"הישגים יצירתיים מותנים בהתמסרות מלאה" קבע אלברט איינשטין, האם כך הדבר? האם ניתן להיות יצירתי ולהתמסר ליותר מ"פרויקט" אחד בחיים. האם ניתן להגיע להישגים משמעותיים גם בלימוד תורה וגם במשפחה? גם בעבודה וגם במשפחה? גם באומנות וגם בחיים? נראה שהקונפליקט הכל-כך אקטואלי ואקזיסטנציאליסטי היה קיים הרבה לפנינו, והוא מצוי כבר בספורו של ר' חמא בר ביסא.

ברור לכולם שהאיזון בין התחומים הוא המודל הרצוי, אבל, בערכים כל-כך מורכבים ואישיים מי קובע היכן עובר קו האמצע? והאם ניתן להניע להישגים משמעותיים מבלי להתמסר באופן טוטאלי לאחד הכיוונים. הוויכוח אותו קו אמצע יתגלה בפנינו כקונפליקט שילך ויתפתח בהמשך.

יש לציין עוד שהקונפליקט התלמודי-אקזיסטנציאליסטי לימוד תורה - חיי משפחה, שייך לתימה רחבה ביותר בספרות האנושית. שאלת לימוד התורה והמשפחה עומדת מול שאלת האומן והחיים, משום שכל אחד מארבעת הערכים דורש התמסרות. האם האומן יכול להיות נאמן לעצמו ולאומנותו יחד עם חיי משפחה מסודרים משמעותיים ויצירתיים? האם אורפאוס יכל להמשיך וליצור יחד עם אורידקי וילדיו שלא נולדו? האם לאה גולדברג הייתה כותבת לנו שירים יפיפיים במקביל לחיי משפחה מפוארים? והאם נחמה ליבוביץ הייתה כותבת את ה"עיונים" יחד עם גידול ילדים? הביוגרפיות של חכמי התורה והאומנות מספקים לנו מעט מאוד מודלים "מאוזנים" משום שהבעיה היא באמת אמיתית. אז מה מציע לנו ר' חמא בר ביסא - על זה במאמר הבא.

א. מבוא - ההקשר

במסכת כתובות סב-סג שבתלמוד הבבלי מערכת סיפורים הדנה בתחום מעמד האישה דרך השאלה, האם יש להתיר את יציאתם של תלמידי חכמים מבתיהם לתקופות ממושכות כדי ללמוד תורה. בסוגיה התלמודית מוצגת הבעיה כקונפליקט בין קיום חובת העונה לבין קיום חובת לימוד תורה, התובעת היעדרות מהבית לתקופות ממושכות. אולם, הבעיה המובעת בתלמוד היא רק "קצה קרחון" לבעיות עמוקות שהן מעבר לבעיה הגופנית של אי קיום חובת העונה, והן כרוכות בבעיות כלכליות חברתיות ונפשיות. היעדרות הבעל מהבית לתקופות ממושכות יכולה להוביל לבעיות הבאות :

תביעה מהאישה לוותר מבחינת רמת החיים וחלוקת העול של חיי משפחה.

נשללת מהאישה הזכות לצפות להצלחה ולקריירה משלה, לאישה יש את התפקידים החומריים ולבעל את הרוחניים והנעלים.

בעל שנעדר לתקופות ממושכות הופך את הנישואין למוסד שאינו יכול לספק מערכת של תמיכה הדדית פיזית ונפשית של בני הזוג.

שבעת הסיפורים שבקובץ אינם ערוכים מבחינה כרונולוגית¹ ועריכתם מכוונת למטרה תוכנית אחרת. הסיפורים נערכו וסודרו מתוך מגמה ללמד לקח חברתי מוסרי. הקובץ בא להוכיח שאין להעדיף את לימוד התורה על פני חיי משפחה אם הדבר גורם לאומללותה של האישה. עזיבת הבית לצורך לימודים מוצדקת רק כאשר האישה היא שותפה מלאה להחלטה וכאשר נשמר הקשר הנפשי בין בני הזוג. השלילה בעזיבת הבית איננה מחמת הניתוק הפיזי, אלא מחמת הניתוק הנפשי- ההתמסרות הרגשית המוחלטת לעולם התורה וההינתקות מעולם הבית והמשפחה. שלושת צמדי הסיפורים בקובץ סודרו מבחינת הלקח שבהם בהדרגה עולה, מן המעוות ביותר-ספור של ניתוק נפשי מוחלט², דרך סיפור המעוות היכול לתקון³ -אל הטוב והחיובי - ⁴ סיפור על קרבה נפשית ואחדות רצון המתקיימות במשך כל הזמן, חרף הניתוק הפיזי בין בני הזוג.

