על השיר

לפנינו שיר ארס פואטי הדן במהות שירתה של הדוברת בשיר.

השיר מורכב משלושה בתים. מספר הטורים בבית הראשון והאחרון הוא זהה, ארבעה טורים, ואילו הבית השני הוא ארוך יותר בן ששה טורים. ננסה לבחון האם יש לכך משמעות בשיר.
אין לשיר כותרת אלא ישנו פסוק המצוטט מספר בראשית, סיפור רשעותם של אנשי סדום רגע לפני שהקב"ה השמידם. הצגת פסוק זה בראש השיר מכוון את הקורא ליצירת אנלוגיה בין האירוע ההיסטורי הקדום לבין האירוע ההיסטורי העכשווי של מלחמת העולם השנייה.

בית א'

הבית הראשון מתאר את הזעקות:

"יש שזעקות הן צבע
ויש במילים ובתו
ויש שהן נעצרות
על הסף

תיאור הזעקה הוא על ידי אוקסימורון, כלומר, מזיגה של שני דברים שלכאורה סותרים זה את זה. לזעקה במציאות אין צבע, אך בשיר עיצוב תמונה זו אפשרי והיא מעניקה לזעקה קיום בולט וחשוב הנראה לעין כאילו היה צבוע בצבע.¹ השימוש באנפורה המשולשת "יש" מעצימה את הזעקה על משקל צעקתה של אותה ריבה בסדום, שנתנה מזון לעני ועל כן הרגוה במיתה משונה.²

אף שבשני הטורים הבאים הנושא של המשפט חסר הוא בולט על ידי השימוש באנפורה "יש". הזעקות באות לידי ביטוי במילים וגם בתווי מנגינה הן קיימות אך נעצרות על הסף³ על מפתן הדלת, ואינן נכנסות לבית. מדוע הן אינן נכנסות לבית? יתכן שהדוברת מציבה כאן מנגנון הגנה פסיכולוגי, שעשוי לשמור על שפיותה, ולכן היא חשה שיש לעצור את כל מה שמשתמע מאותן זעקות קשות ומרות של יהודים שהובלו למשרפות ולהרג המוני אחרת לא ניתן לחיות בצורה נורמלית. פירוש נוסף יש למילה "סף" והוא ספל, אגן לנוזלים⁴ כלומר, הזעקות מלוות בבכי מנוקזות לכלי. ניתן לקבל את שתי המשמעויות של מילה זו. בין הטורים ישנן פסיחות המגבירות את סערת הנפש. החזרה על העיצור צ' וע' יוצר צליל וקול של צעקה. הטור האחרון אינו מפוסק לא בנקודה ולא בפסיק ובכך נוצר קשר ישיר לבית השני .

בית ב'

יש נשברות לרסיסים
ויש נמזגות בשיח
אלמים
יש שנמהלו בגאזים
יש התמרו עם עשן
ויש נחנקו

הטור הראשון מתחיל באותה מתכונת של: "יש נשברות לרסיסים".

מטאפורה זו של שבירת הזעקות לרסיסים מתקשרת למשמעות השנייה של המילה "סף". הזעקות הן כל כך רבות עד שהספל לא יכול היה להכילן הוא נשבר וכך גם הן נשברות לרסיסים. הטור הבא גם כן מעצים את האנפורה "יש" וממשיך בפועל מתחום השתייה כהמשך למשמעות של הספל. הזעקות נמזגות בתוך שיח ודיבור אילם. שוב שימוש באוקסימורון השיח אינו אילם הוא מדבר ומשמיע קול. המילה "אילמים" היא יחידה בטור והיא מעצימה את האוקסימורון של הזעקה שהיא בבחינת אילמת. גם מי שנותר מהשואה פעמים זעקתו אינה נשמעת, כי הרבה פעמים לא היו מסוגלים לדבר על מה שקרה להם שם.

