המדרש על רבי חמא בר ביסא מעלה בקורא שאלות נוקבות על תפקידו של ההורה בחינוך ילדו ובעיצוב אישיותו. לפנינו מדרש תלמודי הנפתח בתיאור חזרתו של הגיבור לביתו לאחר שנות היעדרות ארוכות, בהן למד תורה בבית רבו.
בספר דברים פרק ד' נאמר: "ושננתם לבניך ודברת בם". וכן בתפילת קריאת שמע הנאמרת מידי יום, פעמיים ביום, מודגשת החובה: "ולִמדתם אותם את בניכם לדבר בם".
כיצד ניתן לקיים חובה זו, כאשר האב מרוחק מביתו? המדרש, כדרכו, מקמץ בפרטים ואין אנו יודעים אם רבי חמא קיים תקשורת כלשהי עם משפחתו המרוחקת במהלך לימודיו. המדרש מציין את החלטתו של ר' חמא שלא לנהוג כ"דרך שעשה בן חכינאי". הוא מבקש להכין את הקרקע לפגישה הצפויה, ליידע את משפחתו מבעוד מועד ולא לנחות על בני הבית במפתיע, ללא התראה מוקדמת. כל זאת, מתוך רצון כן ואמיתי לשוב אל חיק משפחתו.
מכל מקום, מדובר בפרק זמן נכבד ובתקופה לא מבוטלת. יכולים אנו להניח כי ר' חמא מצפה בוודאי בכיליון עיניים לפגוש את משפחתו וכי הציפיה הדדית היא.
המפגש המחודש בבית, מהווה את שיאו של המדרש - אך המחבר מסיט את זירת ההתרחשות לאפיזודה קודמת: פגישת האב ובנו בבית המדרש. השניים אינם מזהים זה את זה ואינם מוּדעים לקרבתם המשפחתית.
תחושת אי-הנוחות אוחזת בקורא המופתע לגלות אב, שמנהל שיחה עירנית פנים-אל-פנים עם בנו, והשניים כמו זרים זה לזה.
האם זהו הדגם האידיאלי הנכון והראוי לחיקוי? האם רשאי אב להשתקע בעולמה של תורה, תוך הזנחת חובותיו לחינוך בנו?
ולא רק זאת אלא שהמדרש מסתיים באמירה הידועה: "והחוט המשולש לא במהרה יִנתק".
כלומר, המשפחה הגרעינית שרדה את שנות הניתוק מן האב והבעל ושלמותה לא נפגעה. אנו תוהים כיצד ניתן לגשר על-פני שתים-עשרה שנים? והאם חסרונו המשמעותי של האב מחיי ילדו ומשפחתו בטל, כמו לא היה, עם שובו?
מקום התרחשות עלילת המדרש נע בין שני צירים: בית המדרש וביתו של ר' חמא. חלקו הראשון של המדרש מתמקד בבית המדרש, אליו נכנס ר' חמא, כעצירה זמנית, בדרך לביתו.
בית המדרש היה מלא, בוודאי, בלומדים רבים, שישבו ולמדו באותה העת. ובכל זאת מעניין שדווקא ר' הושעיא, בנו של ר' חמא, מתיישב בלא יודעין לפני אביו. ייתכן שר' הושעיא, התלמיד החרוץ, מבקש לנצל את ההזדמנות שנקרתה לפניו ללמוד תורה מפי אדם מבוגר, ששב זה עתה משהוּת של שנים בבית רבו, וידיעותיו רבות. בין השניים מתפתח דיון הנסוב על ענייני שמועה. חריפותו ושנינותו של ר' הושעיא בולטים לעין כל ור' חמא מסיק שלפניו תלמיד ש"שמועותיו מחודדות". המפגש עם ר' הושעיא משפיע מאוד על ר' חמא וגורם לו לחולשת הדעת. באותו רגע מבין רבי חמא את מחיר ההתנתקות ממשפחתו. הוא חש כי "אילו הייתי כאן, היה לי זרע כזה".
אירוניה רבה מלווה משפט זה, שהרי מדובר באב ובנו וחולשת הדעת אינה במקומה. על האב להתגאות בזרעו, שכן הבן גדל להיות תלמיד חכם מבריק, ללא עזרת אביו, והוא אף עולה עליו. . .
עפ"י הבנתו של ר' חמא, תלמיד חכם בעל שמועות מחודדות הוא תוצר של ליווי והדרכה מאסיביים ונוכחות יומית מתמדת של אב בחיי בנו.
הנחת היסוד של ר' חמא איננה עומדת במבחן המציאות. והראָיה היא בנו. ר' חמא עזב את ביתו כדי ללמוד תורה, אך התורה היוצאת מפי בנו, מוכיחה לו שדרכו אינה בהכרח הנכונה. הבן נותר בביתו, בחיק משפחתו, ובכל זאת הפך לעילוי!
אפיזודת בית המדרש מסתיימת בהתפכחות ובמפח נפש של ר' חמא המתגלה כדמות אנושית-אמיתית המודָה בכשלונה. הקורא חש הזדהות עמוקה עם סבלו של ר' חמא.