ב. הסיפורים

להלן ארבעה מתוך שבעת הסיפורים בקובץ.

"רב רחומי היה מצוי לפני רבא במחוזא
היה רגיל שהיה בא לביתו כל ערב יום כיפור.
יום אחד משכתו השמועה,
הייתה מצפה אשתו: עכשיו בא, עכשיו בא
לא בא. חלשה דעתה.
ירדה דמעה מעינה.
היה יושב בגג,
נפתח הגג מתחתיו ומת"

בסיפורו של ר' רחומי הבעל מעדיף את לימוד התורה על פני מחויבתו לאשתו ועל כך הוא נענש במוות. בסיפור מתואר יחס של ניתוק כמעט מוחלט בין הבעל לאשתו, והמוות הוא עונש ישיר על הצער שגרם הבעל לאשתו. שכחה מוחלטת של המחויבות לבית ובגידה נפשית באישה, גם אם היא חד פעמית, היא חמורה ומסתיימת באסון.

השימוש באמצעי עיצוב כמו אירוניה,עיצוב מקום, משחקי מילים ומוטיבים מחדדים את משמעות הסיפור. ערב יום הכיפורים היה בימי התלמוד יום קדוש למשפחה, ביום זה התאספו כולם לחוג את היום וגם השוהים מרחוק היו מתאמצים לבא לבתיהם. משום כך הביטוי "היה רגיל" הוא אירוני בהקשר לרב רחומי בסיפורנו. שמו של גיבור הסיפור גם אירוני מכיוון ש"רחומי" בארמית משמעו "אהבה", דבר שקשה לאפיין בו את הרב ש"שכח" לבקר את אשתו המצפה לו שנה שלימה.

בסיפור מספר משחקי מילים המכוונים אל המשמעות, לדוגמא : משכו בארמית - "משכיה" ומצפה בארמית - "מסכיה" , משיכתו ללימוד תורה עומדת בקונפליקט⁵ עם צפייתה לבואו ו"חידוש" הזוגיות. גם המילים "אחיתת"- משך ו"אפחית"- נשבר רומזות שוב לאותו קונפליקט. מוטיב דמעות האישה העזובה נצחי בספרות היהודית לדורותיה ודוגמאות בולטות לכך ניתן למצוא במגילת איכה פרק א' ובשירו של ביאליק "אמי זכרונה לברכה". דמות המספר והמסקנה אליה הוא רומז מתגלה בחוסר ההסכמה של בית המדרש להמשיך ו"להרשות" את שהייתו של אותו רב אהבה בין כתליו.

"חנניה בן חכינאי ור' שמעון בן יוחיי
הלכו ללמוד תורה אצל ר' עקיבא בבני ברק,
ועשו שם שלוש עשרה שנה.
ר' שמעון בן יוחיי היה משלח כתבים לביתו
והיה יודע מה בביתו,
חנניה בן חכינאי לא היה משלח כתבים לביתו
ולא היה יודע מה בביתו.
שלחה אשתו ואמרה לו: בתך בגרה בא והשיאה.
צפה ר' עקיבא ברוח הקודש, אמר :
כל מי שיש לו בת בוגרת ילך וישיאה.
מה עשה, הלך למקום השואבות.
שמע קולן של השואבות אומרות
בתו של חכינאי מלאי את כדך ועלי לך.
הייתה מהלכת והוא מהלך אחריה
עד זמן שנכנסה לביתו.
לא הספיקה ביתו לראותו עד שיצאה נשמתה,
ויש אומרים שחזרה."

סיפור זה שוב עוסק בקונפליקט בין התמסרות לתורה והתמסרות לחיים במסגרת המשפחה והאחריות לה.

