שירי הקודש של ראב"ע נכתבו בזמן היותו בספרד. בפיוט: "אגדלך" קיימת השפעת השירה המוסלמית בספרד.

אֲגַדֶּלְךָ / ר' אברהם אבן עזרא
אֲגַדֶּלְךָ אֱלקֵי כָל נְשָׁמָה
וְאודְךָ בְּרב פַּחַד וְאֵימָה

בְּעָמְדִי תּוךְ קְהָלְךָ צוּר לְרומֵם
לְךָ אֶכְרַע וְאֶכּוף ראשׁ וְקומָה

רְקִיעֵי רוּם הֲלא נָטָה בְמִבְטָא
וְהָאָרֶץ יְסָדָהּ עַל בְּלִימָה

הֲיוּכַל אִישׁ חֲקור אֶת סוד יוצְרו
וּמִי הוּא זֶה בְּכָל קֵדְמָה וְיָמָּה

מְרומָם הוּא עֲלֵי כָל פֶּה וְלָשׁון
אֲשֶׁר הִפְלִיא וְעָשָׂה כּל בְּחָכְמָה

וְיִתְגַּדַּל בְּגוי קָדושׁ וְעֶלְיון
וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְמָא

ב. גדולת אלוקים בפיוט "אגדלך"

גדולת אלוקים באה לידי ביטוי בשני תחומים:
א. בריאת העולם
ב. בריאת האדם.

השמים והארץ נבראו בדיבור, ב"מאמר", והארץ נוסדה על תוהו:

רְקִיעֵי רוּם הֲלא נָטָה בְמִבְטָא
וְהָאָרֶץ יְסָדָהּ עַל בְּלִימָה

גדולת אלוקים מודגשת בפיוט באמצעות שיבוץ מקראי: "תולה ארץ על בלימה". (איוב כו ז)

גם בבריאת האדם מתגלית גדולת אלוקים. לא ניתן להבין את דרך היווצרות האדם ע"י הקב"ה. נאמר בפיוט:

הֲיוּכַל אִישׁ חֲקור אֶת סוד יוצְרו

ניתן להבין ש"סוד יוצרו" קשור להיווצרות האדם על פי מספר שיבוצים הלקוחים מתפילות שונות. בתחילת הפיוט ישנה פניה לאלוקים באמצעות כינוי "אלוקי כל נשמה" כינו זה לקוח מתוך ברכות השחר "אלוקי נשמה שנתת בי..... אדון כל הנשמות" כמו כן, נאמר בפיוט על גדולת האל "אשר הפליא ועשה כל בחוכמה". משפט זה לקוח מתוך תפילת אשר יצר והוא קשור לבריאת האדם: "אשר יצר את האדם בחוכמה.. ברוך אתה... רופא כל בשר ומפליא לעשות".

משמעות תגובות הדובר וישראל לגדולת אלוקים

תגובות הדובר לגדולת אלוקים מורכבות מיסודות מנוגדים: שבח והודיה מצד אחד, פחד מתוך יראת כבוד והרגשת התבטלות עצמית מצד שני. השבח לאלוקים מופיע בצורה ישירה ע"י הפעלים: "אגדלך", "אודך" ו"לרומם". השבח לאל מופיע גם בצורה עקיפה באמצעות הפניה: "אלוקי כל נשמה".
השבח לאל משולב עם רגשות פחד מתוך יראת כבוד וגם מתוך התבטלות עצמית:

וְאודְךָ בְּרב פַּחַד וְאֵימָה...
לְךָ אֶכְרַע וְאֶכּוף ראשׁ וְקומָה

ישנם מספר פעלים המבליטים את ההתבטלות העצמית של הדובר לפני האל:
א. אכרע -כריעה
ב. אכוף ראש -כפיפת ראש
ג. אכוף קומה -כפיפת קומה.
כל הפעולות האלה נעשות ביום הכיפורים בזמן תפילת סדר העבודה המתארת את פעילות הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים.

יש לציין, שהדובר משבח את גדולת האלוקים, כאשר הוא נמצא בתוך קהל ישראל, במסגרת מנין תפילה כי "ברוב עם הדרת מלך". השבח לאלוקים מתעצם כאשר הוא נאמר לפני הקהל. רעיון זה מופיע במקרא מספר פעמים כמו למשל: "בתוך קהל אהללך" (תהילים כב כג) "אודך בקהל רב" (תהילים לה יח). רעיון זה מופיע גם בתפילה: "ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל" (מתוך תפילת שחרית).