באופן פרדוקסלי, הריחוק הכפוי מן האב היטיב עם הבן, שדרש מעצמו יותר, ולכן הגיע להישגים גבוהים כל-כך.
חלקו השני של המדרש מתרחש בביתו הפרטי של ר' חמא, זהו שיאו של המדרש - האיחוד מחדש של הגיבור עם משפחתו.
השיבה מתוארת בקיצור רב ובצמצום והמדרש - כדרכו - מבליע רגשות.
ר' חמא נכנס לביתו ור' הושעיא נכנס אחריו. שוב טועה רבי חמא בהבנת המציאות. ר' הושעיא נכנס אחריו לאותו הבית מסיבה פשוטה - זהו ביתו, בדיוק כשם שהבית הוא ביתו של ר' חמא. מדובר, כזכור, באב ובנו...
ר' חמא מפרש את כניסת ר' הושעיא לביתו כהבעת רצון להמשיך את הדיון בענייני שמועות, שהחלו בו בבית המדרש. ר' חמא קד לפניו מתוך כבוד לידיעותיו ומבטא בקימתו את ההערכה שהוא רוחש לתלמיד המצטיין. בשלב זה נכנסת האשה לתמונה ומבינה דברים לאשורם. היא ממהרת להעמיד דברים על דיוקם ואומרת: "וכי שקם מלפני תינוקו?"
האשה מבינה את מה שהאב והבן לא הבינו: עובדת היותם אב ובנו. נראה כי החלטתו של ר' חמא שלא לנהוג כבן חכינאי הוכיחה את עצמה. האשה איננה מופתעת. היתה בידה שהות לעכל את שיבת בעלה, בשעה שהתעכב בבית המדרש. התערבותה בנעשה נראית לנו טבעית.
מה עובר על אשה שחייתה שנים רבות ללא בעלה ומששב לביתו אין הוא מכיר את בנו, עצמו ובשרו?!
בפני אשה אצילית זו ניצבות שתי ברירות: האחת - לשפוך על בעלה קיטון רותחין, להוכיחו ולביישו על העדרותו רבת השנים ועל חוסר יכולתו לזהות את בנו! הדרך השניה היא להבין שאת הנעשה אין להשיב. הבעל ודאי חש מוסר כליות על השנים האבודות. לפיכך, יכולה היא לנקוט בגישה חמה ואוהבת: להעמיד דברים על דיוקם ברוך וברגישות ובכך לסלול בפני בעלה את הדרך הביתה, ולקרבו מחדש למעגל המשפחה.
זוהי הדרך בה נוקטת אשתו של ר' חמא, הנלמדת מדבריה לבעלה: "וכי שקם מלפני תינוקו?" מלת המפתח היא השימוש המרגש שעורכת האשה במלה "תינוק". שהרי יכולה היתה לומר: "וכי שקם מלפני בנו"?
המלה "תינוק" מקפלת בתוכה את רגשות הרוך והעדינות הנשית המפעמים באשה. היא אומרת לבעלה: "זהו התינוק שלך". אותו תינוק קטן שהותרת מאחור לפני שתים-עשרה שנה, כשיצאת ללמוד תורה.
היא מעוררת בבעלה את רגש האבהות, ומרככת את הלם הגילוי, שאותו בחור ישיבה "זר" הוא בנם המשותף.
ה"תינוק" שבגר שב ומקשר בין הוריו והוא המאחד אותם בסיומה של תקופה. רבי חמא קולט, ככל הנראה, את הנימה האוהבת והסלחנית של אשתו. נימה הגורמת לכך ש"החוט המשולש לא במהרה יינתק". את תגובתו של רבי חמא העומד לראשונה מול בנו יכולים אנו רק לנחש. כמה טעון הוא המפגש! כנמה רגשות מודחקים עולים סוף-סוף על פני השטח! תגובתו של רבי הושעיא נעדרת אף היא מן המדרש. האם סלח לאביו? האם התרעם על סצינת בית המדרש המביכה ועל תוצאותיה? אין במדרש מענה לתחושותיו.
האשה, המגיחה רק פעם אחת במהלך המדרש, היא הגיבורה האמיתית. היא נושאת בעול קיום הבית וחינוך בנה בהיעדר בעלה. יש לשער שהיא עודדה את בנה ללמוד תורה ודחפה אותו להתקדם. יש לה חלק רב בתלמוד התורה של בנה ובהישגיו הרוחניים.
בתבונתה הרבה היא מצליחה להשיב את בעלה לחיק משפחתו וסוללת את הדרך להתחלה משותפת חדשה, לה ולמשפחתה.
שתים-עשרה שנה מפרידות בין הצדדים אך ניתן לגשר עליהן בגישה אוהבת, אופטימית אל החיים.
הסוף הוא סוף אופטימי. שלמוּת המשפחה נשמרת. הבן הולך בדרך התורה למרות העדרותו של אביו מחייו. השיבה המאוחרת מסתיימת בשלום ובאיחוד של בני המשפחה.
ר' חמא ניתק את החוט כשיצא לזמן כה רב. הדבר נעשה, מן הסתם, בהסכמת אשתו, אך חכמת האשה ותבונתה הן שאיחדו מחדש את קצות החוט ש"לא במהרה יינתק".