ההעמדה של ר' שמעון בן יוחיי לעומת בן חכיניי באה להדגיש שקיימת אפשרות ללמוד תורה ולהגיע להישגים משמעותיים במקום רחוק ובכל זאת לדאוג לבית⁶. הניסיון מוכיח שהניתוק אינו מבטיח גדלות בתורה, והדמויות בסיפורינו הן ראיה לדבר ( מי מכיר את רב רחומי? וגם בן חכינאי אינו בין דגי התלמוד הגדולים). ר' שמעון כותב לביתו "ביתו זו אשתו" וכך דואג שימשך הקשר האישי ולא ייווצר ניתוק. חנניה בן חכינאי "מוותר" על הבית וחובותיו, וכן נאלצת אשתו ליזום את חידוש הקשר בהודעתה לבעלה - שבתם בגרה ושיש להשיאה. למרות ההודעה, חנניה מחליט ללכת רק לאחר התערבות נציגי בית המדרש עצמו. ר' עקיבא לא ידע על הבת אלא "צפה ברוח הקודש" משמע, ר' חנניה העלים את בתו ואת הודעות אשתו. ר' עקיבא כנציג בית המדרש, אינו מוכן לשתף בלימוד את מי שמתעלם מביתו, ולכן ציווה ציוויו "כל מי שיש לו בת בוגרת ילך וישיאה".

למרות בקשת אשתו וצווי בית המדרש, חנניה לא מסוגל לפרוץ את החומות שבנה במשך זמן ארוך סביב עצמו בנפרד ממשפחתו בלבנים של לימוד תורה. לכן "מה עשה" הלך לביתו, ניגש באופן פיזי ואולי ניגש באופן פיזי-טכני מידי. בהגיעו למקום הציבורי, מעיין העיר, הוא מזהה את ביתו (קוראים לה בת חכינאי על שם הסב כי שמו נעלם ממקום מגוריו) והיא אינה מזהה אותו. אבל שוב אינו מסוגל להתוודע אליה וליצור איתה קשר "הייתה מהלכת והוא מהלך אחריה", עד שנפגשו בביתם. המראה הפתאומי של הבת את האב ריגש את הבת כל-כך עד שליבה עמד. הבת מתה כיון שאביה העדיף את לימוד התורה בבית המדרש על דאגתו לביתו ולביתו. ההתרחקות הטוטאלית מהעשייה הארצית בבית לשם התקדשות רוחנית בבית המדרש, גררה פער בלתי ניתן לגישור וקרבה בלתי ניתנת להשגה, שגרר את מות הבת⁷ .

"רבי חמא בר ביסא הלך ישב שתים עשרה שנה בבית רבו.
כשבא, אמר: לא אעשה כדרך שעשה בן חכינאי.
נכנס, ישב בבית המדרש ושלח לביתו.
בא ר' אושעיא בנו ישב לפניו.
היה שואל אותו על שמועה.
ראהו ששמועותיו מחודדות.
חלשה דעתו. אמר:
אילו הייתי כאן, היה לי זרע כזה!
נכנס לביתו. נכנס אחריו. קם לפניו.
הוא סבר שרוצה לשאלו על השמועה.
אמרה לו אשתו, וכי יש שקם מלפני תינוקו?
קרא עליו ר' בר חמא החוט המשולש לא במהרה יינתק.
זה ר' אושעיה בנו של ר' חמא בר ביסא."

הסיפור הקודם בדק את הקונפליקט ביחסי הבת והאב סיפורנו מוסיף נדבק נוסף לקונפליקט ועוסק ביחסי הבן והאב. הבעל בסיפור על ר' חמא בר ביסא מנע אסון בשיבתו המאוחרת לביתו על ידי התנהגות עדינה ומתחשבת. הוא לומד מנסיונו של בן חכינאיי , נזהר מלפגוע באשתו ומכין את חזרתו לביתו.בהגיעו לעירו הוא "נוחת" בבית המדרש, ובין האב לבנו נקשרת שיחה למרות שהם אינם יודעים שהם אב ובנו(בניגוד לחנניה בן חכינאי ובתו). הפגישה עם בנו מביאה את ר[י1]' חמא למצב של "חלשה דעתו", לידי חרטה על מעשיו והוא כואב את היותו מרוחק "אילו הייתי כאן היה לי זרע כזה". ר' חמא עדיין במחשבה ש"המקום קובע" ואילו הוא היה בעירו הכל היה אחרת הוא (ולא אחר) היה דואג לכך שבנו יהיה עילוי כמו זה היושב לפניו.מהמקום הבטוח-בית המדרש הוא יוצא לביתו ושם להפתעתו הוא מגלה את אותו עילוי. האב קם לפני אותו חכם צעיר בהנחה שהחכם מעוניין להמשיך את הדיון המרתק. אלא שהאישה קצת משביתה את שמחת מסיבת צחצוח החרבות ההלכתי ושואלת בפשטות "וכי יש שקם מלפני תינוקו?".