גם בהמשך המילה "יש" ממשיכה לתאר את הזעקה והפועל "שנמהלו" מקשר אותנו לשדה הסמנטי של שתייה, מזיגה ומהילה בהקשר למשמעות הספל שראינו לעיל. אלא שתמונת המהילה כאן מצמררת כיון שהזעקות מהולות בגזים והן מתמרות למעלה בעשן. שתי מילות צופן לפנינו "גזים" ועשן" ולא קשה לקורא לראות בעיניו את מקלחות הגזים במחנות ההשמדה.⁵ הטור האחרון הוא בן שתי מילים "ויש נחנקו" הכוונה היא לזעקות שנחנקות, כי כשהאנשים נחנקו לא יכלו יותר לזעוק. רק עתה מופיעה נקודה בסוף המשפט והיא מציינת שהחיים נסתיימו ואין יותר מי שיזעק.

בית זה הוא בן ששה טורים. אולי בקשה הדוברת להנציח את זכרם של ששת המליונים בדרך שירית זו.

בשני הבתים ישנה חריזה אסוננטית בין המילים "זעקות", "נעצרות", "נשברות", נמזגות", והיא מגבירה את הצליל O של הזעקה.

גם החריזה האסוננטית הנוספת בבית השני בין המילים: "נמהלו", "התמרו", "נחנקו" יוצרת צליל U המבליט את השבר.

בית ג'

ויש לילות שבקשתי
לשזור אותן.
כפנינים
עש שתרד.

גם בית זה מתחיל המילה " יש" אלא שנוספת לו וו' החיבור המצביעה שישנה המשכיות ויש שנותרו בחיים מאותה תופת. בניגוד למה שקרה לגרמנים . הם רצו למחוק את קיומם של היהודים, אך על ידי האנלוגיה בינם לבין אנשי סדום על פי הציטוט בראש השיר, אנו מבינים שמה שקרה לאנשי סדום קרה גם לגרמנים.

הבית מתקשר לדוברת ונמצא הפועל "בקשתי" שעומד בניגוד לשאר הפעלים בשיר. ארבעה פעלים בשני הבתים הקודמים הם בבניין נפעל שאחת ממשמעויותיו היא סבילה: "נעצרו", "נמזגות" , "נמהלו", "נחנקו". הם מציינים פסיביות בדיוק כפי שהיה מצבם של היהודים בתקופת השואה.

אולם בבית האחרון הפועל "בקשתי" הוא בבניין פיעל ושם הפועל "לשזור" שייך לבניין פעל. משמעותם של שני בניינים אלו היא פעילות ואקטיבייות כפי שמתאים לדוברת שנותרה בחיים, ועוסקת בשימור אותן זעקות.

המילים "ויש לילות שבקשתי" מזכירות את הפסוק בשיר השירים :"על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו"⁶ כאן הלילות עשויים להתפרש לא רק במובן הריאליסטי של זמן אלא גם במשמעות שלילית של צרות⁷ .

האקטיביות של האני השרה מתבטאת בשזירת אותן זעקות שהיא כה מזדהה עמן. הלילה הוא זמן להתכנסות אישית למחשבות ולזכרונות . עם בוא הלילה נזכרים באותן זעקות, ואף שבמשך היום לא נכנסו אל תוך הבית מתוך הגנה על שפיותה, הרי בלילה הן צפות ועולות, והיא רוצה לשמר אותן כדי שלא יתמרו, כדי שלא ישברו לרסיסים.