מאפייני המדרש

כיווץ זמן: "ישב שתים-עשרה שנה בבית רבו, כשבא אמר"... פרק זמן של שתים-עשרה שנה חולף באמצעות מילים ספורות.

הבלעת רגשות: "חלשה דעתו" - מלים אלו מתארות את המתחולל בלבו של ר' חמא, הוא חש ייסורי מצפון ועל העדרותו הממושכת ועורך חשבון נפש פנימי בינו לבין עצמו.

פערי מידע: איננו יודעים כיצד התקיימה המשפחה במהלך שנות העדרות האב. כיצד חש הבן בשעה שהתברר לו שאביו עומד לפניו? וכיצד חש האב לאחר שאשתו העמידה אותו על טעותו?

חזרה: המלה "בית" חוזרת מספר פעמים (בית המדרש וביתו של הגיבור וכן אשה הקרויה "עקרת הבית" שכן היא עיקר הבית. והדברים יפים למדרשנו).

עימות בין ערכים: המדרש מעמת בין ערך לימוד התורה לבין ערך המשפחה והבית.
עימות בין דמויות: ר' חמא - ר' חנ ינה בן חכינאי; ר' חמא - ר' הושעיא; ר' חמא - אשתו.

מסרים:
היעדרות ממושכת מן הבית לצרכי לימוד תורה גובה מחיר משפחתי אך המסגרת המשפחתית יכולה להישמר.
קיימים שני מסלולים מקבילים ללימוד תורה:
א. לימוד בבית המדרש המרוחק מן הבית (ר' חמא).
ב. לימוד הצומח מבית המשפחה, ללא ניתוק פיזי (ר' הושעיא).
בנים יכולים להצטיין בלימוד תורה גם כשנבצר מן האב להיות שותף פעיל ללימוד.
"חכמת נשים בנתה ביתה" - בכוחה של האשה לאחד את משפחתה גם במצבים קשים.