האם בדבריה מגלה כי איננה כועסת על שיבתו המאוחרת של בעלה, אלא דואגת לכבודו, מעריכה את מעשיו, ואף חינכה את בנה לכבדו וללכת בדרכיו. דבריו של בר חמא בסוף הסיפור: "החוט המשולש לא במהרה ינתק" מדגישים שבמקרהו של בר ביסא הייתה שיבה, ולמרות הריחוק הממושך נשמרה איזושהי הרמוניה המשפחתית⁸.

"ר' עקיבא רועה של בן כלבא שבוע היה
ראתה אותו בתו שהוא צנוע ומעולה
אמרה לו אם אתקדש לך, תלך לבית הרב?
אמר לה כן. התקדשה לו בצנעה ושלחתו.
שמע אביה הוציאה מביתו, הדירה הנאה מנכסיו.
הלך ישב שתים עשרה שנים בבית הרב.
כאשר בא, באו אתו שנים עשר אלף תלמידים.
שמעו לאותו זקן שהוא אומר לה : עד כמה את נוהגת כאלמנה חיה.
אמרה לו : אם לי ציית ישב שתים עשרה שנים אחרות.
אמר : ברשות אני עושה.
חזר הלך וישב שתים עשרה שנה אחרות בבית הרב.
כשבא, באו אתו. שמעה אשתו, הייתה אשתו יוצאת לקראתו.
אמרו לה שכנותיה: שאלי כלי לבוש והתכסי.
אמרה להן: יודע צדיק נפש בהמתו.
כאשר הגיע אליו, נפלה על פניה ונשקה את רגליו.
היו דוחפים אותה תלמידיו.
אמר להם: שלי ושלכם, שלה הוא"

בסיפור החותם את קובץ הסיפורים , ר' עקיבא הבעל רחוק מאשתו זמן רב אך אין ניתוק נפשי ביניהם, ולכן אין אסון והשיבה הביתה מתנהלת ללא משברים. בסיפור יש ניתוק של עשרים וארבע שנים אבל הכול נעשה עפ"י רצונה ויוזמתה המוצהרת של האישה. השיחה בין רחל לשכנותיה היא הד להתחבטויות הפנימיות של ר' עקיבא שהוא מוצא להן תשובה במעשיה הראשונים (היא זו שדוחפת אותו במחיר אישי כבד ללימוד תורה) והאחרונים (היא זו שדורשת התמסרות מלאה גם כעבור שנים ארוכות ושוב תוך הבנה שהיא תשלם על כך מחיר אישי כבד) . יש קרבה נפשית ואחדות רצון בין בני הזוג למרות הניתוק הפיזי ביניהם. הסיפור החותם מהווה את המודל הטוב יותר (מבין הסיפורים המוצעים) של זוגיות בקונפליקט של לימוד תורה עם זוגיות וחיי משפחה.

ג. סיפורו של ר' חמא בר ביסא

נבחן מחדש את סיפורו של ר' חמא תוך שימת לב מיוחדת לאמצעי העיצוב : חזרה , מוטיב השיבה המאוחרת, משמעות היטוי "חלשה דעתו" והמקום בחיים.

מוטיב - בתוך אוצר המילים המצומצם של מדרש זה מופיעה המילה "בית" ארבע פעמים, והיא משמשת בחזרתה כמוטיב ומילה מנחה. בסבך המשמעויות הדקות טמון מסר הסיפור, מצד אחד בית רבו - בית מדרשו, ומצד שני ביתו "דביתהו" במשמעות אשתו.

מוטיב השיבה המאוחרת - ר' חמא בר ביסא סבר שבאמצעים טכניים יוכל לבטל את הבעיות אתם נתקלו אודיסאוס, בן חכינאי, מנשה חיים⁹ או מרטין גר¹⁰ בשיבתם המאוחרת לביתם. בכדי לא לטעות במקום בו שגו האחרונים (ועל כך הוא מצהיר מפורשות), הוא הולך הישר לבית המדרש. בית המדרש יכול להתפרש מצד אחד, כמקום ציבורי שמחליף את המעיין מהסיפור הקודם, ומצד שני כמקום אליו יוכל לברוח ולהרגיש "בבית" מוגן מפני העימות הקרב עם הבית.