פעולת השזירה עשויה להתפרש בכמה אופנים. ניתן לשזור בזכרון האישי, במחשבה וניתן גם להאירן כפנינים לבנות על ידי הפיכתן למילים ולשירים. כאן מגלה לנו הדוברת את מהות כתיבתה. דווקא בחושך בולטות הזעקות השזורות כפנינים לבנות. הפנינה היא אבן יקרה שנדלית מקונכיות בים⁸ וצבעה הלבן זוהר ולו ברק טבעי מיוחד.הטור האחרון "עד שתרד" הן פנייה ישירה לבורא עולמים והוא מקשר אותנו אל הציטוט שבבראשית הנמצא בראש העמוד. כך מתקבלת אנלוגיה נוספת למעשה סדום, שם הקב"ה מעיד שירד לראות את הצעקה. האוקסימורון התנכי של ראיית צעקה במקום לשמוע אותה מצוי אף בשיר כפי שנאמר לעיל. הדוברת בשיר מצפה ומקווה לראות את התערבותו של בורא עולם כפי שעשה לאנשי סדום. לשון הפועל "בקשתי" מזכיר את שיר השירים.שם הרעיה מחפשת את דודה , אהובה בלילות כשהיא על משכבה אינה מסוגלת להירדם מרוב געגועים אליו. היא לא מוצאת אותו ונאלצת לחפשו בשווקים וברחובות. ואילו בשיר אין חיפוש אלא ישנה וודאות שמשתמעת מהמילה "יש" שקיימת גם בבית האחרון היא תמשיך בייעודה ובתפקידה עד שהקב"ה גם הוא ימלא את חלקו.

"עד שתרד" מבטא אמונה ותקווה שהקב"ה לא יזנח את עמו וכפי שהציל את לוט מסדום כן הוא יציל את עמו וינקום את דמם של כל מי שצעקותיהם נמהלו בגזים ועשנם התמר למרומים עד לכסא הכבוד.

הניגוד בין הגזים, העשן והפנינים מעצים את מלאכת השזירה של האני השרה, שכתיבתה היא בבחינת שימור צוואתם של הנרצחים, לא להיכנע, לא להיות פסיביים אלא לפעול, לתכנן ולבצע אף אם הדבר קשה. הדימוי לפנינים הוא בבחינת עידוד ותקווה להמשך קיומו של עם ישראל.

סיכום השיר

סיווגנו שיר זה כשיר ארס פואטי ולאחר הניתוח ניתן להבין את מהות שירתה ואת מקורות יניקתה. ההזדהות המוחלטת עם נרצחי השואה מקבלת בשיר עיצוב פואטי על ידי שימוש בחושים כמו: חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש הטעם וחוש הריח. הזעקה נשמעת, נראית, היא נמזגת ואפשר גם להריחה. גם האוקסימורון שמבטא את הדבר האבסורדי משקף את המציאות האבסורדית של אותם ימים של מלחמת העולם השנייה.

אם נחבר את המילים הבודדות שנמצאות בטורים נקבל משפט: "על הסף אילמים כפנינים" כלומר, כל הזעקות האלמות מלוות את הבית היהודי, עומדות בפתחו באילמות אך כמזכרת של פנינים מזהירות בטוהרתן. יש בשיר מסר לדורות הבאים לשמר את זכר השואה ולא להירתע מההיחשפות לאותן זעקות אילמות.

הערות:

1. בדומה לתמונה המפורסמת של הצייר מונק "הצעקה" שהפכה לסמל הילד פליט השואה הזועק לשמים וזעקתו שם כל כך מוחשית.
2. ראה: בראשית רבה, מט, י.
3. ראה: מלכים א, יד, יז:"היא באה בסף - הבית".
4. ראה: ירמיהו, נב, יט:" ואת הסיפים ואת המחתות ואת המזרקות".
5. ראה עיצוב אומנותי לאימת המות ולרגעים האחרונים של הנספים בשואה בשירו של טוביה רינר "אחותי" מי שמבקר בתאי הגזים יכול לראות את השריטות על הקירות, עדות לנסיונות השווא לטפס ולנסות להינצל אף שלא היה שום סיכוי הגיוני לכך.
6. ראה: שיר השירים, ג, א.
7. ראה: בראשית, טו, יב:" והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו". בברית בין הבתרים החושך הוא סמל לגלות ולכל הצרות שיפקדו את עם ישראל.
8. ראה: איכה, ד ז:" אדמו עצם מפנינים"

---