תגובת ישראל לגדולת אלוקים קשורה להיבט אחד, לשבח בהשוואה לתגובות הדובר הקשורות לשבח ולפחד מתוך יראת כבוד. כל ישראל מרומם ומשבח את האל:

וּמִי הוּא זֶה בְּכָל קֵדְמָה וְיָמָּה
מְרומָם הוּא עֲלֵי כָל פֶּה וְלָשׁון

הסבר סיום הפיוט

בסיום הפיוט, שם אלוקים מתגדל ומתקדש בעולם כולו באמצעות ישראל שהוא גוי קדוש.

וְיִתְגַּדַּל בְּגוי קָדושׁ וְעֶלְיון
וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְמָא

בסיום השיר מופיעים שיבוצים מתוך המקרא והתפילה. הכינוי של עם ישראל "גוי קדוש ועליון" לקוח מתוך דברים כו יט: "ולתתך עליון על כל גויים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש לה'". כמו כן, סיום הפיוט מרמז על היעוד הליטורגי: רשות לקדיש. הפיוט מסתיים במשפט הלקוח מתפילת קדיש: "יתקדש שמיה רבא בעלמא". סיום הפיוט יוצר מעגליות ביצירה. הפיוט פותח ומסיים בשבח לאל:

אֲגַדֶּלְךָ אֱלקֵי כָל נְשָׁמָה ...
וְיִתְגַּדַּל בְּגוי קָדושׁ וְעֶלְיון

הסבר המושג: רשות לקדיש - הייעוד הליטורגי של "אגדלך"

רשות, קיצור של נטילת רשות. בפיוטי רשות נוטל החזן רשות מן הציבור לשמש שלוחם לפני המקום. פיוטי הרשות הם בדרך כלל יצירות קצרות ותמציתיות ברמה פיוטית גבוהה והן משמשות פתיחה לתפילות מסוימות כמו: רשות לברוך שאמר, רשות לנשמת ורשות לקדיש. הרשויות לקדיש היו בד"כ ארוכות יותר משאר הרשויות האחרות. בפיוטים אלה ישנם רמזים בד"כ לתפילה שאמורה להופיע אחריהם. ברוב פיוטי הרשות היעוד הליטורגי משתקף ברעיונות הפיוט, ובעיקר מופיע בסיום הפיוט.

בתפילת קדיש מופיעים דברי שבח לאלוקים. תפילת זאת מסיימת מספר תפילות מרכזיות כמו: ברכות השחר, פסוקי דזמרא תפילת שמונה עשרה ועוד. תפילה זאת נאמרת ע"י החזן. יש גם קדיש הנאמר ע"י אבלים. (קדיש יתום).

הפיוט "אגדלך" הוא רשות לקדיש. פיוט זה הוא קצר ותמציתי (בניגוד לפיוטי רשות לקדיש שהיו בד"כ ארוכים) הפיוט מורכב מששה טורים בלבד. היעוד הליטורגי מופיע בטור האחרון באמצעות שיבוץ מהקדיש: "וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְמָא", יחד עם זאת מופיעים רעיונות בפיוט הנמצאים גם בקדיש וקשורים לשבח הקב"ה: "יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתהלל שמו של הקב"ה". דברי שבח לאל נאמרים גם בפיוט ע"י הדובר וע"י כל ישראל (ראה פירוט בסעיף: גדולת האלוקים בפיוט). שם אלוקים מתגדל בעולם בתפילה ובפיוט: "יתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולם". רעיון זה מופיע בסיום הפיוט.

הפיוט "אגדלך" מופיע בין שתי תפילות בשבת: לאחר תפילת נשמת כל חי בשבת ולפני חצי הקדיש המופיע לפני תפילת ברכו. שתי תפילות אילו משתקפות בפיוט. מתוך תפילת נשמת כל חי ניתן למצוא את המשפטים הבאים המופיעים גם בפיוט: "כל פה לך יודה וכל לשון לך תשבע... וכל ברך לך תכרע וכל קומה לפניך תשתחוה"

כיום, הפיוט נאמר גם בשירי הבקשות סמוך לתפילת שחרית לפני תפילת השחר. המשפט בפיוט "אגדלך אלוקי כל נשמה" גרם לשילוב פיוט זה לפני תפילת השחר.
כמו כן, מנהג לאמר פיוט זה לפני תפילת ערבית במוצאי שבת.

ג. ביבליוגרפיה

• אלבוגן יצחק משה, התפילה בישראל, תל אביב (1972), עמ' 75-72.
• אליצור שלומית, שירת החול העברית בספרד המוסלמית, כ"א, תל-אביב, 2004.
• בקשי מאיר, אגדלך לרבי אברהם אבן עזרא, בתוך: שירו לו שיר חדש, ירושלים 1981.
• לוי אליעזר, יסודות התפילה, ירושלים (1993), עמ' 177-173.
• לוין ישראל, אברהם אבן עזרא חייו ושירתו, תל אביב 1969.
• לוין ישראל, ילקוט אברהם אבן עזרא, תל אביב 1985.

---