לאחר ששלח את השליחות (-הפתרון הטכני לבעיה הידועה) בכדי שבבית יתכוננו לבואו הוא מתוודע לחכם צעיר שאירח אותו יפה וששוחח איתו בעניין רב על המסורות מבית המדרש ממנו בא. תוך כדי הדיון שהתפתח בין שני החכמים, החל ר' חמא לכבד את ידיעות הצעיר, ובהמשך הבין כי ידו של הצעיר הייתה על העליונה.

ה"פטנט" הטכני של ר' חמא "לא לעשות כדרך שעשה בן חכינאי" לא עמד לו לר' חמא, והוא נאלץ לשאת באחריות למעשיו הכוללים, התנתקות הכמעט מוחלטת מביתו במשך שתים עשרה שנה. המוטיב הספרותי-אנושי העתיק של השיבה המאוחרת מלמד שהשיבה המאוחרת מדי לא תצליח לבטל את הזמן הארוך מאוד שעבר בלי שוב- והידיעה הזו פוגעת כחץ בליבו של ר' חמא , בחץ לימוד התורה המחודד מאוד של בנו.

בלב כבד יוצא ר' חמא מבית המדרש לביתו. בביתו הוא מצפה למצוא את בנו שנשאר ללא תורה בגללו. הפגישה שהוכנה "כראוי" עם אשתו כלולה בשתי המילים "נכנס לביתו". לעומתה, הפגישה עם הבן שלא הוכנה מראש חושפת את כל הבעיה של הסיפור.

משמעות הביטוי "חלשה דעתו" - כיצד הרגיש אותו ר' חמא כאשר אותו עלם צעיר גובר עליו בלימוד לו הקדיש יותר משתים עשרה שנה תוך התמסרות מוחלטת והתעלמות מביתו, אישתו וילדיו? הסיפור החז"לי הידוע בפערים שבו, משתמש בביטוי "חלשה דעתו" בכדי לתאר את המחשבות והרגשות שהסיטואציה העמידה בפני גיבור סיפורנו. נשים לב כי הביטוי "חלשה דעתו" מופיע בסיפור על רב רחומי באותו קובץ סיפורים וגם בסיפור המופלא אודות אילפא ור' יוחנן¹¹. מעבר למשמעויות הגופניות והנפשיות "חלשה דעתו" מבטא קינאה ורגשות אשמה. ר' חמא מתחרט על שעזב את הבית כי לו היה נשאר היה לו בן כזה. .....ואנו יודעים שהבן למד לבדו, בביתו, בעירו, תוך קרבה למשפחתו החסרה את דמות האב, אולי בעזרת אמו וה"מלמדים המקומיים" וללא שום צורך באב שהרחיק כל כך. הגדלות אליה הגיע אותו בן¹² מבקרת את האלטרנטיבה ללימוד תורה אותה הציע האב.

המקום בחיים - לשבת ולקום בפני רבו הן מחוות גופניות וקודים היררכיים ברורים בספרות חז"ל. האב עומד לפני הבן- משמע ההיררכיות התהפכו. האם לעומת זאת, שלא הייתה עדה לפגישה המוקדמת בין האב לבן שואלת "וכי יש שקם מלפני תינוקו? " - שאלת האישה היא בעיניי המפתח להבנת המסר של הסיפור, והשאלה מעמידה לפחות שתי אינטרפרטציות שונות לדמותו וחייו של ר' חמא. באיזו נימה שאלה האישה את השאלה? האם באירוניה קשה כלפי האב? משמע, ראה לאן הובילה אותך ההתנתקות מהמשפחה, אתה אינך מכיר את בנך ובכך הופך את סדרי בראשית - אתה עומד בפני בנך הצעיר. אבל האם חז"ל מכבדים כל-כך את ההיררכיות או שמא מוצאים בפרצות בין ההיררכיות דווקא מקום לתעוזה , פריצה קדימה והתקדמות העולם. או שמא שאלתה של האישה נאמרה בתמימות המכבדת את בעלה ורצונותיו? משמע, מדוע אתה האב החכם שהקדשת כל-כך הרבה ללימוד תורה עומד לפני בנך?

מצד אחד הסיפור רומז שניתן להגיע ללימוד תורה ושמועות מחודדות גם מבלי לצאת מהבית, ודברי האם שהכירה את האב הם זלזול וביקורת על עזיבתו את הבית עפ"י הפרשנות הראשונה. מצד שני, האישה לקחה אחריות על חינוך בנה והאתגר שעמד בפניה היה ל"ישר קו" עם האב וערכיו, ומבין השיטין אפשר להבין שתמכה בהחלטתו של בעלה. האישה אינה יכולה להבין מדוע האב "יעמוד בפני תינוקו" כי הבית אינו מבין את הבעיות האנושיות של בית המדרש. היא גם לא תבין את חולשת הדעת של האב השב לביתו ועומד לפני בנו.

סיכום

ברור כי סיפורו של ר' חמא לא "נתן" את האיזון אותו אנו מחפשים, אבל כן הוסיף נקודות ושאלות נוספות למחשבה . המדרש כמו אומר לנו, האלטרנטיבות קיימות ואין מנוס מחיפוש אישי אחריהן. ויתכן שדווקא במאבק בין האלטרנטיבות ללימוד תורה מצוי מה שמפרה את אותו לימוד תורה. אמירתו החותמת של ר' חמא "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" מסכמת שהשושלת המשפחתית שכוללת גם את דרכו בלימוד תורה, וגם את דרך בנו בלימוד תורה היא ערובה לכך שהמאבק הכרחי וגורם להמשך הלימוד. אין הכרעה סופית בקונפליקט הקשה, והיבטים נוספים שחידדו את הקונפליקט רק מדגישים את מידת הרלוונטיות האקזיסטנציאליסטית שבו.

ביבליוגרפיה

פרנקל יונה, עולמו הרוחני של סיפור האגדה, עמ' 99 - 116
רוזנסון ישראל, ר' חמא בר ביסא- הרצאה בהשתלמות מורים לספרות בבר-אילן, קיץ 2005
ולר שולמית, נשים ונשיות בסיפורי התלמוד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 56-81


לפניך ארבעה סיפורים מתוך מסכת כתובות, תני כותרת לכל אחד מהסיפורים, דרגי אותם והסבירי את הסדר שקבעת.

סיפור ראשון
"רב רחומי היה מצוי לפני רבא במחוזא
היה רגיל שהיה בא לביתו כל ערב יום כיפור.
יום אחד משכתו השמועה,
הייתה מצפה אשתו: עכשיו בא, עכשיו בא
לא בא. חלשה דעתה.
ירדה דמעה מעינה.
היה יושב בגג,
נפתח הגג מתחתיו ומת"

סיפור שני
"ר' עקיבא רועה של בן כלבא שבוע היה
ראתה אותו בתו שהוא צנוע ומעולה
אמרה לו אם אתקדש לך, תלך לבית הרב?
אמר לה כן. התקדשה לו בצנעה ושלחתו.
שמע אביה הוציאה מביתו, הדירה הנאה מנכסיו.
הלך ישב שתים עשרה שנים בבית הרב.
כאשר בא, באו אתו שנים עשר אלף תלמידים.
שמעו לאותו זקן שהוא אומר לה:
עד כמה את נוהגת כאלמנה חיה.
אמרה לו: אם לי ציית ישב שתים עשרה שנים אחרות.
אמר: ברשות אני עושה.
חזר הלך וישב שתים עשרה שנה אחרות בבית הרב.
כשבא, באו אתו. שמעה אשתו. הייתה אשתו יוצאת לקראתו.
אמרו לה שכנותיה: שאלי כלי לבוש והתכסי.
אמרה להן: יודע צדיק נפש בהמתו.
כאשר הגיע אליו, נפלה על פניה ונשקה את רגליו.
היו דוחפים אותה תלמידיו.
אמר להם: שלי ושלכם, שלה הוא"

סיפור שלישי
"רבי חמא בר ביסא הלך ישב שתים עשרה שנה בבית רבו.
כשבא, אמר: לא אעשה כדרך שעשה בן חכינאי.
נכנס, ישב בבית המדרש ושלח לביתו.
בא ר' אושעיא בנו ישב לפניו.
היה שואל אותו על שמועה.
ראהו ששמועותיו מחודדות.
חלשה דעתו. אמר:
אילו הייתי כאן, היה לי זרע כזה!
נכנס לביתו. נכנס אחריו. קם לפניו.
הוא סבר שרוצה לשאלו על השמועה.
אמרה לו אשתו, וכי יש שקם מלפני תינוקו?
קרא עליו ר' בר חמא החוט המשולש לא במהרה יינתק.
זה ר' אושעיה בנו של ר' חמא בר ביסא."

סיפור רביעי
חנניה בן חכינאי ור' שמעון בן יוחיי
הלכו ללמוד תורה אצל ר' עקיבא בבני ברק,
ועשו שם שלוש עשרה שנה.
ר' שמעון בן יוחיי היה משלח כתבים לביתו
והיה יודע מה בביתו,
חנניה בן חכינאי לא היה משלח כתבים לביתו
ולא היה יודע מה בביתו.
שלחה אשתו ואמרה לו: בתך בגרה בא והשיאה.
צפה ר' עקיבא ברוח הקודש, אמר:
כל מי שיש לו בת בוגרת ילך וישיאה.
מה עשה, הלך למקום השואבות.
שמע קולן של השואבות אומרות
בתו של חכינאי מלאי את כדך ועלי לך.
הייתה מהלכת והוא מהלך אחריה
עד זמן שנכנסה לביתו.
לא הספיקה ביתו לראותו עד שיצאה נשמתה,
ויש אומרים שחזרה.

א. ההקשר

באיזה קובץ סיפורים מצוי ספורו של ר' חמא בר ביסא, ומה הקשר בין כל הסיפורים?

אילו משחקי מילים קיימים בסיפור על ר' רחומי וכיצד הם תורמים להבנת משמעותו?

מה המית את בתו של בן חכינאי במישור הסיפורי הפשוט וברובד העמוק יותר?

מדוע הסיפור אודות ר' עקיבא ורחל מצוי אחרון בקובץ?

ב. סיפורו של ר' חמא בר ביסא

כמה פעמים מופיעה המילה "בית" בסיפור ומה משמעות החזרה?

מצאי מספר הבדלים בין סיפורו של בן חכינאי לסיפורו של ר' חמא !

מדוע מתה בתו של בן חכינאי והאם זו הסיבה האמיתית לפי דעתך?

מדוע מגיע ר' חמא קודם לבית המדרש ורק אחר-כך לביתו? הציעי שתי תשובות.

מהיכן מוכר לך הביטוי "חלשה דעתו" ומהי משמעותו?

מה משמעות שאלת אישתו של ר' חמא? הציעי שתי תשובות לפחות.

מהו הקונפליקט בספורו של ר' חמא והאם הוא מגיע לידי פתרון?

מה משמעות הביטוי "והחט המשולש לא במהרה ינתק" בהקשר לספורנו?


איזה קונפליקט מצוי בסיפור על ר' חמא בר ביסא? הסבירי !

צייני והסבירי ארבעה אמצעי עיצוב המחדדים את משמעות הסיפור בסיפור אודות ר' חמא בר ביסא

(השאלה מיועדת למי שקראה את "משהו לרוץ אתו" מאת דוד גרוסמן ומי שלא קראה מוזמנת.... קראי את הציטוט הבא מהספר ועני על השאלה)

האם יש עניין משותף בין דרך חשיבתו של שי לזו של ר' חמא? הסבירי דברייך!

"בערך באחת בלילה התעורר, לקח את הגיטרה ויצא החוצה וניגן. אסף ותמר ישבו בפנים והקשיבו. לאסף זה נשמע נהדר, אבל תמר שמעה איך הוא נאבק במיתרים, מאבד את הקצב , רודף בייאוש אחרי משהו שפעם, לפני שבוע אפילו, היה צפון בנגינה שלו. היא חשבה שהצליל שלו נעשה קהה וחסר. אחר כך השתרר שקט. תמר סימנה לאסף שצריך לצאת. אבל לפני שהספיקו לקום שמעו מכה עזה, קול של עץ נחבט ומתפצח, ויבבת מיתרים ארוכה. שי חזר לבדו, הביט בתמר מבוהל ומאשים: " אין לי את זה, אמרתי לך. איבדתי לתמיד. מה אני שווה בלי זה? " הוא קרס אל המזרן, התכרבל בתוך עצמו אבוד, וייבב לעצמו בקול חדגוני. תמר נשכבה לידו וחיבקה אותו בכל גופה, וזמזמה לו משהו חרישי, כמו שיר ערש, והוא, כהרף עין, כנראה מרוב אימה וייאוש, נרדם."

(גרוסמן דויד, מישהו לרוץ אתו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000, עמ' 327)

הקונפליקט בין התמסרות טוטאלית ללימוד תורה או לאומנות מול חיי משפחה יציבים ובטוחים הוא מוטיב שכיח¹³. התוכלי לתת דוגמאות מהספרות או מהקולנוע

מוטיב השיבה המאוחרת מצוי ברומנים וסרטים רבים נסי לתת מספר דוגמאות ולמצוא מכנה משותף לכל אותן חזרות מאוחרות!

הערות:

1. סיפור ראשון על רב רחומי, סיפור שני על רב יהודה- אמורא בן הדור הראשון, סיפור שלישי על רבי יהודה הנשיא. סיפור רביעי על תנא ר' חנניה מתלמידי ר' עקיבא, סיפור חמישי על ר' חמא בר ביסא אמורא בן דורו של רבי חיא, סיפור שישי חוזר לר' עקיבא וסיפור שביעי חוזר לרבא.
2. ספורו של רב רחומי ראה בהמשך.
3. ספוריהם של חנניה בן חכינאי ורבי חמא בר ביסא
4. ספורם של ר' עקיבא ורחל
5. מדרשי חז"ל הן בעיני הדרמות היהודיות. ליבה של הדרמה הוא הקונפליקט, ואחת ההגדרות לקונפליקט היא העמדת שני ערכים שקולים זה לצד זה- הערכים שווים בערכם ומשום כך נוצר הקונפליקט, שהוא ההתנגשות המתמדת בין שני ערכים הנאבקים ביניהם. אם ערך אחד היה חשוב מקודמו אז אין צורך בתהייה, במאבק ובחיפוש אחר הערך ה"עליון" ואין קונפליקט. בסיפורנו יש רצון לחבר בין העולמות ולמצוא את האיזון בין לימוד תורה לבין חיי משפחה, והקונפליקט היה בעיה קיומית אמיתית למחברי התלמוד.
6. המאמר על ספור האישה מצידון בניתוחה של יהודית בר ישע באתר זה יכול לתת תשובה לחשיבות חיי המשפחה והזוגיות בעיני ר' שמעון בר יוחאי.
7. נראה שחז"ל לא קבלו את מוטיב בת-יפתח ועפ"י פרנקל השורה האחרונה היא תוספת מאוחרת.
8. על אף שהבן ממשיך ואולי משדרג את רצון אביו, חשיבותו העצמית של האב ("אילו הייתי כאן...") וחוסר הבנתו שלא המקום קובע , פוגמים באותו הרמוניה משפחתית וזאת למרות שלערך לימוד תורה יש מקום עליון בחשיבת חז"ל. ויתכן שהעורך שילב את אמירתו של ר' חמא כאירונית אולי למסקנת הקובץ כולו, משום שבנו יוצר "חוט" שבו יש קשר משמעותי יותר בין לימוד תורה למשפחה, הא ראיה הוא הגיע להישגים מדהימים בתוך ביתו וגם ללא עזרת אביו.
9. נושא השיבה המאוחרת הוא אחד הנושאים המרכזיים ביצירת עגנון. השיבה המאוחרת מבטאת ניגוד בין המציאות לבין הרצון. מנשה חיים ב"והיה העקוב למישור אינו יכול לשוב למקורו ולהחיותו כפי שהיה. ביריד מבין מנשה חיים שדלת הבית נעולה ששיבתו לביתו לא תיצלח. ואכן אנשי עירו אינם מכירים אותו,הוא אינו חוזר לאשתו ומנתק עצמו מהחברה ומהדת היהודית. השיבה אל האישה תיתכן רק לאחר רק לאחר המוות, כאשר תוצב המצבה על קברו של מנשה חיים, ודמעותיה של קריינדל טשארני יינערו לעפרו.
10. ראה בסרט "שובו של מרטין גר"
11. ראה ניתוחה של נילי בן ארי באתר זה
12. ר' אושעיה הוא מקבץ ברייתות מפורסם אמורא בן הדור הראשון, שתלמידיו כינוהו "אבי המשנה בגלל פירושיו המוסמכים עליה.

---